התרבות הזפוטקית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
התרבות הזפוטקית
Zapotecos.png
ממשל
משטר מונרכיה
שפה נפוצה שפות זפוטקיות
עיר בירה

מונטה אלבאן (500 לפנה"ס – 700 לספירה)
מיטלה (700–1400)

סאצ'ילה-יו (1400–1521)
גאוגרפיה
יבשת אמריקה הצפונית
היסטוריה
פירוק הכיבוש הספרדי
תאריך 1521
ישות יורשת מלכות המשנה של ספרד החדשה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

התרבות הזפוטקיתזפוטקית: Be'ena'a, מילולית "האנשים"; סביב 700 לפנה"ס – 1521) הייתה ציוויליזציה פרה-קולומביאנית ילידית ששגשגה בעמק אואחאקה (אנ') שבמסו-אמריקה. עדויות ארכאולוגיות מראות שתרבותם מקורה לפחות לפני 2,500 שנה. באתר הארכאולוגי הזפוטקי בעיר העתיקה של מונטה אלבאן יש מבנים מונומנטליים, מגרשי משחקי כדור, קברים מפוארים ומנחות קברים, כולל תכשיטי זהב מעובדים עדינים. מונטה אלבאן הייתה אחת הערים הגדולות הראשונות במסו-אמריקה. זה היה מרכזה של המדינה הזפוטקית ששלטה בחלק גדול מהשטח שידוע היום כמדינת אואחאקה במקסיקו.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארמון העמודים, מיטלה, אואחאקה

מקור תרבות הזפוטקית בעמקים המרכזיים של אואחאקה בסוף המאה ה-6 לפני הספירה. שלושת העמקים חולקו בין שלוש חברות בגדלים שונים, מופרדים על ידי 80 קילומטרים רבועים של "שטח הפקר" באמצע. גם העיר אואחאקה התפתחה הרבה יותר מאוחר באזור זה. עדויות ארכאולוגיות, כמו מקדשים שנשרפו והקרבת שבויי מלחמה, מצביעות על כך ששלוש החברות התחרו זו בזו. בסוף שלב רוסאריו (700–500 לפנה"ס) איבדו רוב היישובים בסן חוסה מוגוטה (אנ'), היישוב הגדול בעמק, והיישובים הסמוכה בזרוע אטלה (Etla) של עמק אואחאקה את אוכלוסייתם.

באותה תקופה התפתח יישוב גדול חדש ב"שטח ההפקר" על ראש הר המשקיף על שלוש הזרועות המהווים את עמק אואחאקה. מאוחר יותר הוא נקרא מונטה אלבאן. כלי חרס מוקדמים של מונטה אלבאן דומים לקדרות מסן חוסה מוגוטה, מה שמרמז שהעיר החדשה אוכלסה באנשים שעזבו את סן חוסה מוגוטה. למרות שאין עדויות ישירות בשלבים המוקדמים של ההיסטוריה של מונטה אלבאן, חומות וביצורים סביב האתר במהלך השלב הארכאולוגי מונטה אלבאן II (בערך 100 לפנה"ס–200 לספירה) מצביעים על כך שהעיר נבנתה בתגובה לאיום צבאי. הארכאולוגים האמריקאים ג'ויס מרקוס (Joyce Marcus) וקנט פלנרי (Kent Flannery) מאוניברסיטת מישיגן השוו תהליך זה למה שקרה ביוון העתיקהסינואיקיזם (אנ'): ריכוזיות של אוכלוסיות מפוזרות קטנות יותר שהתכנסו בעיר מרכזית כדי להתמודד עם איום חיצוני.

המדינת הזפוטקית שנוצרה במונטה אלבאן החלה להתרחב במרוצת שלב מונטה אלבאן 1 המאוחר (400–100 לפנה"ס) ולאורך שלב מונטה אלבאן 2 (100 לפנה"ס – 200 לספירה). במהלך מונטה אלבאן 1c (בערך 200 לפנה"ס) ועד מונטה אלבאן 2 (200 לפנה"ס – 100 לספירה), השתלטו השליטים הזפוטקים על המחוזות מחוץ לעמק אואחאקה מכיוון שאף אחד מהמחוזות שמסביב לא יכול היה להתחרות בהם פוליטית וצבאית. עד שנת 200 לספירה, הזפוטקים הרחיבו את השפעתם, מקיוטפק (Quiotepec) בצפון ועד אוסלוטפק (Ocelotepec) וצ'ילטפק (Chiltepec) בדרום. מונטה אלבאן הפכה לעיר הגדולה ביותר במה שהוא כיום הרמות הדרומיות של מקסיקו, ושמרה על מעמד זה עד ל-700 לספירה.

