התרנגולים והשועל
 |
ערך שניתן לשפר את מקורותיו
| |
| ערך שניתן לשפר את מקורותיו | |
 | |
| כריכת הספר משנת 2005 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת | חיים נחמן ביאליק |
| איורים |
נחום גוטמן (1933) יוסי אבולעפיה (2005) |
| שפת המקור | עברית |
| סוגה | ספרות ילדים |
| הוצאה | |
| הוצאה |
הוצאת דביר (1933) הוצאת הקיבוץ המאוחד (2005) |
| תאריך הוצאה |
1933 2005 |
| קישורים חיצוניים | |
| הספרייה הלאומית | 001298128, 001302764, 001298129, 002498923, 002485217, 001994182 |
הַתַּרְנְגֹלִים וְהַשּׁוּעָל הוא סיפור בחרוזים לילדים מאת חיים נחמן ביאליק. הסיפור הוא עיבוד למשל שנכתב בימי הביניים ומיוחס לרבי ברכיה בן נטרונאי הנקדן. מוסר ההשכל הטמון בסיפור הוא עליונות המוח על הכוח.
תולדות הסיפור[עריכת קוד מקור | עריכה]
הסיפור נכתב בשנת 1918, ויצא לאור בשנת 1922 בסדרת "גמליאל" של הוצאת אמנות בפרנקפורט, בלווי איורים של "חבורת ציירים: אפטר, מוצלמכר, קרבצוב, חיגר").[1] בשנת 1933 נכלל הסיפור בספר "שירים ופזמונות לילדים" שיצא לאור בהוצאת דביר בלווי איוריו של נחום גוטמן.[2]
בשנת 2005, שבה פגו זכויות היוצרים על יצירתו של ביאליק, יצאו לאור שתי מהדורות מחודשות של הסיפור:
- כספר עצמאי בהוצאת הקיבוץ המאוחד, משובץ באיוריו של יוסי אבולעפיה. האיורים משמשים כאמצעי המספק מידע נוסף ופרשנות הומוריסטית לסיפור.
- במסגרת הסדרה "אפצ’י וסיפור" בהוצאת ציבלין, בליווי איוריה של עפרה עמית, שזיכו את המאיירת בציון לשבח במסגרת פרס בן-יצחק.
עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעקבות שנת בצורת שהותירה את עדת התרנגולים בלי מזון, אסף רב תרנגול את קהלו וקרא:
- ”נָקוּמָה כֻּלָּנוּ וְנֵצְאָה,
נֵלְכָה יַחַד אֶל הַכְּפָר,
נִפְשֹׁט בַּשָׂדֶה וּבַכָּר,
אוּלַי נִמְצָא מְעַט בָּר,
וְנֹאכַל וְנָשִׁיב אֶת נַפְשֵׁנוּ,
אֲנַחְנוּ וְכָל טַפֵּנוּ.”
שמעו התרנגולים בקולו ויצאו לדרך, ובמאסף תרנגולת פיסחת הזקוקה למשענת. בדרכם מצאו שדה שעורים שופע ובו מזון רב. והתרנגולים,
- ”כָּל יְמֵיהֶם כְּחַגִּים,
מְלַקְּטִים בַּבָּר, מְטַיְּלִים וּמְהַגִּים
עַל גַּרְגְּרִים, עַל חַרְצַנִּים וְזַגִּים,
אוֹכְלִים וְשׁוֹתִים וּשְׂמֵחִים,
מְטִילִים בֵּיצִים וּמְגַדְּלִים אֶפְרוֹחִים.”
מקץ חודשיים חזרה עדת התרנגולים לביתה, וכל אחד מהם נשא שיבולת בפיו כצידה לעתיד. רק הפיסחת, דלת הכוחות, חזרה ללא שיבולת בפיה.
בדרכם צץ שועל צעיר משחר לטרף. במתק שפתיו סח השועל אל התרנגולת המאספת ושואל אותה לקורותיהם ומוצאיהם. בתושייתה כי רבה ממציאה השנונה סיפור ובו היא מקלסת מעלליהם במלחמות מול שועלים, כשיד הלהקה על העליונה. עוד הוסיפה שהשיבולים במקוריהם הם זנבות שועלים, מזכרת מהניצחון. וכשהשועל שואל אותה היכן זנב השועל המעיד על ניצחונה בקרב, היא משיבה:
- ”זְנָבְךָ שׁוּעָלִי,
נָפַל בְּגוֹרָלִי,
הוּא יִהְיֶה שְׁלָלִי,
לָכֵן עַתָּה יָצָאתִי לִקְרָאתֶךָ,
הִנְנִי, הִנְנִי עָלֶיךָ!”
שמע השועל ונס על נפשו.
פרשנות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בסיפור רמיזות להתרחשויות מקראיות מוכרות, הירידה למצרים בשנת הרעב, יציאת מצרים והמלחמה בעמלק שפגע בזנב שיירת בני ישראל במדבר. התרנגולת מייצגת גם את מלחמתו של החלש מול החזק, כדוגמת סיפור דוד וגלית.
השימוש בזנב נקשר למקורות נוספים כדוגמת מסכת אבות: ”הֱוֵה זָנָב לָאֲרָיוֹת, וְאַל תְּהִי רֹאשׁ לַשּׁוּעָלִים” (מסכת אבות ד ט ) המשפט מתייחס ברמיזה לזנבו הקטן של האריה ביחס לראשו המהווה את כבודו, בעוד שזנבו של השועל גדול ביחס לראשו הקטן. כך עדיף להיות האריה האחרון, מאשר מנהיג השועלים. השועל רצה לפגוע בתרנגולת המזדנבת, המהווה את "זנב" המחנה, אולם בחכמתה ותושייתה היא מאיימת עליו כי הוא זה שיאבד את זנבו. כך התרנגולת מראה לו שהיא אמנם הזנב, אך זהו זנב האריות. וכיאה לאריה היא נטולת מורא ופיקחית.
מקרא משל: תרנגולת פיסחת נדמית טרף קל, אולם חוכמתה עומדת לה ולבני סיעתה בעת מצוק להערים על הערום מכל חיית השדה.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מנוחה גלבוע, "מקאמת 'תרנגולים והשועל' - זיקותיה למוטיבים ביצירת ביאליק הקאנונית ולמוטיבים ימי-ביניימיים", במעגלי קריאה 17, תשמ"ח, עמ' 99–104.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הטקסט המלא של "התרנגולים והשועל", באתר פרויקט בן-יהודה
- התרנגולים והשועל, באתר ספריית פיג'מה
- מידע על התרנגולים והשועל בקטלוג הספרייה הלאומית
- יעל דר, סוד הקסם הארכאי של ביאליק והתרנגולים, באתר הארץ, 20 ביוני 2005
- יעל דר, ביאליק בעיניים של שלושה מאיירים, באתר הארץ, 19 במרץ 2006
- סבינה שביד, ישן וחדש באיור יצירותיו של ח. נ. ביאליק
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ יעל דר, ביאליק בעיניים של שלושה מאיירים, באתר הארץ, 19 במרץ 2006
- ^ חיים נחמן ביאליק, שירים ופזמונות לילדים, הוצאת דביר, 1933, עמ' קסד, במאגר הספרים הסרוקים של הספרייה הלאומית