התאבדויות בני נוער להט"בים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

חוקרים מצאו כי שיעוריהן של התאבדויות ונטיות אובדניות בקרב בני נוער לסביות, הומואים, טרנסג'נדרים, ביסקסואלים וקווירים (להטב"ק) גבוהים יחסית בקרב כלל האוכלוסייה.[1][2][3][4][5][6] לבני נוער להט"בים יש את אחד מהשיעורים הגבוהים ביותר של ניסיונות התאבדות.[7][8] על פי מספר קבוצות, הדבר קשור לתרבויות הטרוצנטריות ולהומופוביה ממוסדת, במקרים מסוימים, לרבות השימוש בנושאי זכויות להט"ב כטריז פוליטי, כמו במאמצים העכשוויים לעצור את הלגליזציה של הנישואים חד-המיניים.[9][10][11] הוכח כי דכדוך, דיכאון ושימוש בסמים בקרב להט"בים גברו בצורה משמעותית לאחר חקיקת חוקים חדשים המפלים את מי שמשתייכים לקהילה הגאה.[12]

נמצא כי בריונות כלפי בני נוער להט"בים הוא גורם התורם להתאבדויות רבות, גם אם לא כל ההתקפות התייחסו באופן ספציפי למיניות או למגדר של המותקפים.[13] לאחר סדרה של התאבדויות בתחילת שנות ה-2000, תשומת לב רבה התמקדה יותר בסוגיות ובגורמים הבסיסיים, במאמץ להפחית את ההתאבדויות בקרב בני הנוער הלהטב"קים. מחקר של "פרויקט הקבלה המשפחתית"[14] הראה כי "קבלה של ההורים, ואפילו נייטרליות, ביחס לנטייה המינית של הילד" יכולה להוריד את שיעור ההתאבדות.[7] נראה כי שיעורי מקרי האובדנות וניסיונות ההתאבדות בקרב בני נוער הטרוסקסואלים הם דומים, פחות או יותר, כמו אצל בני-נוער בעלי נטיות חד-מיניות שאינם מגדירים עצמם כלהטב"קים.[15] הדבר עולה בקנה אחד עם ממצאי סקר גדול בקרב מבוגרים אמריקאים, אשר מצאו שיעורים גבוהים יותר של הפרעות במצב הרוח והחרדה, גורמי סיכון מרכזיים להתנהגות אובדנית, בקרב מי שמזדהים כהומואים, לסביות וביסקסואלים, במיוחד בקרב גברים.[16]

על פי "הברית הלאומית לפעולה למניעת התאבדויות" (National Action Alliance for Suicide Prevention), אין נתונים לאומיים (לגבי ארצות הברית) בנוגע לשיעורי ההתאבדויות בקרב הקהילה הלהט"בית בכלל, או בקרב תתי-קבוצות של קהילה זו (למשל, בני נוער להט"בים או קשישים להט"בים).[17] בין השאר משום שאין הסכמה על גודל שיעורה המדויק של הקהילה הלהט"בית בקרב האוכלוסייה הכללית (שכן חלק לא מבוטל ממנה לא יצא מהארון), וגם בקרב מי שכן מזדהים באופן גלוי כלהט"בים - תעודות פטירה אינן כוללות מידע אודות נטייה מינית.[9] במחקר שנערך ב-1986 נכתב כי במחקרים קודמים שנערכו בקנה מידה גדול ואשר עסקו בנושא התאבדויות לא "התייחסו לנטייה מינית בניתוח הנתונים שלהם".[18]

דיווחים ומחקרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחקרה של קייטלין רייאן, עובדת סוציאלית קלינית באוניברסיטת סן-פרנסיסקו (SFSU), היה המחקר הראשון שנערך אודות ההשפעה של קבלת ודחייה של בני נוער להט"בי מצד משפחותיהם על בריאותם, בריאותם הנפשית ורווחתם של בני נוער אלו, לרבות התאבדויות, HIV/איידס ונטישה.[19] מחקרה מראה כי עבור בני נוער להט"בים "שחווים רמות גבוהות של דחייה מצד משפחותיהם במהלך גיל ההתבגרות (בהשוואה לאותם צעירים שחוו דחייה מועטה מצד הוריהם או לא חוו דחייה כלל) הסיכוי שינסו להתאבד גדול פי 8, הסיכוי שיחוו דיכאון גדול פי 6, הסיכוי שישתמשו בסמים אסורים גדול פי 3 והסיכוי שידבקו ב-HIV או מחלות מין גדול פי 3" עד שהם מגיעים לשנות העשרים לחייהם.[19]

מחקרים רבים מראים שבקרב צעירים הומואים, לסביות וביסקסואלים יש שיעור גבוה יותר של ניסיונות התאבדות מאשר בקרב בני נוער הטרוסקסואליים. המרכז למניעת התאבדויות שילב מספר מחקרים יחדיו, ועל פיהם העריך כי בין 5 ל-10 אחוזים מבני הנוער הלהט"בי, בהתאם לקבוצות גיל ומין, ניסו להתאבד - שיעור הגבוה פי 1.5 עד 3 מבקרב נוער הטרוסקסואלי.[20] על פי מחקר של ממשלת ארצות הברית, שכותרתו Report of the Secretary's Task Force on Youth Suicide, שפורסם ב-1989, בני נוער להט"בי נוטים פי ארבעה יותר להתאבד מאשר צעירים אחרים.[21] השכיחות גבוהה יותר של מחשבות אובדניות ושל בעיות בריאות הנפש בקרב בני נוער להט"בי, בהשוואה לבני-גילם ההטרוסקסואליים, מיוחסת ללחץ מיעוטים (Minority Stress).[22][23] "יותר מ-34,000 בני אדם מתים כתוצאה מהתאבדות בכל שנה", מה שהופך אותו ל-"גורם השלישי למוות בקרב בני 15 עד 24, כאשר בני נוער להט"בי מנסים להתאבד עד פי ארבעה יותר מאשר בני-גילם ההטרוסקסואלים".[24]

