ואוט ואן ארט

ואוט ואן ארט
Wout Van Aert
	ואן ארט ב-2015
לידה	15 בספטמבר 1994 (בן 29); הרנטלס, בלגיה
כינוי	וו"א
גובה	187 ס״מ
משקל	70 ק"ג
תחום	כביש, סייקלו - קרוס
התמחות	רב גוני
קבוצה נוכחית	יומבו–ויסמה
הישגי שיא	סייקלו–קרוס: אליפות העולם (2016–2018) כביש: גרנד טורס: טור דה פראנס: 9 קטעים (2019, 2022,2021,2020) מרוצי קטעים: הטור של בריטניה (2021) הטור של דנמרק (2018) חד-יומיים: מילאנו - סן רמו (2020) אליפות בלגיה בנגד השעון (2019) סטראדה ביאנקה (2020) גנט-וולחם (2021) מרוץ אמסטל גולד (2021) אומלופ הט ניוסבלד (2022)
	מאזן מדליות
מתחרה עבור בלגיה
המשחקים האולימפיים
אליפות העולם

ואוט ואן ארט (באנגלית: Wout van Aert; נולד ב-15 בספטמבר 1994) הוא רוכב אופני כביש וסייקלו–קרוס בלגי בקבוצת יומבו–ויסמה. אלוף העולם בסייקלו–קרוס שלוש שנים ברציפות (2016, 2017, 2018) ובעד גיל 23 בשנת 2014. בתחום אופני הכביש הוא ניצח את המונומנט מילאנו - סן רמו ב-2020, שישה קטעים בטור דה פראנס (2019, 2020, 2021) והוא סגן אלוף העולם במרוץ אישי נגד השעון פעמיים (אימולה 2020 ופלנדריה 2021) וסגן האלוף העולם במרוץ הכביש (אימולה 2020).

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרק זה טעון עדכון. אנא תרמו לוויקיפדיה ועזרו לעדכן אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

ב-2012, ואן ארט זכה במדליית כסף באליפות העולם בסייקלו - קרוס עד גיל 19, לאחר שנוצח על ידי מת'יו ואן דר פול. ב-2013, ואן ארט זכה במדליית ארד באליפות העולם בסייקלו - קרוס עד גיל 23.

אלוף העולם בסייקלו–קרוס עד גיל 23[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2014, זכה ואן ארט במדליית הזהב והפך לאלוף העולם בסייקלו קרוס עד גיל 23 לאחר שגבר על מיכאל ואנטורנהאוט (מדליית כסף) ועל מת'יו ואן דר פול. ואן ארט השלים זכייה כפולה, לאחר שהפך גם לאלוף אירופה בסייקלו - קרוס עד גיל 23.

ב-2015, הוא זכה במדליית כסף גם באליפות העולם בסייקלו - קרוס וגם באליפות אירופה בסייקלו - קרוס.

אלוף העולם בסייקלו–קרוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2016, ואן ארט הפך לאלוף העולם בסייקלו–קרוס לאחר שניצח את לארס ואן דר האר (מקום שני) ואת קווין פאולס (מקום שלישי). באותה שנה הוא גם זכה במדליית ארד באליפות אירופה בסייקלו - קרוס.

ב-2017, הוא שיחזר את הישגו כשניצח שוב את אליפות העולם בסייקלו - קרוס ושמר על תוארו כאלוף העולם.

ב-2018, ואן ארט ניצח שוב את אליפות העולם בסייקלו - קרוס, לאחר שהקדים את אותם הרוכבים שהקדים כאשר זכה בתואר אלוף העולם עד גיל 23 ב-2014, מיכאל ואנטורנהאוט (מקום שני) ומת'יו ואן דר פול (מקום שלישי).

באותה שנה, בענף הכביש סיים שלישי במרוץ הסטראדה ביאנקה, לאחר טיש בנוט ורומן בארדה. הוא סיים תשיעי ב-רונדה ון פלנדרן, וניצח את טור דנמרק ואת הקטע השני במרוץ. הוא זכה במדליית הארד באליפות אירופה בכביש, לאחר שהפסיד למטאו טרנטין בספרינט.

