התמודדות נשים בבחירות המקומיות בישראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מאז קום המדינה, בשנת 1948, לנשים הייתה זכות לבחור ולהיבחר. עם זאת, נכון לשנת 2018, רק בראש 14 מבין 257 הרשויות המקומיות בישראל עומדות נשים.[1] ב-2018 נבחרה לראשונה אשה כראש עיר באחת משלוש הערים הגדולות, כשעינת קליש-רותם ניצחה בבחירות בחיפה.

שיטת הבחירות המקומיות בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הבחירות לרשויות המקומיות בישראל

עד שנת 1978, אז שונתה שיטת הבחירות, תושבי הרשות המקומית היו בוחרים ברשימות שהתמודדו על מושבים במועצת העירייה, וחברי המועצה שנבחרו הם שבחרו בראש הרשות. במסגרת השיטה הישנה, נבחרו עשר נשים לראשות עירייה, מועצה מקומית או מועצה אזורית.

ב-1978 נערכו בפעם הראשונה הבחירות לרשויות המקומיות בישראל במתכונת החדשה: בחירה ישירה ואישית של ראש הרשות בשיטה רובנית ובחירות בנפרד של רשימות למועצת הרשות במתכונת בחירות בשיטה היחסית. מאז שינוי השיטה ועד היום, נבחרו 18 נשים לעמוד בראשות העירייה או המועצה.

החל מ-1989 ישנה צורת שלטון מקומי נוספת בשם מועצה מקומית תעשייתית (נכון ל-2018 יש 2 מועצות מקומיות תעשייתיות), שבה ראש הרשות לא נבחר אלא ממונה על יש שר הפנים. האישה הראשונה שמונתה לתפקיד זה היא סיגל שאלתיאל-הלוי שמונתה לראש מגדל תפן.

סטטיסטיקות הייצוג הנשי במועצות הרשויות המקומיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהסתכלות על הנתונים לאורך השנים, ניתן לציין מגמת עלייה ברורה בכמות הנשים שנבחרו לכהן במועצות העירייה או במועצות המקומיות וכן בראשן: בעוד שבשנת 1965 היוו הנשים רק 3.1 אחוז מכלל הנבחרים ורק ב-27 אחוז מהמועצות כיהנו נשים, ב-1989 עלה שיעור הנציגות של נשים יהודיות ברשויות המקומיות ל-8.5 אחוז. ב-1993 עלה שיעור הנציגות ל-10.9 אחוז, וב-1998 הגיע ל-15.4 אחוז נשים, שנבחרו כנציגות ב-88.8 אחוז מהמועצות היהודיות (57.1 אחוז מתוך כלל המועצות). בבחירות 1998 נבחרו 0.4 אחוז נשים לרשויות המקומיות הערביות. בחישוב כולל הגיע, לפיכך, שיעור הנציגות של נשים במועצות ל-10.2 אחוז. בישראל ייצוג הנשים בראש הרשויות המקומיות נמוך מאוד. בבחינת תוצאות הבחירות המקומיות בעשור השני של שנות ה-2000 ניכרת עליה קלה במספר הנבחרות. 2012 היו בישראל 6 נשים בראשות ערים ומועצות: מרים פיירברג, ליזי דלריצ'ה, טלי פלוסקוב, פלורה שושן, סיגל מורן ומטי צרפתי-הרכבי. שיעור הנשים בראש רשויות מקומיות ומועצות אזוריות בשנה זו היה כ-2% בלבד. בשנים 2013–2014 המספר נשאר ללא שינוי: אף שבשנת 2013 נערכו בחירות לרשויות המקומיות, מספר הנשים בראשות ערים ומועצות אזוריות נותר 6 בלבד. בשנת 2015 מונתה ליאת שוחט לראשות עיריית אור יהודה, ובכך עלה מספרן של ראשות המועצות המקומיות ל-7 .[2]

הנשים שכיהנו כראשי רשויות מקומיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

