התאחדות הצופים והצופות בישראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
התאחדות הצופים והצופות בישראל
Ibgsf.JPG
תאריך ייסוד 1954
ארגון גג ארגון הצופים העולמי
אגודת הצופות והמדריכות העולמית
השתייכות פוליטית נייטרלי
מספר חניכים (על פי התנועה) 100,000
אישים בולטים אריה כרוך

אילן זילכה מוריס זילקה

יושב ראש עמוס אילני
אתר "צופים ברשת"

התאחדות הצופים והצופות בישראל (ידועה גם בכינוי "הפדרציה"), היא הגוף המאחד את כל ארגוני הצופים הפועלים בישראל. התאחדות הצופים והצופות בישראל מונה כ-100,000 בני-נוער, נתון ההופך אותה להתאחדות תנועת נוער הגדולה בישראל.

ההתאחדות שוכנת בבית פיליפס בתל אביב. ההתאחדות מקיימת מפגשים שונים בין הארגונים, פועלת מול ארגוני צופים בינלאומיים ומוציאה משלחות לחו"ל, מארחת משלחות, אחראית על הנציגים לג'מבורי העולמי ועוד. ההתאחדות חברה הן ב־WOSM, הארגון העולמי של תנועת הצופים והן ב- WAGGGS, הארגון העולמי של תנועת הצופות.

ההתאחדות פועלת בחסות משרד החינוך. נשיא הכבוד של ההתאחדות הוא נשיא המדינה והנשיא בפועל הוא מנכ"ל משרד החינוך.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר קום המדינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מלחמת העצמאות לא נשארו בארץ ישראל צופים ערבים רבים. לארגונים הלאומניים שנקראו בשם "צופים" לא היה מקום במדינת ישראל וכך שרדו רק גדודים בודדים של צופים, ועוד פחות מזה של צופות, רובם בחסות הכנסיות הנוצריות בישראל.

המועצה החינוכית של הסתדרות הצופים בחנוכה תש"ט (הראשונה אחרי קום המדינה) הטילה על מרכז הסתדרות הצופים לברר, בין השאר, את בעית הקשרים עם הצופים הערבים בארץ. טיפול מעשי בשאלה זו נדחה, גם מחוסר כוחות הדרכה, אך בעיקר משום שבשלב מוקדם זה שלאחר המלחמה קשה היה לצפות שדווקא הסתדרות הצופים תפתח בפעילות עצמאית בתחום הרגיש של יחסי יהודים-ערבים במדינה.[1]

בישיבת ועדת המחלקה לצופיות ב-22 בנובמבר 1949, הכריז מרכז התנועה הלל ברזל כי פנו אליו ושאלו מדוע אין הצופים הערבים בארץ קשורים עם הסתדרות הצופים העבריים, אלא נשארים חשופים להשפעתם של ארגונים עוינים, כמו המפלגה הקומוניסטית, למשל. כשהשיב שהסתדרות הצופים העבריים היא תנועה ציונית ומשום כך אין בה מקום לצופים לא-יהודים, הועלתה ההצעה להנהיג פיקוח של משרד החינוך על הצופים הערבים, דוגמת חסותו על התנועה העברית.

כבר באותה ישיבה הציע ד"ר בן-ציון גת (גטלר) להפריד בין תנועת הצופים העברית והציונית, לבין הסתדרות (או התאחדות) הצופים הישראלית, שתהיה כוללת ופתוחה לבני שני העמים - פתרון שאכן אומץ בסופו של דבר. אבל לפי שעה התקבלה הצעתו של ד"ר משה אבידור, להיועץ תחילה במפקח על החינוך הערבי - שהיה לא אחר אלא י. ל. בנאור (בלום), מן האבות-המייסדים של הצופיות העברית בארץ ישראל וחבר המועצה הארצית לצופיות לשעבר, מיסודו של הנציב העליון הרברט סמואל.

