לדלג לתוכן

התראת השווא הגרעינית הסובייטית (1983)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שיגור טילים בליסטים מסוג פרשינג
פרשינג 2 על משאית מאן בפריסה מבצעית בגרמניה

ב־26 בספטמבר 1983, במהלך המלחמה הקרה, דיווחה מערכת ההתרעה המוקדמת הגרעינית הסובייטית בשם הקוד "אוקו Oko" על שיגור של טיל בליסטי בין־יבשתי אחד, ולאחריו ארבעה טילים נוספים, מארצות הברית.[1] התרעות אלה זוהו כחשודות כאזעקות שווא בידי סטניסלב פטרוב, מהנדס בכוחות ההגנה האווירית הסובייטיים, שהיה בתורנות במרכז הפיקוד של מערכת ההתרעה המוקדמת.[2] פטרוב החליט להמתין לאישוש — שלא הגיע — במקום להעביר מייד את האזהרה במעלה שרשרת הפיקוד.[3] החלטה זו נחשבת ככזו שמנעה מתקפת תגמול גרעינית נגד ארצות הברית ובעלות בריתה בנאט"ו, שהייתה עלולה לגרום למלחמה גרעינית כוללת.[4] חקירת מערכת הלוויינים קבעה מאוחר יותר כי המערכת אכן כשלה, כתוצאה מהשתקפות השמש בעננים במסלולי הלוויינים מסוג מולנייה; טעות זו תוקנה אחר־כך באמצעות בדיקה חוצת־נתונים עם לוויין גיאוסטציונרי.[5][6]

רקע

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך המלחמה הקרה (1947–1991) התפתח מרוץ חימוש גרעיני בין הגושים. עקרון ההרתעה של השמדה הדדית (Mutual Assured Destruction) יחד עם מערכות התרעה, פרוטוקולים מבצעיים ושיקול דעת אנושי פעלו יחד כדי להקטין את הסיכוי להפעלה אוטומטית של נשק גרעיני.[7]

התראת השווא הגרעינית הסובייטית (1983), התרחשה בתקופה של מתיחות חריפה ביחסים בין ארצות הברית לברית המועצות.[8] בתגובה להצבתם של ארבעה־עשר טילי גרעין טקטיים מסוג SS-20/RSD-10 על ידי ברית המועצות, התקבלה בדצמבר 1979 החלטת המסלול הכפול של נאט"ו, שלפיה הוחלט לפרוס באירופה 108 משגרים של טילי פרשינג II — שביכולתם לפגוע במטרות במזרח אוקראינה, בלארוס או ליטא בתוך עשר דקות — וכן לפרוס טילי שיוט קרקעיים מסוג BGM-109G (GLCM) לטווח ארוך יותר אך איטיים יותר, כדי לתקוף מטרות פוטנציאליות רחוקות מזרחה.[9][10][11]

באמצע פברואר 1981, ובהמשך עד 1983, החלה ארצות הברית בפעולות לוחמה פסיכולוגית שנועדו לבחון את פגיעות המכ"מים הסובייטיים ולהדגים את היכולות הגרעיניות של ארצות הברית. פעולות אלה כללו מבצעים ימיים חשאיים בים ברנץ, בים הנורווגי, בים השחור ובים הבלטי ובסמוך למעבר ה-GIUK, וכן טיסות של מפציצים אמריקאיים — לעיתים מספר פעמים בשבוע — ישירות לעבר המרחב האווירי הסובייטי, כשהם פונים לאחור רק ברגע האחרון.[12][13][14]

ד"ר ויליאם שניידר הבן, לשעבר תת־מזכיר המדינה לענייני סיוע צבאי וטכנולוגיה, נזכר:

"זה באמת הגיע אליהם. הם לא ידעו מה כל זה אומר. טייסת הייתה טסה ישר אל עבר המרחב האווירי הסובייטי, מכ"מים אחרים היו נדלקים ויחידות היו עוברת לכוננות. ואז, ברגע האחרון, הטייסת הייתה פונה וחוזרת הביתה."[14][15]

