התגנדרותה של אסתר
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| צייר |
תאודור שסריו  |
| תאריך יצירה |
1841 |
| טכניקה וחומרים |
קנבס, צבע שמן |
| ממדים בס"מ | |
| רוחב |
35.5 ס"מ |
| גובה |
45.5 ס"מ |
| נתונים על היצירה | |
| זרם אמנותי |
אוריינטליזם |
| מספר יצירה |
RF 3900 (מחלקת הציורים של הלובר) |
| מיקום | Room 942 |
  | |
התגנדרותה של אסתר (בצרפתית: La Toilette d’Esther או אסתר מתכוננת למפגש עם המלך אחשוורוש Esther se parant pour être présentée au Roi Assuérus)[1] הוא ציור שמן על בד משנת 1841 מאת האמן הצרפתי תאודור שסריו (אנ') הציור מתאר סצנה מתוך מגילת אסתר שבמקרא, ובה אסתר מתכוננת לפגישתה עם המלך אחשוורוש, שליט ממלכת פרס, אשר עתיד לבחור בה לאישה.
עלילה
[עריכת קוד מקור | עריכה]נושא הציור לקוח ממגילת אסתר (ב', 8–9, 15), שם מסופר כי המלך אחשוורוש, לאחר שגירש את אשתו ושתי, מחפש מלכה חדשה. אסתר, שהייתה יפת תואר, מוצאת חן בעיני הגאי, סריס המלך הממונה על הכנת הנשים להתייצבות בפניו. כאשר אחשוורוש רואה את אסתר, הוא בוחר בה להיות אשתו. בהמשך, אסתר מגלה למלך את מוצאה היהודי ומתערבת להצלת עמה מגזירת השמד. למרות שהנושא מקראי, סביר כי שסריו שאב השראה גם ממקורות ספרותיים מאוחרים יותר. המחזה אסתר מאת ז'אן ראסין, שהוצג לראשונה בשנת 1689, מציג גרסה צנועה יותר של סיפור הפיתוי של אסתר, תוך הדגשת התחבולות בהן השתמשו יריבותיה כדי לזכות בתשומת ליבו של המלך[2].
האקזוטיקה שבציור מזכירה יותר את שירו של אלפרד דה ויניי משנת 1817, אמבטיית גברת רומית (Le Bain d'une dame romaine), הכולל את התיאור הבא:
- עבד ממצרים, עורו שחור ומבהיק,
- מגיש לה, כורע, את הפלדה הצחה של המראה,
- לסידור שערה, בתולה מיוון,
- קולעת את צמותיה במצפן של איזיס..[2].
התיאור מזכיר גם את המזרחיות (Les Orientales) של ויקטור הוגו:
- האם לא רוקנתי למענך, יהודייה יפהפייה,
- את כל ההרמון שלי?[2]
הפרק המקראי שתואר בציור לא זכה לתיאורים רבים באמנות הציור לפניכן. ידועות רק שתי גרסאות קודמות: אחת מהמאה ה-17 מאת האמן ארט דה חלדר, והשנייה מהמאות ה-18 מאת ז'אן-פרנסואה דה טרואה (אנ')[3]. בשל מיעוט הייצוגים של הסצנה הזאת באמנות החזותית, שסריו ככל הנראה פנה להשראה מציורים של נשים מתייפות, ובמיוחד לדימויים של ונוס, שהיו נפוצים הרבה יותר[3].
תיאור
[עריכת קוד מקור | עריכה]אסתר מתוארת כשהיא ישובה במרכז הקנבס, זרועותיה מורמות מעל ראשה בעת שהיא מסדרת את תסרוקתה הבלונדינית. בהכנותיה להציע את עצמה לאישור המלך, היא אוחזת בפוזה ש"תיאורו הציורי טעון ארוטיקה עמוקה"[4]. פלג גופה העליון עירום למעט שרשרת על צווארה וצמידים על זרועותיה; רגליה עטופות בבדי בד לבנים וורודים. משמאל, משרתת הלבושה בכחול עשיר מביאה אביזרים, ומימין, הגאי – הסריס, הלבוש באדום עז – מציע קופסת תכשיטים. אסתר אינה מתייחסת לשניהם, מבטה מופנה שמאלה אל מחוץ לתמונה. מאחוריהם נראים נוף עצים ושמיים.
קיימות מספר סקיצות מקדימות לציור. שני רישומים בלובר מצביעים על קומפוזיציה מעגלית ראשונית – טונדו, בדומה ל-"מרחץ הטורקי" שיצייר מורו של שאסריו, ז'אן-אוגוסט-דומיניק אנגר, בשנת 1862[4]. ניסויים אלה מדגישים את שאיפתו של שאסריו למוטיבים מקוריים, כפי שכתב לצד אחד הרישומים: "…שים… את ההיסטוריה… של העולם בדרך חדשה… שתאפשר לצפות בדברים היפים הללו מחדש דרך הצגתם באור רענן. מאי 1841. לציור שלי 'אסתר מתכוננת למפגש עם המלך'"[5].
שפע האביזרים וצבעוניות כללית של היצירה מעידים על השפעתו של אז'ן דלקרואה, שאותו העריץ שאסריו[6].
היסטוריונים של האמנות הבחינו זה מכבר באהבתו של שאסריו לאחיותיו, ובהשפעתן התת-מודעת על הדמויות הנשיות בציוריו[7]. בהתבסס אולי על זיכרונות מאהבתו של שאסריו, קלמנס מונרו, שאמרה: "לאדל יש זרועות נפלאות; הן מופיעות בכל מקום", האמין ז'אן-לואי ואודויה כי יופייה של אחותו הבכורה של האמן מתגלם בזרועותיה "השריריות, כמעט גבריות" של אסתר[8].
אקזוטיקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בחירת סיפור מן התנ"ך העוסק באישה צעירה בהרמון איפשרה לשסריו לשלב ביצירתו יסודות מובהקים של אוריינטליזם ורומנטיציזם. נוכחותן של דמויות מזרח-אסייתיות ותכשיטים מהודרים מחזקת את הארוטיזציה של דמות אסתר[4]. לאחר שצייר בעבר את "לידתה של ונוס" ואת "שושנה והזקנים", מצא שסריו נושא נוסף שהקנה לו לגיטימציה להצגה גלויה של הגוף הנשי באופן מיני[10].
הציור לא זכה להבנה מלאה בעת הצגתו הראשונה בסלון פריז של 1842. אף שמבקרי האמנות זיהו משהו רדוד בהבעת פניה של אסתר — אחד העיתונאים תהה: "אבל מדוע הדמות המאורכת הזו, העיניים הפרועות, המבט הפראי? אין נשמה מתחת לפנים האלו..." — הם לא הצליחו להעריך נכונה את המקוריות שבשחזור סיפור מקראי בדרך ארוטית ורומנטית[4]. הציור השפיע לימים על ציירים כמו פרנסואה-לאון בנווויל וגוסטב מורו[11].
הציור "התגנדרותה של אסתר" נתרם למוזיאון הלובר בשנת 1934 על ידי הברון ארתור שסריו, קרוב רחוק של האמן, כחלק מתרומה שכללה את רוב יצירות האמן שהיו ברשותו[12].
ביבליוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Guégan, Stéphane, et al. Théodore Chassériau (1819-1856): The Unknown Romantic. New York, The Metropolitan Museum of Art, 2002. ISBN 1-58839-067-5