לא ניתן לדעת את שיעור ההתאבדות המדויק של בני הנוער הלהט"בי, כי מיעוטים מיניים ומיעוטים מגדריים לעיתים קרובות אינם גלויים ואפילו לא תמיד ידועים לנערים עצמם, במיוחד בקבוצת גיל זו. מחקרים נוספים נעשים כעת על מנת להיטיב לדעת את שכיחות ההתאבדויות בקרב בני נוער להט"בים.[25][26][27]

מבחינת האווירה במוסדות לימוד, "כ-25% מהתלמידים ואנשי הסגל ההומואים, הלסביות והביסקסואלים הוטרדו בגלל הנטייה המינית שלהם, וכן כשליש מהטרנסג'נדרים, על פי מחקר ודיווח של השבועון The Chronicle of Higher Education‏".[28] מחקרים מראים כי נוכחותם בבתי-ספר של Gay–straight alliances (בראשי תיבות: GSA, ארגוני סטודנטים סטרייטים-להט"בים) מובילה לשיעורי ניסיונות התאבדות נמוכים יותר; במחקר שנערך בקרב נוער להט"בי בגילאי 13–22, נמצא כי 16.9% מבני הנוער שלמדו בבתי ספר בהם קיימות פעילויות של GSA ניסו להתאבד, זאת לעומת שיעור של 33.1% מהתלמידים שלמדו בבתי ספר ללא פעילויות של GSA.‏[29]

"תלמידים להט"בים חשים שאינם בטוחים בבית הספר פי שלושה יותר לעומת תלמידים שאינם להט"בים (22% לעומת 7%) ו-90% מהתלמידים הלהט"בים (לעומת 62% בקרב התלמידים שאינם להט"בים) הוטרדו או הותקפו במהלך השנה האחרונה".[30]‏ בנוסף, "תלמידים להט"בים נטו יותר מאשר התלמידים ההטרוסקסואלים לשקול ברצינות לעזוב את מוסד הלימודים [בו הם לומדים] כתוצאה מהטרדות או אפליה".[31] סוזן רנקין, בין מחברי הדו"ח, מצאה כי "באופן חד משמעי, מצב ההשכלה הגבוהה [בארצות הברית] בשנת 2010 עבור הקהילה הלהט"בית מוכיח כי סטודנטים ואנשי סגל להטב"קים חווים בקמפוס אווירה צוננת של הטרדות".[31]

גם האינטרנט התגלה כבעל חשיבות מכרעת עבור להט"בים. מחקר בינלאומי מצא הבדלים חשובים בין בני נוער להט"בים בעלי נטיות אובדניות לעומת בני נוער הטרוסקסואלים אובדניים.[32] על פי המחקר, קיימת סבירות גבוהה יותר שבני נוער להט"בים בעלי נטיות אובדניות יביעו את הנטיות הללו, יחפשו חברים חדשים ברשת האינטרנט וימצאו תמיכה מקווננת לעומת בני נוער הטרוסקסואלים אובדניים.

על פי מחקר שנערך בטאיוואן, 1 מתוך 5 טאיוואנים להט"ביים (20%) ניסה להתאבד.[33]

היבטים של פסיכולוגיה התפתחותית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מודל רגישות-דחק מצביע על כך שרגישות מולדת תורמת להתפתחויות של סרטן, מחלות לב והפרעות נפשיות כמו דיכאון קליני - גורמי סיכון להתאבדות. כמויות שונות של מתח סביבתי מגבירות את הסבירות להתפתחויות של גורמי סיכון אלו. תיאורית הדחק של המיעוט (Minority stress) מצביעה על כך שהשתייכות למיעוט מובילה ליותר אפליה מהסביבה החברתית, מה שמוביל למתח גדול יותר ולבעיות בריאותיות. בהיעדר יכולות גבוהות לויסות רגשי, הדבר עלול להוביל לפגיעה בבריאות הנפש. כמו כן, על פי Differential susceptibility hypothesis, התפתחותם הגופנית והנפשית של אנשים מסוימים תלויה במידה רבה, לטוב ולרע, בסביבתם. כלומר, מצבם הבריאותי של אנשים בעלי רגישות גבוהה יהיה מעל מהממוצע בסביבות תומכות מאוד, ומתחת לממוצע בסביבות עוינות ואלימות. מודל זה עשוי לעזור להסביר את הבעיות הבריאותיות הייחודיות אשר משפיעות על להט"בים, לרבות המקרים הרבים של ניסיונות התאבדות (בהשוואה לאוכלוסייה הכללית). עבור בני נוער בגיל ההתבגרות, הסביבות החברתיות הרלוונטיות ביותר הן המשפחה, השכונה ובית הספר. בריונות נוער - הנפוצה ביותר בקרב צעירים המשתייכים למיעוטים מיניים - היא לחץ מתמשך שעלול להגביר את הסיכון להתאבדות, על פי מודל רגישות-דחק. במחקר שנערך בקרב להט"בים אמריקאים בגיל ההתבגרות, בחן מארק הטזנבלר את השפעת הסביבה החברתית ברמת המחוז.[34] הוא גילה כי סביבה חברתית שמרנית מעלה את הסיכון להתנהגות אובדנית בקרב כל בני הנוער, וכי השפעה זו חזקה ביותר בקרב בני הנוער הלהט"בים. יתר על כן, הוא גילה כי הסביבה החברתית היא אחת מהגורמים לריבוי המקרים של התנהגות אובדנית בקרב להט"בים (בהשוואה לאוכלוסייה הכללית). האצנבהלר גילה גם כי לגורמים כלכליים וחברתיים יש השפעה על ריבוי המקרים, אולם "זהות להט"בית נותרה כלי חיזוי משמעותי עבור ניסיונות התאבדות".