מעדויות של סוכנות הביון המרכזית ה-CIA ושל קצינים בעלי דרגות גבוהות בק.ג.ב,[16][17][18][19][20] עד מאי 1981, כשהם אובססיביים להשוואות היסטוריות לפלישה הגרמנית משנת 1941 ולרטוריקה שלנשיא ארצות הברית רונלד רייגן, ובהיעדר יכולת הגנתית מפני טילי הפרשינג II, סברו המנהיגים הסובייטים כי ארצות הברית מתכוננת למתקפה גרעינית חשאית נגד ברית המועצות, והחלו במבצע ריא"ן (RYaN). במסגרת מבצע זה עקבו סוכנים בחו״ל אחר אנשי שירות ואנשי צוות טכני שהיו צפויים ליישם מתקפה גרעינית, כדי שיוכלו או להקדים אותה או להבטיח הרתעה הדדית או להבטיח השמדה הדדית.

ב־1 בספטמבר 1983 הפילו הכוחות הסובייטיים מטוס נוסעים דרום־קוריאני, טיסת 007 של קוריאן אייר ליינס, שסטתה אל המרחב האווירי הסובייטי. כל 269 הנוסעים שהיו על סיפון המטוס נהרגו,[21][22] ובהם חבר בית הנבחרים האמריקני לארי מקדונלד ואמריקנים נוספים רבים.[23][24] טילי הפרשינג II הראשונים סופקו לגרמניה המערבית ב־1 בדצמבר 1983.[25][26]

ברוס ג'י. בלייר, מומחה לאסטרטגיות גרעין מתקופת המלחמה הקרה ונשיא לשעבר של המכון לביטחון עולמי בוושינגטון די.סי., תיאר את יחסי ארצות הברית–ברית המועצות באותה תקופה כך:

...התדרדרו עד כדי כך שהמערכת הסובייטית – לא רק הקרמלין, לא רק מנהיג ברית המועצות יורי אנדרופוב, לא רק הק.ג.ב, אלא המערכת כולה – הייתה ממוקדת בציפייה למתקפה וברצון להגיב לה במהירות. היא פעלה במצב של בכוננות מיידית עם “האצבע על ההדק”, הייתה עצבנית מאוד ונוטה לטעויות ותאונות. אזעקת השווא שאירעה במסגרת משמרתו של פטרוב לא יכלה להתרחש בשלב מסוכן ואינטנסיבי יותר ביחסים בין ארצות הברית לברית המועצות.[27][28]

בריאיון ששודר בטלוויזיה האמריקנית אמר בלייר: "הרוסים [הסובייטים] ראו ממשל אמריקני המתכונן למכת מנע גרעינית, בראשות הנשיא רונלד רייגן שהיה מסוגל להורות על מתקפה ראשונה". בהתייחסו לתקרית שבה היה מעורב פטרוב, הוסיף: "לדעתי זו הייתה הפעם שבה מדינתנו התקרבה ביותר למלחמה גרעינית שנגרמה בטעות".[29][30]

התקרית

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – סטניסלב פטרוב
פטרוב בשנת 2016

ב־26 בספטמבר 1983 שירת סטניסלב פטרוב (Станислав Петров), סגן אלוף בכוחות ההגנה האווירית הסובייטיים, כקצין התורן בבונקר סרפוחוב-15 הסמוך למוסקבה, שבו שכן מרכז הפיקוד של מערך לווייני ההתרעה המוקדמת הסובייטי, שכונה "אוקו" (Око).[31][32] תפקידו של פטרוב כלל מעקב אחר רשת הלוויינים והתרעה בפני מפקדיו במקרה של מתקפת טילים גרעינית מתקרבת לעבר ברית המועצות. על פי אסטרטגיית "שיגור עם האזהרה" שנקבעה בדוקטרינת ההשמדה ההדדית המובטחת, זיהוי שיגור עוין חייב תגובה מיידית של מתקפת נגד גרעינית על ארצות הברית.[33][34]

