לדלג לתוכן

ואלאס בירי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ואלאס בירי
Wallace Beery
לידה 1 באפריל 1885
Clay County, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 15 באפריל 1949 (בגיל 64)
בוורלי הילס, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה פורסט לאון ממוריאל פארק עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Wallace Fitzgerald Beery עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת פעילות 1913–1949 (כ־36 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
בת זוג גלוריה סוונסון (1916–1919 (כ־3 שנים)) עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ואלאס ביריאנגלית: Wallace Beery; 1 באפריל 188515 באפריל 1949) היה שחקן קולנוע ותיאטרון אמריקאי, זוכה פרס אוסקר לשחקן הטוב ביותר.

במהלך קריירה שנפרסה על פני 36 שנים, הופיע בירי בכ-250 סרטים. הוא נודע במיוחד בשל דמויותיו בסרטים מין וביל (1930) לצד מארי דרסלר, "גרנד הוטל" (1932) בתפקיד המנהל הכללי פריסינג, כפיראט ג'ון סילבר הארוך בסרט "אי המטמון" (1934), וכפנצ'ו וייה בסרט "ויוה וייה!" (1934). בשנת 1931 זכה בפרס האוסקר על תפקידו בסרט "האלוף".

בשנת 1932 חתם בירי על חוזה ייחודי עם אולפני מטרו גולדווין מאייר (MGM), שכלל סעיף לפיו שכרו יהיה תמיד גבוה בדולר אחד לפחות משכר כל שחקן אחר באולפן; סעיף זה הפך אותו לשחקן בעל השכר הגבוה ביותר בהוליווד באותה תקופה. בירי היה אחיו של השחקן נואה בירי ודודו של השחקן נואה בירי הבן.

על תרומתו לתעשיית הקולנוע הונצח בירי בשדרת הכוכבים של הוליווד בשנת 1960.[1][2]

ואלאס בירי נולד ב-1 באפריל 1885 במחוז קליי שבמיזורי, בסמוך לסמיתוויל, הצעיר מבין שלושה אחים.[3] בשנות ה-90 של המאה ה-19 עברה משפחתו לקנזס סיטי, שם עבד אביו כשוטר.[4]

בנעוריו גילה עניין מועט בלימודים. הוא למד בבית הספר "צ'ייס" ולקח שיעורי נגינה בפסנתר, אך נשר מהלימודים בגיל צעיר לטובת עבודה כמנקה מנועים בחצרות הרכבת של קנזס סיטי.[3]

בגיל 16 עזב בירי את ביתו והצטרף לקרקס האחים רינגלינג וברנום את ביילי כעוזר לאלף פילים. הוא עבד בקרקס כשנתיים, עד שהחליט לעזוב בעקבות פציעה שנגרמה לו מנשיכת נמר.

ואלאס בירי בסביבות 1914
בירי בתפקיד "סווידי", המנקה השוודית (1914)

תחילת הדרך והמעבר לקולנוע

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1904 הצטרף בירי לאחיו הבכור, נואה בירי, בניו יורק. הוא החל להופיע בתיאטראות ברודוויי ובתיאטראות קיץ כזמר בריטון באופרות קומיות. ב-1907 זכה לביקורות חיוביות ראשונות על תפקידו במחזמר "The Yankee Tourist".[5]

ב-1913 עבר בירי לשיקגו והצטרף לאולפני "אסאני" (Essanay Studios). בתקופה זו זכה לפופולריות בזכות דמותה של "סווידי" (Sweedie) – משרתת שוודית אותה גילם בדראג בסדרת סרטי קומדיה קצרים. בסרטים אלו הופיע לצד שחקנים כבן טרפין וגלוריה סוונסון, אותה נשא לאישה ב-1916. בהמשך הופיע בסרטים נוספים עבור מאק סנט, אך בהדרגה החל להתרחק מהז'אנר הקומי ועבר לגלם תפקידי נבלים, תחום שבו התמחה עד לעידן הסרטים המדברים.

