ואסיני אל אערג'

ואסיני אל אערג'
واسيني الأعرج
לידה	8 באוגוסט 1954 (בן 69); תלמסאן, אלג'יריה
מדינה	אלג'יריה
מקום לימודים	אוניברסיטת אלג'יר, אוניברסיטת דמשק
שפות היצירה	ערבית
יצירות בולטות	Sayyidaẗ al-maqām: marāt̲ī al-ǧamʻ al-ḥazīn
פרסים והוקרה	פרס קסרה לרומן ערבי (2015); Associate Member of the Tunisian Academy of Sciences ;

ואסיני לאערג' (בערבית: واسيني الأعرج, מבוטא ואסיני אל-אערג'; נולד ב-8 באוגוסט 1954) הוא סופר אלג'יראי, מרצה לספרות באוניברסיטת אלג'יר (אנ') ובסורבון ומבקר ספרות.^[1]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאערג' נולד בסידי בו ג'נאן, שבמחוז תלמסאן, שבאלג'יריה. הוא קיבל תואר ראשון בספרות ערבית מאוניברסיטת אלג'יר ולאחר מכן נסע לסוריה כדי להמשיך בלימודים לתואר שני, בסיוע מלגה ממשלתית. הוא קיבל תואר שני ודוקטורט מאוניברסיטת דמשק.^[2]

לאחר שסיים את לימודיו חזר לאלג'יריה ונטל משרה אקדמית באוניברסיטת-האם שלו, אוניברסיטת אלג'יר, בה המשיך ללמד עד 1994. עם פרוץ מלחמת האזרחים באלג'יריה בשנות התשעים נאלץ לאערג' לעזוב את המדינה. לאחר זמן קצר בתוניסיה, עבר לצרפת והצטרף לאוניברסיטת פריס III-New Sorbonne, שם לימד ספרות ערבית.

כסופר, לאערג' מוכר היטב בכל הארצות דוברות הערבית והצרפתית. החל משנות ה-80 של המאה ה-20 פרסם יותר מתריסר ספרים. הרומנים שלו עוסקים לעיתים קרובות בהיסטוריה המטרידה של אלג'יריה. הוא תרגם כמה מספריו לצרפתית, לפחות שניים מספריו היו זמינים בצרפתית לפני שהם היו זמינים בערבית. לאערג' ואשתו זינב לאואדג', שיתפו פעולה באנתולוגיה על הספרות האפריקאית בצרפתית, שכותרתה "אנתולוגיה דה לה נובל". לאערג' אף הפיק תוכניות ספרותיות עבור הטלוויזיה האלג'ירית וכן תרם טור קבוע לעיתון האלג'יראי "אל-וטן".

אל אערג' נשוי למשוררת זיינב אל אעווג' ולהם שני ילדים.

פרסים והוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

2007: Sheikh Zayed Book Award (אנ'), עבור ספרו ספר הנסיך: שבילי שערי העץ
2011: International Prize for Arabic Fiction (אנ') עבור ספרו הבית האנדלוסי
2014: הבינלאומי פרס בדיוני ערבי, longlisted עבור رماد الشرق (אפר של המזרח)^[3]
2015: פרס קטרה לרומן הערבי, הזוכה הראשון של הפרס הגדול בשווי 260,000 $ עבור ממלכת הפרפר^[4]

עבודות נבחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אל-בוואבה אל-זרקא (השער הכחול, 1980)
ואקאא'יע עוג'א רג'ולין גמארה סאב אל-בכר (עובדות מסבלנותו של אדם שזיכה את הים, 1981)
ווקט אל-אח'יה אל-ח'אשינה (קול הנעליים הגסות, 1981)
מה טבאקה מיני סרת לחדר חרוש (מה שרידי הביוגרפיה של לחמוד חרוש, 1982)
Nuwwar אל-Lawz (שקדי פריחה, 1983)
מסרה אחלאם מרים אל-ואדיעה (מות חלומותיה של מרים, 1984)
אסמאק אל-בר אל-מוטוואהיש (דג ארץ הפרא, 1986)
דמיר אל-גאהיב (1990)
פג'עת אל-לילא אל-סעיאעבאד אל-אלף, רמל אל-מאיה (אסון הלילה השביעי לאחר ליל אלף לילה, רמל אל-מאיה, 1993)
La Gardienne des ombres דון קוצ'וט אלג'יר (מגן הצללים: דון קישוט באלג'יר, 1996)
Les Miroirs de l'aveugle (המראות של הגבר העיוור; Maraya אל-Darir, 1998)
הריסאת אל-ד'ליל, דון קישוט פל-ג'זאיר, 1999
אל-מכותא אל-שרקייה (כתב היד המזרחי, 2002)
קיטאב אל-אמיר: מסליק אבואב אל-חדיד (ספר הנסיך: שבילי שערי העץ, 2004)
אל-בית אל-אנדלוסי (הבית האנדלוסי, 2011)
ממלכתו אל פרשה (ממלכת הפרפר, 2013)
Nissaou Casanova (נשים של Casanova ,2016)