כד קבורה בצורת "אל עטלף" או יגואר, מאואחאקה, מתוארך ל-300–650 לספירה. גובה 23 סנטימטרים

התפשטות האימפריה הזפוטקית הגיעה לשיאה בשלב מונטה אלבאן 2. הזפוטקים כבשו או התיישבו בהתנחלויות הרחק מעבר לעמק אואחאקה. עיקר השפעתם ניכרת בשינוי הפתאומי בסגנון הקדרות שחל באזורים מחוץ לעמק. הסגנונות הייחודיים של אזורים אלה הוחלפו לפתע בכלי חרס בסגנון זפוטקי, דבר המצביע על השתלבותם באימפריה הזפוטקית.

הארכאולוג המקסיקני אלפונסו קאסו (אנ'), אחד הראשונים שערכו חפירות במונטה אלבאן בשנות השלושים של המאה ה-20, טען כי בניין ברחבה הראשית של מונטה אלבאן מהווה עדות נוספת להתרחבות הדרמטית של המדינה הזפוטקית. מה שמכונה היום בניין J מעוצב כראש חץ, בניגוד למבנים מונומנטליים אחרים. הוא מציג יותר מ -40 אבנים מגולפות עם כתב הירוגליפי. ארכאולוגים פירשו את הגליפים כמייצגים את המחוזות שבשליטת הזפוטקים. כל קבוצת גליפים מתארת גם ראש עם כיסוי ראש מורכב שגולפו בלוחות. מניחים כי אלה מייצגים את שליטי המחוזות. על פי האמונה, ראשים הפוכים מייצגים את השליטים שנהרגו ומחוזותיהם נכבשו בכוח, בעוד שהזקופים עשויים לייצג את אלה שלא התנגדו לקולוניזציה וחייהם ניצלו. מסיבה זו, בניין J מכונה גם על ידי ארכאולוגים "לוח הכיבוש".

מרקוס ופנרי כתבו על ההתרחבות הדרמטית שלאחר מכן של מדינת מונטה אלבאן, תוך ציון שיש

פער גדול באוכלוסיות בין הליבה של מדינה לפריפריה שלה, יכול להיות שרק הראשונים צריכים לשלוח מתיישבים לאחרונים. ישויות פוליטיות קטנות, בראותם שהתנגדות תהיה חסרת תועלת, עשויות לקבל הצעה השומרת על כבודן. ייתכן שאת הישויות הפוליטיות הגדולות יותר שלא היו מוכנות לאבד את האוטונומיה שלהן היה צורך להכניע צבאית. במהלך התרחבות מדינת מונטה אלבאן 2, אנו חושבים שאנו רואים גם קולוניזציה וכיבוש.

לחימה והתנגדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקרב האחרון בין האצטקים לזפוטקים התרחש בין 1497 ל-1502, תחת השליט האצטקי אוויצוטל (אנ'). בזמן הכיבוש הספרדי של מקסיקו, כשהגיעו ידיעות שהאצטקים הובסו על ידי הספרדים, הורה המלך קוסיחואסה (Cosijoeza) לעמו לא להתעמת עם הספרדים כדי שיימנעו מאותו גורל. הם הובסו על ידי הספרדים רק לאחר מספר מסעות בין 1522 ל-1527. עם זאת, התקוממויות נגד השלטונות הקולוניאליים התרחשו בשנים 1550, 1560 ו-1715.

אטימולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השם זפוטק הוא כינוי חיצוני; הם כונו על ידי דוברי נאוואטל כצאפוטקה (tzapotēcah), שפירושו "תושבי המקום של ספוטה (אנ')". הזפוטקים התייחסו לעצמם על ידי וריאציה כלשהי של המונח Beena'a, שפירושו "אנשי הענן".

שפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השפות הזפוטקיות שייכות למשפחת שפות המכונה שפות אוטו-מנגיות (אנ'), משפחה עתיקה של שפות מסו-אמריקאיות. ההערכה היא כי השפות האוטו-מנגיות של היום הסתעפו משורש משותף בסביבות 1500 לפני הספירה. השפות המנגואיות כנראה נפרדו תחילה, ואחריהן הענף האוטו-פמי, בעוד שההבדלים בין השפות מיקסטקית וזפוטקית התרחשו מאוחר יותר. שפות זפוטק מדוברות בחלקים מהסיירה הצפונית, בעמקים המרכזיים וכן בחלקים מהסיירה הדרומית, במצר של טוואנטפק (Tehuantepec) ולאורך חלקים מהחוף האוקיינוס השקט. בשל עשרות שנים של הגירה החוצה, זפוטקית מדוברת גם בחלקים של מקסיקו סיטי ולוס אנג'לס, קליפורניה. ישנן 7 שפות זפוטקיות נפרדות ויותר מ-100 ניבים.

