התמים (רומן מאת איאן מקיואן)
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת | איאן מקיואן |
| שפת המקור | אנגלית |
| סוגה | רומן |
| נושא |
המלחמה הקרה  |
| הוצאה | |
| תאריך הוצאה | 1990 |
| הוצאה בעברית | |
| הוצאה | עם עובד |
| תאריך | 2007 |
| תרגום | מיכל אלפון |
| סדרה | |
| סדרת ספרים | ספריה לעם |
  | |
התמים (באנגלית: The Innocent) הוא רומן משנת 1990 מאת הסופר הבריטי איאן מקיואן.
הרומן מתרחש בברלין בשנים 1955–1956 בתחילת המלחמה הקרה ובמרכזו ״מבצע זהב״ (אנ') המשותף ל-CIA ול-MI6, לבניית מנהרה מהגזרה האמריקאית של ברלין אל הגזרה הרוסית במטרה לצותת לקווי טלפון של הפיקוד העליון הסובייטי. לאונרד מרנהאם הוא אנגלי בן 25 שמקים ומתקן את הרשמקולים המשמשים במנהרה. הוא מתאהב במריה אקדורף, גרמנייה גרושה בת 30. הסיפור סובב סביב מערכת היחסים ביניהם ותפקידו של לאונרד במבצע.
עלילה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאונרד מרנהאם הוא "התמים" של הרומן, מהנדס משרד הדואר המועסק על ידי האמריקאים כדי להתקין ציוד ניטור במנהרה שהם בונים במיוחד כדי להאזין לרוסים. בין האמריקאים לבריטים שורר אי אמון. לאונרד מתיידד עם בוב גלאס, אמריקאי אובססיבי לביטחון.
הבריטים מודעים לכך שהאמריקאים נמצאים על סף פריצת דרך עם הפענוח, ומתרגזים על כך שהם לא היו חלק מזה. מקנאמי, מדען, מתעקש שלאונרד ישמש עבורם מרגל, שכן הוא נמצא עם האמריקאים. לאונרד נכשל בצורה עגומה בתפקידו כמרגל.
למרבה האירוניה, לאונרד גר בדירה מעל דירה בה דמות די מחניקה בשם ג'ורג' בלייק, שהיה סוכן סובייטי שנכלא בשנות ה-60, ומי שנמלט מ־Wormwood Scrubs . הרומן משלב בצורה מסודרת מפגשים בדיוניים בין שני הגברים, ואחת הבגידות הידועות לשמצה של בלייק זוכה למבט מחודש בעקבות המעשה הטיפשי של לאונרד.
כשהוא יושב בבר יחד עם עמיתיו האמריקאים לאונרד פוגש בחורה בשם מריה, עבורה הוא 'תמים' בגלל שמעולם לא קיים יחסי מין לפני כן. הם מתארסים אך לאחר מסיבת האירוסין, בעלה לשעבר של מריה, אוטו, מופיע. אוטו הוא גיבור מלחמה ואלכוהוליסט. אוטו פותח בריב אלים עם בני הזוג. בזמן שהוא מגן על מריה, לאונרד מוכה קשות. מריה הורגת את אוטו ע״י מכה בראש.
בני הזוג לא יכולים לדווח על הרצח למשטרה, מכיוון שאוטו היה מיודד עם המשטרה ומחליטים שהם צריכים להיפטר מהגופה. הם חותכים את גופתו של אוטו ואורזים אותו בתיבות שלאונרד לקח מהמנהרה. לאונרד, תשוש והלום, משוטט בברלין עם הארגזים הכבדים מנסה למצוא היכן להשאיר את חלקי הגופה, אך מוותר וחוזר איתם לדירתו. בעודו עוזב את דירתו שוב עם התיקים למחרת, הוא נתקל בבלייק במעלית וטוען שהתיקים מכילים ציוד מארצות הברית, שישמש במנהרה במשך עשרים וארבע השעות הקרובות ולאחר מכן יחזור לאַרה״ב. לאכן מכן, לאונרד נתקל בגלאס, שמזהיר אותו על הוצאת הציוד ממקום העבודה ומאלץ אותו להחזיר את התיקים למנהרה ומסיע אותו לשם בעצמו. לאונרד מפקיד את התיקים במנהרה, ואז מסגיר את קיומם לרוסים כדי להימנע מכך שהתוכן הממשי של התיקים יתגלה על ידי עמיתיו. (אם כי מתברר מאוחר יותר שבלייק כבר בגד בקיומה של המנהרה הרבה לפני כן. בלייק מספר לרוסים על הציוד החדש שיש ללאונרד, אז הרוסים פורצים למנהרה שלהם מהקצה שלהם במטרה לתפוס את הציוד לשימושם האישי)
נראה כי מערכת היחסים של לאונרד ומריה עומדת להתפרק עקב המתח שבביתור גופתו של אוטו, ושניהם חשים הקלה כאשר לאונרד מחליט לחזור לאנגליה לזמן קצר. בדיוק כשהמטוס שלו עומד להמריא הוא רואה את מריה ובוב גלאס ביחד על גג מסוף שדה התעופה. לנארד משוכנע שהם מנהלים רומן ומחליט שהקשר נגמר בינו לבין מריה, לאחר שכבר חשד בהם במשך זמן מה.