זמן קצר לאחר חצות דיווחו מחשבי הבונקר כי טיל בליסטי בין-יבשתי אחד עושה את דרכו מארצות הברית לעבר ברית המועצות. פטרוב סבר כי מדובר בשגיאת מחשב, שכן מתקפת מנע גרעינית מצד ארצות הברית הייתה צפויה לכלול שיגור סימולטני-בו זמני של מאות טילים במטרה לנטרל כל אפשרות לתגובה סובייטית. נוסף על כך, מהימנות מערכת הלוויינים הוטלה בספק בעבר.[35][36] פטרוב דחה את ההתראה כאזעקת שווא, אם כי הדיווחים חלוקים האם דיווח על כך לממונים עליו[34][37] או שלא,[38] לאחר שהסיק כי הזיהוי הממוחשב שגוי וכי לא שוגר טיל בפועל. חשדו של פטרוב כי מערכת האזהרה לקויה אושר כאשר לא הגיע כל טיל. זמן קצר לאחר מכן זיהו המחשבים ארבעה טילים נוספים באוויר, כולם בדרכם לכאורה לעבר ברית המועצות. פטרוב העריך שוב כי מדובר בתקלה, אף שלא הייתה בידו דרך ישירה לאמת זאת.[39][40] באותה עת מכ"ם הקרקע הסובייטי לא היה מסוגל לזהות טילים מעבר לאופק.[35][41]

לאחר מכן נקבע כי התרעות השווא נגרמו בעקבות הצטלבות נדירה של אור שמש בעננים בגובה רב עם מסלולי הלוויינים מסוג "מולניה", שגרמה לזיהוי מוטעה של החזרי אור כטילי אויב.[42][43] התקלה תוקנה מאוחר יותר באמצעות הצלבה עם נתוני לוויין גיאוסטציונרי.[44][45]

בהסבירו את הגורמים שהביאו להחלטתו, ציין פטרוב כי על פי הכשרתו ואמונתו, כל מתקפה ראשונה מצד ארצות הברית הייתה צפויה להיות רחבת היקף, ולכן חמישה טילים בלבד נראו בעיניו כפתיחה לא הגיונית.[34][46] נוסף על כך, מערכת הזיהוי הייתה חדשה ובעיניו עדיין לא מהימנה דיה, בעוד שמכ"ם הקרקע לא זיהה כל סימן תומך גם לאחר מספר דקות של אזעקת השווא.[47][40]

פטרוב עצמו טען שהוא לא ראה במעשהו גבורה יוצאת דופן. בריאיון לסרט הדוקומנטרי "The Red Button and the Man Who Saved the World", שהופק על ידי קווין קוסטנר, אמר כי תפקודו במהלך התקרית שהוא רק ביצע את המוטל עליו. לדבריו, הוא "לא גיבור פשוט הייתי במקום הנכון בזמן הנכון"[48]

השלכות לאחר מעשה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
אבן זיכרון לפטרוב בוורשה, פולין, כאות הוקרה לאומץ ליבו בתקרית ב-1983.

פטרוב עבר חקירה ממושכת בידי מפקדיו בנוגע למעשיו. בתחילה זכה לשבחים על החלטתו.[32] הגנרל יורי ווטינצב, שהיה באותה עת מפקד יחידות ההגנה מפני טילים של כוחות ההגנה האווירית הסובייטיים, והיה הראשון שקיבל את דיווחו של פטרוב על התקרית (וכן הראשון שחשף אותה לציבור בשנת 1998), ציין כי "פעולותיו הנכונות" של פטרוב "תועדו כראוי".[31][49] פטרוב עצמו סיפר כי בתחילה זכה לשבחים מצד ווטינצב ואף הובטח לו שיוענק לו עיטור,[34][33] אולם במקביל ננזף בטענה כי מילא את הדיווח הרשמי באופן לקוי, כביכול משום שלא תיאר את פרטי התקרית ביומן הצבאי.[31][50][51]