זפוטקית היא שפה טונלית, כלומר המשמעות של מילה נקבעת לרוב על ידי גובה הקול (טונמות), החיוני להבנת המשמעות של מילים שונות. השפות הזפוטקיות כוללות עד 4 טונמות מובחנות: גבוה, נמוך, עולה ויורד.

חברה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין שלבים מונטה אלבאן 1 ו-2 חלה התרחבות ניכרת של אוכלוסיית עמק אואחאקה. ככל שהאוכלוסייה גדלה, כך גדלה מידת הבידול החברתי, ריכוזיות הכוח הפוליטי והפעילות הטקסית. במהלך מונטה אלבאן 1–2 נראה שהעמק היה מפוצל לכמה מדינות עצמאיות, כפי שבא לידי ביטוי במרכזי כוח אזוריים. בשלב 3 של מונטה אלבאן, הפיצול בין העיר והעמקים הביא לעלייה באוכלוסייה ובפיתוח העירוני של מונטה אלבאן עצמה.

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבט על האתר של מונטה אלבאן. הממוקם על פסגת הר, מונטה אלבאן משקיף על חלק גדול מעמק אואחאקה.

העמקים המרכזיים של אואחקה, ערש התרבות הזפוטקית, הם שלושה עמקים רחבים - אטלה במערב, אוקוטלאן בדרום ומיטלה במזרח - המתחברים בגובה של כ-1,500 מטרים מעל פני הים במרכז מה שהיום היא מדינת אואחאקה. הם ממוקמים כ-200 קילומטרים דרומית למקסיקו סיטי. הרים מקיפים את העמק עם סיירה נורטה בצפון והרי טלאקולולה בדרום-מזרח. הסביבה מתאימה היטב לחקלאות ונחשבת לאחד המקומות שהיו ערש התירס. ההערכה היא שבזמן הופעת הציוויליזציה של זפוטק, אדמת העמק לא הושפעה מהסחיפה הנראית כיום, שכן יערות האלונים והאורנים המכסים את ההרים שמסביב טרם הושמדו על ידי כריתת עצים. ישנה עונה ללא גשמים מנובמבר עד מאי, אך לאורך הנהרות ניתן לשתול ולקצור יבולים פעמיים בשנה.

את העמקים של אטלה ואוקוטלאן חוצה מצפון-מערב לדרום נהר אטויאק (Atoyac) המספק מים לרצועת אדמה קטנה הגובלת בנהר, כאשר הוא מוצף מעת לעת. כדי לספק מים ליבולים במקומות אחרים בעמק הרחק מהנהר, השתמשו הזפוטקים בהשקיה בעזרת תעלות. על ידי שימוש במים מנחלים קטנים, הצליחו הזפוטקים להביא מים למונטה אלבאן, הממוקמת 400 מטר מעל קרקעית העמק. ארכאולוגים מצאו שרידים של מערכת השקיה קטנה המורכבת מסכר ותעלה בצד הדרום-מזרחי של ההר. מכיוון שמערכת זו לא הייתה מספיק גדולה כדי לפרנס את כל אוכלוסיית מונטה אלבאן, ההנחה היא שהיו מערכות השקיה רבות אחרות. כמו כן, יבולים שגדלו בעמק לא הספיקו לקיים את גידול האוכלוסייה המהיר בשלב מונטה אלבאן הראשון. לכן גידלו יבולים למרגלות הגבעות שם האדמה פחות פורייה, והיה צורך בהשקיה מלאכותית.

חדשנות בחקלאות אפשרה לזפוטקים להעלות מס לכובשים הספרדים, וליצור מספיק עודפים כדי להאכיל את עצמם למרות אסונות טבע ומחלות.

טכנולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסכת פסיפס זפוטק המייצגת את האל עטלף, עשויה מ-25 חלקי ירקן, עם עיניים צהובות עשויות מקונכייה. הוא נמצא בקבר במונטה אלבאן

הזפוטקים פיתחו לוח שנה ומערכת כתיבה לוגו-הברתית שהשתמשה בגליף נפרד כדי לייצג כל אחת מהברות השפה. מערכת כתיבה זו נחשבת לאחת ממערכות הכתיבה הראשונות של מסו-אמריקה וקודמת לאלו שפותחו על ידי תרבויות המאיה, המיקסטקים והאצטקים. קיים ויכוח האם סמלים אולמקים, המתוארכים לשנת 650 לפנה"ס, הם למעשה צורת כתיבה הקודמת לכתב הזפוטקי העתיק ביותר המתוארך לשנת 500 לפנה"ס לערך.

