התקופה המאוחרת של מצרים העתיקה
התקופה המאוחרת של מצרים העתיקה מתייחסת לפריחה האחרונה של שליטים מצריים ילידים לאחר תקופת הביניים השלישית בשושלת העשרים ושש (השושלת הסאיטית) שנוסדה על ידי פסמתיך הראשון (אנ'), אך כוללת את תקופת השלטון הפרסי האחמני על מצרים לאחר כיבוש כנבוזי השני בשנת 525 לפני הספירה. התקופה המאוחרת התרחשה בין השנים 332–664 לפני הספירה, לאחר תקופה של שלטון זר של השושלת העשרים וחמש הנובית והחלה מתקופה קצרה של ריבונות האימפריה האשורית החדשה, עת פסמתיך הראשון שלט כווסאל. התקופה הסתיימה עם כיבושי האימפריה הפרסית על ידי אלכסנדר הגדול והקמת שושלת בית תלמי על ידי הגנרל שלו תלמי סוטר הראשון, אחד מהדיאדוכים ההלניסטים ממקדון שבצפון יוון (אנ'). עם הכיבוש המקדוני של יוון במחצית השנייה של המאה ה-4 לפני הספירה, החל עידן מצרים ההלניסטית.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]השושלת ה-26
[עריכת קוד מקור | עריכה]שושלת העשרים ושש, הידועה גם בשם השושלת הסאיטית על שם מושב שלטונה בעיר סאיס, שלטה בין השנים 525–672 לפני הספירה וכללה שישה פרעונים. השושלת החלה עם איחוד מצרים תחת פסמתיך הראשון (אנ') בסביבות שנת 656 לפני הספירה. האיחוד עצמו היה תוצאה ישירה של ביזת תבאי (אנ') על ידי האשורים בשנת 663 לפני הספירה. בתקופת השושלת החלה בניית תעלה מהנילוס לים האדום.
נראה כי בתחילת תקופה זו התרחבה מצרים למזרח הקרוב. עם כיבוש העיר אשדוד בסביבות שנת 655 לפני הספירה, ומגוון רחב של ממצאים ארכאולוגיים מרחבי הלבנט מראה כיבוש ושליטה מצריים בעשורים האחרונים של המאה ה-7 לפני הספירה. אלה כוללים חפצים מצריים שונים ממספר אתרים, כגון אוסטרקונים ומסמכים המציגים מערכת מכסים/מיסים, ועדויות ממצודת מצד חשביהו.[1][2] ההשפעה המצרית הגיעה לאזור הפרת במקומות כמו קימוהו (אנ') וקורמטי (אנ'). מאוחר יותר הם נדחקו לאחור בעקבות התבוסה בכרכמיש, אם כי נראה שהתערבות מצרית במזרח הקרוב נמשכה גם לאחר קרב זה.[3]
יעחמס השני קידם מדיניות חדשה והפנה את האינטרסים שלו כלפי העולם היווני. בתקופת שלטונו סיפח את קפריסין.[4] מדרום הוביל פסמתיך השני (אנ') משלחת צבאית גדולה שהגיעה לעומק נוביה העליונה והנחילה להם תבוסה קשה.[5] פפירוס דמוטי מתקופת שלטונו של יעחמס השני מתאר משלחת קטנה לנוביה, שאופיה אינו ברור. קיימות עדויות ארכאולוגיות לחיל מצב מצרי בדורגינארטי (Dorginarti) שבנוביה התחתונה במהלך התקופה הסאיטית.[6]
תרומה מרכזית אחת מהתקופה המאוחרת של מצרים העתיקה הייתה פפירוס ברוקלין (אנ'). היה זה פפירוס רפואי עם אוסף של תרופות רפואיות ומאגיות לנפגעי הכשות נחש על סמך סוג נחש או סימפטומים.[7]
יצירות אמנות של תקופה זו ייצגו כתות ומומיות של בעלי חיים. יצירה המציגה את האל פאטאיקוס (Pataikos) נושא חרפושית על ראשו, תומך על כתפיו שתי ציפורים עם ראש אנושי, מחזיק נחש בכל יד ועומד על גבי תנינים.[8]
השושלת ה-27
[עריכת קוד מקור | עריכה]התקופה האחמנית הראשונה (525–404 לפנה"ס) החלה עם קרב פלוסיום (אנ'), שראה את מצרים (בפרסית עתיקה: 𐎸𐎭𐎼𐎠𐎹 Mudrāya) נכבשת על ידי האימפריה האחמנית הרחבה תחת כנבוזי השני, ומצרים הפכה לאחשדרפן. הפרסים הגיעו לשלוט במצרים, אך מצרים נותרה עצמאית עד שנעשתה למחוז פרסי בשנת 485 לפני הספירה, לאחר מרד. השושלת העשרים ושבע של מצרים מורכבת מהקיסרים הפרסיים - כולל כנבוזי השני, חשיארש הראשון ודריווש הראשון - ששלטו במצרים כפרעונים ושלטו באמצעות הצטרפים שלהם, כמו גם פטובסטיס השלישי (אנ') המצרי (522–520 לפנה"ס) (ואולי פסמטיכוס הרביעי (אנ') השנוי במחלוקת), שמרד כנגד השלטונות הפרסיים. המרד הלא מוצלח של אינרוס השני (אנ') (460–454 לפנה"ס), בסיוע האתונאים כחלק ממלחמות הברית האטית-דלית (אנ'), שאף לאותה מטרה. האחשדרפנים הפרסיים היו אריאנדס (אנ') (525–522 לפנה"ס; 518–496 לפנה"ס לערך) - ששלטונו הופסק על ידי המורד פרעה פטובסטיס השלישי, פרנדאטס (אנ') (496–486 לפנה"ס לערך), אחמנס (אנ') (סביבות 486–459 לפנה"ס) - אח של השליט חשיארש הראשון, וארסאמס (אנ') (454–406 לפנה"ס בערך).