בחלק האחרון, הרומן מדלג קדימה שלושים ושתיים שנים. שניהם בגיל העמידה המאוחר (ליאונרד כיום בסביבות 57, מריה בסביבות 62). לאונרד קיבל מכתב ממריה שמסבירה שהיא מעולם לא בגדה בו עם גלאס לאחר שלא השיב למכתביה היא הסיקה שהדברים הסתיימו בינה לבין לאונרד. מריה מספרת לליאונרד שלימים נישאה לבוב גלאס בניו יורק, עברה לאמריקה והם עשו יחד שלושה ילדים. מריה גם מספרת שגלאס מת לאחרונה מהתקף לב. היא מגלה שגלאס גילה על אוטו ועזר לחפות על הרצח, שהיה הסיבה האמיתית להתנהגותם החשידה ביחד. הרומן מסתיים בכך שלאונרד מחליט לטוס לאמריקה ולערוך ביקור פתע אצל מריה בביתה.
נושאים
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאונרד מסתבך קשות בחייה של חברתו הגרמנייה, מריה. הוא מוצא שחייו השתנו לנצח תוך ערב אחד. בבתוליו הוא מתוודע לתענוגות הסקס ע״י מריה שבעצמה מוקסמת מתמימותו היא לא מאוימת ממנו וזה מאוד חשוב לה. אולם עברה משיג אותה לילה גורלי אחד. המנהרה, הנאמנויות, כולם הופכים לחלק מהניסיון הנואש של לאונרד להימלט ממעשהו. הרומן חושף את "תמימותו" של לאונרד בצורה קומית מטעה: הצעיר האנגלי, מתרוצץ וסובל בדיחות ועלבונות מהאמריקאים, מוצא את עצמו לפתע במצולות הפחד והאימה, שם הבגידה הופכת לקלה.
קַבָּלָה
[עריכת קוד מקור | עריכה]התמים זכה לשבחים מצד מבקרי הספרים.[1] מייקל ווד מ"לונדון ריוויו אוף בוקס" דן ברומן כ״רומן גותי״ וכותב כי "הכישרון הגדול של מקיואן הוא להביא את הדמויות שלו לרמת החוויה הזו באמצעים הכי סתמיים". ווד טוען כי הקשר בין יצירתו של לאונרד לחייו האישיים נעשה בצורה מפורשת מידי, אך שיבח את הדיוק של תיאור הרגש של מקיואן, וטען כי הרומן הוא "חקירה שרודפת את האפשרויות המגוונות והמטרידות של ידע". [2] ג'ואן סמית' התייחסה לרומן כ"יצירה הבוגרת ביותר של מקיואן" וכ"הישג יוצא מן הכלל[1] ".