נוסף לעניין שגילו השלטונות בנושא, היתה להסתדרות הצופים סיבה משלה לחפש הסדר למעמדם של הצופים הערבים בארץ וליחסיהם עם התנועה העברית. אחד התנאים היסודיים לקבלתה של הסתדרות צופים מכל מדינה שהיא לארגון הבינלאומי היה שכל צעיר, ללא הבדל גזע, דת או לאום באותה מדינה, יוכל ליהנות מן הזכות להיות צופה. בישיבת ההנהגה הראשית בפברואר 1950 עמדו על סדר היום שני הנושאים, זה אחר זה: כניסתנו לארגון הבינלאומי והפדרציה של תנועות הצופים בישראל. באותה ישיבה אמר אריה כרוך: "לא יתכן שבבמה הבינלאומית לא יהיו מיוצגים הצופים הערבים, בגללנו. על כן, יהיה צורך להקים ארגון ישראלי פדרטיבי, שיכלול את הסתדרות הצופים העברים ואת הערבים" באותה ישיבה מסר יוסף מיוחס את סיכום התיעצויותיו עם י.ל. בנאור - להקים פדרציה של צופים ישראלים בעלת רקע כללי משותף, שתקיף את הצופים היהודים, המוסלמים והנוצרים. יחד עם הלל ברזל, הוחל כבר בעיבוד הצעת חוקה לפדרציה כזאת. בדיון שהתפתח הועלו שוב החששות והקשיים החזויים, ודעת הרוב היתה, שאין להחפז בהקמת ההתאחדות המשותפת ומוטב להקים תחילה ארגון צופים ערבים ליד בתי-הספר, לעמוד בקשרים עמו ולהחליט על הצעדים הבאים לאור ההתפתחויות.

יצחק שפירא הציע לסכם שלושה עקרונות:

  1. אין אנו מוכנים לותר על דרכנו כתנועה ציונית חלוצית.
  2. יש להבטיח שהגוף שיוקם לא יתנגד למטרותינו.
  3. יש לנהוג רוחב-לב בהגשת עזרה וסיוע לצופיות הערבית.

החלטה ברוח זו התקבלה גם במועצה הארצית ה-15 בפסח תש"י (אפריל 1950): "המועצה מכירה בצורך לארגן יחידות צופים בקרב הנוער הערבי ומביעה את נכונותה לסייע בהקמת שבטי צופים ערבים. המרכז יבוא בדברים עם המוסדות המתאימים לביצוע ההחלטה"

לקראת הקמת ההתאחדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפגישת ראשי התנועה עם מנהל המשרד הבינלאומי, קולונל וילסון, בעת ביקורו הראשון בישראל ב-9 באפריל 1950, תפסה שאלת היחסים עם הצופים הערבים מקום נכבד בדיון. קולונל וילסון הביע את שביעות רצונו מן הדברים ששמע מראשי התנועה והנחת היסוד היתה כי אין כל כוונה להכניס את הצופים הערבים אל תנועת הצופים העברית ולהטמיעם בתוכה, אלא לספק בסיס איתן לארגון כללי של צופי ישראל, שיאפשר לצעיר הערבי להשתתף בו מבלי לחשוש פן יאבד את זהותו הלאומית. הצופים העבריים יוסיפו לדבוק במטרתם החלוצית וההתישבותית, בעוד שהצופים הערבים לא יחויבו בכך, אלא אם כן יגיעו בעצמם להכרה שגם הם מעוניינים לאמץ להם את הדרך החלוצית כאמצעי חינוכי לאזרחות טובה ולשירות עמם. קולונל וילסון הוסיף כי הצופיות הישראלית כולה תצא נשכרת מכך שגם ערבים יוכלו ליהנות מיתרונות החינוך הצופי וסיים בתקווה, כי לא ירחק היום ובני שני העמים יהיו חלק מהסתדרות צופים ישראלית משותפת.[1]

על סמך הדו"ח שחיבור קולונל וילסון אחרי ביקורו השני בארץ, התקבלה הסתדרות הצופים העבריים לארגון הבינלאומי, בתנאי מפורש שכל צעיר בישראל, ללא הבדל דת, גזע ומין, יהיה רשאי להצטרף לארגון הצופים. אמנם בשלב זה (שנת 1951) עדיין לא היתה ההתאחדות אלא תכנית על גבי הנייר, אך למראה מה שכבר נעשה למען ארגונם של הצופים הערבים, שוכנע קולונל וילסון בכנות כוונותיהם של ראשי התנועה היהודים להגיע בעתיד הקרוב לפתרון כולל, ברוח הצופיות העולמית. הארגון העולמי של הצופות, לעומת זאת, התנה את עצם הצגת מועמדותה של התנועה הישראלית לחברות בו בהקמת ההתאחדות הלכה למעשה ובהתאמת חוקתה לעקרונות המחייבים את כל התנועות החברות בארגון העולמי.