חייקה גרוסמן מונתה לראש המועצה האזורית געתון (כיום חלק ממטה אשר) ב-1950, ובכך הייתה לאשה הראשונה שעמדה בראש רשות מקומית בישראל
מטה אשר
חנה לוין, שנבחרה לראשות עיריית ראשון לציון ב-1956, הייתה האשה הראשונה שנבחרה לעמוד בראש עיר בישראל

האישה הראשונה שמונתה לעמוד בראש רשות מקומית בישראל היא חייקה גרוסמן, שעמדה בראש המועצה האזורית געתון (כיום חלק מהמועצה האזורית מטה אשר) בין השנים 1951-1950. האישה הראשונה שנבחרה לכהן כראש עירייה היא חנה לוין, ראש עיריית ראשון לציון בין השנים 1960-1956. באותה העת, נבחרו ראשי הרשויות בידי מועצת העיר. החל במערכת הבחירות של 1978 נבחרים ראשי הרשויות בבחירות ישירות, על ידי תושבי העיר. האישה הראשונה שנבחרה בדרך זו היא זיוה בן דרור, שנבחרה לתפקיד ראש מועצת אבן יהודה ב-1989.[3]

שם שם הרשות המקומית תקופת הכהונה
חייקה גרוסמן-אורקין מועצה אזורית געתון 1951-1950
הדסה ברגמן מועצה אזורית חבל מעון 1953-1951
חנה לוין עיריית ראשון לציון 1959-1956
יפה כץ מועצה מקומית כפר יונה 1959-1957
יהודית שושני מועצה מקומית רמת ישי 1965-1962, 1971-1969, 1976-1974
בת-שבע איילון מועצה אזורית ברנר 1985-1965
מנוחה חרל"פ מועצה מקומית יקנעם עילית 1967
זהבה וושצ'ינה מועצה מקומית קריית חרושת 1974-1971
זלדה שחם מועצה מקומית רמת ישי 1974-1971
ויולט ח'ורי מועצה מקומית כפר יאסיף 1974-1972
אורה פוטר מועצה אזורית בני שמעון 1989-1983
זיוה בן-דרור מועצה מקומית אבן יהודה 1993-1989
מרשה כספי מועצה מקומית סביון 1998-1993
יעל שאלתיאלי מועצה אזורית בקעת בית שאן 2006-1996
דניאלה וייס מועצה מקומית קדומים 2007-1996
ורד סוויד עיריית נתניה 1998 (ראש העיר בפועל)
מרים פיירברג-איכר עיריית נתניה מ-1998
יעל גרמן עיריית הרצליה 2013-1998
אורה חכם מועצה אזורית אפעל 2008-1999
לילך מורגן מועצה אזורית ערבה תיכונה 2007-2002
איריס אברהם עיריית גבעתיים 2007-2006 (ממלאת מקום בפועל)
פלורה שושן מועצה מקומית מצפה רמון 2013-2006
סיגל מורן מועצה אזורית בני שמעון 2009 - 2018
טלי פלוסקוב עיריית ערד 2015-2010
מטי צרפתי-הרכבי מועצה אזורית יואב מ-2011
ליזי דלריצ'ה מועצה מקומית גני תקווה מ-2013
שירה אבין עיריית רמת השרון 2016-2013 (ממלאת מקום בפועל)
יעלה מקליס עיריית יהוד-מונוסון מ-2013
ליאת שוחט עיריית אור יהודה מ-2015
סיגל שאלתיאל-הלוי מועצה מקומית תעשייתית מגדל תפן מ-2015
טל אוחנה מועצה מקומית ירוחם מ־2018
עינת קליש-רותם עיריית חיפה מ־2018
שושי כחלון-כידור עיריית כפר יונה מ־2018
רותם ידלין מועצה אזורית גזר מ־2018
גלית שאול מועצה אזורית עמק חפר מ־2018
אושרת גני גונן מועצה אזורית דרום השרום מ־2018

