התקף פסיכדלי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

התקף פסיכדלי (הידוע גם כ"טריפ רע") הוא סוג של התקף פסיכוטי המהווה התנסות מפחידה או מטרידה שהיא תופעת לוואי של צריכת סמים הזייתים (הלוצינוגנים) כמו אל־אס־די, מסקלין וסלוויה דיווינורום אך גם של חומרים משני תודעה ממריצים (אמפיטמינים) כמו M.D.M.A וקוקאין.

המונח משמש גם כדי לתאר התקף חרדה שמתרחש תוך כדי שימוש במריחואנה[1]. [דרוש מקור]

הגישות המקובלות בפסיכיאטריה תולות את הגורם להתקף פסיכדלי בהתעוררותם של מצבים מודחקים או בתגובת חרדה להשפעות ההזייתיות של הסם[2].

הבטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספר תגובות יכולות לקרות תוך כדי המשבר, צרכני סמים יכולים לחוות תחושות כלליות של פרנויה ושל פחד. יש שעלולים אף להדרדר להתקף חרדה - מצב שבו האדם חווה פחד קיצוני, ולעיתים גם מנותק לחלוטין מהסביבה ומפחד שהוא משתגע ולא יחזור למציאות. ההתקפים יכולים גם לגרום לאדם להיכנס לדיכאון עמוק ולהגברה של פחדים רבים שרובם לא נחווים במציאות.

הסובלים מהתקף פסיכדלי יכולים לבצע פעולות העלולות לפגוע בעצמם או בסובבים אותם. הפעולות יכולות להתבטא במחשבות אובדניות או אפילו בניסיון התאבדות כתוצאה מהגברת תחושות פרנויידיות העלולות לגרום למוות או למחשבות על מוות. הסובלים יכולים לחשוב שמותם הולך ובא או אפילו שהיקום כולו הולך להתמוטט.

חלק יכולים לחוות אי התמצאות או בלבול. התפישות הנורמליות של זמן, מרחב ואפילו אישיות יכולים להשתנות, דבר שיגרום לפחד. חלק יכולים להחמיר את מצבם על ידי ניסיון להיאבק עם החוויה הפסיכדלית. יכולות להיות אשליות של חרקים הזוחלים לתוך או מתוך גוף מסוים ואף להימצאות במקומות מלוכלכים כמו ביוב.

אי-ודאות של החוויה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההשפעות של הסמים הפסיכדליים משתנות מאוד מאדם לאדם ומחוויה אחת לשנייה. חלק מהאנשים שנמצאים תחת השפעת הסמים שוכחים שהם לקחו סמים ובטוחים שהעולם המופרע שהם חווים הוא אמיתי לחלוטין ושהוא ישאר ככה לתמיד.

טיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

טיפול הבחירה בהתקפים על רקע שימוש בסמים הלוצינוגנים הוא שיחה תומכת, מרגיעה ולא שיפוטית[3]. על פי סטניסלב גרוף (Stanislav Grof)[4] יש להפחית את הגירויים הסביבתיים, לפשט את הסביבה ולנצל את ההזדמנות שנוצרה לפתירת הקונפליקט או המשבר הנפשי שהתעורר בעקבות השימוש בסם[5]. בשנים האחרונות פותחו בהצלחה מודלים לטיפול ביתי, המפחיתים קונפליקטים משפחתיים וחברתיים[6].

תרופות פסיכיאטריות המשמשות לטיפול כוללות דיאזפאם (ואליום) או בנזודיאזפינים אחרים וכן סמים אנטיפסיכוטיים.[2] תרופות אלו ממתנות את סימני ההתקף, אך יעילותן לטווח הארוך שנויה במחלוקת ותופעות הלואי הלא רצויות שלהן משמעותיות. נטען גם כי תרופות אלו עלולות לגרום נזק בכך שהן מעכבות את פתרון הבעיה היסודית, וכך מגבירות סיכון להתקף ממושך או להתקף חוזר.

על-פי טימותי לירי, מקורם של חלק מהמשברים במודעות מוגברת לרמה נמוכה של סוכר בדם, היכולה להיפתר בעזרת צריכת סוכר זמין.[דרוש מקור]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Ajish G. Mangot, Bad trip due to anticholinergic effect of cannabis, General Hospital Psychiatry, 35, November 2013, עמ' 682.e5–6 doi: 10.1016/j.genhosppsych.2013.06.010
  2. ^ 2.0 2.1 א. אליצור, ש. טיאנו, ח. מוניץ, מ. נוימן, פרקים נבחרים בפסיכיאטרייה, בעריכת ח. מוניץ, פפירוס, מהדורה רביעית, 2002, עמ' 441-442
  3. ^ Miller PL et al, Treatment of acute, adverse psychedelic reactions: "I've tripped and I can't get down". Journal of psychoactive drugs. 1992 Jul-Sep;24(3):277-9. PMID 1432407
  4. ^ רופא יליד צ'כוסלובקיה, ממייסדי הפסיכולוגיה הטראנס-אישיותית (transpersonal psychology) וחוקר של שינוי מצבי תודעה, בין היתר בעזרת סמים כמו LSD.
  5. ^ Stanislav Grof, Crisis Intervention in Situations Related to Unsupervised Use of Psychedelics in LSD Psychotherapy, Hunter House, Alameda California, 1980
  6. ^ Ona Gomis, Carol Palma, Núria Farriols, Domiciliary intervention in psychosis: a systematic review, Actas Espanolas De Psiquiatria, 45, November 2017, עמ' 290–302

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.