התפתחות רגשית בילדות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Incomplete-document-purple.svg יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. וכן חסר ולא מאוזן. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.

ההתפתחות הרגשית בילדות מתארת את השינויים בבשלות הרגשית ואת ההתפתחות הרגשית המלווים את תהליך ההתבגרות בשנות הילדות, ונחקרת על ידי הפסיכולוגיה ההתפתחותית.

תקופת הינקות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תינוק מחייך
פנייה לדמות מטפלת יכולה לשמש כאמצעי לוויסות רגשי בשעת מצוקה

כבר עם הלידה ניתן להבחין בהבעות פנים המביעות רגש, אך רגש של ממש כנראה בא רק מאוחר יותר. בגיל חצי שנה ילד מסוגל לנקוט בפעולות כדי לווסת את הרגשותיו, הפעולה הנפוצה ביותר היא פניה למטפל כדי שירגיע אותו שנקראת "ויסות בשניים".

על פי השערת התקופה הרגישה, שנמצאה תקפה לגבי קופים, ייקשה מאוד לשקם ילד שהיה במצב של חסך רגשי בשנה הראשונה לחייו. אצל ילדים שגדלו בבתי יתומים במצב של חסך רגשי קשה מוצאים נזקים ארוכי טווח.

קיימת תסמונת כשל השגשוג הלא אורגני שהילדים הנפגעים בה סובלים מננסות הנובעת מהזנחה בטיפוחם הרגשי.

גיל הגן[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – התפתחות רגשית בגיל הגן
ילדה מאושרת. ילדי הגן אינם תופסים רגש כתלוי במצב ואינם מסוגלים להסוות את רגשותיהם ביעילות.

הילד בגיל הגן, שעד עתה הושפע בעיקר מהדמות המטפלת בו, הולך ונפתח להשפעות בני גילו ואחים בוגרים. אחד הניסויים הראה כי בני שנתיים ושלוש לא הצליחו למנוע עצמם מללחוץ על כפתור למרות הוראות מפורשות מתי ללחוץ עליו ומתי לא, אולם בגיל ארבע וחמש כבר נחלו הצלחה במשימה זו. כושר הריכוז של הילד בגיל הגן גדל, הוא מסוגל לעשות כמה דברים יחד, לשלוט טוב יותר ברגשותיו, לחשוב לפני מעשה.

הילד מבין את קיומו הייחודי כאדם ומסוגל לשייך עצמו לקטגוריות. הוא מסוגל להבחין בין חוויית ההווה הממושך (מה שקורה כרגע) לבין חוויית ההווה הרגיל (מה שקורה בדרך כלל).

מהבחינה רגשית חשובה במיוחד הבנת קביעות העצמי הראוי לאהבה. הבנה זו מאפשרת לילד לחרוג מההוראות שהוא מקבל מבלי שיחשוש שיאבד את אהבת המשגיחים עליו לאורך זמן. גערה נתפסת כאירוע זמני ולא כקטסטרופה הרת גורל ביחסי הילד עם המטפלים.

כבר בגיל שנתיים רואים הימשכות לצעצועים אופייניים למין: משאיות והשתוללויות לבנים מול בובות לבנות. התנהגות זו נובעת מחיזוקים מההורים, אם כי יש ראיות לכך שגם מרכיבים ביולוגיים הם בעלי תפקיד בקביעת דפוסי המשחק האופייניים לבנים ולבנות.

לפי ההשקפתו של זיגמונד פרויד הרצון להידמות להורה בן אותו המין הוא המניע הקובע בעיצוב ההתנהגות. מאחר שבתפיסה המסורתית ההורה הקרוב הוא האם, יש תאוריות המציינות כי אצל בנים יישא תהליך זה אופי של היפרדות והיבדלות מהאם, ואילו אצל הבנות יהיה זה תהליך של הזדהות ומציאת דמיון איתה.

רוב הילדים מבינים כבר בגיל 3 שהמין קבוע מעבר למראה החיצוני וששינויי לבוש לא ישנו אותו. תהליכי למידה יוצקים לילד תוכן לתוך סכמת המין המהווה אחת מהקטגוריות הרבות הממלאות את עולמו.

הבדלים רגשיים בולטים בין ילדי גן וילדי בית ספר:

  • ילדי גן אינם מסוגלים להסוות את רגשותיהם ביעילות גם כאשר ההכרח החברתי דורש זאת.
  • ילדי גן אינם תופסים רגש כתלוי במצב. כשישאלו אותם איך ירגיש ילד עם קבלת מתנה קטנה אחרי שציפה למתנה גדולה, הם יענו שהוא ישמח. הם גם לא יכעסו פחות על פגיעה בהם אם נעשתה בנסיבות המאפשרות סלחנות.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]