הומופוביה ממוסדת ומופנמת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הומופוביה ממוסדת או מופנמת עלולות להוביל בני נוער להט"בים שלא לקבל את עצמם ולפתח קונפליקטים פנימיים עמוקים לגבי הנטייה המינית שלהם.[35] הורים יכולים לגרש את ילדם מהבית לאחר יציאתו של הילד מהארון.[36]

הומופוביה באה לידי ביטוי בדרכים שונות ועלולה להוות גורם לבריונות אשר יכולה לקחת צורות רבות. "בריונות פיזית" היא בעיטות, חבטות וכדומה, בעוד ש-"בריונות רגשית" היא קריאה בשמות גנאי, הפצת שמועות ושאר ביטויי אלימות מילולית. בריונות רשת כוללת הודעות טקסט פוגעניות או הודעות בעלות אופי זהה בפייסבוק, בטוויטר וברשתות מדיה חברתית אחרות. בריונות מינית היא נגיעה לא נאותה, מחוות מזלזלות או בדיחות.[37]

מעשי בריונות יכולים להיחשב כ-"טקס חניכה",[38] אך מחקרים הראו כי יש להם השפעות פיזיות ופסיכולוגיות שליליות. "בני נוער המשתייכים למיעוטים מיניים, או בני נוער המזהים את עצמם כהומואים, לסביות או ביסקסואליים, חווים הצקות פי שניים עד פי שלושה לעומת הטרוסקסואלים", וכמעט "כל הסטודנטים הטרנסג'נדרים סובלים מהטרדות מילוליות (למשל, שמות גנאי או איומים על רקע זהותם המינית (89%) או זהותם המגדרית (89%))", כך על פי Harsh Realities, The Experiences of Transgender Youth In Our Nation’s Schools‏, שפרסם הארגון Gay, Lesbian and Straight Education Network.‏[24]

נושא זה העסיק רבות את כלי התקשורת בשנים האחרונות, בפרט בחודשים ספטמבר ואוקטובר 2010. נשיא ארצות הברית ברק אובמה פרסם סרטון וידאו בנושא זה באתר האינטרנט של הבית הלבן כחלק מיוזמת "It Gets Better". הגברת הראשונה מישל אובמה מייחסת התנהגות ביריונית למעשיהם של הורים, המהווים דוגמה עבור ילדיהם, שלומדים מהם ומתנהגים בצורה דומה בעקבותיהם.[39]

אובדנות בקרב בני נוער טרנסג'נדרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מעל לרבע מבני הנוער הטרנסג'נדרים דיווחו על היסטוריה של לפחות ניסיון אובדני אחד, ובכ-40% מהם נמצאה היסטוריה של התנהגויות פגיעה עצמית[40].[41] בני נוער טרנסג'נדרים מצויים בסיכון מוגבר לניסיונות אובדניים ולהתנהגויות של פגיעה עצמית בהשוואה לבני נוער סיסג'נדרים.[42] אף על פי שרק במחקרים אחדים זוהו גורמי סיכון לאובדנות בקרב בני נוער טרנסג'נדרים, נתונים מצביעים על כך שהתעללות מילולית ופיזית שמופנית כלפי להט"בים על ידי הוריהם, תחילת ההתבגרות המינית, שינוי מין, דיספוריה מגדרית, הבדלים מגדרים ונטייה מינית מנבאים אובדנות בקרב אוכלוסייה זו.

גורמי סיכון[עריכת קוד מקור | עריכה]

מגדר עשוי להוות גורם סיכון לאובדנות בקרב בני נוער טרנסג'נדרים. לאור הציפיות החברתיות מבני נוער לנהוג באופן התואם את מראם החיצוני (כלומר את המין בלידתם), כאשר הם אינם נוהגים כך, הם נאלצים להתמודד עם השלכות חברתיות שליליות, ואלו מגבירות את סיכוייהם להתאבדות. להתעללות הורית מילולית ופיזית, היעדר קורת גג, חיים במערכת אומנה ועיסוק בפשע יש קשר ישיר עם האפליה החברתית המופנית כנגד בני נוער שזהותם המגדרית שאינה תואמת את מינם. רשת התמיכה החברתית הדלה שלהם מקושרת עם בריאות נפשית ירודה יותר, וכך הם מצויים בסיכוי גבוה יותר להתאבדות[40][43].

