התאבדויות בני נוער להט"בים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

חוקרים מצאו כי שיעוריהן של התאבדויות ונטיות אובדניות בקרב בני נוער לסביות, הומואים, טרנסג'נדרים, ביסקסואלים וקווירים (להטב"ק) גבוהים יחסית בקרב כלל האוכלוסייה,[1][2][3][4][5][6] בעוד כי לבני נוער להט"בים יש את אחד מהשיעורים הגבוהים ביותר של ניסיונות התאבדות.[7][8] על פי מחקרים לאורך השנים, הדבר קשור לתרבויות הטרוצנטריות ולהומופוביה ממוסדת לעיתים קרובות ממניעים דתיים, לרבות השימוש בנושאי זכויות להט"ב כטריז פוליטי, בהם במאמצים של פוליטיקאים שמרנים-דתיים לעצור את הלגליזציה של הנישואים חד-המיניים.[9][10][11] הוכח כי דכדוך, דיכאון ושימוש בסמים בקרב אנשי להט"ב גברו בצורה משמעותית לאחר חקיקת חוקים חדשים המפלים את מי שמשתייכים לקהילה הגאה בהם החוק נגד תעמולה גאה ברוסיה בשנת 2013 האוסר על הצגת נושאי להט"ב בציבור, בתקשורת ובמדיה אשר גרם למעצרים רבים של אזרחי להט"ב רוסים שהתנגדו באופן פומבי לחקיקתו ועל פי הדיווחים נרשמה עלייה של הפגנות הומופוביות, אלימות ופשעי שנאה נגד הקהילה במדינה.[12]

מפגינה במהלך המחאה תחת הסיסמה "צועדים עבור מי שאינם יכולים" מחזיקה שלט לזכרו של ג'יידן בל אשר התאבד בגיל 15 בעקבות בריונות הומופובית בשנת 2013, מצעד הגאווה בהלסינקי, 2014

בריונות והטרדות כלפי אנשי להט"ב ואלימות נגד להט"ב הוכחו כגורם התורם להתאבדויות רבות, גם אם לא כל ההתקפות התייחסו באופן ספציפי למיניות או למגדר של המותקפים.[13] לאחר סדרה של התאבדויות בתחילת שנות ה-2000, תשומת לב רבה התמקדה יותר בסוגיות ובגורמים הבסיסיים, במאמץ להפחית את ההתאבדויות בקרב בני הנוער הלהטב"ים. מחקר של "פרויקט הקבלה המשפחתית"[14] הראה כי "קבלה של ההורים, ואפילו נייטרליות, ביחס לנטייה המינית של הילד" יכולה להוריד את שיעור ההתאבדות.[7] הדבר עולה בקנה אחד עם ממצאי סקר גדול בקרב מבוגרים אמריקאים, אשר מצאו שיעורים גבוהים יותר של הפרעות במצב הרוח והחרדה, גורמי סיכון מרכזיים להתנהגות אובדנית, בקרב מי שמזדהים כהומואים, לסביות וביסקסואלים, במיוחד בקרב גברים.[15]

על פי "הברית הלאומית לפעולה למניעת התאבדויות" (National Action Alliance for Suicide Prevention), אין נתונים לאומיים (לגבי ארצות הברית) בנוגע לשיעורי ההתאבדויות בקרב קהילת הלהט"ב בכלל, או בקרב תתי-קבוצות של קהילה זו ( בהם בני נוער או קשישים).[16] בין השאר משום שאין הסכמה על גודל שיעורה המדויק של קהילת הלהט"ב בקרב האוכלוסייה הכללית (שכן חלק לא מבוטל ממנה לא יצא מהארון), וגם בקרב מי שכן מזדהים באופן גלוי כאנשי להט"ב - תעודות פטירה אינן כוללות מידע אודות נטייה מינית.[9] במחקר שנערך ב-1986 נכתב כי במחקרים קודמים שנערכו בקנה מידה גדול ואשר עסקו בנושא התאבדויות לא "התייחסו לנטייה מינית בניתוח הנתונים שלהם".[17]

נתונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקרב צעירים הומואים, לסביות וביסקסואלים יש שיעור גבוה יותר של ניסיונות התאבדות מאשר בקרב בני נוער הטרוסקסואליים. המרכז למניעת התאבדויות שילב מספר מחקרים יחדיו, ועל פיהם העריך כי בין 5 ל-10 אחוזים מבני הנוער להט"בים ניסו להתאבד - שיעור הגבוה פי 1.5 עד 3 מבקרב נוער הטרוסקסואלי.[18] על פי מחקר של ממשלת ארצות הברית, שפורסם ב-1989, בני נוער להט"בים נוטים פי 4 יותר להתאבד מאשר צעירים אחרים.[19][20]

על פי דו"ח לשנת 2017 של המרכזים לבקרת מחלות ומניעתן בארצות הברית, 47.7% מהתלמידים הלהט"בים דיווחו ששקלו התאבדות, 38% הכינו תוכנית מעשית לביצוע ההתאבדות, 23% ביצעו בפועל ניסיון התאבדות ו-7.5% בצעו ניסיון התאבדות שחייב טיפול רפואי, בשנה שלפני הסקר, לעומת 13.3%, 10.4%, 5.4% ו-1.75, בהתאמה, בקרב ההטרוסקסואלים[21].

על פי מחקר שפורסם בשנת 2021, כ-30% מהלהט"בים בגילאי 18-25 בצעו לפחות ניסיון התאבדות אחד, לעומת 24% בקרב גילאי 34-41 ו-21% בקרב גילאי 52-59[22]

יש המעריכים ששיעור ההתאבדות אף גבוה יותר, מכיוון שלגבי חלק מהמתאבדים מקבוצת הלהט"ב לא היה ידוע שהם משתייכם לקבוצה. מחקרים נוספים נעשים כעת על מנת להיטיב את מודעות שכיחות ההתאבדויות בקרב בני נוער להט"בים.[23][24][25]

על פי מחקר שנערך בטאיוואן, 1 מתוך 5 טאיוואנים להט"ביים (20%) ניסה להתאבד.[26]

מקרים מפורסמים של התאבדויות של להט"בים כוללים את התאבדותו של טיילר קלמנטי, התאבדותו של ג'יידן בל, וההתאבדויות של ג'סטין פשנו, אלן טיורינג, שרה חג'אזי, הארט קריין, איילול ג'נסן ולילה אלקורן.