השושלות ה-28-30
[עריכת קוד מקור | עריכה]השושלת העשרים ושמונה כללה פרעה אחד, אמירתאיוס, נסיך סאיס, שמרד בהצלחה בפרסים, וחנך את השלב המשמעותי האחרון של מצרים בעצמאות תחת ריבונות ושליטה של פרעונים מצריים ילידים. הוא לא השאיר אנדרטאות עם שמו. שושלת זו שלטה שש שנים, בין השנים 398–404 לפנה"ס.
השושלת העשרים ותשע שלטה ממנדס (אנ'), לתקופה שבין 398 ל-380 לפני הספירה. הפרעה אכור משושלת זו הצליח להביס ניסיון פלישה פרסית בתקופת שלטונו.
השושלת השלושים שאבה את סגנון האמנות שלה מהשושלת העשרים ושש. שושלת זו כללה שלושה פרעונים ושלטה בין 380 ל-343 לפני הספירה. המלך הראשון של השושלת, נכתנבו הראשון, הביס פלישה פרסית (אנ') בשנת 373 לפני הספירה. יורשו, תאוס, הוביל לאחר מכן משלחת נגד האימפריה האחמנית במזרח הקרוב. המשלחת צלחה את דרכה והגיעה לפיניקיה ללא בעיות מיוחדות. לרוע מזלו של תאוס, אחיו טג'הפימו (אנ') תכנן נגדו מזימות. טג'הפימו שכנע את בנו, נכתנבו השני, למרוד בתאוס ולהפוך את עצמו לפרעה. התוכנית הצליחה ולטאוס הנבגד לא הייתה ברירה אלא לברוח והמשלחת התפרקה. נכתנבו השני היה השליט האחרון של בשושלת זו, והשליט היליד האחרון של מצרים, שהובס בקרב שהוביל לסיפוח מחדש על ידי האימפריה האחמנית.
השושלת ה-31
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתקופה האחמנית השנייה ראתה את הכללתה מחדש של מצרים כאחשדרפן של האימפריה הפרסית תחת שלטון השושלת השלושים ואחת (343–332 לפנה"ס), שהורכבה משלושה קיסרים פרסיים ששלטו כפרעה - ארתחששתא השלישי (343–338 לפנה"ס), ארתחששתא הרביעי (336-338 לפנה"ס), ודריווש השלישי (332-336 לפנה"ס) - השושלת נקטעה על ידי המרד הלא-אחמני של החבאבש (אנ') (338–335 לפנה"ס). השלטון הפרסי במצרים הסתיים עם תבוסת האימפריה האחמנית לאלכסנדר הגדול, שקיבל את כניעתו של האחשדרפן הפרסי, מזקס (אנ'), במצרים בשנת 332 לפני הספירה, מה שסימן את תחילת השלטון ההלניסטי במצרים שהתייצב לאחר מותו של אלכסנדר לתוך ממלכת בית תלמי.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- התקופה המאוחרת של מצרים העתיקה, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Bar, S.; Kahn, D.; Shirley, J.J. (2011). Egypt, Canaan and Israel: History, Imperialism, Ideology and Literature (Culture and History of the Ancient Near East). BRILL. pp. 268–285.
- ^ Federico, Zains. "Some Preliminary Remarks on the Neo-Assyrian City Wall in the Outer Town at Karkemish": 901–902.
- ^ Shaw, Ian (2004). The Oxford History of Ancient Egypt. Oxford University Press. pp. 372–373.
- ^ Hill, George (2010). A History of Cyprus, Vol. 1. Cambridge University Press. p. 109.
- ^ Psamtik II
- ^ Shaw, Ian (2004). The Oxford History of Ancient Egypt. Oxford University Press. pp. 373–374.
- ^ Bleiberg, Barbash & Bruno 2013, p. 55.
- ^ Bleiberg, Barbash & Bruno 2013, p. 16.