פטרוב לא קיבל כל פרס על מעשיו. לדבריו, הסיבה לכך הייתה שהתקרית ותקלות נוספות שהתגלו במערכת גילוי השיגורים הביכו את מפקדיו ואת המדענים הבכירים שהיו אחראים לפיתוחה, כך שאילו היה זוכה בהוקרה רשמית, היה בכך כדי לחייב להעניש אותם.[31][52][37] הוא הועבר לתפקיד רגיש פחות,[31][53] יצא לגמלאות מוקדמות (אם כי הדגיש כי לא "הודח" מן הצבא, כפי שטוענים לעיתים מקורות מערביים),[31] וסבל מקריסה נפשית.[54][55]

אולג קלוגין, לשעבר ראש מחלקת המודיעין הנגדי־ריגול שמחוץ לברית המועצות של הק.ג.ב, שהכיר היטב את מנהיג ברית המועצות יורי אנדופוב, אמר כי חוסר האמון של אנדופוב במנהיגים האמריקאים היה עמוק. ניתן להעלות על הדעת שאילו פטרוב היה מצהיר שהאזהרות מן הלוויין תקפות, דיווח שגוי כזה היה עלול לדחוף את ההנהגה הסובייטית לעבר גישה לוחמנית. קלוגין אמר: "הסכנה הייתה בכך שההנהגה הסובייטית תחשוב, שהאמריקאים עלולים לתקוף, אז עדיף שנתקוף ראשונים."[56]

אירועים בהם כמעט הופעל נשק גרעיני במהלך המלחמה הקרה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

תקריות מרכזיות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
אירועים בהם כמעט נעשה שימוש בנשק גרעיני במלחמה הקרה
שנה תקרית צדדים מעורבים גורם שמנע הפעלה תיאור קצר של האירוע מקורות והערות שוליים
1962 משבר הטילים בקובה ארצות הברית וברית המועצות שיקול דעת מדיני ודיפלומטי, מגעים ישירים בין המנהיגים גילוי פריסת טילים גרעיניים בקובה הוביל למשבר חמור; משא ומתן ישיר בין ג'ון פיצג'רלד קנדי וניקיטה חרושצ'וב ומדיניות זהירה מנעו התלקחות גרעינית. [57]
1979 התרעות שווא במערכות ההתרעה של ארצות הברית (1979–1980) ארצות הברית כשל טכני/כשל בתיעוד, ניטרול ההתרעה על ידי מפקדים בשנים 1979–1980 התרחבו התרעות שווא במערכות ההתרעה האמריקניות, חלקן נגרמו על-ידי הכנסת הקלטות ניסוי שגויות וכשלים טכניים; מפקדים ומערכות גיבוי זיהו את השגיאות ומנעו תגובה. [6]
1980 התרעות שווא ובדיקות מודיעיניות נוספות ארצות הברית בדיקות כפולות, פיקוח אנושי, פיענוח מודיעין משלים תחקירים רשמיים וציטוטי משרד המדינה האמריקני מצביעים על סדרת התרעות שווא והצעדים שננקטו לתיקונן. [58]
1983 החלטתו של סטניסלב פטרוב ברית המועצות שיקול דעת של קצין בשטח, זיהוי אזהרת שווא ב־26 בספטמבר 1983 דיווחה מערכת ההתרעה הלוויינית הסובייטית על שיגור טיל; סטניסלב פטרוב חשד לשגיאה ולא דיווח עליה כמתקפה, מה שמנע תגובת נגד גרעינית. [59]
1983 הערכת-יתר של תרגיל נאט"ו אייבל ארצ'ר 83 ברית המועצות ונאט"ו הערכה זהירה של מפקדים, בדיקות מודיעיניות ותקשורת לאחר בדיקה תרגיל אייבל ארצ'ר 83 עורר חששות בכוננות הסובייטית; מסמכים מודלפים ושחרורים מארכיונים מדגישים את הסכנה שהתקרית יכלה להסלים. [60]

גורמים שמנעו את הפעלת הנשק הגרעיני

[עריכת קוד מקור | עריכה]
נשיא ארצות הברית רונלד רייגן (משמאל) ומזכ"ל המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות מיכאיל גורבצ'וב, במהלך פגישה בז'נבה ב-1985, המכונה "פסגת ז'נבה" (Geneva Summit). שליטי שתי מעצמות-העל נפגשו לראשונה לקראת סופה של המלחמה הקרה, על מנת לערוך דיון בהמשך מרוץ חימוש.