אובדנות בקרב בני נוער טרנסג'נדרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בני נוער טרנסג'נדרים מצויים בסיכון מוגבר לניסיונות אובדניים ולהתנהגויות של פגיעה עצמית בהשוואה לבני נוער סיסג'נדרים.[27] מעל לרבע מבני הנוער הטרנסג'נדרים דיווחו על היסטוריה של לפחות ניסיון אובדני אחד, ובכ-40% מהם נמצאה היסטוריה של התנהגויות פגיעה עצמית.[28][29]

הסברים[עריכת קוד מקור | עריכה]

השכיחות גבוהה יותר של מחשבות אובדניות ושל בעיות בריאות הנפש בקרב בני נוער להט"בי, בהשוואה לבני-גילם ההטרוסקסואליים, מיוחסת ללחץ מיעוטים (Minority Stress).[30][31]

קבלה ודחייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אף על פי שרק במחקרים אחדים זוהו גורמי סיכון לאובדנות בקרב בני נוער טרנסג'נדרים, נתונים מצביעים על כך שהתעללות מילולית ופיזית שמופנית כלפי להט"בים על ידי הוריהם, תחילת ההתבגרות המינית, התאמה מגדרית, דיספוריה מגדרית, הבדלים מגדרים ונטייה מינית מנבאים אובדנות בקרב אוכלוסייה זו.

מחקרה של קייטלין רייאן, עובדת סוציאלית קלינית באוניברסיטת סן-פרנסיסקו (SFSU), היה המחקר הראשון שנערך אודות ההשפעה של קבלת ודחייה של בני נוער להט"בי מצד משפחותיהם על בריאותם, בריאותם הנפשית ורווחתם לרבות התאבדויות, HIV/איידס ונטישה.[32] מחקרה קבע כי עבור בני נוער להט"בים "שחווים רמות גבוהות של דחייה מצד משפחותיהם במהלך גיל ההתבגרות (בהשוואה לאותם צעירים שחוו דחייה מועטה מצד הוריהם או לא חוו דחייה כלל) הסיכוי שינסו להתאבד גדול פי 8, הסיכוי שיחוו דיכאון גדול פי 6, הסיכוי שישתמשו בסמים אסורים גדול פי 3 והסיכוי שידבקו ב-HIV או מחלות מין גדול פי 3" עד שהגיעו לגיל 20 לחייהם.[32]

מחקרים מראים כי נוכחותם בבתי-ספר של Gay–straight alliances (בראשי תיבות: GSA, ארגוני סטודנטים סטרייטים-להט"בים) מובילה לשיעורי ניסיונות התאבדות נמוכים יותר; במחקר שנערך בקרב נוער להט"בים בגילאי 13–22, נמצא כי 16.9% מבני הנוער שלמדו בבתי ספר בהם קיימות פעילויות של "GSA" ניסו להתאבד, זאת לעומת שיעור של 33.1% מהתלמידים שלמדו בבתי ספר ללא פעילויות של "GSA".‏[33]

הומופוביה ממוסדת או מופנמת עלולות להוביל בני נוער להט"בים שלא לקבל את עצמם ולפתח קונפליקטים פנימיים עמוקים לגבי הנטייה המינית שלהם.[34]

התגובות המשפחתיות לזהויות הנוער הלהט"בי שונות מאדם לאדם בעודן נעות בין קבלה לדחייה על הסף של האדם הנכלל בקהילת הלהט"ב. "קשר משפחתי" דווח כגורם חשוב בחיי נוער להט"בים בעודו מסייע לביסוס בריאות נפשית חיובית.[35] אחת התוצאות השליליות של בני נוער להט"בים המתבלטים בקרב בני משפחתם בזהותם המינית או זהותם המגדרית היא הסיכון לגירושם מבתיהם אשר הוכח כמוביל לכך שבעודם נותרים ללא תמיכה וקבלה של משפחתם, סביר יותר שיפנו לפגיעות בחייהם.

בקרב צעירים טרנסג'נדרים, השפעות אלו בולטות עוד יותר, בעוד צעירים טרנסג'נדרים הנתמכים על ידי הוריהם, מוגדרים בסיכוי נמוך ב-93% ביצוע התאבדות (הבדל פי 14).

גיל היציאה מהארון[עריכת קוד מקור | עריכה]

היו שהסבירו את העלייה בשיעורי ההתאבדות בקרב נוער להט"ב בירידת גיל היציאה מהארון המביאה איתה הטרדות.[22]

הסברים פסיכולוגיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מודל רגישות-דחק מצביע על כך שרגישות מולדת תורמת להתפתחויות של סרטן, מחלות לב והפרעות נפשיות כמו דיכאון קליני - גורמי סיכון להתאבדות. כמויות שונות של מתח סביבתי מגבירות את הסבירות להתפתחויות של גורמי סיכון אלו. תיאורית הדחק של המיעוט (Minority stress) מצביעה על כך שהשתייכות למיעוט מובילה ליותר אפליה מהסביבה החברתית, מה שמוביל למתח גדול יותר ולבעיות בריאותיות. בהיעדר יכולות גבוהות לויסות רגשי, הדבר עלול להוביל לפגיעה בבריאות הנפש. כמו כן, על פי Differential susceptibility hypothesis, התפתחותם הגופנית והנפשית של אנשים מסוימים תלויה במידה רבה, לטוב ולרע, בסביבתם. כלומר, מצבם הבריאותי של אנשים בעלי רגישות גבוהה יהיה מעל מהממוצע בסביבות תומכות מאוד, ומתחת לממוצע בסביבות עוינות ואלימות. מודל זה עשוי לעזור להסביר את הבעיות הבריאותיות הייחודיות אשר משפיעות על להט"בים, לרבות המקרים הרבים של ניסיונות התאבדות (בהשוואה לאוכלוסייה הכללית).

עבור בני נוער בגיל ההתבגרות, הסביבות החברתיות הרלוונטיות ביותר הן המשפחה, השכונה ובית הספר. בריונות נוער - הנפוצה ביותר בקרב צעירים המשתייכים למיעוטים מיניים - היא לחץ מתמשך שעלול להגביר את הסיכון להתאבדות, על פי מודל רגישות-דחק. במחקר שנערך בקרב להט"בים אמריקאים בגיל ההתבגרות, בחן מארק הטזנבלר את השפעת הסביבה החברתית ברמת המחוז.[36] הוא גילה כי סביבה חברתית שמרנית מעלה את הסיכון להתנהגות אובדנית בקרב כל בני הנוער, וכי השפעה זו חזקה ביותר בקרב בני הנוער הלהט"בים. יתר על כן, הוא גילה כי הסביבה החברתית היא אחת מהגורמים לריבוי המקרים של התנהגות אובדנית בקרב להט"בים (בהשוואה לאוכלוסייה הכללית). האצנבהלר גילה גם כי לגורמים כלכליים וחברתיים יש השפעה על ריבוי המקרים, אולם "זהות להט"בית נותרה כלי חיזוי משמעותי עבור ניסיונות התאבדות".

