התפתחות רגשית בילדות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. חסר ולא מאוזן. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. חסר ולא מאוזן. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.

ההתפתחות הרגשית בילדות מתארת את השינויים בבשלות הרגשית ואת ההתפתחות הרגשית המלווים את תהליך ההתבגרות בשנות הילדות, ונחקרת על ידי הפסיכולוגיה ההתפתחותית.

תקופת הינקות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תינוק מחייך
פנייה לדמות מטפלת יכולה לשמש כאמצעי לוויסות רגשי בשעת מצוקה

מרגע הלידה ועד רכישת השפה, מתרחשת התפתחות רגשית דרמטית[1]. כבר עם הלידה ניתן להבחין בהבעות פנים המביעות רגש, אך רגש של ממש כנראה בא רק מאוחר יותר. בגיל חצי שנה ילד מסוגל לנקוט בפעולות כדי לווסת את הרגשותיו, הפעולה הנפוצה ביותר היא פניה למטפל כדי שירגיע אותו שנקראת "ויסות בשניים".

הפעולות הרפלקסיביות הראשוניות נעשות עד מהרה מורכבות יותר. הן מתמזגות בהרגלים ותפיסות מאורגנות וניצבות בראשיתה של התנהגות חדשה שנקנית באמצעות הניסיון[1].

תקופת הינקות היא תקופה מכרעת לגבי המשך ההתפתחות הרגשית[1]. על פי השערת התקופה הרגישה, שנמצאה תקפה לגבי קופים, ייקשה מאוד לשקם ילד שהיה במצב של חסך רגשי בשנה הראשונה לחייו. אצל ילדים שגדלו בבתי יתומים במצב של חסך רגשי קשה מוצאים נזקים ארוכי טווח. קיימת תסמונת כשל השגשוג הלא אורגני שהילדים הנפגעים בה סובלים מננסות הנובעת מהזנחה בטיפוחם הרגשי.

בסיום תקופה זו עם ראשית הלשון והמחשבה, הילד כבר ממקם את עצמו בין הדומים לו בעולם החיצוני שאותו הוא חש[1].

גיל הגן[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – התפתחות רגשית בגיל הגן
ילדה מאושרת. ילדי הגן אינם תופסים רגש כתלוי במצב ואינם מסוגלים להסוות את רגשותיהם ביעילות.

עם הופעת הדיבור משתנה התנהגותו של הילד מבחינה התנהגותית ואינטלקוטאלית. הודות לרכישת הלשון הילד מסוגל לשחזר את חוויותיו בעבר בצורת סיפור. הוא מסוגל גם לנבא או להתייחס לפעולות עתידיות על ידי תיאור מילולי. יכולת זו תורמת לפיתוח יחסי גומלין בין יחידים ומערבת בתהליך החיברות. היא מאפשרת גם הפנמה של הדיבור ושימוש בדיבור פנימי לצורך חשיבה ועיבוד קוגניטיבי[1].

הילד בגיל הגן, שעד עתה הושפע בעיקר מהדמות המטפלת בו, הולך ונפתח להשפעות בני גילו ואחים בוגרים. בשלב זה כל יחסי הגומלין עם המבוגרים והילדים האחרים שבסביבת הילד ממלאים תפקיד מכריע בתהליך ההתפתחות[1].

כושר הריכוז של הילד בגיל הגן גדל, הוא מסוגל לעשות כמה דברים יחד, לשלוט טוב יותר ברגשותיו, לחשוב לפני מעשה. בעוד שבני שנתיים ושלוש לא מצליחים למנוע עצמם מללחוץ על כפתור למרות הוראות מפורשות מתי ללחוץ עליו ומתי לא, בגיל ארבע וחמש כבר נחלו הצלחה במשימה זו.

הילד מבין את קיומו הייחודי כאדם ומסוגל לשייך עצמו לקטגוריות. הוא מסוגל להבחין בין חוויית ההווה הממושך (מה שקורה כרגע) לבין חוויית ההווה הרגיל (מה שקורה בדרך כלל).

מהבחינה רגשית חשובה במיוחד הבנת קביעות העצמי הראוי לאהבה. הבנה זו מאפשרת לילד לחרוג מההוראות שהוא מקבל מבלי שיחשוש שיאבד את אהבת המשגיחים עליו לאורך זמן. גערה נתפסת כאירוע זמני ולא כקטסטרופה הרת גורל ביחסי הילד עם המטפלים.

כבר בגיל שנתיים רואים הימשכות לצעצועים אופייניים למין: משאיות והשתוללויות לבנים מול בובות לבנות. התנהגות זו נובעת מחיזוקים מההורים, אם כי יש ראיות לכך שגם מרכיבים ביולוגיים הם בעלי תפקיד בקביעת דפוסי המשחק האופייניים לבנים ולבנות.

לפי ההשקפתו של זיגמונד פרויד הרצון להידמות להורה בן אותו המין הוא המניע הקובע בעיצוב ההתנהגות. מאחר שבתפיסה המסורתית ההורה הקרוב הוא האם, יש תאוריות המציינות כי אצל בנים יישא תהליך זה אופי של היפרדות והיבדלות מהאם, ואילו אצל הבנות יהיה זה תהליך של הזדהות ומציאת דמיון איתה.

רוב הילדים מבינים כבר בגיל 3 שהמין קבוע מעבר למראה החיצוני וששינויי לבוש לא ישנו אותו. תהליכי למידה יוצקים לילד תוכן לתוך סכמת המין המהווה אחת מהקטגוריות הרבות הממלאות את עולמו.

הבדלים רגשיים בולטים בין ילדי גן וילדי בית ספר:

  • ילדי גן אינם מסוגלים להסוות את רגשותיהם ביעילות גם כאשר ההכרח החברתי דורש זאת.
  • ילדי גן אינם תופסים רגש כתלוי במצב. כשישאלו אותם איך ירגיש ילד עם קבלת מתנה קטנה אחרי שציפה למתנה גדולה, הם יענו שהוא ישמח. הם גם לא יכעסו פחות על פגיעה בהם אם נעשתה בנסיבות המאפשרות סלחנות.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 4 5 6 פיאז'ה, ז. (1969). שש מסות על ההתפתחות הנפשית. ת"א: ספריית-הפועלים.