בבירה האצטקית טנוצ'טיטלאן, היו אומנים זפוטקים ומיקסטקים שיצרו תכשיטים עבור השליטים האצטקים, כולל מוקטסומה השני. עם זאת, היחסים עם מרכז מקסיקו קדומים הרבה יותר, כפי שהוכיחו השרידים הארכאולוגיים של שכונת זפוטק בתוך טאוטיווקאן ו"בית הארחה" בסגנון טאוטיווקאן במונטה אלבאן. אתרי זפוטק פרה-קולומביאניים חשובים נוספים כוללים את קואילפן (אנ'), סאצ'ילה (אנ'), למביטייקו (אנ'), מיטלה, דאינסו (אנ'), יאגול, סן חוסה מוגוטה (אנ') ואל פאלמייו (El Palmillo).

הזפוטקים היו תרבות יושבת קבע שחיה בכפרים ובעיירות, בבתים שנבנו מאבן וטיט. הם תיעדו את האירועים העיקריים בתולדותיהם באמצעותהירוגליפים, ובלחימה הם עשו שימוש בשריון כותנה. חורבות מיטלה הידועות יוחסו להם.

כתב[עריכת קוד מקור | עריכה]

במונטה אלבאן מצאו ארכאולוגים טקסט מורחב בכתב גליפי. ניתן לזהות סימנים מסוימים כמידע על לוח השנה, אך הכתב כשלעצמו נותר בלתי מפוענח. הוא נקרא בטורים מלמעלה למטה, הביצוע שלו גס יותר מזה של הכתב הקלאסי של המאיה המאוחר יותר, וזה גרם לאפיגרפים להאמין שהכתב היה גם פחות פונטי מהכתב של המאיה שברובו הברתי.

החפץ המוקדם ביותר הידוע עם כתב זפוטקי הוא אבן דנסנטה (Danzante, "רקדן"), הידועה רשמית בשם מונומנט 3, שנמצאה בסן חוסה מוגוטה, אואחאקה. יש בו תבליט של מה שנראה כשבוי מת ועקוב מדם עם שני סימנים גליפיים בין רגליו, אולי שמו. התבליט תוארך לראשונה ל-500–600 לפני הספירה, סימנים אלו נחשבו בתחילה לכתב הקדום ביותר במסו-אמריקה. עם זאת, הובעו ספקות באשר לתיארוך זה, שכן ייתכן שהיה שימוש חוזר במונומנט. נראה שהכתב הזפוטקי יצא משימוש בתקופה הקלאסית המאוחרת.[א]

דת[עריכת קוד מקור | עריכה]

כד קבורה מצויר המתאר דמות יושבת. תרבות זפוטקית (שלב מונטה אלבן III), תקופה קלאסית מוקדמת ותיכונה (100–700 לספירה). מקסיקו.

כמו רוב מערכות הדת המסו-אמריקאיות, הדת הזפוטקית הייתה פוליתאיסטית. כמה אלוהויות ידועות היו קוסיחו (אנ'), אל הגשם (בדומה לאל האצטקי טלאלוק); קוקיהאני, אל האור; ופיטאו קוסובי, אל התירס. האלים בפנתאון הזפוטקי היו קשורים בעיקר לפוריות או לחקלאות. הפנתאון כלל אלים ואלות הנבדלים על ידי תלבושות. האלים מוצגים כשהם לובשים בד חלציים עם או בלי שכמיות, בעוד שהאלות מתוארות לובשות חצאיות. ישנן עדויות מסוימות לסגידה לאלים שאינם קשורים ישירות לתרבות הזפוטקית, כגון הנחש המנוצה (אנ') מטאוטיווקאן, אל הפרפר ואלוהי הגשם; ואל האביב האצטקי שיפה טוטק (אנ'). משערים שהזפוטקים השתמשו בקורבנות אדם בחלק מהטקסים שלהם.