חיפוש תמיכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחקר בינלאומי מצא הבדלים משמעותים בין בני נוער להט"בים בעלי נטיות אובדניות לעומת בני נוער הטרוסקסואלים אובדניים.[37] על פי המחקר, קיימת סבירות גבוהה יותר שבני נוער להט"בים בעלי נטיות אובדניות יביעו את הנטיות הללו, יחפשו חברים חדשים ברשת האינטרנט וימצאו תמיכה מקווננת לעומת בני נוער הטרוסקסואלים אובדניים כתוצאה מארגוני להט"ב מקוונים המכוונים במיוחד עבור הקהילה.[38]

השפעת נישואים חד מיניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכל מדינות ה-OECD, לגליזציה של נישואים חד מיניים קשורה להפחתה בשיעור ההתאבדות של בני נוער להט"בים בגילאי 10–24, כאשר קשר זה נמשך לטווח הבינוני. הקמת הזכות החוקית לנישואים חד מיניים בארצות הברית קשורה להפחתה ניכרת בשיעור ניסיונות ההתאבדות בקרב ילדים, כאשר ההשפעה מתרכזת בקרב ילדים בעלי נטייה חד מינית.

מדינות ה-OECD[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחקר שנערך בנתונים ברמה ארצית בין 36 מדינות ה-OECD בשנים 1991 עד 2017 קבע כי לגליזציה של נישואים חד מיניים הפחיתה את שיעור ההתאבדות של בני 10–24 ב-1.191 מקרי מוות בקרב 100,000 בני נוער, השווה לירידה של 17.90% אחוז.[39] ירידה זו הייתה הבולטת ביותר בקרב גברים ששיעור ההתאבדות ירד עבורם ב-1.993 לעומת ירידה של 0.348 בקרב נשים, המקבילה לירידות של 19.98% ו-10.90% בהתאמה. המחקר פעל על ידי ניצול גורמים נפוצים בשיעור ההתאבדות של בני הנוער לאורך זמן בין מדינות המדגם על מנת להעריך כלכלית מה היה שיעור ההתאבדות בהיעדר לגליזציה של נישואים חד-מיניים במדינות ובשנים שבהן נישואים חד-מיניים הפכו לחוקיים. לאחר מכן ניתן היה להסיק מההשפעה של לגליזציה של נישואים חד מיניים על ידי השוואת אומדן הפקטואלי המשוער לנתונים שנצפו לאורך זמן, ובכך לאפשר לפרש מסקנות סיבתיות. מכוח עיצוב זה קבעו החוקרים כי ההתאחדות נמשכה לפחות לטווח הבינוני, וכי מדינות שאימצו לאחרונה נישואים חד-מיניים (הולנד הייתה המדינה הראשונה שהתירה חוקית נישואים חד-מיניים בשנת 2001, וכפי בשנת 2017, 18 מתוך 36 מדינות המדגם הלכו בעקבותיה) חוו ירידות משמעותיות בהתאבדויות בני נוער.[39] ממצאים אלה הצביעו על כך שגם לגליזציה עתידית במדינות מפותחות אחרות תביא לירידה בהתאבדות הצעירים לאורך זמן.

ארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחקר של נתונים ארציים מינואר 1999 עד דצמבר 2015 גילה קשר בין מדינות שהתירו נישואים חד-מיניים והפחיתו את שיעור הניסיונות להתאבדות בקרב כל תלמידי בית הספר בכיתות ט'-יב', עם ירידה בשיעורי כל תלמידי בית הספר (בני הנוער הלהט"בים והלא להט"בים) בכיתות ט' -יב' בירידה של 7% וירידה בשיעור בקרב תלמידי בית ספר בעלי נטייה חד מינית בכיתות ט' -יב' של 14%, אשר כתוצאה מכך, כ-134,000 פחות ילדים מנסים להתאבד מדי שנה בארצות הברית. האופן ההדרגתי שבו הוקמו נישואים חד מיניים בארצות הברית (התרחבות ממדינה אחת ראשונה בשנת 2004 לכל 50 המדינות בשנת 2015) אפשר לחוקרים להשוות את שיעור ניסיונות ההתאבדות בקרב ילדים בכל מדינה לאורך תקופת הזמן הנחקרת. לאחר שהוקמו נישואים חד מיניים במדינה מסוימת, הפחתה בשיעור ניסיונות ההתאבדות בקרב ילדים באותה מדינה הפכה לצמיתות בעוד כי לא נרשמה הפחתה בשיעור ניסיונות ההתאבדות בקרב ילדים במדינה מסוימת עד שהמדינה הכירה בנישואים חד מיניים. החוקר הראשי של המחקר ציין כי "חוקים שיש להם את ההשפעה הגדולה ביותר על מבוגרים הומוסקסואלים עשויים לגרום לילדים הומואים להרגיש תקווה רבה יותר לעתיד".[40][41][42][43][44]

גורמי סיכון בקרב טרנסג'נדרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מגדר עשוי להוות גורם סיכון לאובדנות בקרב בני נוער טרנסג'נדרים. לאור הציפיות החברתיות מבני נוער לנהוג באופן התואם את מראם החיצוני (כלומר את המין בלידתם), כאשר הם אינם נוהגים כך, הם נאלצים להתמודד עם השלכות חברתיות שליליות, ואלו מגבירות את סיכוייהם להתאבדות. להתעללות הורית מילולית ופיזית, היעדר קורת גג, חיים במערכת אומנה ועיסוק בפשע יש קשר ישיר עם האפליה החברתית המופנית כנגד בני נוער שזהותם המגדרית אינה תואמת את מינם. רשת התמיכה החברתית הדלה שלהם מקושרת עם בריאות נפשית ירודה יותר, וכך הם מצויים בסיכוי גבוה יותר להתאבדות.[28][45]

מחקרים מראים שישנו קשר בין התבגרות מינית לבין אובדנות. התבגרות מינית עלולה לגרום למצוקה חמורה בקרב בני נוער טרנסג'נדרים, אשר עשויה, בתורה, להוביל לפגיעה באיברי המין ואף להתאבדות.[45] פניה לטיפול המדכא את ההתבגרות המינית במהלך גיל ההתבגרות נמצאה מקושרת עם סיכויים נמוכים יותר למחשבות אובדניות לאורך החיים. לפיכך, מוצע שטיפול לדיכוי ההתבגרות המינית עשוי להביא לתוצאות חיוביות של בריאות נפשית.[46] יתרה מכך, ניתוח להתאמה מגדרית מקושר אף הוא עם שיפור הבריאות הנפשית בקרב בני נוער טרנסג'נדרים. הנתונים גם מראים שלטרנסג'נדרים מאישה לגבר (Female-to-male, FTM) סבירות גבוהה יותר להרגיש חוסר ביטחון, ובשל כך להיות פגיעים יותר לניסיונות אובדניים, בהשוואה לטרנסג'נדרים מגבר לאישה (Male-to-female, MTF). גורמים ביולוגיים עשויים להוות אף הם גורמי סיכון להתנהגות אובדניות בקרב נשים.[47]

