התאחדות נשים עבריות לשיווי זכויות בארץ ישראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

התאחדות נשים עבריות לשיווי זכויות בארץ ישראל היה ארגון נשים פמיניסטי ציוני, על-מפלגתי, שפעל בתקופת היישוב בארץ ישראל.

תולדותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההתאחדות הוקמה ב-1919 במטרה לקדם את מעמדן הפוליטי של נשים יהודיות בארץ ישראל. מקימות ההתאחדות היו נשים ממגזרי היישוב השונים: עירוניות ובנות המושבות הוותיקות, חילוניות, משכילות ואשכנזיות, שראו עצמן כארגון ארצי בלתי מפלגתי הפועל תחת הסיסמה "חוקה אחת ומשפט אחד לאיש ולאישה"[1].

משנות ה-20, החליטה ההתאחדות להקים רשימה פוליטית שתתמודד בבחירות לאספת הנבחרים של היישוב המאורגן[1]. נציגות ההתאחדות התמודדו ונבחרו לכל ארבע אספות הנבחרים וחלקן לאחר תקופת פעילות מצאו עצמן משתלבות בגופים פוליטיים אחרים[2]. באסיפת הנבחרים הראשונה (1920) זכתה ההתאחדות (שרצה תחת השם "אגודת הנשים") ב-5 נציגות מתוך 314 נציגים (אסתר ייבין, נחמה פוחצ'בסקי, אלישבע גיסין שטרויט וחמדה רוזנברג), באסיפת הנבחרים השנייה זכתה ההתאחדות ב-13 נציגות מתוך 221 צירים, באסיפה השלישית ב-3 נציגות מתוך 71 נציגים, בשותפות עם הסתדרות נשים עבריות[3] ובאסיפה הרביעית זכתה יחד עם ויצו ב-4 נציגות מתוך 171 צירים. בבחירות השתתפו רשימות נוספות של נשים.

בשלב הקמת הרשימה עוד לא עוגנה בחוק זכות בחירה לנשים ואחת ממטרות הרשימה הייתה לעגן בחוק זכות זו[1]. לאחר עיגון חוק זכות הבחירה, פעלה ההתאחדות להרחבת זכות זו גם לרשויות המקומיות[3] ובמקביל קידמה הקמת לשכות ייעוץ משפטיות, בעיקר כדי לסייע בנושאי אישות ומשפחה[4]. נושאים נוספים שהעסיקו את ההתאחדות היו המאבק לאיסור נישואי קטינות[3], זכות ההתאזרחות של נשים בנפרד מבני זוגן[3] וזכותן לסרטיפיקטים לעלייה לארץ על סמך הכנסתן, וללא אישור בני זוגן[5].

ד"ר רוזה וולט-שטראוס אשר עלתה לארץ ישראל ב-1919, נבחרה חודשיים לאחר מכן ליושבת ראש התאחדות הנשים העבריות לשיווי זכויות האישה. וולט-שטראוס, שנהנתה מיוקרה רבה ומקשרים ענפים במסגרות תנועות הנשים העולמיות, כיהנה בתפקיד זה כ-18 שנה. בין חברות הוועד היו ד"ר מרים נופך, פניה מטמון-כהן, אסתר ייבין, חסיה סוקניק ושרה עזריהו.

הסניף הראשון של ההתאחדות הוקם בירושלים וחברותיו עסקו בעיקר בהנחלת השפה העברית לנשים והקניית מקצוע לנשים ולנערות. סניפים נוספים נפתחו בחיפה, ביפו ובתל אביב[6], שם החלו לעסוק בקידום זכות הבחירה לנשים בבחירות שהתקיימו לוועד הקהילה. מאמצים אלה נשאו פרי ב-1919 עם בחירת נשים לוועדי חיפה וראשון לציון[7].

לאחר תקופה קצרה של פעילות נפרדת, התאגדו הסניפים לארגון ארצי אחד ונפתחו סניפים ברחובות, ראשון לציון, פתח תקווה, צפת וטבריה. במקביל, שיתפה ההתאחדות פעולה עם גופים פמיניסטים בינלאומיים והצטרפה ב-1920 לברית הבינלאומית של הסתדרויות נשים לשוויון זכויות. נשות ההתאחדות השתתפו בקונגרסים בינלאומיים להשגת זכות הבחירה בז'נבה ב-1920, ברומא ב-1923, ב-פריס ב-1926 ובברלין ב-1929[8]. בכך הייתה ההתאחדות לארגון היהודי הארץ ישראלי הראשון שהצטרף לארגון בינלאומי כלשהו.[דרוש מקור לטענה זו]

ההתאחדות הוציאה עיתון בשם "החוזר"[9], עלונים וחוברות מידע בהן "זכויות האשה לפי חוקי ארץ ישראל" שיצאה ב-1930 בעריכת דב יוסף, כללה 75 עמודים והודפסה במספר מהדורות.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שביט בן-אריה, חברות הכנסת: נשים מובילות בישראל, תל אביב: מדיה 10, תשע"א-2011
  • חנה הרצוג, נשים ריאליות: נשים בפוליטיקה המקומית בישראל, ירושלים: מכון ירושלים לחקר ישראל, 1994,
  • אסתר זמורה, נשים עבריות ציוניות : סיפורה של הסתדרות נשים עבריות, מיום היווסדה, בשנת 1920 ועד הפיכתה לפדרציה הישראלית של ויצו בשנת 1933, תל אביב: ויצו, תשס"ב 2002. ‬
  • אייל כתבן, מרגלית שילה, רות הלפרין-קדרי (עורכים), חוקה אחת ומשפט אחד לאיש ולאישה נשים, זכויות ומשפט בתקופת המנדט, סדרת פרסומי הפקולטה למשפטים - אוניברסיטת בר-אילן, תשע"א-2011.
  • חנה ספרן, לא רוצות להיות נחמדות, המאבק על זכות הבחירה לנשים וראשיתו של הפמיניזם החדש בישראל, חיפה: פרדס הוצאה לאור, תשס"ו-2006.
  • שרה עזריהו, התאחדות נשים עבריות לשווי זכויות בא"י, ירושלים: התאחדות נשים לשווי זכויות בישראל, תש"ט-1949, 1977.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 הרצוג: 1994; ספרן:2001.
  2. ^ בן-אריה: 2011, בפרק "יסוד ושורש" המתייחס לחברות האספות.
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 בהתאחדות הנשים לשווי זכויות, דבר, 20 ביולי 1932
  4. ^ הרצוג:1994
  5. ^ ספרן: 2001
  6. ^ סניף נפרד ביפו וסניף נפרד בתל אביב.
  7. ^ בן-אריה: 2011.
  8. ^ שרה עזריהוהקונגרס הבין-לאומי של נשים לשיווי זכויות, דבר, 30 באפריל 1935
  9. ^ טליה דיסקין, לא עיתון נשים 'רגיל': דגם האישה האזרחית בעקבות הירחון הארצישראלי 'האשה' וסוכנותיו, 1926-9, עמוד 68