ארגונים חברים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מצעד של הצופים הדרוזים אל קבר יתרו (נבי שועיב)

בפדרציה חברים חמישה ארגוני צופים (מסודרים להלן לפי גודלם):‏[2]

  1. תנועת הצופים העבריים - כ-85,000 חברים
  2. ארגון הצופים הדרוזים - כ-5,000 חברים
  3. ארגון הצופים הערבים הקתוליים - כ-3,000 חברים
  4. ארגון הצופים הערבים האורתודוקסים - כ-2,500 חברים
  5. ארגון הצופים הערבים המוסלמים - כ-2,000 חברים

ארבעת הארגונים האחרונים מאוגדים גם במסגרת "תנועת הצופים הערביים והדרוזים בישראל".

לאחרונה הצטרפו להתאחדות הצופים בישראל גם צופי בתי-הספר הערביים וצופי בתי-הספר הדרוזים, לאחר מספר שנים בהן הפעילות של אותם ארגונים הופסקה.

מוסדות ההתאחדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. מועצת ההתאחדות, המורכבת מ־66 חברים המייצגים באופן יחסי את התנועות השונות על פי גודלן, היא הגוף העליון של ההתאחדות (לתנועת הצופים העבריים רוב מוחלט במועצה).
  2. הוועד הפועל, הגוף המנהל את ההתאחדות.
  3. פורום הרכזים, המורכב ממרכז ההתאחדות וממרכזי התנועות השונות.
  4. המזכירות, האחראית על הפעולה השוטפת.
טקס כתובות אש של שבט הצופים "איתן" שפועל בשכונת שפירא בתל אביב

חוקת ההתאחדות נוסחה בשנת 1954 והגדירה את תפקידי ההתאחדות ועקרונותיה, מידות הצופה ונוסח ההבטחה, החברות בתנועה, הארגון הפנימי, מועצת ההתאחדות ועוד, והיא במלואה מהווה את המסמך המחייב של כל ההסתדרויות החברות בהתאחדות. כן, קבעה החוקה כי כל ארגון הוא אוטונומי ורשאי לנהל ענייניו כראות עיניו, כל עוד אין בהם משום פגיעה במפורש או במשתמע מהעקרונות המנוסחים בחוקת ההתאחדות.

נכון לשנת 2015, יו"ר ההתאחדות (הנציב הכללי) הוא עמוס אילני, אשר שימש בעבר במספר רב של תפקידים הן בהתאחדות והן בתנועת הצופים העבריים. אילן זילכה, נשיא הנהגת דן-רמת גן בצופים העבריים, משמש כראש צופי ישראל מטעם ההתאחדות. הנציב הבינלאומי הנוכחי הוא עמוס סימון וגזבר ההתאחדות הוא גיל ולדפוגל. בעלי תפקידים אלו עושים עבודתם בהתנדבות. תפקיד הנציבה הבינלאומית (האחראית על הקשר עם ארגון הצופות הבנות העולמי) אינו מאוייש.

ההתאחדות קיימת על פי חוקי מדינת ישראל-"פקודת הצופים, (נוסח חדש) תשל"ח-1978" שבה נקבע כי ההתאחדות היא תאגיד, היא תפעל על פי חוקה שתאושר על ידי שר החינוך והתרבות, שאדם יכול להגדיר את עצמו כ"צופה" (Scout) רק אם הוא כזה על פי חוקת ההתאחדות, ושסמכות השימוש בסמלי הצופים ובמדיהם נמצאת בידי ההתאחדות. פקודת הצופים אף קובעת עונש מאסר חודש או קנס 150 לירות (אגורה וחצי) לעובר על הוראותיה, לרבות התחזות (מכירת או לבישת מדי התנועה ותגיה) או הפעלת סמכות שלא לפי חוקת ההתאחדות. פקודה זו, לה אין אח ורע ביחס לסמלי תנועות נוער אחרות, היא מורשת מימי המנדט הבריטי.