בהקשר לשאלה האם טיפולים לדיכוי ההתבגרות המינית וניתוח להתאמה מגדרית בקרב בני נוער מצריכים הסכמת הורים נמצא כי להתעללות הורית השלכות שליליות על בריאותם הנפשית ועל האובדנות של בני נוער טרנסג'נדרים,[28] ובהתאם, קבלת הסכמת הורים עלולה להיות קשה. למרות זאת, מחקרים אמפיריים מצביעים על כך כי בני נוער אכן מסוגלים לקבל החלטות הקשורות לטיפול רפואי כשם שמבוגרים עושים זאת, ויש לבחון כל מקרה לגופו על ידי המדינה.[48] קבלת החלטות הנוגעות לסיכונים ותועלות של הליכים אלו ללא הסכמת הורים צריכה להיעשות בזהירות, מאחר שבנוסף לסיכונים הבריאותיים הרגילים הכרוכים בכל הליך רפואי, בהליכים אלו ישנו פוטנציאל גם להשלכות פסיכולוגיות, חברתיות וכלכליות. לפיכך, מומלץ שבני נוער שאין להם תמיכה משפחתית יפעלו להשגת תמיכה חברתית עם תחילת הטיפולים.[49]

גורם סיכון נוסף לאובדנות בקרב בני נוער טרנסג'נדרים הוא קיומה של דיספוריה מגדרית, המוגדרת כחוסר נוחות או חרדה, המתקיימת במצבים שבהם אין הלימה בין מינו הביולוגי של אדם לבין חוויית המגדר הפנימית שלו, היוצרת ליקוי תפקודי.[50] עקב מצוקה זו, הדימוי הגופני – רגשותיו של אדם כלפי מראהו החיצוני ותפיסתו את האופן שבו אחרים תופסים אותו – הוא בעל חשיבות רבה במצבי דיספוריה גופנית. בתוך כך, מעבר לקיומם של הבדלים פיזיולוגיים מהותיים בין גברים לנשים, בחברה קיימת גם מערכת של כללים ומנהגים הנוגעים לאופן שבו גברים ונשים מצופים להתנהג.[51] כאשר אדם משנה את מין לידתו, הוא נוהג בסתירה לרבים מאותם כללים ומנהגים.[28]

נטייה מינית עשויה אף היא להיות קשורה במחשבות אובדניות. ישנם מחקרים שהציעו שבני נוער טרנסג'נדרים שמזדהים כהומואים, לסביות או ביסקסואליים/ביסקסואליות עלולים להיות בסיכון מוגבר למחשבות אובדניות בהשוואה לבני נוער שאינם משתייכים לקטגוריות מיעוט של נטייה מינית.[52]

אסטרטגיות התערבות מוצעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

התערבויות טיפוליות עם בני נוער טרנסג'נדרים ועם הוריהם, כאחד, צריכות לכלול התייחסות פסיכו-חינוכית למספר היבטים. יש להתייחס להשלכות השליליות של התעללות (פסיכולוגיות, מילולית ופיזית), לאופן שבו גופם של בני נוער משתנה במהלך תהליך שינוי המין במטרה להעלות את הדימוי הגופני שלהם וכן לדרכי ההתמודדות עם הדחק המתעורר לנוכח חיים עם אדם טרנסג'נדר. כמו כן, על בעלי מקצוע מתחום בריאות הנפש לעבור הכשרה מתאימה לעבודה עם בני נוער טרנסג'נדרים על מנת לסייע להפחתת המצוקה הפסיכולוגית שלהם ולצמצום את הסבירות שיציגו התנהגות אובדנית.[47]

מחקרים נוספים אף מראים כי ישנו מתאם שלילי בין שימוש בשם הנבחר על ידי הנער/ה הטרנסג'נדר/ית בכמה שיותר הקשרים הוא לבין סימפטומים דיכאוניים ומחשבות והתנהגויות אובדניות בקרב בני נוער טרנסג'נדרים. כלומר, ככל שנעשה יותר שימוש בשם הנבחר, כך מופיעים פחות סימפטומים דיכאוניים ומחשבות והתנהגויות אובדניות.[53] לא זו בלבד, אלא שהוצע שמערכות חינוכיות יעבדו באופן ישיר עם בני נוער טרנסג'נדרים, משפחותיהם, חבריהם ורשתות תמיכה נוספות בחייהם, כמו גם עם בעלי מקצוע וראשי קהילה, על מנת לפתח מדיניות ותוכניות יעילות, שיסייעו ליצירת סביבה בית ספרית תומכת.[54]

ארגונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – שבוע אלי, יום השתיקה

פרויקט טרוור[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסנאטורית ננסי פלוסי מבקרת במרכז הטלפוני של פרויקט טרוור בסן פרנסיסקו בשנת 2011
Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – פרויקט טרוור

פרויקט טרוור הפועל למען תמיכה בקרב בני נוער להט"בים אובדנים, הוקם על ידי הבמאית/מפיקה פגי רג'קי, המפיק רנדי סטון והתסריטאי ג'יימס לססנה, יוצרי הסרט הקצר "טרבור", זוכה פרס אוסקר לסרט הקצר הטוב ביותר לשנת 1994, קומדיה/דרמה על ילד הומוסקסואל בן 13, שנדחה על ידי חבריו בגלל הזהות המינית שלו, ומנסה לשנות את חייו.[55]

הארגון הוא ללא מטרות רווח הפועל בארצות הברית, ומציע סיוע מסביב לשעון למניעת התאבדויות בקרב בני נוער להט"בים. הפרויקט הציב לעצמו מטרה "לשים קץ להתאבדות בקרב צעירים להט"בים על ידי מתן סיוע ותמיכה מצילי חיים ... קהילה וירטואלית, תוכניות תמיכה ותוכניות חינוכיות היוצרים סביבה בטוחה, תומכת וחיובית לכולם".[55]

It Gets Better[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – It Gets Better
נשיא ארצות הברית ה-44, ברק אובמה, משתתף בסרטון וידאו לקידום המיזם "It Gets Better" בשנת 2010

"It Gets Better" הוא מיזם אינטרנטי אמריקאי ללא מטרות רווח, שנוסד על ידי איש התקשורת דן סאבאג' ובן-זוגו טרי מילר ב-21 בספטמבר 2010, כתגובה למספר מקרי התאבדות של בני נוער שהיו קורבנות של מעשי בריונות על רקע היותם הומוסקסואלים, או משום שחבריהם ללימודים חשדו בהיותם בעלי נטייה חד מינית.[56][57] מטרתו של המיזם היא למנוע התאבדות בקרב בני נוער להט"בים באמצעות העברת מסרים חיוביים ומעודדים מצד להט"בים מבוגרים, כי חייהם של בני נוער אלו ישתפרו.[58] הפרויקט גדל בקצב מהיר: מעל 200 סרטונים הועלו לרשת במהלך השבוע הראשון,[59] וערוץ היוטיוב של הפרויקט הגיע למספר המרבי של 650 סרטוני וידאו בשבוע שלאחר מכן.[60]

