התהוות מותנית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

התהוות מותניתסנסקריט: pratītyasamutpāda; בדוונאגרי: प्रतीत्यसमुत्पाद; בפאלי: paticcasamuppāda) הוא מושג חשוב במטפיזיקה הבודהיסטית, שפירושו "התהוות-מותנית" או "היווצרות תוך תלות גומלין". על פי השקפה זו, המשותפת לכל הזרמים בבודהיזם, כל תופעה מתהווה בזכות הימצאותן של תופעות אחרות, אשר שזורות זו בזו ברשת מורכבת של השפעה הדדית. סמל נפוץ המשמש לייצוג עיקרון ההתהוות המותנית הוא רשת אינדרה; רשת קורי עכביש רב-ממדית הזרועה באינספור טיפות-טל (או אבני-חן), המשקפות את שאר הטיפות ואת ההשתקפויות שבהן, בתהליך רקורסיבי אינסופי.

הבנת ההתהוות המותנית היא שלב חשוב בדרך להתעוררות ולהארה.

ניסוח כללי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניסוח כללי של מושג זה מובא באופן הבא:

כאשר גורם מסוים, X, קיים
דבר מה, Y, מתהווה.
כאשר גורם מסוים, X, אינו קיים
דבר מה, Y, אינו מתהווה.

לדוגמה, על פי הקאנון הפאלי, הבודהה מלמד:

כאשר יש לידה-מחדש, הזדקנות-ומוות קורה; כאשר אין לידה-מחדש, הזדקנות ומוות לא קורה.

כל התופעות נתונות לאינטראקציה מתמשכת זו, בזרם מתמיד של "עתיד להתרחש, ומפסיק להתרחש". עקרון לוגי זה מסייע להסביר מדוע כולן ברות-חלוף, ומתאפיינות בארעיות ("אניצ'ה", בשפת פאלי).

יישומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניתן לזהות את עקרון ההתהוות המותנית בארבע האמיתות הנאצלות, המתארות את תהליך היווצרות הסבל ותהליך השחרור ממנו. התהוות מותנית נוספת ניתן לזהות במעגל הלידה מחדש, המתואר בתריסר הנידאנות או "תריסר הקישורים לקיום מותנה".

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]