התרסקות המסוק בשיא החרמון
 | |
| מסוק סופר פרלון ישראלי, 1970 | |
| תאריך | 27 באפריל 1974 |
|---|---|
| מיקום | שיא החרמון |
| הרוגים |
6  |
| ניצולים | 0 |
| המעורבים באסון | |
| כלי טיס | |
| מסוק | סופר פרלון |
| מספר זנב | 017 |
| שייכות | טייסת 114, חיל האוויר הישראלי |
| אנשי צוות | 6 |
| הרוגים | 6 |
| ניצולים | 0 |
  | |
התרסקות המסוק בשיא החרמון אירעה ב-27 באפריל 1974, במהלך מלחמת ההתשה בחזית הצפון שלאחר מלחמת יום הכיפורים. מסוק צה"ל שהוזעק לפנות נפגעי הפגזה משיא החרמון התרסק עקב תאונה מבצעית, מבלי שנפגע מאש האויב. בהתרסקות נספו כל ששת יושבי המסוק.
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – הקרבות על שיא החרמון
במהלך חודשי מלחמת ההתשה בחזית הסורית שלאחר מלחמת יום הכיפורים (אוקטובר 1973 - מאי 1974) ניהלו צה"ל והצבא הסורי קרבות לשליטה בשיא החרמון. השיא נתפס על ידי צנחני מילואים מחטיבה 317 מוסקים של צה"ל במסגרת מבצע קינוח ב-22 באוקטובר 1973. ניסיונות התקפת נגד סוריים ועיראקיים נהדפו. ב-1 בנובמבר פונו הצנחנים משיא החרמון בשל סופת שלגים. בחודש מרץ 1974, עם השתפרות מזג האוויר החורפי, עשו כוחות קומנדו סוריים ניסיונות חוזרים ונשנים להגיע לשיא במסוקים או ברגל. ב-6 באפריל הצליחו הסורים לתפוס את השיא. ב-14 באפריל הצליח כוח מיחידת האלפיניסטים ומסיירת מטכ"ל להעפיל אל שיא החרמון ולכבוש אותו מידי הסורים. אז גם נסללה דרך לכלי רכב אל האתר. במהלך השבועות שלאחר מכן עד לחתימת הסכם הפרדת הכוחות עם סוריה התנהלו חילופי אש אינטנסיביים בין הצדדים בשיא החרמון, ואף קרבות על השליטה בו. הכוח הישראלי שהחזיק בשיא החרמון הוחלף מעת לעת.
התאונה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשבת, ה' באייר תשל"ד, 27 באפריל במהלך חילופי כוחות של צה"ל במוצב הפיתולים שיא החרמון, פגע פגז ארטילריה סורי בקבוצת חיילים מחטיבת הצנחנים והרג שבעה מהם.[1] [2]
שמונה חיילים נוספים נפצעו (אחד מהם נפטר בהמשך). הנפגעים הועברו למשטח נחיתה בהמתנה למסוק של חיל האוויר ועליו צוות רפואי שהוזעק לפנותם. היה זה מסוק סופר פרלון ("צרעה"), מספר זנב 017 מטייסת 114.
המסוק הגיע במסלול טיסה שטוח, מחשש לפגיעת טילי קרקע-אוויר סוריים. החיילים על הקרקע הטילו רימון עשן כדי לסייע לו בהכוונה לנחיתה. רוח גב טלטלה את המסוק, והוא צלל ונטה על צידו עד שהרוטור הראשי שלו, או זנבו, פגע בקרקע (אולי בסוללת עפר שערמו החיילים במקום כדי שתשמש למחסה מפני אש סורית) והוא התרסק. שבריו הידרדרו במדרון ההר, ומטעני חבלה שנמצאו בתוכו התפוצצו. כל ששת יושבי המסוק נספו.[3] מסוק אחר הצליח להגיע לחרמון ולפנות את הנפגעים. מפקד חיל האוויר בני פלד מינה ועדת חקירה לבדיקת נסיבות האסון.
מספר חיילי צה"ל שנהרגו באותו יום בשיא החרמון הגיע ל-14. האסון התרחש שמונה ימים לאחר אסון מחניים, שבו נספו שמונה חיילים בהתנגשות בין שני מסוקים של חיל האוויר.
ביוני 1974 פינה צה"ל את עמדותיו בשיא החרמון, במסגרת יישום הסכם הפרדת הכוחות עם סוריה.
בדצמבר 2024, לאחר נפילת משטר אל-אסד בסוריה, הגיעו לשיא החרמון במסגרת מבצע חץ הבשן כוחות יחידת שלדג וחטיבת ההרים. אז נמצא שם ראש הרוטור של המסוק שהתרסק, אשר נשאר במקום לאחר התאונה. חלק זה נאסף והובא לישראל.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אבינועם מיסניקוב, תאונת צרעה 017, באתר מרקיע שחקים, 11 ביוני 2021
- אחרי 50 שנה: שרידי המסוק הצה"לי שהתרסק נמצאו בחרמון הסורי, בערוץ כאן 11 באתר יוטיוב
נמצא חלקו של מסוק חה"א שהתרסק לפני 50 שנה בסוריה, באתר צה"ל, 23 בדצמבר 2024- ידיעות מאתר עיתונות יהודית היסטורית:
- יעקב ארז, דוד זוהר, שמונה חיילים נהרגו בצפון מפגז שפגע בריכוזם, שישה נהרגו בהתרסק המסוק שחש לפנותם, מעריב, 28 באפריל 1974
- יונה שמשי, 14 חיילים נהרגו בחזית הסורית, דבר, 28 באפריל 1974
- שבעה מחללי ההפגזה הסורית בגולן הובאו אתמול למנוחות, מעריב, 29 באפריל 1974
- חללי המסוק הובאו למנוחות, מעריב, 30 באפריל 1974
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ↑ שבעה מחללי ההפגזה הסורית בגולן הובאו אתמול למנוחות, מעריב, 29 באפריל 1974
- ↑ שמות ההרוגים: סמל מיכאל-חיים (מיקי) רייפר, טוראי אורי שמש, סמל ראשון מנחם-פנחס שולמן, טוראי יעקב (ג'קי) סדי, סגן אבי שטיינברגר, סמל אבישי רחמים, טוראי דניאל דניאל וטוראי בנימין בן שמעון.
- ↑ ההרוגים היו טייסי המסוק, רב-סרן גולן לוי וסגן אמיר אמית; המכונאים המוטסים, סמל ראשון יעקב ברנהיים וסמל ראשון יעקב רול, ואנשי יחידה 669, הרופא רב-סרן ד"ר אחיקם אבני פיינשטיין והחובש, סמל מאיר רוזנשטרוך.