יש לזפוטקים כמה אגדות על מוצאם. אחת מהן היא שהם היו האנשים המקוריים של עמק אואחאקה ונולדו מסלעים, או צאצאי חתולים גדולים כמו פומות, יגוארים ואוצלוטים. אגדה אחרת היא שהזפוטקים התיישבו בעמק אואחאקה לאחר שהקימו את האימפריה הטולטקית (אנ'),[ב] והיו צאצאים של אנשי צ'יקומוסטוק (אנ').[ג] אגדות אלו הועלו על הכתב רק לאחר הכיבוש הספרדי.

על פי האגדות של הזפוטקים אבותיהם הקדמונים הגיחו מהאדמה, ממערות, או הפכו לאנשים מעצים או יגוארים. האליטה השלטת שלהם האמינה שהם צאצאי יצורים על טבעיים שחיו בין העננים, ושעם מותם הם יחזרו לעננים. השם שבו מוכרים זפוטקים כיום נובע מאמונה זו. הזפוטקים של העמקים המרכזיים קוראים לעצמם "Be'ena' Za'a" – "אנשי העננים".

טקסי הקדשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הזפוטקים השתמשו בטקסי הקדשה כדי לקדש את מרחבי המחיה והמבנים שלהם. חפירה של תל III בפירמידת המקדש של קואילפאן באואחקה חשפה מטמון הקדשה שהכיל חרוזי ירקן רבים, שתי טבעות ירקן שהרחיבו חורי אוזניים, שלושה להבי אובסידיאן, קונכיות, אבנים, פנינה ועצמות חיות קטנות, ככל הנראה מציפורים, מתוארך לשנת 700 לספירה. כל אחד מהחומרים הללו סימל מושגים דתיים שונים. הירקן היה יקר ערך מכיוון שלא ניתן היה להשיג אותו בקלות, וירקן מעובד אפילו יותר מכיוון שהאליטה היו האומנים העיקריים. להבי אובסידיאן קשורים לקורבנות, מכיוון שהם היו בשימוש נפוץ בטקסי הקזת דם. קונכיות ופנינה מייצגות את העולם התחתון, בהיותם מהאוקיינוס, ועצמות הציפור הקטנות מייצגות את השמים ואת היחס שלהם ליקום המאוזן. חפצים אלו משמעותיים בשל מיקומם במבנה המשמש לטקס ומזוהה עם כוח. המטמון הזה הוא סוג של טקס הקדשה, שמקדש את פירמידת המקדש של קואילפאן לרעיונות אלה של כוח, הקרבה והקשר בין העולם התחתון והקוסמוס.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Marcus, Joyce; Flannery, Kent V. (1996). Zapotec Civilization: How Urban Society Evolved in Mexico's Oaxaca Valley. New aspects of antiquity series. New York: Thames & Hudson. ISBN 0-500-05078-3. OCLC 34409496.
  • Marcus, Joyce; Flannery, Kent V. (2000). "Cultural Evolution in Oaxaca: The Origins of the Zapotec and Mixtec Civilizations". In Richard E.W. Adams; Murdo J. Macleod (eds.). The Cambridge History of the Native Peoples of the Americas, Vol. II: Mesoamerica, part 1. Cambridge, UK: Cambridge University Press. pp. 358–406. ISBN 0-521-35165-0. OCLC 33359444.
  • Whitecotton, Joseph W. (1990). Zapotec Elite Ethnohistory: Pictorial Genealogies from Eastern Oaxaca. Vanderbilt University publications in anthropology, no. 39. Nashville, Tennessee: Vanderbilt University. ISBN 0-935462-30-9. OCLC 23095346.
  • Whitecotton, Joseph W. (1977). The Zapotecs: Princes, Priests and Peasants. Norman: University of Oklahoma Press.
  • Zeitlin, Robert N. (2000). "Review: Two Perspectives on the Rise of Civilization in Mesoamerica's Oaxaca Valley. Review of: Ancient Oaxaca: The Monte Albán State by Richard E. Blanton; Gary M. Feinman; Stephen A. Kowalewski; Linda M. Nicholas". Latin American Antiquity. 11 (1): 87–89. doi:10.2307/1571672. JSTOR 1571672.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא התרבות הזפוטקית בוויקישיתוף

ביאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ השלב הקלאסי (Classic stage) הוא השם המקובל לתקופה הרביעית מתוך חמש התקופות בפרהיסטוריה של אמריקה הצפונית על פי החלוקה של ויילי ופיליפס בספרם "שיטה ותאוריה בארכאולוגיה אמריקאית" מ-1958. זמנה 500 עד 1200 לספירה
  2. ^ אימפריה במרכז אמריקה שהוקמה במאה ה-10
  3. ^ שם מקום המוצא המיתולוגי של האצטקים