גורמים מרכזיים שמנעו את הפעלת הנשק הגרעיני כללו:

  • שיקול דעת של קצינים ומפקדים בשטח. כ-90% מהקרבות והפעלת נשק נכשלו או בוטלו כתוצאה מהחלטות של יחידים במערכת הפיקוד, שקלו מידע נוסף והבינו את המציאות בצורה ביקורתית, כמו במקרה של פטרוב.[61]
  • בדיקות כפולות והצלבת מידע בין מקורות שונים (לוויין, מכ"ם, מודיעין). מערכות ההתרעה כללו שכבות של אימות, מלוויינים ועד לרדאר קרקעי, מה שאפשר לזהות תקלות או התרעות שווא לפני קבלת החלטה סופית.[43]
  • פרוטוקולי פיקוח ובקרה ומנגנוני תקשורת ישירה בין הנהגות. שיטות פעולה שהסתמכו על סדרות אישורים והגבלות פעולה, מנעו מהמערכות לפעול אוטומטית ללא אישור מפורש, ובכך אסרו הפעלה אוטומטית של נשק גרעיני.
  • שיקולים מדיניים ודיפלומטיים שבלמו תגובה אוטומטית. רשתות תקשורת, כמו הקו החם בין וושינגטון למוסקבה, והבנה משותפת של החשיבות האבסולוטית של מניעת מלחמה כוללת סייעו בהשגת הרגעה וחידוד ההבנה לסכנות.[62]

סיכום

[עריכת קוד מקור | עריכה]

המלחמה הקרה הייתה תקופה אפלה שהייתה עלולה להפוך לאסון גרעיני כתוצאה משילוב של תקלות טכניות, אי-הבנות, והערכות שגויות. עם זאת, בזכות היכולת הטכנולוגית לצד שיקול הדעת האנושי, השליטה במידע והתחברות דיפלומטית, נמנע השימוש בנשק גרעיני בשום שלב. אירועים כגון זה של פטרוב ותרגיל אייבל ארצ'ר 83 מדגימים עד כמה היה מציל חיים התפקיד האנושי במערכות הנשק האסטרטגיות.