כיום, לפרויקט יש אתר אינטרנט משלו בשם, "It Gets Better Project",‏[60] אשר כולל למעלה מ-50,000 ערכים מאנשים מכלל הנטיות המיניות,[61] לרבות ידוענים רבים.[62] בקטעי הווידאו שבאתר צפו למעלה מ-50 מיליון גולשים. ספר של מאמרים מהפרויקט יצא לאור במרץ 2011.‏[63] בשנת 2012, האקדמיה לטלוויזיה, אומנויות ומדעים העניקה לפרויקט את "פרס המושל" בטקס פרסי האמי ה-64, בגין "שימוש אסטרטגי, יצירתי ועוצמתי של התקשורת על מנת לחנך ולהעניק השראה" על פי יו"ר ומנכ"ל האקדמיה ברוס רוזנבלום.[64]

תגובות מדיניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקבלי החלטות מדיניים דנו שוב ושוב במספר אפשרויות לגיבוש מדיניות לטיפול בתופעה. בהם היו שדגלו בהתערבות בשלב שבו בני-הנוער כבר נמצאים במצב של אובדנות (למשל, באמצעות שירותי עזרה נפשית בטלפון לאנשים שבמצוקה), בעוד שאחרים תמכו בתוכניות שמטרתן הגברת הנגישות של בני נוער להט"בים לשירותים מקצועיים המסייעים במניעת התאבדויות (למשל, באמצעות קבוצות תמיכה).

אחת מהאפשרויות המוצעות היא העברת מורים ויועצים בבתי הספר ותיכונים הכשרה עבור רגישות כלפי נוער להט"בים וירכשו כלים להתמודד עם ביריונות בקרבם. במחקר שנערך על ידי פסיכולוגית בית ספר אנסטסיה הנן נמצא כי קיימת התאמה ברורה בין מורים המשמיעים הערות הומופוביות, או שאינם מגיבים כאשר תלמידים משמיעים הערות מסוג זה, לבין רגשות שליליים שיש לבני נוער להטב"ים בנוגע לזהותם המינית.[65] כמו כן, מספר חוקרים מצאו כי נוכחותו של איש סגל בבית הספר המציג תמיכה בקהילת הלהט"ב היא בעלת "תוצאות חיוביות עבור בני הנוער הלהט"בי".[65] בדו"ח בנושא פסיכולוגיה בבתי ספר משנת 2006, המצוטט על ידי פרויקט טרוור, נכתב כי "קיימת סבירות שרק שליש מהצעירים הלהטב"קים, הסבורים כי יש להם רק איש סגל אחד שעימו הם יכולים לדבר על בעיותיהם, ידווח על ניסיונות התאבדות (לעומת אלו שיש להם תמיכה שכזו)".[66]

אפשרות נוספת המוצעת לעיתים קרובות היא הענקת תמריצים כספיים לבתי ספר המקימים או תומכים בפעילויות Gay–straight alliances (בראשי תיבות: GSA) המשותפות לסטודנטים סטרייטים ולהט"בים הנועדו להעניק רשת תמיכה חברתית לתלמידים להט"בים. ג'וזף קוצ'יו ואליזבת דיאז, חוקרים עבור The Gay, Lesbian and Straight Education Network, מצאו בסקר ארצי כי "תלמידים בבתי ספר בהם ישנם פעילויות "GSA" נוטים פחות להרגיש לא בטוחים, להבריז מהלימודים, וסביר יותר שירגישו שייכים בבית הספר שלהם, לעומת תלמידים בבתי ספר ללא פעילויות כאלה".[67] מחקרים הראו כי שוליות והדרה חברתית בבית הספר פוגעת מבחינה פסיכולוגית בתלמידים להט"בים, וכי פעילויות "GSA" וקבוצות דומות של תמיכת עמיתים יכולות לשמש בצורה יעילה כמקור לתמיכה פסיכוסוציאלית.[65]

התערבויות מוקדמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנשי חינוך יכולים להיות כיעילים בסיוע למתבגרים בעלי התמודדות עם נטייתם המינית או זהותם המגדרית ולשאלות הנלוות אליהם לעיתים. מחקרים מצאו כי הכללת חינוך בנושא מיניות ומגדר יכולה לסייע במניעת מתבגרים להתאבדות, שימוש בסמים, לחסרי בית ובעיות פסיכולוגיות רבות. המאמר "Van Wormer & McKinney" משנת 2003, קובע כי הבנת סטודנטים להט"בים היא הצעד הראשון למניעת התאבדות. במהלכו, ציין גישה להפחתת נזקים, אשר פוגשת את התלמידים היכן שהם רוצים לצמצם כל נזק מתמשך הקשור להתנהגויותיהם, ומצהיר כי יצירת סביבה תומכת ומגוונת מבחינה תרבותית היא קריטית לקבלה חברתית במסגרת חינוכית.