מחקרים מראים שישנו קשר בין התבגרות מינית לבין אובדנות. התבגרות מינית עלולה לגרום למצוקה חמורה בקרב בני נוער טרנסג'נדרים, אשר עשויה, בתורה, להוביל לפגיעה באיברי המין ואף להתאבדות[43]. פניה לטיפול המדכא את ההתבגרות המינית במהלך גיל ההתבגרות נמצאה מקושרת עם סיכויים נמוכים יותר למחשבות אובדניות לאורך החיים. לפיכך, מוצע שטיפול לדיכוי ההתבגרות המינית עשוי להביא לתוצאות חיוביות של בריאות נפשית.[44] יתרה מכך, ניתוח לשינוי מין מקושר אף הוא עם שיפור הבריאות הנפשית בקרב בני נוער טרנסג'נדרים. הנתונים גם מראים שלטרנסג'נדרים מאישה לגבר (Female-to-male, FTM) סבירות גבוהה יותר להרגיש חוסר ביטחון, ובשל כך להיות פגיעים יותר לניסיונות אובדניים, בהשוואה לטרנסג'נדרים מגבר לאישה (Male-to-female, MTF). גורמים ביולוגיים עשויים להוות אף הם גורמי סיכון להתנהגות אובדניות בקרב נשים[45].

בהקשר לשאלה האם טיפולים לדיכוי ההתבגרות המינית וניתוח לשינוי מין בקרב בני נוער מצריכים הסכמת הורים נמצא כי להתעללות הורית השלכות שליליות על בריאותם הנפשית ועל האובדנות של בני נוער טרנסג'נדרים[40], ובהתאם, קבלת הסכמת הורים עלולה להיות קשה. למרות זאת, מחקרים אמפיריים מצביעים על כך כי בני נוער אכן מסוגלים לקבל החלטות הקשורות לטיפול רפואי כשם שמבוגרים עושים זאת, ויש לבחון כל מקרה לגופו על ידי המדינה.[46] קבלת החלטות הנוגעות לסיכונים ותועלות של הליכים אלו ללא הסכמת הורים צריכה להיעשות בזהירות, מאחר שבנוסף לסיכונים הבריאותיים הרגילים הכרוכים בכל הליך רפואי, בהליכים אלו ישנו פוטנציאל גם להשלכות פסיכולוגיות, חברתיות וכלכליות. לפיכך, מומלץ שבני נוער שאין להם תמיכה משפחתית יפעלו להשגת תמיכה חברתית עם תחילת הטיפולים.[47]

גורם סיכון נוסף לאובדנות בקרב בני נוער טרנסג'נדרים הוא קיומה של דיספוריה מגדרית, המוגדרת כחוסר נוחות או חרדה, המתקיימת במצבים שבהם אין הלימה בין מינו הביולוגי של אדם לבין חוויית המגדר הפנימית שלו, היוצרת ליקוי תפקודי .[48] עקב מצוקה זו, הדימוי הגופני – רגשותיו של אדם כלפי מראהו החיצוני ותפיסתו את האופן שבו אחרים תופסים אותו – הוא בעל חשיבות רבה במצבי דיספוריה גופנית. בתוך כך, מעבר לקיומם של הבדלים פיזיולוגיים מהותיים בין גברים לנשים, בחברה קיימת גם מערכת של כללים ומנהגים הנוגעים לאופן שבו גברים ונשים מצופים להתנהג.[49] כאשר אדם משנה את מין לידתו, הוא נוהג בסתירה לרבים מאותם כללים ומנהגים[40].

נטייה מינית עשויה אף היא להיות קשורה במחשבות אובדניות. ישנם מחקרים שהציעו שבני נוער טרנסג'נדרים שמזדהים כהומואים, לסביות או ביסקסואליים/ביסקסואליות עלולים להיות בסיכון מוגבר למחשבות אובדניות בהשוואה לבני נוער שאינם משתייכים לקטגוריות מיעוט של נטייה מינית.[50]

אסטרטגיות התערבות מוצעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

התערבויות טיפוליות עם בני נוער טרנסג'נדרים ועם הוריהם, כאחד, צריכות לכלול התייחסות פסיכו-חינוכית למספר היבטים. יש להתייחס להשלכות השליליות של התעללות (פסיכולוגיות, מילולית ופיזית), לאופן שבו גופם של בני נוער משתנה במהלך תהליך שינוי המין במטרה להעלות את הדימוי הגופני שלהם וכן לדרכי ההתמודדות עם הדחק המתעורר לנוכח חיים עם אדם טרנסג'נדר. כמו כן, על בעלי מקצוע מתחום בריאות הנפש לעבור הכשרה מתאימה לעבודה עם בני נוער טרנסג'נדרים על מנת לסייע להפחתת המצוקה הפסיכולוגית שלהם ולצמצום את הסבירות שיציגו התנהגות אובדנית[45]. מחקרים נוספים אף מראים כי ישנו מתאם שלילי בין שימוש בשם הנבחר על ידי הנער/ה הטרנסג'נדר/ית בכמה שיותר הקשרים הוא לבין סימפטומים דיכאוניים ומחשבות והתנהגויות אובדניות בקרב בני נוער טרנסג'נדרים. כלומר, ככל שנעשה יותר שימוש בשם הנבחר, כך מופיעים פחות סימפטומים דיכאוניים ומחשבות והתנהגויות אובדניות.[51] לא זו בלבד, אלא שהוצע שמערכות חינוכיות יעבדו באופן ישיר עם בני נוער טרנסג'נדרים, משפחותיהם, חבריהם ורשתות תמיכה נוספות בחייהם, כמו גם עם בעלי מקצוע וראשי קהילה, על מנת לפתח מדיניות ותוכניות יעילות, שיסייעו ליצירת סביבה בית ספרית תומכת.[52]