ראו גם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Simon Shuster / Berlin. "Stanislav Petrov, the Russian Officer Who Averted a Nuclear War, Feared History Repeating Itself". TIME (באנגלית).
  2. ^ NOVA Online | Russia's Nuclear Warriors | False Alarms on the Nuclear Front, www.pbs.org
  3. ^ The Man Who "Saved the World" Dies at 77 | Arms Control Association, www.armscontrol.org (באנגלית)
  4. ^ Long, Tony. "Sept. 26, 1983: The Man Who Saved the World by Doing ... Nothing". Wired (באנגלית אמריקאית). ISSN 1059-1028.
  5. ^ Stanislav Petrov (U.S. National Park Service), www.nps.gov (באנגלית)
  6. ^ 1 2 False Warnings of Soviet Missile Attacks Put U.S. Forces on Alert in 1979-1980 | National Security Archive, nsarchive.gwu.edu
  7. ^ \"Mutual assured destruction (MAD)\", Encyclopaedia Britannica. https://www.britannica.com/topic/mutual-assured-destruction
  8. ^ "Soviet officer who averted nuclear war dies". Associated Press. 20 בספטמבר 2017. {{cite news}}: (עזרה)
  9. ^ NATO, 1979: The Soviet Union deploys its SS20 missiles and NATO responds, NATO (באנגלית)
  10. ^ Intermediate-Range Nuclear Forces (INF) Treaty
  11. ^ RSD-10 Pioneer (SS-20), Missile Threat (באנגלית אמריקאית)
  12. ^ Peter Schweizer, Victory: The Reagan Administration's Secret Strategy That Hastened the Collapse of the Soviet Union (New York: The Atlantic Monthly Press, 1994), p. 8, as quoted at Fischer, Benjamin B. (2007). A Cold War Conundrum. CIA Centre for the Study of Intelligence. אורכב מ-המקור ב-14 בינואר 2009. {{cite book}}: (עזרה)
  13. ^ Benjamin B. Fischer, A Cold War Conundrum: The 1983 Soviet War Scare, ‏1980
  14. ^ 1 2 1983 Revisited, USNI Blog (באנגלית אמריקאית)
  15. ^ A Cold War Conundrum: The 1983 Soviet War Scare — Central Intelligence Agency, www.cia.gov (באנגלית)
  16. ^ Andrew, Christopher; Gordievsky, Oleg, eds. (1993). [[[:תבנית:GBurl]] Comrade Kryuchkov's Instructions: Top Secret Files on KGB Foreign Operations, 1975–1985]. Stanford University Press. pp. 74–76, 86. ISBN 0-8047-2228-5. {{cite book}}: Check |url= value (עזרה)
  17. ^ Fischer, Ben B. "The 1983 War Scare in US-Soviet Relations" (PDF). National Security Archive. ארכיון (PDF) מ-28 במרץ 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  18. ^ A Cold War Conundrum: The 1983 Soviet War Scare
  19. ^ "The Soviet "War Scare" of the 1980s". National Security Archive. {{cite web}}: (עזרה)
  20. ^ Home | National Security Archive, nsarchive.gwu.edu
  21. ^ CNN Cold War - Spotlight: War games, www.cnn.com
  22. ^ Korean Air Lines flight 007 | Missiles, Investigation, & Facts | Britannica, www.britannica.com, ‏2025-08-27 (באנגלית)
  23. ^ Oberg, James (1993). "KAL 007: The Real Story". American Spectator. 26 (10): 37.
  24. ^ Rep. McDonald dies when Soviets shoot down Boeing 747, Sept. 1, 1983, POLITICO, ‏2017-09-01 (באנגלית)
  25. ^ Hughes, Kaylene (Fall 2009). "The Army's Precision 'Sunday Punch': The Pershing II and the Intermediate-Range Nuclear Forces Treaty". Army History. US Army Center of Military History. 73 (73): 12. JSTOR 26296770. {{cite journal}}: (עזרה)
  26. ^ RUSSELL R., THE DUAL TRACK DECISION AND THE INTERMEDIATE-RANGE NUCLEAR FORCE TREATY THE ROLE OF THE CRUISE AND PERSHING II MISSILES, 1979
  27. ^ "Stanislav Petrov: The man who may have saved the world". BBC News (באנגלית בריטית). 2013-09-26.
  28. ^ The Red Button & the Man Who Saved the World - a documentary film by Slawomir Grunberg - Log In Productions - distributed by LogTV LTD., www.logtv.com
