התחלפות הקול

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

התחלפות הקול הוא תהליך המתרחש בגוף האדם בהגעתו לגיל ההתבגרות, הגורם להעמקת הקול. לפני ההתבגרות שני המינים הם בעלי גובה קולי דומה, אך במהלך גיל ההתבגרות הקול הגברי מעמיק בדרך כלל באוקטבה, בעוד הקול הנשי מעמיק בכמה טונים בלבד.[1][2][3]

אפקט דומה הוא "שבירה קולית", במהלכו קולו של אדם עובר לפתע שלא במתכוון לטון גבוה יותר (בדרך כלל פלסט) לפרק זמן קצר. הדבר יכול להיגרם משירה או דיבור בצעקות מחוץ למנעד הקול הטבעי של האדם, מתח, עייפות, מתח רגשי או שינויים פיזיים הקשורים להתבגרות. שבירה קולית שקשורה לגיל ההתבגרות נמשכת לזמן קצר, ובדרך כלל מתרחשת בתדירות נמוכה יותר כאשר האדם מגיע לבגרות מלאה.[4]

שינויים אנטומיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

התחלפות הקול מתחילה סביב גיל ההתבגרות, והקול מתייצב בסוף ההתבגרות המינית. הוא מתחיל להשתנות מעט לפני הופעת שיער פנים.

בהשפעת הורמוני המין, תיבת הקול והגרון גדלים בשני המינים, אך גידול זה בולט יותר אצל בנים מאשר אצל בנות וניתן להבחין בו בקלות רבה יותר. השינוי האנטומי גורם לקול להעמיק ולצנוח באוקטבות. מלבד הגרון, גם מיתרי הקול מתארכים ומתעבים באופן משמעותי. עצמות הפנים מתחילות לצמוח גם כן. החללים בסינוסים, באף ובחלק האחורי של הגרון גדלים, ובכך יוצרים חלל הדהוד גדול יותר בראש.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – קסטרטו

לשינויים ההיסטוריים בגיל הממוצע שבו מתחילה ההתבגרות המינית היו השפעות עמוקות על הלחנת מוזיקה לקולות ילדים. למלחין יוזף היידן, למשל, נותר קול כשל ילד גם כשהיה בן 17.

ילדים שקולותיהם לא התחלפו היו מבוקשים בעיקר במקהלות של הכנסייה, בהן לא הורשו לשיר נשים.

במהלך השנים יצרו מקהלות זמרי קַסְטְרָטוֹ באמצעות סירוסם. מנהג זה הגיע לשיאו במאה ה-17 וה-18. באותה תקופה היו זמרי הקסטרטו מעורבים גם במוזיקה הכנסייתית והדתית וגם במוזיקה החילונית שהפכה נפוצה יותר ופופולרית יותר עם בואה של התקופה הקלאסית.

עם השנים החלו לפחות מספר זמרי הקסטרטו, והוא צנח בחדות במהלך המאה ה-18 וה-19, עם הגעתו של עידן הנאורות, אך סירוס נערי מקהלה הוצא מחוץ לחוק באיטליה רק ב-1870. בשנת 1878 אסר האפיפיור לאו השלושה עשר על שכירת זמרי קסטרטו חדשים עבור הכנסייה.

הזמר האחרון שקיבל אישור מהאפיפיור לשיר למרות היותו זמר קסטרטו היה אלסנדרו מורסקי, שהמשיך לנהל את מקהלת הקפלה הסיסטינית עד שנת 1913.[5]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "Your child's changing voice". Kidshealth.org.
  2. ^ "Breaking voices". BBC Science. 30 באפריל 2002. נבדק ב-7 בינואר 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  3. ^ "Voice changing". The Lowdown. נבדק ב-7 בינואר 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  4. ^ "When will my son's voice change?". About.com.
  5. ^ Ellis, Samantha (5 באוגוסט 2002). "All Mouth and No Trousers". The Guardian. אורכב מ-המקור ב-9 בספטמבר 2014. {{cite news}}: (עזרה)