המאבק לייצוג נשי בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

על אף העלייה המתמדת בכמות הנשים הנבחרות למשרות ציבוריות ולראשות רשויות, סוגיית הייצוג הנשי עולה פעמים רבות במחקרים ובכנסים שונים. כך לדוגמה ב'פרלמנט נשים', במה לפוליטיקה מזווית פמיניסטית, שהתקיים בטירה בסוף מארס 2003, התקיים מושב בשם: "למה רק שתיים? ייצוג נשים ברשויות המקומיות".[4]

הסברים שונים ניתנו במהלך השנים לנציגות הדלה של נשים במרכזי השלטון המקומי והארצי בישראל: רתיעת הנשים ממעורבות פוליטית, המגבלה הקשורה לאחריות על משק הבית וגידול הילדים, הקשר בין הדת למדינה, מרכזיות הביטחון הדוחקת סוגיות של אי-שוויון הצידה ועוד. תאוריה נוספת גורסת שמנגנונים פוליטיים מבטיחים את הדרת הנשים היהודיות והערביות.

חלק מהמפלגות הגדולות דואג להבטיח את מקומן של הנשים בייצוג הציבורי דרך מנגנונים של הבטחת ייצוג. מפלגת מרצ, למשל, מחייבת שריון של 40 אחוז נשים ברשימות המועמדים למועצות. כך, השיגו הנשים במפלגה ייצוג בשיעור של 37 אחוז מכלל הנבחרים למועצות בכל הארץ.[דרושה הבהרה]

ב־23 ביוני 2014, אישרה מליאת הכנסת בקריאה שלישית את חוק הרשויות המקומיות (מימון בחירות) (תיקון מס' 12), התשע"ד-2014 המעניק מימון בחירות גבוה יותר לסיעות ברשויות המקומיות שיש בהן ייצוג נשים גבוה. החוק קובע שסיעה או רשימה שלפחות שליש מבין חברי המועצה שנבחרו ומכהנים מטעמה במועד האמור בסעיף קטן (ב)(2) הם נשים – תקבל תוספת של 15% מסכום מימון הבחירות שהיא זכאית לו.[5] החוק ייכנס לתוקף בבחירות הבאות לרשויות המקומיות ב-2018.[6]

"מקומיות 2018" היא קואליציה המאחדת 28 ארגוני נשים ופועלת לקידום נשים ברשויות המקומיות במטרה לצמצם את הפערים המגדריים ברשויות המקומיות בבחירות הקרובות. בקואליציה שותפים ארגונים מכל הקשת הפוליטית מהחברה היהודית והערבית כאחד. הקואליציה פועלת בארבעה מישורים עיקריים: העלאת המודעות הציבורית באמצעות קמפיינים חברתיים, איתור נשים פוטנציאליות, עידודן והנעתן להתמודד על תפקידים ברשות המקומית בבחירות הקרובות. ניסיון להשפיע על המחויבות של הרשויות הממשלתיות לצמצם את הפער המגדרי. מינוף קשרים פוליטיים ועבודה עם ראשי מפלגות פוליטיות לשלב יותר נשים ברשימות מפלגתיות ברשויות המקומיות ולהגדיל את נוכחותן של נשים בכל רשימה/ סיעה באמצעות מיקומן במקומות ריאליים. עריכת כנסים ברחבי הארץ על מנת לעודד יותר נשים לרוץ בבחירות.[7] כחלק ממגמה זו, לקראת הבחירות לרשויות המקומיות של 2018 בעספיא הוקמה לראשונה בחברה הדרוזית-ערבית של ישראל רשימה נשית פמיניסטית, בשם ניו עספיא, שהכניסה בתום הבחירות נציגה למועצה המקומית.[8]

בחברה הערבית, שנחשבת לשמרנית יותר מהחברה היהודית בישראל, כיהנו רק נשים מעטות כחברות מועצה, ואחת בלבד כראש רשות.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]