מודלים לחיקוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

העסקת מורים להט"בים לשמש מודלים לחיקוי נמצאה כתמיכה ישירה בקרב תלמידי להט"ב. חוקרים מציעים להכליל פאנלים המשוחחים על אנשי להט"ב ברחבי מכללות או אוניברסיטאות לניהול דיונים בכיתה. לדברי החוקר רוב קאבר, מודלים לחיקוי ומשאבים יעילים לבני נוער להט"בים רק אם הם "נמנעים משכפול סטריאוטיפים ומספקים ייצוגים חזותיים ונרטיביים כדי לאפשר הזדהות רחבה". בני נוער בעלי "PFLAG" (הורים, משפחות וחברים של לסביות והומואים) הוא משאב אפשרי לקידום דיונים ותפקידי מנהיגות לתלמידים להט"בים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Cover, R. (2012). Queer Youth Suicide, Culture and Identity: Unliveable Lives? Ashgate, ISBN 9781409444473.
  • Diamond, L (2003). "Was it a phase? Young women's relinquishment of lesbian/bisexual identities over a 5-year period". Journal of Personality and Social Psychology. 84 (2): 352–364. doi:10.1037/0022-3514.84.2.352. PMID 12585809.
  • Diamond, L (2008). "Female Bisexuality From Adolescence to Adulthood: Results From a 10-Year Longitudinal Study". Developmental Psychology. 44 (1): 5–14. doi:10.1037/0012-1649.44.1.5. PMID 18194000.
  • Haas, A. P.; Eliason, M.; Mays, V. M.; Mathy, R. M.; Cochran, S. D.; D'Augelli, A. R.; Silverman, M. M.; et al. (2011). "Suicide and suicide risk in lesbian, gay, bisexual, and transgender populations: review and recommendations". Journal of Homosexuality. 58 (1): 10–51. doi:10.1080/00918369.2011.534038. PMC 3662085. PMID 21213174.
  • Hatzenbuehler, M. L. (2009). "How does sexual minority stigma "get under the skin"? A psychological mediation framework". Psychological Bulletin. 135 (5): 707–730. doi:10.1037/a0016441. PMC 2789474. PMID 19702379.
  • Helling, S., Levy, D. S., & Herbst, D. (2010, October). Tormented to Death? People Magazine, 56. New York, NY.
  • Kann, L., Olsen, E. O., McManus, T., Kinchen, S., Chyen, D., Harris, W. A., & Wechsler, H. (2011). Sexual identity, sex of sexual contacts, and health-risk behaviors among students in grades 9–12 – youth risk behavior surveillance, selected sites, United States, 2001–2009. * MMWR Surveillance summaries Morbidity and mortality weekly report Surveillance summaries CDC, 60(7), 1-133.
  • Marshal, M. P.; Dietz, L. J.; Friedman, M. S.; Stall, R.; Smith, H. A.; McGinley, J.; Thoma, B. C.; et al. (2011). "Suicidality and Depression Disparities Between Sexual Minority and Heterosexual Youth: A Meta-Analytic Review". The Journal of Adolescent Health. 49 (2): 115–23. doi:10.1016/j.jadohealth.2011.02.005.
  • Mayock, P.; Bryan, A.; Carr, N. & Kitching, K. (2009) "Supporting LGBT Lives: A Study of the Mental Health and Well-Being of Lesbian, Gay, Bisexual and Transgender People" Dublin: BeLonG To Youth Services
  • O'Donnell, S.; Meyer, I. H.; Schwartz, S. (2011). "Increased risk of suicide attempts among Black and Latino lesbians, gay men, and bisexuals". American Journal of Public Pealth. 101 (6): 1055–9. doi:10.2105/ajph.2010.300032.
  • Russell, S. T.; Clarke, T. J.; Clary, J. (2009). "Are Teens "'Post-Gay'"? Contemporary Adolescents' Sexual Identity Labels". Journal of Youth and Adolescence. 38: 884–90. doi:10.1007/s10964-008-9388-2.
  • Savin-Williams, R. (2005). The New Gay Teenager. Cambridge, Massachusetts: Harvard University Press.
  • Savin-Williams, R. C. (2008). "Then and Now: Recruitment, Definition, Diversity, and Positive Attributes of Same-Sex Populations". Developmental Psychology. 44 (1): 135–138. doi:10.1037/0012-1649.44.1.135. PMID 18194012.
  • Savin-Williams, R. C.; Ream, G. L. (2003). "Suicide attempts among sexual-minority male youth". Journal of Clinical Child and Adolescent Psychology. 32 (4): 509–522. doi:10.1207/s15374424jccp3204_3. PMID 14710459.
  • Savin-Williams, R. C.; Ream, G. L. (2007). "Prevalence and stability of sexual orientation components during adolescence and young adulthood". Archives of Sexual Behavior. 36 (3): 385–94. doi:10.1007/s10508-006-9088-5. PMID 17195103.
  • Savin-williams, R. C. (2006). "Who' s Gay ? Does It Matter ?". Current Directions in Psychological Science. 15 (1): 40–45. doi:10.1111/j.0963-7214.2006.00403.x.
  • Savin-williams, R. C., Cohen, K. M., & Youth, G. (2005). Development of Same-Sex Attracted Youth. Development, 1979(2004).
  • Schwartz, S.; Meyer, I. H. (1982). "Mental health disparities research: the impact of within and between group analyses on tests of social stress hypotheses". Social science & medicine. 70 (8): 1111–8. doi:10.1016/j.socscimed.2009.11.032.
  • Selby, E. A.; Anestis, M. D.; Bender, T. W.; Ribeiro, J. D.; Nock, M. K.; Rudd, M. D.; Bryan, C. J.; et al. (2010). "Clinical Psychology Review Overcoming the fear of lethal injury : Evaluating suicidal behavior in the military through the lens of the Interpersonal – Psychological Theory of Suicide". Clinical Psychology Review. 30 (3): 298–307. doi:10.1016/j.cpr.2009.12.004.
  • Orden, Van; Witte, T. K.; Cukrowicz, K. C.; Braithwaite, S. R.; Selby; Joiner, T. E. (2010). "The interpersonal theory of suicide". Psychological Review. 117 (2): 575–600. doi:10.1037/a0018697.
  • Young, R. M.; Meyer, I. H. (2005). "The trouble with "MSM" and "WSW": erasure of the sexual-minority person in public health discourse". American Journal of Public Health. 95 (7): 1144–9. doi:10.2105/ajph.2004.046714. PMC 1449332. PMID 15961753.
  • Best Practices: Creating an LGBT-inclusive School Climate. (n.d.). Retrieved July 24, 2016, from http://www.tolerance.org/lgbt-best-practices