פרויקט טרוור[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלוגו של פרויקט טרוור.
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – פרויקט טרוור

"פרויקט טרוור הוקם על ידי הבמאית/מפיקה פגי רג'קי, המפיק רנדי סטון והתסריטאי ג'יימס לססנה, יוצרי הסרט הקצר "טרבור", זוכה פרס אוסקר לסרט הקצר הטוב ביותר לשנת 1994, קומדיה/דרמה על ילד הומוסקסואל בן 13, שנדחה על ידי חבריו בגלל הזהות המינית שלו, ומנסה לשנות את חייו".[53] זהו ארגון ללא מטרות רווח הפועל בארצות הברית, ומציע סיוע מסביב לשעון למניעת התאבדויות בקרב בני נוער להט"בי. הפרויקט הציב לעצמו מטרה "לשים קץ להתאבדות בקרב צעירים להט"בים על ידי מתן סיוע ותמיכה מצילי חיים ... קהילה וירטואלית, תוכניות תמיכה ותוכניות חינוכיות היוצרים סביבה בטוחה, תומכת וחיובית לכולם"."[53]

It Gets Better[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלוגו של It Gets Better.
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – It Gets Better

It Gets Better הוא מיזם אינטרנטי אמריקאי ללא מטרות רווח, שנוסד על ידי איש התקשורת דן סאבאג' ובן-זוגו[54] טרי מילר[55] ב-21 בספטמבר 2010, כתגובה למספר מקרי התאבדות של בני נוער שהיו קורבנות של מעשי בריונות על רקע היותם הומוסקסואלים, או משום שחבריהם ללימודים חשדו שהם הומוסקסואלים. מטרתו של המיזם היא למנוע התאבדות בקרב בני נוער להט"בים באמצעות העברת מסרים חיוביים ומעודדים מצד להט"בים מבוגרים, כי חייהם של בני נוער אלו ישתפרו.[56] הפרויקט גדל בקצב מהיר: מעל 200 סרטונים הועלו לרשת במהלך השבוע הראשון,[57] וערוץ ה-YouTube של הפרויקט הגיע למספר המרבי של 650 סרטוני וידאו בשבוע שלאחר מכן.[58] כיום, לפרויקט יש אתר אינטרנט משלו, It Gets Better Project,‏[58] אשר כולל למעלה מ-50,000 ערכים מאנשים מכל הנטיות המיניות,[59] לרבות ידוענים רבים;[60] בקטעי הווידאו שבאתר צפו למעלה מ-50 מיליון גולשים. ספר של מאמרים מהפרויקט יצא לאור במרץ 2011.‏[61] בשנת 2012, האקדמיה לטלוויזיה, אומנויות ומדעים העניקה לפרויקט את "פרס המושל" בטקס פרסי האמי ה-64, בגין "שימוש אסטרטגי, יצירתי ועוצמתי של התקשורת על מנת לחנך ולהעניק השראה", כך על פי יו"ר ומנכ"ל האקדמיה ברוס רוזנבלום.[62]

בשנת 2017 התפרסם מחקר שנערך באוניברסיטת אריזונה ולפיו לומר לבני נוער שעליהם להכיל חוויות שליליות - כאסטרטגיה בלבדית של התמודדות עימן - עלול רק להחריף את המתח הקיים. מחקר זה הוביל לטענות נגד הפרויקט, שהוא כביכול עלול לגרום ליותר נזק מאשר תועלת.[63]

מדיניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקבלי החלטות דנו שוב ושוב במספר אפשרויות לגיבוש מדיניות לטיפול בבעיה זו. היו שדגלו בהתערבות בשלב שבו בני-הנוער כבר נמצאים במצב של אובדנות (למשל, באמצעות שירותי עזרה נפשית בטלפון לאנשים שבמצוקה), בעוד שאחרים תמכו בתוכניות שמטרתן הגברת הנגישות של בני נוער הלהט"בי לשירותים מקצועיים המסייעים במניעת התאבדויות (למשל, באמצעות קבוצות תמיכה).

אחת מהאפשרויות שהוצעו הייתה להעביר את המורים והיועצים בבתי הספר הכשרה על מנת שיפתחו רגישות כלפי נוער להט"בי וירכשו כלים להתמודד עם ביריונות. במחקר שנערך נמצא כי קיימת התאמה ברורה בין מורים המשמיעים הערות הומופוביות, או שאינם מגיבים כאשר תלמידים משמיעים הערות כאלו, לבין רגשות שליליים שיש לבני נוער להטב"ים בנוגע לזהות המינית שלהם.[64] כמו כן, מספר חוקרים מצאו כי נוכחותו של איש סגל בבית הספר התומך בקהילה הלהט"בית היא בעלת "תוצאות חיוביות עבור בני הנוער הלהט"בי".[64] בדו"ח בנושא פסיכולוגיה בבתי ספר משנת 2006, המצוטט על ידי פרויקט טרוור, נכתב כי "קיימת סבירות שרק שליש מהצעירים הלהטב"קים, הסבורים כי יש להם רק איש סגל אחד שעימו הם יכולים לדבר על בעיותיהם, ידווח על ניסיונות התאבדות (לעומת אלו שיש להם תמיכה שכזו)".[65]