מבקר של Kirkus Reviews קבע כי התמים הוא "מלאכת מחשבת של תכנון [ו] ביצוע" כמו עבודות קודמות של מקיואן. [3] סופר שכתב עבור Publishers Weekly טען, "למרות שעלילתו מתחרה בכל מותחן ביכולת לבנות מתח נרטיבי, הרומן הזה הוא גם עבודת מחקר על טיפוסים. טיפוס של צעיר המתבגר בנסיבות מוזרות, ושל הבדלים באופי הלאומי: הבריטים הג'נטלמנים, כולם נימוסים ואדיבות; האמריקנים העזים וחסרי הסבלנות. הגרמנים הציניים, הפרוזה הנקיה והמתוחה של מקיואן, מעלה את הספר הזה לרמה הגבוהה ביותר של הז'אנר. [4] ג'ורג' סטאד מהניו יורק טיימס ריוויו אוף בוקס כתב שהמרכיבים השונים בחומר הסיפור משולבים היטב, ואמר שהספר מבסס את מקיואן כ"פסיכולוג חריף של הנפש היום יומית״[1] אנתוני בורגס הוא מעריץ של הרומן, וכותב ש"הרומן מהדהד הרבה אחרי הקריאה"[1]
מיצ'יקו קאקוטאני מה"ניו יורק טיימס" שיבח את התמים כ"עוצמתי ומטריד", וכינה אותו "הדוק כך שכל פרט בכל אירוע עובד כפצצת זמן, מחכה להתפוצץ, בעוד שכל תמונה נראית משתלמת במונחים של עלילה, אווירה או נושא". קאקוטאני טען כי "בעוד שאירועי גראנד ג'יניול אינם סבירים כמעט בסטנדרטים היומיומיים של המציאות [...] התיאור הקריר והנשלט של מר מקיואן על האירועים המקאבריים משווה ל[אירועים סבירים בקושי] סוג של היגיון בלתי נמנע". [5] עם זאת, ריצ'רד אדר מלוס אנג'לס טיימס כתב ביקורת לא אוהדת. על אף שהוא שיבח את התיאור של מקיואן על הבנייה וההתקנה של ברז התקשורת כ"מתוח ומרגש", הוא אמר שהסיפור של לאונרד ומריה "יוצא משליטה" כשבעלה מופיע ושהסוף, "אחרי כל כך הרבה מתח, [...] נראה חסר מעוף ושגרתי. האפילוג, שנקבע שנים מאוחר יותר, הופך את הסוף השגרתי הזה לסוף 'שמח' שהוא בנאלי לחלוטין". אדר סיכם שהרומן משעשע אך חסר רגש. [6]
רוג'ר בוילן מ"בוסטון ריוויו" טען ב-2006 שהיחסים של לאונרד עם הבוס האמריקני שלו והרומן עם מריה "הם מערכות יחסים מתוחות ודינמיות, שנחשפו בצורה מופתית, והאווירה היא מהשורה הראשונה. לרומן הברלינאי של מקיואן יש ריח של הדבר האמיתי, אדי הדיזל וריחות הבירה וה- Wurstwagens והברלינר לופט המתחזק, האווירה של ברלין". [7] במאמר מ-2014 ל- The Irish Times, איילין באטרסבי שיבחה את הרומן כ"מחקר מעניין של חוסר אמון" ואחד משלושת הספרים הטובים ביותר של מקיואן [8] . טינה ג'ורדן וסוזן אלינגווד מהניו יורק טיימס ציינו את התמים ב-2018 כאחת משש היצירות הראויות לציון של מקיואן. [9]
עיבוד לקולנוע
[עריכת קוד מקור | עריכה]מקיואן כתב גם את התסריט לסרט באותו שם משנת 1993.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 3 4 Malcolm, David (2002). Understanding Ian McEwan (באנגלית). Univ of South Carolina Press. p. 110. ISBN 978-1-57003-436-7.
[Wood's views are] typical of the novel's reception.
- ^ Wood, Michael (1990-05-10). "Well done, Ian McEwan · LRB 10 May 1990". London Review of Books (באנגלית). נבדק ב-2020-01-14.
- ^ THE INNOCENT by Ian McEwan | Kirkus Reviews (באנגלית).
- ^ "Fiction Book Review: The Innocent by Ian McEwan". www.publishersweekly.com. נבדק ב-2020-01-14.
- ^ Kakutani, Michiko (1990-05-29). "'The Innocent'". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2020-01-14.
- ^ Eder, Richard (1990-06-24). "The Dark at the End of the Tunnel : THE INNOCENT by Ian McEwan (Doubleday: $18.95; 270 pp.)". Los Angeles Times (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2020-01-14.
- ^ Boylan, Roger (2006-01-09). "Ian McEwan's Family Values". Boston Review (באנגלית). נבדק ב-2020-01-14.
- ^ Battersby, Eileen (2014-09-28). "Reasons to read Ian McEwan, and the ones to avoid". The Irish Times (באנגלית). נבדק ב-2020-01-14.
- ^ Jordan, Tina; Ellingwood, Susan (2018-05-17). "6 Noteworthy Works by Ian McEwan". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2020-01-14.