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Haas, Ann P.; Eliason, Mickey; Mays, Vickie M.; Mathy, Robin M.; Cochran, Susan D.; D'Augelli, Anthony R.; Silverman, Morton M.; Fisher, Prudence W.; Hughes, Tonda; Rosario, Margaret; Russell, Stephen T.; Malley, Effie; Reed, Jerry; Litts, David A.; Haller, Ellen; Sell, Randall L.; Remafedi, Gary; Bradford, Judith; Beautrais, Annette L.; Brown, Gregory K.; Diamond, Gary M.; Friedman, Mark S.; Garofalo, Robert; Turner, Mason S.; Hollibaugh, Amber; Clayton, Paula J. (30 בדצמבר 2010). "Suicide and Suicide Risk in Lesbian, Gay, Bisexual, and Transgender Populations: Review and Recommendations". Journal of Homosexuality. 58 (1): 10–51. doi:10.1080/00918369.2011.534038. PMC 3662085. PMID 21213174. {{cite journal}}: (עזרה)
  2. ^ Proctor, Curtis D.; Groze, Victor K. (1994). "Risk Factors for Suicide among Gay, Lesbian, and Bisexual Youths". Social Work. 39 (5): 504–513. doi:10.1093/sw/39.5.504.
  3. ^ Remafedi, Gary; Farrow, James A.; Deisher, Robert W. (1991). "Risk Factors for Attempted Suicide in Gay and Bisexual Youth". Pediatrics. 87 (6): 869–875.
  4. ^ Russell, Stephen T.; Joyner, Kara (2001). "Adolescent Sexual Orientation and Suicide Risk: Evidence From a National Study". American Journal of Public Health. 91 (8): 1276–1281. doi:10.2105/AJPH.91.8.1276. PMC 1446760. PMID 11499118.
  5. ^ Hammelman, Tracie L. (1993). "Gay and Lesbian Youth". Journal of Gay & Lesbian Psychotherapy. 2 (1): 77–89. doi:10.1300/J236v02n01_06.
  6. ^ Johnson, R. B.; Oxendine, S.; Taub, D. J.; Robertson, J. (2013). "Suicide Prevention for LGBT Students". New Directions for Student Services. 2013: 55–69. doi:10.1002/ss.20040.
  7. ^ 1 2 Study: Tolerance Can Lower Gay Kids' Suicide Risk, Joseph Shapiro, All Things Considered, National Public Radio, December 29, 2008. Study: Tolerance Can Lower Gay Kids' Suicide Risk, NPR.org (באנגלית)
  8. ^ Bagley, Christopher; Tremblay, Pierre (2000). "Elevated rates of suicidal behavior in gay, lesbian, and bisexual youth". Crisis: The Journal of Crisis Intervention and Suicide Prevention. 21 (3): 111–117. doi:10.1027/0227-5910.21.3.111.
  9. ^ 1 2 National Action Alliance for Suicide Prevention Tackles LGBT Suicide, April 26, 2012, Kellan Baker and Josh Garcia. National Action Alliance For Suicide Prevention, National Action Alliance for Suicide Prevention: National Action Alliance for Suicide Prevention Tackles LGBT Suicide, National Action Alliance for Suicide Prevention, ‏2012-04-26
  10. ^ Simone, Mark J.; Appelbaum, Jonathan S. (2011). "Addressing the Needs of Older Lesbian, Gay, Bisexual, and Transgender Adults". Clinical Geriatrics. 19 (2): 38–45.
  11. ^ Yardain Amron (24 בנובמבר 2013). "Research exposes negative effects of anti-gay legislation". The Michigan Daily. {{cite web}}: (עזרה)
  12. ^ "The Impact of Institutional Discrimination on Psychiatric Disorders in Lesbian, Gay, and Bisexual Populations: A Prospective Study by Mark L. Hatzenbuehler, MS, MPhil, Katie A. McLaughlin, PhD, Katherine M. Keyes, MPH and Deborah S. Hasin, PhD". Ajph.aphapublications.org. 2010-01-14. doi:10.2105/AJPH.2009.168815. נבדק ב-2011-08-21.
  13. ^ Savin-Williams, Ritch C (1994). "Verbal and physical abuse as stressors in the lives of lesbian, gay male, and bisexual youths: Associations with school problems, running away, substance abuse, prostitution, and suicide". Journal of Consulting and Clinical Psychology. 62 (2): 261–269. doi:10.1037/0022-006X.62.2.261.
  14. ^ Green globe.svg אתר האינטרנט הרשמי של Family Acceptance Project
  15. ^ Bostwick W. B., Boyd C. J., Hughes T. L., McCabe S. E. Dimensions of sexual orientation and the prevalence of mood and anxiety disorders in the United States" American Journal of Public Health2010;100(3):468–475.
  16. ^ National Action Alliance for Suicide Prevention Tackles LGBT Suicide, April 26, 2012, Kellan Baker and Josh Garcia. National Action Alliance for Suicide Prevention
  17. ^ Rich, C. L.; Fowler, R. C.; Young, D.; Blenkush, M. (1986). "San Diego Suicide Study: Comparison of Gay to Straight Males". Suicide and Life-Threat Behavior. 16: 448–457. doi:10.1111/j.1943-278X.1986.tb00730.x.
  18. ^ "Preventing Suicide among Gay, Lesbian, Bisexual, Transgendered, and Questioning Youth and Young Adults" (PDF). נבדק ב-2011-08-21.
  19. ^ "Report of the Secretary's Task Force on Youth Suicide". Eric.ed.gov. נבדק ב-2011-08-21.
  20. ^ "Additional Facts about Lesbian, Gay, Bisexual, and Transgender Youth". Thetrevorproject.org. נבדק ב-2011-08-21.
  21. ^ Youth Risk Behavior Surveillance — United States, 2017, June 15, 2018, pages 24-27
  22. ^ 1 2 Dan Avery, Nearly a third of young gay people have attempted suicide, study finds, 20 April 2021
  23. ^ "Sexual Orientation and Youth Suicide" by Dr. Gary Remafedi, October 6, 1999, retrieved 2 May 2006.
  24. ^ "Youth suicide risk and sexual orientation - Statistical Data Included" by Rutter, Philip A & Soucar, Emil, Summer 2002, retrieved 2 May 2006.
  25. ^ Articles Relating to Suicide by GLB Youth, retrieved 3 May 2006.
  26. ^ Lloyd, Peter. "Nearly 20 per cent of Taiwan's gay population have attempted suicide, report claims". Pink Paper. אורכב מ-המקור ב-14 ביולי 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  27. ^ Dickey, L. M., Reisner, S. L., & Jun-Tunen, C. L., Non-suicidal self-injury in a large online sample of transgender adults., Professional Psychology: Research and Practice
  28. ^ 1 2 3 4 Grossman, A. H., & D’Augelli, A. R., Transgender youth and life-threatening behaviors, Suicide and Life-Threatening Behavior 37, 2007, עמ' 527-537
  29. ^ Peterson, C. M., Matthews, A., Copps-Smith, E., & Connard, L. A., Suicidality, self-harm, and body dissatisfaction in transgender adolescents and emerging adults with gender dysphoria., Suicide and Life-Threatening Behavior, 4 47, 2016, עמ' 475-482
  30. ^ August 21, 2011 (1999-10-27). "Definition of Bisexual suicide risk". Medterms.com. אורכב מ-המקור ב-2011-12-08. נבדק ב-2011-08-21.
  31. ^ Meyer IH (בספטמבר 2003). "Prejudice, social stress, and mental health in lesbian, gay, and bisexual populations: conceptual issues and research evidence". Psychological Bulletin. 129 (5): 674–97. doi:10.1037/0033-2909.129.5.674. PMC 2072932. PMID 12956539. {{cite journal}}: (עזרה)
  32. ^ 1 2 Helping LGBT youth, others learn to cope, April 27, 2012, Visalia Times-Delta. [1]