תקופת הנבלים והסרטים ההיסטוריים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל מ-1917 התבסס בירי בתפקידי "האיש הרע". הוא גילם את המהפכן המקסיקני פנצ'ו וייה בסרט "פטריה" (תפקיד אליו יחזור כעבור 17 שנים) ושיחק שורה של נבלים, לעיתים קרובות ממוצא גרמני, בסרטים שהופקו במהלך מלחמת העולם הראשונה ולאחריה. בין הופעותיו הבולטות היו בסרטים "מאחורי הדלת" (1919), "אחרון המוהיקנים" (בתפקיד מגואה) ו"ארבעת פרשי האפוקליפסה" (1921).

פריצת הדרך שלו לתפקידים הרואיים יותר הגיעה כשגילם את ריצ'רד לב הארי בסרט "רובין הוד" (1922) בכיכובו של דאגלס פיירבנקס. הצלחת הסרט הייתה כה גדולה, ששנה לאחר מכן הופק סרט המשך בכיכובו של בירי, "ריצ'רד לב הארי" (1923). באותה תקופה הופיע גם לצד בסטר קיטון בקומדיה "שלושת העידנים" (1923).

ב-1925 גילם את אחת הדמויות המזוהות עמו ביותר בעידן האילם – פרופסור צ'לנג'ר בעיבוד הקולנועי הראשון לספרו של ארתור קונן דויל, "העולם האבוד".

תקופת MGM ושיא ההצלחה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם כניסת הסאונד לקולנוע, חתם בירי על חוזה עם אולפני מטרו גולדווין מאייר (MGM). המעבר לקולנוע המדבר היטיב עמו בזכות קולו העמוק והמחוספס. ב-1930 גילם את האסיר בוץ' בדרמת בתי הכלא "הבית הגדול", תפקיד שזיכה אותו במועמדות הראשונה שלו לפרס האוסקר.

באותה שנה החל שיתוף פעולה מצליח במיוחד בינו לבין השחקנית מארי דרסלר בסרט "מין וביל". השילוב בין השניים הפך ללהיט קופתי ענק. בשנת 1931 הגיע לשיא הקריירה כשזכה בפרס אוסקר לשחקן הטוב ביותר על תפקידו כמתאגרף מזדקן בסרט "האלוף" (בתיקו עם פרדריק מארץ').

ב-1932 הפך בירי לשחקן בעל השכר הגבוה ביותר בעולם, לאחר שחוזהו ב-MGM הבטיח לו שכר הגבוה בדולר אחד מכל שחקן אחר באולפן. בשנים אלו הופיע בשורה של סרטי מופת ובהם "גרנד הוטל", "ארוחת ערב בשמונה" (1933) ו"אי המטמון", בו גילם את דמותו האייקונית של ג'ון סילבר הארוך.

דעיכה וימיו האחרונים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל מסוף שנות ה-30 החלה ירידה מסוימת במעמדו, והוא החל להופיע בסרטים בעלי תקציב נמוך יותר, לעיתים קרובות לצד השחקנית מרג'ורי מיין במעין ניסיון לשחזר את הצלחת הצמד שיצר עם מארי דרסלר המנוחה. למרות זאת, הוא המשיך להיות דמות אהובה על הקהל והופיע בסרטים מצליחים כמו "באד בסקומב" (1946) והמחזמר "דייט עם ג'ודי" (1948) לצד אליזבת טיילור.

בירי נפטר מהתקף לב באפריל 1949, ימים ספורים לאחר צאת סרטו האחרון, "ביג ג'ק".

יחסי עבודה ואישיותו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאחורי הקלעים, בירי נחשב לאחת הדמויות השנואות ביותר בהוליווד על ידי עמיתיו. שחקנים רבים, בהם רוברט יאנג וג'קי קופר, תיארו אותו כאדם קשה, קנאי ומיזנתרופ, שנהג לחבל בסצנות של שחקנים אחרים ולגנוב אביזרים מהסט. קופר, ששיחק לצדו כילד, סיפר כי בירי דחה כל גילוי של חיבה והתייחס אליו בעוינות. מנגד, מיקי רוני זכר אותו לטובה ותיאר אותו כאדם מגושם אך מעודד. מנהל MGM, לואי ב. מאייר, סיכם זאת פעם באומרו: "בירי הוא ממזר, אבל הוא הממזר שלנו", בהתייחסו לרווחים העצומים שהביא לאולפנים.

