ואלה מארץ סינים
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת | רנה ליטוין |
| איורים | דני קרוון |
| שפת המקור | עברית |
| הוצאה | |
| הוצאה | הוצאת מסדה |
| תאריך הוצאה | 1969 |
| מספר עמודים | 112 |
| קישורים חיצוניים | |
| הספרייה הלאומית | 001981066, 001053777 |
ואלה מארץ סינים הוא ספרה של הסופרת, המשוררת והמתרגמת רנה ליטוין.
רנה ליטוין כתבה ספר זה כיד זיכרון לקהילה היהודית הזעירה שחיה בשנות ה-40' בעיר טיינטסין בסין. קהילה זו, שמנתה כמה עשרות משפחות, רובן מרוסיה ומרכז אירופה, הייתה חלק מקהילת הזרים הקטנה כשלעצמה וקיימה יחסי קרבה ושכנות עם בני הלאומים השונים שבה. הילדים היהודים הכירו כולם זה את זה, כבני משפחה מורחבת, אך בילו ושיחקו עם ילדי קהילת הזרים כולם, בשפות שונות ובתרבויות רבות. עם זאת, יוצאי כל עם שמרו על מסורותיהם הלאומיות והדתיות, ובכלל זה היהודים, שטיפחו גם קשר לא ברור, אגדי למחצה, אל ארץ ישראל.
ברקע חיי הקהילה הבינלאומית, הלבנה, מתקיימת סין הגדולה, העניה, הנבערת, השקועה בזוהמה ובמחלות, המקיימת קשרים עם הלבנים האמידים דרך מתן שירותים בלבד.
עם התקרב מהפכת התרבות גדלה והתעבתה שנאת הזרים בסין, וקהילת הזרים, כולל היהודים שבה, נפוצה בעולם והתפזרה. רק הזכרונות נשארו, ורנה ליטוין העלתה אותם על הנייר באמצע שנות ה-60. אין זה ספר אוטוביוגרפי ממש, אלא תערובת של זכרונות ובדיון, כפי שהצטיירו בעיני ילדה.
אין כאן עלילה סדורה, אלא רגעי אווירה, התרשמויות, דמויות, נופים ותמונות, שכולם מצוירים במכחול סיני דק מן הדק ובצבעי דיו מעורפלים משהו. מופיעה כאן האומנת הסינית הקשישה, ג'או-נאי-נאי, שאיננה יכולה לבטא את השם הקצר "ג'וי" והיא מאריכה אותו ל"ג'ו-ני-קה". כשהיא יוצאת לחופשה קצרה, היא מתייפה בשתי מסרגות זהב שהיא תוקעת בשערה הכסוף ולעיתים גם במניפה שחורה, ואין איש יודע לאן היא יוצאת במחלצותיה אלה, כי משפחה אין לה בעירה. ובפרק אחר מתוארת הילדה סיו-סיר, שבאה העירה מן הכפר, חיוכה זוהר אך עיניה ביישניות. סיו-סיר איננה חוששת להסתובב לבדה בסימטאות שמעבר לשער החצר, שלג'וי הקטנה אסור לצאת בו. שם יש קבצנים ובעלי מום, נחלי שפכים מצחינים וגם משוגע אחד מפחיד.
ברחוב עובר גם איש ה"טן-חולה", הוא מוכר התפוחים מצופי הסוכר, התקועים על קיסמים ארוכים, ועל כתפו תוכי מפוחלץ, שאומר "מזל טוב" כשלוחצים על בטנו. הילדים צופים גם בלוויה סינית, שהמשתתפים בה נושאים את מתם לשריפה יחד עם דיוקנאות בודהה. בבית ספרם היהודי אווירה קוסמופוליטית - הן התלמידים והן המורים באים ממקומות שונים, יש רוסים ויש אנגלים ויש צרפתים, וישנו גם ה"בוי" הסיני בלבוש הכחול, הממונה על הפעמון הקטן וזו משרתו, המעניינת מאוד את ג'וי הקטנה, ויום אחד בא אל כיתת הקטנים המורה ניקולאי, שברח מרוסיה, הביא עמו מיקרוסקופ וסיפר לילדים על בוטניקה - מילה חדשה ומרתקת.
לבעל חנות הממתקים נולד בן זכר אחרי חמש בנות, וכדי לרמות את השדים הוא מקונן בקולי קולות על הילדה המכוערת שנולדה לו. בחג החנוכה באה השכנה הרוסיה ומביאה לילדה עץ חג מולד קטן, מקושט, ובלילות הוזה ג'וי באלוהים ובמלאכיו ומתריסה כנגד פימה, שטוען כי אין אלוהים. היא יודעת שיש וגם איך הוא נראה היא יודעת. ויש שלג וערמונים חמים ובובת שלג גדולה. ולעומת כל אלה ישנו גם העשיר הסיני לי-טנג, שיש לו שלוש נשים, אחת כבודה ומבוגרת ושתיים צעירות וצחקניות, וגם שונאים יש לו.
יש בספר זכרונות אמיתיים, כמו הביקור בבית היולדות כשנולדת אחות לג'וי וצווחותיה של היולדת בחדר הסמוך, או שיעורי הבלט אצל מאדאם סורובאיה, והילדה הפליטה אניה, שג'וי מתקשה להבין מדוע היא שונה כל כך משאר הילדות, חברותיה, ויש חזיונות דמיון, כמו הרוח הנוראה ההורסת את חיי קטיושה, חברתה וגוזלת ממנה את אמה ואת חייה הסדורים למשעי. ובהמשך תדמה ג'וי, כי הדייגים מושים את אמה של קטיושה מן התעלה ומחיים אותה באורז ובצחוק לבבי, ומכאן ואילך תחיה לנצח.
עוד זכרונות רבים בספר זה, שמקפל בתוכו הוויה שעברה מן העולם ונמצאת רק בזיכרונם של אנשים מעטים, שרנה ליטוין היא אחת מהם.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ואלה מארץ סינים, באתר OCLC (באנגלית)