התרנגול ותפילת בני אדם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

התרנגול ותפילת בני אדם הוא סיפור קצר מאת ש"י עגנון, שנכלל באוסף תכריך של סיפורים, שיצא לאור לאחר פטירתו של עגנון, בשנת 1985. את השם נתנה לסיפור בתו של עגנון, אמונה ירון, שהביאה את הסיפור לדפוס.

העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסיפור מגולל את מעשהו של תרנגול, הנמכר ליהודי. אצל היהודי התרנגול מקבל את כל צרכו וחי חיים מלאים. בערב יום הכיפורים מתואר התרנגול כמבולבל מכל המעשים המשונים שעושה בו בעליו, עד שהלה לוקח אותו אצל השוחט, שם הוא נשחט. הסיפור נחתם במשפט "אך ידיעה שלאחר מעשה, מה מועילה?". כלומר רק לאחר שהוא נשחט, הוא מבין את שנעשה לו. חוקרים שונים רואים את המשפט הזה (והסיפור בכלל) כאלגוריה לדברים שונים, החל במצבו הקיומי של האדם, וכלה בשואת היהודים.

אמצעים אמנותיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוטיב התרנגול[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוטיב התרנגול הוא מוטיב חשוב בסיפרות עגנון, ניתן לראות אותו בין השאר בסיפור פשוט. למעשה התרנגול הוא כנראה בעל החיים עליו כתב עגנון הכי הרבה, דוגמה נוספת היא הנגר והתרנגול. בסיפור זה הוא מופיע בצורה די ברורה, התרנגול הוא הדמות הראשית. נהוג לקשר את התרנגול של עגנון לגבר (המילה גבר משמשת גם כשם לתרנגול). זהו פתח לאלגוריות שונות ורבות שפותחו על ידי חוקרים שונים. אפשר לראות את התרנגול כמטפורה לדברים נוספים, למשל ניתן לראות אותו כסמל לביטחון עצמי מושלה. בסיפור זה התרנגול מוצג כראוותן, אך אין לו דבר לעשות כנגד סופו הקבוע מראש.

מבע משולב[עריכת קוד מקור | עריכה]

המבע המשולב הוא אחד מהכלים המרכזיים בהם משתמש עגנון. בסיפור זה ישנו מבע משולב בין המספר ותרנגול, בידי כך בונה עגנון את דמותו של התרנגול. כמו כן עגנון מרחיק לכת ומתאר את הפסיכולוגיה של תרנגול ברגעיו האחרונים. מבחינה טכנית ניתן לראות בסיפור זה עילוי ברמת המבע המשולב.

אירוניה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המאפיין הבולט ביותר בלשון הסיפור הוא האירוניה. ניתן לראות אירוניה זו החל מהתיאור התרנגול בפתיח. עגנון טוען שכיוון שהתרנגול גדל אצל ערלית, שלא הכירה את היהדות, גם התרנגול לא הכיר את היהדות. טענה זו היא כמובן מלאה באירוניה שכן התרנגול לא היה מכיר את מצוות היהדות כך או כך. כמו כן גם משפט הסיום: "אך חוכמה שלאחר מעשה, מה מועילה." נכתב בשפה אירונית, ואף צינית.