אפשרות נוספת המוצעת לעיתים קרובות היא הענקת תמריצים כספיים לבתי ספר המקימים או תומכים בפעילויות Gay–straight alliances (בראשי תיבות: GSA) המשותפות לסטודנטים סטרייטים ולהט"בים שנועדו להעניק רשת תמיכה חברתית לתלמידים להט"בים. ג'וזף קוצ'יו ואליזבת דיאז, חוקרים עבור The Gay, Lesbian and Straight Education Network, מצאו בסקר ארצי כי "תלמידים בבתי ספר שיש בהם GSA נטו פחות להרגיש לא בטוחים, להבריז מהלימודים, וסביר יותר שירגישו שייכים בבית הספר שלהם, לעומת תלמידים בבתי ספר ללא פעילויות כאלה".[66] מחקרים הראו כי הדרה חברתית בבית הספר פוגעת מבחינה פסיכולוגית בתלמידים להט"בים, וכי פעילויות של GSA וקבוצות דומות של תמיכת עמיתים יכולות לשמש בצורה יעילה כמקור לתמיכה פסיכוסוציאלית.[64]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Haas, Ann P.; Eliason, Mickey; Mays, Vickie M.; Mathy, Robin M.; Cochran, Susan D.; D'Augelli, Anthony R.; Silverman, Morton M.; Fisher, Prudence W.; Hughes, Tonda; Rosario, Margaret; Russell, Stephen T.; Malley, Effie; Reed, Jerry; Litts, David A.; Haller, Ellen; Sell, Randall L.; Remafedi, Gary; Bradford, Judith; Beautrais, Annette L.; Brown, Gregory K.; Diamond, Gary M.; Friedman, Mark S.; Garofalo, Robert; Turner, Mason S.; Hollibaugh, Amber; Clayton, Paula J. (30 בדצמבר 2010). "Suicide and Suicide Risk in Lesbian, Gay, Bisexual, and Transgender Populations: Review and Recommendations". Journal of Homosexuality 58 (1): 10–51. PMC 3662085. PMID 21213174. doi:10.1080/00918369.2011.534038. 
  2. ^ Proctor, Curtis D.; Groze, Victor K. (1994). "Risk Factors for Suicide among Gay, Lesbian, and Bisexual Youths". Social Work 39 (5): 504–513. doi:10.1093/sw/39.5.504. 
  3. ^ Remafedi, Gary; Farrow, James A.; Deisher, Robert W. (1991). "Risk Factors for Attempted Suicide in Gay and Bisexual Youth". Pediatrics 87 (6): 869–875. 
  4. ^ Russell, Stephen T.; Joyner, Kara (2001). "Adolescent Sexual Orientation and Suicide Risk: Evidence From a National Study". American Journal of Public Health 91 (8): 1276–1281. PMC 1446760. PMID 11499118. doi:10.2105/AJPH.91.8.1276. 
  5. ^ Hammelman, Tracie L. (1993). "Gay and Lesbian Youth". Journal of Gay & Lesbian Psychotherapy 2 (1): 77–89. doi:10.1300/J236v02n01_06. 
  6. ^ Johnson, R. B.; Oxendine, S.; Taub, D. J.; Robertson, J. (2013). "Suicide Prevention for LGBT Students". New Directions for Student Services 2013: 55–69. doi:10.1002/ss.20040. 
  7. ^ 1 2 Study: Tolerance Can Lower Gay Kids' Suicide Risk, Joseph Shapiro, All Things Considered, National Public Radio, December 29, 2008. [1]
  8. ^ Bagley, Christopher; Tremblay, Pierre (2000). "Elevated rates of suicidal behavior in gay, lesbian, and bisexual youth". Crisis: The Journal of Crisis Intervention and Suicide Prevention 21 (3): 111–117. doi:10.1027/0227-5910.21.3.111. 
  9. ^ 1 2 National Action Alliance for Suicide Prevention Tackles LGBT Suicide, April 26, 2012, Kellan Baker and Josh Garcia. [2]
  10. ^ Simone, Mark J.; Appelbaum, Jonathan S. (2011). "Addressing the Needs of Older Lesbian, Gay, Bisexual, and Transgender Adults". Clinical Geriatrics 19 (2): 38–45. 
  11. ^ Yardain Amron (24 בנובמבר 2013). "Research exposes negative effects of anti-gay legislation". The Michigan Daily. 
  12. ^ "The Impact of Institutional Discrimination on Psychiatric Disorders in Lesbian, Gay, and Bisexual Populations: A Prospective Study by Mark L. Hatzenbuehler, MS, MPhil, Katie A. McLaughlin, PhD, Katherine M. Keyes, MPH and Deborah S. Hasin, PhD". Ajph.aphapublications.org. 14 בינואר 2010. doi:10.2105/AJPH.2009.168815. בדיקה אחרונה ב-21 באוגוסט 2011. 
  13. ^ Savin-Williams, Ritch C (1994). "Verbal and physical abuse as stressors in the lives of lesbian, gay male, and bisexual youths: Associations with school problems, running away, substance abuse, prostitution, and suicide". Journal of Consulting and Clinical Psychology 62 (2): 261–269. doi:10.1037/0022-006X.62.2.261. 
  14. ^ Green globe.svg אתר האינטרנט של Family Acceptance Project
  15. ^ Zhao, Y.; Montoro, R.; Igartua, K.; Thombs (2010). "unsure" sexual identity or heterosexual identity plus same-sex attraction or behavior: Forgotten groups?". Journal of the American Academy of Child and Adolescent Psychiatry 49 (2): 104–113. doi:10.1016/j.jaac.2009.11.003. 