2019[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2019 ואן ארט הצטרף לקבוצת יומבו–ויסמה. הוא סיים שוב במקום השלישי ב-סטראדה ביאנקה, הפעם אחרי יאקוב פוגלסן וז'וליאן אלאפיליפ המנצח. ואן ארט סיים שישי במילאנו - סן רמו, ושלישי ב-E3 בינקבנק קלאסיק. הוא ניצח שני קטעים בדופינה ליברה, וניצח את קטגוריית המאיצים במרוץ עם 82 נקודות. הוא ניצח את אליפות בלגיה בנגד השעון, וסיים שלישי באליפות בלגיה במרוץ כביש. ואן ארט נבחר לסגל קבוצתו ל-טור דה פראנס, במה שהפך לגרנד טור הראשון בקריירה שלו. קבוצתו ניצחה את נגד השעון הקבוצתי, וואן ארט עצמו ניצח את הקטע ה-10 במרוץ.^[1] במהלך הקטע ה-13 שהיה נגד השעון, התרסק ואן ארט, נפצע, ובכך סיים את עונתו.

2020: ניצחון במילאנו - סן רמו, שני קטעים בטור דה פראנס וסגן אלוף העולם בכביש ובנגד השעון[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2020 התחרה ואן ארט בסטראדה ביאנקה והיה בקבוצה קדמית עם אלברטו בטיול, יאקוב פוגלסן, מקסימיליאן שכמן ודווידה פורמולו. ואן ארט התקיף 12.4 קילומטרים לסיום על קטע הגראבל האחרון במרוץ, שמר על יתרונו עד הסוף וניצח את המרוץ כשהוא הופך לבלגי השלישי אחרי פיליפ ז'ילבר וטיש בנוט לנצח בו, מקדים את פורמולו ב-32 שניות ואת שכמן ב-34 שניות. לאחר מכן המשיך להתחרות באיטליה במטרה להתכונן למונומנט מילאנו - סן רמו וסיים שלישי במילאנו–טורינו, אחרי ארנו דמאר המנצח וקיילב יואן. במילאנו - סן רמו, עקב ואן ארט אחרי התקפה של מנצח המרוץ ב-2019 ז'וליאן אלאפיליפ בפוג'יו די סנרמו, ואף על פי שאלאפיליפ הצליח לשבור את ואן ארט במהלך הטיפוס, במהלך הירידה מהעלייה ואן ארט תפס את אלאפיליפ, ובספרינט הסיום בין השניים גבר ואן ארט על אלאפיליפ, כשהפלוטון, מובל בידי מייקל מת'יוס במקום השלישי, מסיים 2 שניות בלבד אחריהם. הוא המשיך לניצחון בקטע הראשון בקריטריום דו דופינה, לאחר שהקדים את דריל אימפי ואת איגן ברנל בספרינט המוני. בשאר המרוץ שימש כדומסטיק של פרימוש רוגליץ' וסייע לו להוביל את המרוץ עד הקטע החמישי, עד שרוגליץ' פרש. הוא הגן בהצלחה על תוארו כאלוף בלגיה בנגד השעון, מקדים ב-30 שניות את ויקטור קמפנרטס וב-1:17 דקות את פרדריק פריסון. לטור דה פראנס הגיע ואן ארט על תקן של סופר דומסטיק עבור רוגליץ', אך בקטעי המישור הוא קיבל את ההזדמנות, וניצל אותה בקטע ה-5 כאשר הקדים את קייס בול וסם בנט בתום ספרינט המוני. בקטע ה-7 היו פיצולים רבים בדבוקה, כתוצאה מקצב גבוה של קבוצות שונות ולאחר מכן רוחות צד, זה גרם לכך ששדה הספרינטרים יהיה פחות איכותי, ו-ואן ארט השיג את הניצחון השני שלו והשלישי בסך הכל בטור, מקדים את אדוואלד בואסון האגן ובריאן קוקאר. בקטע ה-11 היה מעורב בתקרית עם פטר סאגאן, הקטע הסתיים בספרינט המוני בו ניצח קיילב יואן, אך סאגאן התנגש בואן ארט והעמיד את השניים בסכנה, ואן ארט תועד עושה לסאגאן אצבע שלישית וקיבל קנס מהמארגנים על התנהגות לא נאותה, סאגאן עצמו נפסל מהקטע, מה שגרם לכך שואן ארט טיפס למקום השלישי בקטע על חשבונו. במהלך הטור תיפקד ואן ארט כדומסטיק של פרימוש רוגליץ', ועשה עבורו עבודה מהבסיסית ביותר כמו להביא בקבוקים ועד להישארות ממושכת איתו בעליות, כשואן ארט תמיד סיים את עבודתו בשלב מאוחר והצליח לסיים במקום ה-20 הכללי, אך רוגליץ' עצמו איבד את ההובלה בקטע הלפני האחרון לטאדיי פוגאצ'אר (יו. איי. אי אמירטס) וסיים שני. ואן ארט עוד הספיק לסיים שלישי בקטע ה-18, רביעי בקטע ה-20, ושישי בקטע ה-21 והאחרון בשאנז אליזה.