צופות ביחד למרחקים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנובמבר 2007, הוקם פורום נציגות הצופות בשם "צופות ביחד למרחקים", הכולל נציגות בוגרות מהמגזרים השונים השייכים להתאחדות הצופים והצופות בישראל. לפורום זה מספר מטרות: קידום מעמד החניכות והבוגרות של תנועת הצופים, הכרת עולמן של הצופות מהמגזרים השונים, יצירת דיאלוג מתוך הבנה שכולנו אזרחי מדינת ישראל ללא קשר לשיוך דתי או לאומי, העצמת החניכות מכל המגזרים, פיתוח מנהיגות ומעורבות חברתית בקהילה, הגברת המודעות לנושא הדו-קיום והפעילות ביחד והטמעתו בקהילות השונות, העלאת המודעות החברתית וטיפוח הכבוד ההדדי כלפי הרב-גוניות בקרב האוכלוסיות השונות, והחלפת מידע וחשיפה לרב תרבותיות, תוך שמירה על ייחודו של כל מגזר.

הצופות במדינת ישראל הינן חלק מארגון הצופות העולמי, שייעודו לאפשר לבנות ונשים צעירות לפתח את מלוא הפוטנציאל שלהן כאזרחיות אחראיות בעולם בו הן חיות, לפתח את מעמדן ואת מנהיגותן, לגרום להן להיות בעלות השפעה ולאפשר להן להשמיע את קולן האישי על מנת לחולל שינוי, ליצור ולבנות עולם טוב יותר.

נציגות פורום הצופות פועלות כל אחת במגזר שלה וניכרת פעילות רבה ומעניינת בשבטים השונים.

סמל התאחדות הצופים והצופות בישראל

סמל ההתאחדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמל התאחדות הצופים והצופות בישראל כולל את:

  • עלה התלתן (מצד ימין), סמל הצופות העולמי
  • עלה החבצלת (מצד שמאל), סמל צופי הבנים העולמי
  • המנורה (באמצע), סמל מדינת ישראל
  • "היה נכון" סיסמת הצופים על המוטו
  • קשר השמינית (מתחת למוטו), סמל הצופיות המעשית.

מפעלי ההתאחדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז הקמתה מפעילה התאחדות הצופים בכל כמה שנים את קורס תג היער, הקורס משלב בין כל תנועות וארגוני הצופים בישראל מתקיים ב"חוות הצופים" ומיועד למבוגרים התופסים תפקידי מפתח (שכירים ומתנדבים). קורס תג היער קיים ברוב התאחדויות הצופים בעולם ונחשב לקורס היוקרתי והחשוב ביותר כיום בתנועת הצופים העולמית.

בשנת 2005 התקיים בפעם הראשונה קורס נוסף של ההתאחדות, קורס תג הצופיות הישראלי. הקורס דומה בתכניו לקורס תג היער אך מיועד לצעירים בגילאי 17 מכל ההתאחדות. הקורס מתקיים פעם בשנה. הקורס נקרא לזכרו של אריה כרוך, ממקימי תנועת הצופים בישראל. יוזמי הקורס היו חברי שנת שירות בגרעין המרכז הארצי לצופיות, כאשר אילן זילכה, ראש צופי ישראל באותה שנה, אימץ את הרעיון וקידם אותו.

החל משנת 2008 מפעילה התאחדות הצופים את קורס "תג הים". זהו קורס ייחודי לבכירי התאחדות הצופים, בוגרי קורס תג היער, המשלב חוויה ימית וחברתית יחד עם לימודים מעשיים ותאורטיים המקנים התמצאות כללית בים. הקורס כולל מפגשים רבים במהלך השנה ושיאו הוא מפגש של ארבעה ימים רצופים בבית הספר לקציני ים בעכו.

להתאחדות שיתוף פעולה הדוק עם ארגון הצופים והמדריכים הנוצרים (VCP-Verband Christlicher Pfadfinderinnen und Pfadfinder) הגרמני, הכולל חילופי משלחות ומפגשים בינלאומיים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 חמדה אלון, היה נכון - חמישים שנות צופיות עברית בארץ ישראל, הוצאת "עם הספר" בע"מ, 1976, עמ' 345-347
  2. ^ http://www.zofim.org.il/troop_info.asp?item_id=462757749169&troop_id=293882449 אודות התאחדות הצופים