  16. ^ Bostwick W. B., Boyd C. J., Hughes T. L., McCabe S. E. Dimensions of sexual orientation and the prevalence of mood and anxiety disorders in the United States" American Journal of Public Health2010;100(3):468–475.
  17. ^ National Action Alliance for Suicide Prevention Tackles LGBT Suicide, April 26, 2012, Kellan Baker and Josh Garcia. National Action Alliance for Suicide Prevention
  18. ^ Rich, C. L.; Fowler, R. C.; Young, D.; Blenkush, M. (1986). "San Diego Suicide Study: Comparison of Gay to Straight Males". Suicide and Life-Threat Behavior 16: 448–457. doi:10.1111/j.1943-278X.1986.tb00730.x. 
  19. ^ 1 2 Helping LGBT youth, others learn to cope, April 27, 2012, Visalia Times-Delta. [3]
  20. ^ "Preventing Suicide among Gay, Lesbian, Bisexual, Transgendered, and Questioning Youth and Young Adults" (PDF). בדיקה אחרונה ב-21 באוגוסט 2011. 
  21. ^ "Report of the Secretary's Task Force on Youth Suicide". Eric.ed.gov. בדיקה אחרונה ב-21 באוגוסט 2011. 
  22. ^ August 21, 2011 (27 באוקטובר 1999). "Definition of Bisexual suicide risk". Medterms.com. אורכב מ-המקור ב-2011-12-08. בדיקה אחרונה ב-21 באוגוסט 2011. 
  23. ^ Meyer IH (ספטמבר 2003). "Prejudice, social stress, and mental health in lesbian, gay, and bisexual populations: conceptual issues and research evidence". Psychological Bulletin 129 (5): 674–97. PMC 2072932. PMID 12956539. doi:10.1037/0033-2909.129.5.674. 
  24. ^ 1 2 "Additional Facts about Lesbian, Gay, Bisexual, and Transgender Youth". Thetrevorproject.org. בדיקה אחרונה ב-21 באוגוסט 2011. 
  25. ^ "Sexual Orientation and Youth Suicide" by Dr. Gary Remafedi, October 6, 1999, retrieved 2 May 2006.
  26. ^ "Youth suicide risk and sexual orientation - Statistical Data Included" by Rutter, Philip A & Soucar, Emil, Summer 2002, retrieved 2 May 2006.
  27. ^ Articles Relating to Suicide by GLB Youth, retrieved 3 May 2006.
  28. ^ Wienerbronner, Danielle (15 בספטמבר 2010). "LGBT Students Harassed At Colleges Nationwide, New Report Says". Huffington Post. 
  29. ^ Walls, N. Eugene; Wisneski, Hope; Kane, Sarah (מרץ 2013). "School climate, individual support, or both? Gay straight alliances and the mental health of sexual minority youth". School Social Work Journal 37 (2): 88–111. 
  30. ^ "Additional Facts About Lesbian, Gay, Bisexual, and Transgender Youth". Thetrevorproject.org. בדיקה אחרונה ב-21 באוגוסט 2011. 
  31. ^ 1 2 Rothaus, Steve (15 בספטמבר 2010). "Steve Rothaus' Gay South Florida". Miamiherald.typepad.com. בדיקה אחרונה ב-21 באוגוסט 2011. 
  32. ^ Harris, K. M. (2013). "Sexuality and suicidality: Matched-pairs analyses reveal unique characteristics in non-heterosexual suicidal behaviors". Archives of Sexual Behavior 42 (5): 729–737. PMID 23657812. doi:10.1007/s10508-013-0112-2. 
  33. ^ Lloyd, Peter. "Nearly 20 per cent of Taiwan's gay population have attempted suicide, report claims". Pink Paper. אורכב מ-המקור ב-14 July 2012. 
  34. ^ "The Social Environment and Suicide Attempts inLesbian, Gay, and Bisexual Youth", Pediatrics. 127 (5), 2011: 896–903, doi:10.1542/peds.2010-3020 
  35. ^ Gibson, P. (1989), “Gay and Lesbian Youth Suicide”, in Fenleib, Marcia R. (ed.), Report of the Secretary's Task Force on Youth Suicide, United States Government Printing Office, ISBN 0-16-002508-7
  36. ^ Adler, Margot (20 בנובמבר 2011). "Young, Gay And Homeless: Fighting For Resources". NPR. 
  37. ^ Janice L. Habuda (29 באוקטובר 2010). "Students learn about bullying". Buffalonews.com. בדיקה אחרונה ב-21 באוגוסט 2011. 
  38. ^ Levinson, David. Encyclopedia of Crime and Punishment, Volumes 1-4. עמ' 137. ISBN 9780761922582. 
  39. ^ "Michelle Obama On Bullying: Adults Need To Set Example". Huffingtonpost.com. 28 באוקטובר 2010. בדיקה אחרונה ב-21 באוגוסט 2011. 
  40. ^ 1 2 3 4 Grossman, A. H., & D’Augelli, A. R., Transgender youth and life-threatening behaviors, Suicide and Life-Threatening Behavior 37, 2007, עמ' 527-537
  41. ^ Peterson, C. M., Matthews, A., Copps-Smith, E., & Connard, L. A., Suicidality, self-harm, and body dissatisfaction in transgender adolescents and emerging adults with gender dysphoria., Suicide and Life-Threatening Behavior, 4 47, 2016, עמ' 475-482