  29. ^ Robert Kazel, Interview with Bruce Blair: 50 Years After Cuban Crisis, New Nuclear Dangers, Dilemmas, Nuclear Age Peace Foundation, ‏2012-09-27 (באנגלית אמריקאית)
  30. ^ "War Games". Dateline NBC. Burrelle's Information Services. 12 בנובמבר 2000. {{cite news}}: (עזרה)
  31. ^ 1 2 3 4 5 6 Тот, который не нажал, flb.ru
  32. ^ 1 2 "Stanislav Petrov: The man who may have saved the world". BBC News (באנגלית בריטית). 2013-09-26.
  33. ^ 1 2 Mutual assured destruction (MAD) | Definition, History, & Cold War | Britannica, www.britannica.com (באנגלית)
  34. ^ 1 2 3 4 Stanislav Petrov, www.worldcitizens.org
  35. ^ 1 2 WashingtonPost.com: Cold War Report, www.washingtonpost.com
  36. ^ 1983 Nuclear False Alarm, large.stanford.edu
  37. ^ 1 2 James Osborne, Stanislav Petrov: The Soviet Soldier Who Prevented Nuclear War | HistoryExtra, www.historyextra.com (באנגלית)
  38. ^ Stanislav Petrov, www.armscontrolwonk.com (באנגלית אמריקאית)
  39. ^ Daniel Ellsberg, Notes on 1983 The Brink of Apocalypse, 2015-12-10
  40. ^ 1 2 Nuclear Blast Simulator, Stanislav Petrov Incident - Nuclear Blast Simulator, www.nuclearblastsimulator.com (באנגלית)
  41. ^ "Soviet Radar Limitations". GlobalSecurity.org. {{cite web}}: (עזרה)
  42. ^ "Stanislav Petrov – the man who quietly saved the world – has died aged 77". Metro (באנגלית בריטית). 18 בספטמבר 2017. {{cite news}}: (עזרה)
  43. ^ 1 2 NOVA Online | Russia's Nuclear Warriors | False Alarms on the Nuclear Front, www.pbs.org
  44. ^ Molniya orbit - Everything2.com, www.everything2.com (באנגלית)
  45. ^ WSMR Jenn, The 1983 War Scare, White Sands Missile Range Museum, ‏2020-12-08 (באנגלית אמריקאית)
  46. ^ Nuclear Near Miss: Remembering the ‘Man Who Saved the World’ | Russia Matters, www.russiamatters.org (באנגלית)
  47. ^ Hoffman, David (10 בפברואר 1999). "I Had A Funny Feeling in My Gut". The Washington Post. {{cite news}}: (עזרה)
  48. ^ גיא פולת, האיש שהציל את העולם משואה גרעינית, באתר Substack, ‏28 בפברואר, 2025
  49. ^ The Moscow News - Stanislav Petrov Interviewed by Yuri Vasilyev, www.brightstarsound.com
  50. ^ BBC - Royal Society of Edinburgh Christmas Lecture, Allan Little: Reporting the World in an Age of Conflict, BBC (באנגלית בריטית)
  51. ^ "Petrov Reprimand Details". The Washington Post. {{cite web}}: (עזרה)
  52. ^ "Petrov Explains Lack of Recognition". BBC News. {{cite web}}: (עזרה)
  53. ^ "The former Soviet officer who trusted his gut — and averted a global nuclear catastrophe". The Washington Post (באנגלית אמריקאית). 2017-09-18. ISSN 0190-8286.
  54. ^ BBC TV Interview, BBC Moscow correspondent Allan Little, October 1998.
  55. ^ Stanislav Petrov | Story, Significance, Cold War, & Biography | Britannica, www.britannica.com, ‏2025-09-03 (באנגלית)
  56. ^ Shane, Scott (31 באוגוסט 2003). "Cold War's Riskiest Moment". The Baltimore Sun. אורכב מ-המקור ב-19 באוגוסט 2006. {{cite news}}: (עזרה) (article reprinted as "The Nuclear War That Almost Happened in 1983"')
  57. ^ Cuban Missile Crisis | JFK Library, www.jfklibrary.org, ‏2024-11-07 (באנגלית)
  58. ^ Historical Documents - Office of the Historian, history.state.gov
  59. ^ Stanislav Petrov (U.S. National Park Service), www.nps.gov (באנגלית)
  60. ^ The Able Archer 83 Sourcebook | National Security Archive, nsarchive.gwu.edu
  61. ^ Nuclear Blast Simulator, Stanislav Petrov Incident - Nuclear Blast Simulator, www.nuclearblastsimulator.com (באנגלית)
  62. ^ Mikhail Gorbachev | Biography, Facts, Cold War, & Significance | Britannica, www.britannica.com, ‏2025-09-30 (באנגלית)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=התראת_השווא_הגרעינית_הסובייטית_(1983)&oldid=42542018"