  33. ^ Walls, N. Eugene; Wisneski, Hope; Kane, Sarah (במרץ 2013). "School climate, individual support, or both? Gay straight alliances and the mental health of sexual minority youth". School Social Work Journal. 37 (2): 88–111. {{cite journal}}: (עזרה)
  34. ^ Gibson, P. (1989), "Gay and Lesbian Youth Suicide", in Fenleib, Marcia R. (ed.), Report of the Secretary's Task Force on Youth Suicide, United States Government Printing Office, ISBN 0-16-002508-7
  35. ^ Rachel M. Schmitz, Kimberly A. Tyler, The Complexity of Family Reactions to Identity among Homeless and College Lesbian, Gay, Bisexual, Transgender, and Queer Young Adults, Archives of Sexual Behavior 47, 2018-05-01, עמ' 1195–1207 doi: 10.1007/s10508-017-1014-5
  36. ^ "The Social Environment and Suicide Attempts inLesbian, Gay, and Bisexual Youth", Pediatrics., 127 (5): 896–903, 2011, doi:10.1542/peds.2010-3020
  37. ^ Harris, K. M. (2013). "Sexuality and suicidality: Matched-pairs analyses reveal unique characteristics in non-heterosexual suicidal behaviors". Archives of Sexual Behavior. 42 (5): 729–737. doi:10.1007/s10508-013-0112-2. PMID 23657812.
  38. ^ Keith M. Harris, Sexuality and Suicidality: Matched-Pairs Analyses Reveal Unique Characteristics in Non-Heterosexual Suicidal Behaviors, Archives of Sexual Behavior 42, 2013-07-01, עמ' 729–737 doi: 10.1007/s10508-013-0112-2
  39. ^ 1 2 Andrew Kennedy, Murat Genç, P. Dorian Owen, The Association Between Same-Sex Marriage Legalization and Youth Deaths by Suicide: A Multimethod Counterfactual Analysis, The Journal of Adolescent Health: Official Publication of the Society for Adolescent Medicine 68, 2021-06, עמ' 1176–1182 doi: 10.1016/j.jadohealth.2021.01.033
  40. ^ Steph Solis, Study: Teen suicide attempts fell as same-sex marriage was legalized, USA TODAY (בAmerican English)
  41. ^ Same-Sex Marriage Legalization Linked to Reduction in Suicide Attempts Among High School Students | Johns Hopkins Bloomberg School of Public Health, publichealth.jhu.edu (באנגלית)
  42. ^ Julia Raifman, Ellen Moscoe, S. Bryn Austin, Margaret McConnell, Difference-in-Differences Analysis of the Association Between State Same-Sex Marriage Policies and Adolescent Suicide Attempts, JAMA pediatrics 171, 2017-04-01, עמ' 350–356 doi: 10.1001/jamapediatrics.2016.4529
  43. ^ Same-sex marriage laws linked to fewer youth suicide attempts, new study says, PBS NewsHour, ‏2017-02-20 (בAmerican English)
  44. ^ "Same-sex marriage laws tied to fewer teen suicide attempts". Reuters (באנגלית). 2017-02-22. נבדק ב-2021-09-24.
  45. ^ 1 2 Huft, M., Statistically speaking: The high rate of suicidality among transgender youth and access barriers to medical treatment in a society of gender dichotomy., Mental Health, Medicine, and the Law, 1 28, 2008, עמ' 53-56
  46. ^ Turban, J. L., King, D., Carswell, J. M., & Keuroghlian, A. S., Pubertal suppression for transgender youth and risk of suicidal ideation., Pediatrics, 2 145, 2020, עמ' 1-9
  47. ^ 1 2 Brent, D. A., Oquendo, M., Birmaher, B., Greenhill, L., Kolko, D., Stanley, B., et al., Familial pathways to early-onset suicide attempt: Risk for suicidal behavior in off-spring of mood-disordered suicide attempters., Archives of General Psychiatry 59, 2002, עמ' 801-807
  48. ^ Shield, S., The doctor won't see you now: Rights of transgender adolescents to sex reassignment treatment., New York University Review of Law & Social Change, 2 31, 2007, עמ' 361-434
  49. ^ Holman, C. W. & Goldberg, J. M., Ethical, legal, and psychological issues in care of transgender adolescents., International Journal of Transgenderism 9, 2008, עמ' 94-110
  50. ^ American Psychiatric Association, Diagnostic and statistical manual of mental disorders (5th ed.)., 2013
  51. ^ Perrin, E. C., Sexual orientation in child and adolescent health care, New York, NY: Kluwer Academic/Plenum, 2002
  52. ^ Perez-Brumer, A., Day, J. K., Russel, S. T., & Hatzenbuelher, M. L., Prevalence and correlates of suicidal ideation among transgender youth in California: Findings from a representative, population-based sample of high school students., Journal of the American Academy of Child & Adolescent Psychiatry, 9 56, 2017, עמ' 739-746
  53. ^ Russel, S. T., Pollitt, A. M., Li, G., & Grossman, A. H., Chosen name use is linked to reduced depressive symptoms, suicidal ideation, and suicidal behavior among transgender youth., Journal of Adolescent Health 63, 2018, עמ' 503-505
  54. ^ Veale, J. F., Peter, T., Travers, R., & Saewyc, E. M., Enacted stigma, mental health, and protective factors among transgender youth in Canada., Transgender Health, 1 2, 2017, עמ' 207-216
  55. ^ 1 2 About Trevor (אורכב 20.10.2010 בארכיון Wayback Machine)
  56. ^ "Video: Authors @Google: Dan Savage and Terry Miller on the It Gets Better Project | It Gets Better Project". Itgetsbetter.org. אורכב מ-המקור ב-2015-11-17. נבדק ב-2011-08-21.
  57. ^ Wyatt Buchanan (21 באוקטובר 2005). "Marriage can be right for us all, says Dan Savage. But let's not get carried away with monogamy". San Francisco Chronicle. אורכב מ-המקור ב-2012-01-06. נבדק ב-30 באפריל 2011. {{cite news}}: (עזרה)
  58. ^ Parker-Pope, Tara (22 בספטמבר 2010). "Showing Gay Teens a Happy Future". The New York Times. {{cite news}}: (עזרה)
  59. ^ Savage, Dan. "Welcome to the It Gets Better Project". אורכב מ-המקור ב-2010-10-11. נבדק ב-2010-10-12.
  60. ^ 1 2 Hartlaub, Peter (2010-10-08). "Dan Savage overwhelmed by gay outreach's response". San Francisco Chronicle. נבדק ב-2010-10-09.
  61. ^ Noreen Fagan (8 בפברואר 2011). "Dan Savage talks teens, straight people and It Gets Better". Xtra!. אורכב מ-המקור ב-2011-08-14. נבדק ב-15 בפברואר 2011. {{cite news}}: (עזרה)
  62. ^ "President Obama: It Gets Better". 21 באוקטובר 2010. {{cite web}}: (עזרה)
  63. ^ Furlan, Julia (22 במרץ 2011). "The 'It Gets Better Project' Turns the Spotlight on Anti-Gay Bullying". WNYC. אורכב מ-המקור ב-2011-07-25. נבדק ב-30 במרץ 2011. {{cite web}}: (עזרה)
  64. ^ ""It Gets Better" to Get Governors Award". emmys.com. 2012-08-22. נבדק ב-2012-09-15.
  65. ^ 1 2 3 "Hansen, Anastasia. "School-Based Support for GLBT Students: A Review of Three Levels of Research." Psychology in the Schools. 44.8(2007). 839-848". Eric.ed.gov:80. נבדק ב-2011-08-21.
  66. ^ "EDUCATOR RESOURCE GUIDE" (PDF). The Trevor Project. אורכב מ-המקור (PDF) ב-7 באוגוסט 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  67. ^ "2005 NSCS Final v6.pdf" (PDF). אורכב מ-המקור (PDF) ב-2006-06-18. נבדק ב-2011-08-21.