  42. ^ Dickey, L. M., Reisner, S. L., & Jun-Tunen, C. L., Non-suicidal self-injury in a large online sample of transgender adults., Professional Psychology: Research and Practice
  43. ^ 1 2 Huft, M., Statistically speaking: The high rate of suicidality among transgender youth and access barriers to medical treatment in a society of gender dichotomy., Mental Health, Medicine, and the Law, 1 28, 2008, עמ' 53-56
  44. ^ Turban, J. L., King, D., Carswell, J. M., & Keuroghlian, A. S., Pubertal suppression for transgender youth and risk of suicidal ideation., Pediatrics, 2 145, 2020, עמ' 1-9
  45. ^ 1 2 Brent, D. A., Oquendo, M., Birmaher, B., Greenhill, L., Kolko, D., Stanley, B., et al., Familial pathways to early-onset suicide attempt: Risk for suicidal behavior in off-spring of mood-disordered suicide attempters., Archives of General Psychiatry 59, 2002, עמ' 801-807
  46. ^ Shield, S., The doctor won't see you now: Rights of transgender adolescents to sex reassignment treatment., New York University Review of Law & Social Change, 2 31, 2007, עמ' 361-434
  47. ^ Holman, C. W. & Goldberg, J. M., Ethical, legal, and psychological issues in care of transgender adolescents., International Journal of Transgenderism 9, 2008, עמ' 94-110
  48. ^ American Psychiatric Association, Diagnostic and statistical manual of mental disorders (5th ed.)., 2013
  49. ^ Perrin, E. C., Sexual orientation in child and adolescent health care, New York, NY: Kluwer Academic/Plenum, 2002
  50. ^ Perez-Brumer, A., Day, J. K., Russel, S. T., & Hatzenbuelher, M. L., Prevalence and correlates of suicidal ideation among transgender youth in California: Findings from a representative, population-based sample of high school students., Journal of the American Academy of Child & Adolescent Psychiatry, 9 56, 2017, עמ' 739-746
  51. ^ Russel, S. T., Pollitt, A. M., Li, G., & Grossman, A. H., Chosen name use is linked to reduced depressive symptoms, suicidal ideation, and suicidal behavior among transgender youth., Journal of Adolescent Health 63, 2018, עמ' 503-505
  52. ^ Veale, J. F., Peter, T., Travers, R., & Saewyc, E. M., Enacted stigma, mental health, and protective factors among transgender youth in Canada., Transgender Health, 1 2, 2017, עמ' 207-216
  53. ^ 1 2 About Trevor Archived אוקטובר 20, 2010 at the Wayback Machine
  54. ^ Wyatt Buchanan (21 באוקטובר 2005). "Marriage can be right for us all, says Dan Savage. But let's not get carried away with monogamy". San Francisco Chronicle. אורכב מ-המקור ב-2012-01-06. בדיקה אחרונה ב-30 באפריל 2011. 
  55. ^ "Video: Authors @Google: Dan Savage and Terry Miller on the It Gets Better Project | It Gets Better Project". Itgetsbetter.org. אורכב מ-המקור ב-2015-11-17. בדיקה אחרונה ב-21 באוגוסט 2011. 
  56. ^ Parker-Pope, Tara (22 בספטמבר 2010). "Showing Gay Teens a Happy Future". The New York Times. 
  57. ^ Savage, Dan. "Welcome to the It Gets Better Project". אורכב מ-המקור ב-2010-10-11. בדיקה אחרונה ב-12 באוקטובר 2010. 
  58. ^ 1 2 Hartlaub, Peter (8 באוקטובר 2010). "Dan Savage overwhelmed by gay outreach's response". San Francisco Chronicle. בדיקה אחרונה ב-9 באוקטובר 2010. 
  59. ^ Noreen Fagan (8 בפברואר 2011). "Dan Savage talks teens, straight people and It Gets Better". Xtra!. אורכב מ-המקור ב-2011-08-14. בדיקה אחרונה ב-15 בפברואר 2011. 
  60. ^ "President Obama: It Gets Better". 21 באוקטובר 2010. 
  61. ^ Furlan, Julia (22 במרץ 2011). "The 'It Gets Better Project' Turns the Spotlight on Anti-Gay Bullying". WNYC. אורכב מ-המקור ב-2011-07-25. בדיקה אחרונה ב-30 במרץ 2011. 
  62. ^ ""It Gets Better" to Get Governors Award". emmys.com. 22 באוגוסט 2012. בדיקה אחרונה ב-15 בספטמבר 2012. 
  63. ^ Avery, Dan (15 במאי 2017). ""It Gets Better" Is Bad Advice For Gay Kids, Study Claims". LOGO News. בדיקה אחרונה ב-17 בספטמבר 2017. 
  64. ^ 1 2 3 "Hansen, Anastasia. "School-Based Support for GLBT Students: A Review of Three Levels of Research." Psychology in the Schools. 44.8(2007). 839-848". Eric.ed.gov:80. בדיקה אחרונה ב-21 באוגוסט 2011. 
  65. ^ "EDUCATOR RESOURCE GUIDE". The Trevor Project. אורכב מ-המקור ב-August 7, 2012. 
  66. ^ "2005 NSCS Final v6.pdf" (PDF). אורכב מ-המקור ב-2006-06-18. בדיקה אחרונה ב-21 באוגוסט 2011.