התנועה לחופש ממכוניות

התנועה לחופש ממכוניות היא תנועה עולמית הכוללת יחידים, ארגונים, מתכנני ערים ופעילי חברה וסביבה, הטוענים שהמכוניות גורמות להפרעה בערים ובמקומות היישוב. המטרה של התנועה היא לייצר סביבה נטולת מכוניות, או לפחות להקטין מאוד את נוכחותן. את מקום הכבישים, ומגרשי החנייה, כך נטען, יש להמיר בשטחים לתועלת הציבור. יש לבנות בנייני מגורים קומפקטיים בהם רוב היעדים נגישים רגלית, ברכיבה באופניים או לתחבורה ציבורית.

הקשר היסטורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד תחילת המאה ה-20 הערים היו בנויות רחובות צרים, דחוסים, עתירי פעילות אנושית, צואת סוסים וזבובים.^[1] בתחילת המאה ה-20 הוחל תהליך התאמה של מקומות יישוב רבים למכוניות: הכבישים הורחבו ונוספו מקומות החנייה. צפיפות האוכלוסייה בערים פחתה באופן ניכר^[^{דרוש מקור]}, ואזורים נרחבים יוחדו למכוניות. תהליך זה גרם להתפרשות הערים על פני מרחבים גדולים^[^{דרוש מקור]}. המכונית הפכה לאביזר מבוקש לצורך התניידות, תוך דחיקת האלטרנטיבות: סוסים וכרכרות, הליכה ברגל ואופניים.

השתרשותה של תפיסת ה’רחוב לרכב’, שינתה את דפוסי החשיבה והתכנון העירוני. משהוקדש הרחוב לשירות המינוע, הוא הפך למרחב בעייתי ומרחיק של פעילות אנושית. בתי העיר הסתגרו והתרחקו מחלל הרחוב. הושקע מאמץ גדל והולך בעיצוב מרחבים חלופיים כדי לפצות על ’אובדנו’ של הרחוב לפעילות האנושית, וכך נמצא המרחב העירוני מעוקר, מבוזבז ומפוצל.

^[2]

תכנון עירוני[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – תכנון עירוני

תכנון עירוני חופשי ממכוניות לוקח בחשבון חלופות תחבורתיות, קרבה של בתי הספר, חקלאות עירונית, דיור מצופף ונגישות, כך שחיי היומיום לא מצריכים תחבורה למרחקים ארוכים. שכונות חדשות מתוכננות כך שבתי המגורים ומקומות העבודה מעורבים אלה באלה, והמרחב הציבורי ביניהם מזמין צעידה רגלית. דוגמה לכך היא הרובע ה-21 בווינה, רובע פלורידסדורף (Floridsdorf).

באזור חופשי ממכוניות תנועת הרכבים אסורה או מוגבלת בהיקפה. במדינות רבות הגיעו הרשויות למסקנה שאין אפשרות לתכנן מרחבים לפי תחזיות של כמויות הרכבים במרחב הציבורי, כיוון שתכנון כזה פוגע אנושות באיכות החיים של האנשים החיים בעיר.^[^{דרוש מקור]}

שבילי אופניים אף הם אמצעי בתכנון של המרחבים העירוניים החופשיים ממכוניות. העיר הראשונה בה נבנו שבילי אופניים הייתה אמסטרדם בשנות ה-60. כיום ערים רבות בעולם הולכות בדרכה. בתל אביב קיים פרויקט תל-אופן, המאפשר לשכור אופניים עירוניות לתקופה קצרה להתניידות בעיר.

עיר בעלת איכות חיים תקינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

איכות חיים תקינה בשכונות המגורים מצריכה, בנוסף לצמצום הרכב, גם תמיכה בסגנון חיים בר קיימא^[^{דרוש מקור]}:

מתן העדפה להולכי רגל, לאופניים ולכלי רכב אלטרנטיביים במרחב הציבורי ^{[דרושה הבהרה]}
הפחתת הרעש וצמצום הזיהום ברחוב
שילוב ריהוט רחוב: ספסלים, ברזי מי שתייה, אינטרנט אלחוטי
אמנות רחוב

התארגנויות ואירועים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – יום חופשי ממכוניות

לצד הפרקטיקה המקצועית מקדמים גופים אזרחיים שונים את הרעיון, בהתארגנויות ובאירועי מחאה.
מטרת הימים החופשיים ממכוניות היא סילוק המכוניות מהרחוב או השכונה למשך יום שלם או חלק מהיום, כדי לאפשר לדיירי המקום ולעובדים בו לחוות את האזור המוכר להם כשהוא פחות עמוס בתנועת כלי רכב.

בישראל: בכל יום כיפור מתרחש במרבית היישובים היהודים יום חופשי ממכוניות בפועל, אותו מנצלים תושבים רבים להליכה ברגל ורכיבה על אופניים. החוויה אינה משיגה את המטרה הנ"ל כיוון שגם בתי העסק סגורים ביום זה. ביוני 2011 נערך בעיר ראשון לציון "שישי חופשי ממכוניות בראשון לציון", בו לקחו חלק 25 בתי ספר ו-12,000 תלמידים. ^[3]

שבוע תעבורה אירופאי (European Mobility Week) הוא אירוע שנתי של מאבק למען תנועה עירונית בת-קיימא, המאורגן על ידי הנציבות האירופית ומטרתו עידוד הרשויות המוניציפליות במדינות אירופה לבחור בחלופות למכוניות. האירוע מתקיים בכל שנה בין 16 בספטמבר ל-22 בספטמבר ושיאו - תחרות בשם בעיר בלי המכונית שלי! In Town Without My Car. בשנת 2010 נרשמו לאירוע 2,268 ערים ובהן כ-227 מיליון אזרחים. 7,506 אמצעים ננקטו, בעיקר כדי לאפשר רכיבה באופניים והליכה, הרגעת תנועת הרכבים, הגברת הנגישות התחבורתית והעלאת המודעות להתנהגות תחבורתית בת-קיימא.

המאבק מעניק לערים המשתתפות הזדמנות להדגיש את חשיבות התנועה העירונית בת-הקיימא ואפשרות ייחודית לבחון את המדיניות התחבורתית שלהן ולהציגה לתושבים.

בשנים האחרונות האירועים מתקיימים גם מחוץ לאירופה, ביפן, בברזיל, בטייואן, בקולומביה ובאקוודור.

הנציבות האירופית מדגישה את חשיבות האירוע ואת העובדה שיש לו "תפקיד ביצירת תרבות חדשה של ניידות עירונית".