חיים אישיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

נישואים ומשפחה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במרץ 1916 נישא בירי לשחקנית גלוריה סוונסון, שהייתה אז בת 17. השניים הופיעו יחד בסרט "סווידי הולכת לקולג'", אך נישואיהם היו רצופים משברים. באוטוביוגרפיה שלה טענה סוונסון כי בירי נהג כלפיה באלימות, ואף גרם לה לאבד את הריונם המשותף במרמה. השניים התגרשו סופית ב-1918.

בשנת 1924 נישא בירי לשחקנית ריטה גילמן. בני הזוג אימצו את קרול אן פריסטר, קרובת משפחה של גילמן. ב-1939 התגרשו השניים בהליך מהיר בנבדה. באותה שנה הצהיר בירי כי אימץ תינוקת נוספת בשם פיליס אן, אם כי לא נמצאו תיעודים רשמיים להשלמת הליך האימוץ.

בשנת 1948 הוגשה נגד בירי תביעת אבהות על ידי השחקנית גלוריה שום (שנודעה בשם הבמה גלוריה וויטני). בירי הכחיש את האבהות אך הציע פשרה כספית. הסאגה המשפטית נמשכה גם לאחר מותו, ובסופה שולם פיצוי מעזבונו ללא הכרה רשמית באבהות.

תקרית טד הילי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדצמבר 1937 היה מעורב הקומיקאי ומייסד "השלושה סטוג'ס", טד הילי, בקטטה במועדון "טרוקדרו" בלוס אנג'לס, ומת ימים ספורים לאחר מכן. לאורך השנים עלו טענות, בהן של הביוגרף אי. ג'יי. פלמינג, כי בירי היה אחד התוקפים לצד המפיק אלברט ברוקולי. עם זאת, לא נמצא לכך תיעוד משטרתי או עיתונאי מהתקופה, ודו"ח הנתיחה הרשמי קבע כי מותו נבע מסיבוכי אלכוהוליזם.

תחומי עניין ופעילות ציבורית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בירי היה טייס חובב נלהב והחזיק בבעלותו מספר מטוסים. הוא החזיק בדרגת סגן-מפקד במילואי הצי של ארצות הברית ובשנת 1916 אף קבע שיא עולם בדיג (בס ים ענק) שהחזיק מעמד במשך 35 שנים.

במישור הפוליטי היה בירי פעיל במחאות נגד הרחבת שטחי שימור פדרליים בוויומינג (שם החזיק חוות נופש), ובשנת 1943 הוביל מחאת חוואים מתוקשרת נגד החלטת הנשיא רוזוולט בנושא. בבחירות לנשיאות 1944 תמך במועמד הרפובליקני תומאס דיואי.

בירי נפטר ב-15 באפריל 1949 מהתקף לב בביתו בבוורלי הילס, בגיל 64. הוא נטמן בפארק הזיכרון פורסט לון. על מצבתו נחרת המשפט: "אף אדם אינו הכרחי, אך ישנם כאלה שאינם ניתנים להחלפה". לבקשת חברו מיקי רוני, נקבר לצדו שנה מאוחר יותר אביו של רוני, השחקן ג'ו יול.

על תרומתו לתעשיית הקולנוע, ואלאס בירי קיבל לאחר מותו כוכב קולנוע בשדרת הכוכבים של הוליווד בשנת 1960, הממוקם ב-7001 שדרות הוליווד.[2] בירי מוזכר בסרט ברטון פינק, שבו הדמות הראשית נשכרה לכתוב תסריט על היאבקות בכיכובו של בירי.[6] סרט נוסף של האחים כהן, הידד, קיסר!, כולל סצנה בחדר ישיבות הקרוי על שם ואלאס בירי באופן מלגלג בתוך אולפן הוליוודי.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ואלאס בירי בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. Obituary Variety, April 20, 1949.
  2. 1 2 Walk of Fame Stars-Wallace Beery
  3. 1 2 Dictionary of Missouri Biography, Lawrence O. Christensen, University of Missouri Press, 1999.
  4. "Reliquia fotográfica y sentimental de la familia Beery". Cine-Mundial. ביוני 1932.
  5. "The Yankee Tourist – Broadway Musical – Original | IBDB". www.ibdb.com.
  6. Rafferty, Terrence (27 ביולי 2003). "FILM; He's Nobody Important, Really. Just a Movie Writer". The New York Times.