וויאג'ר 1

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
וויאג'ר 1
Voyager.jpg
דגם של הגשושית וויאג'ר 1
מידע כללי
סוכנות חלל נאס"א
מפעיל JPL
תאריך שיגור 5 בספטמבר 1977
משגר טיטן 3E
אתר שיגור SLC-41, נמל החלל קייפ קנוורל
זיהוי NSSDC 1977-084A
אתר אינטרנט http://voyager.jpl.nasa.gov/
משימה
סוג משימה ביצוע יעף
ביצוע יעף על צדק ושבתאי
ביצוע היעף צדק: 13 באפריל 1979

שבתאי: 14 בדצמבר 1980

מיקום נוכחי תווך בין כוכבי
משך המשימה פעיל-35 שנים, 3 חודשים ו־12 ימים חלפו
מידע טכני
משקל בשיגור 721.9 ק"ג
התקרבות וויאג'ר 1 לכוכב הלכת צדק
הכתם האדום הגדול בצילום של וויאג'ר 1

וויאג'ר 1אנגלית: Voyager 1) היא גשושית ששוגרה על ידי סוכנות החלל האמריקאית נאס"א ב-5 בספטמבר 1977.

ויאג'ר 1 נבנתה כדי לחקור את מערכת השמש החיצונית, ולצאת מתחום מערכת השמש כמו פיוניר 10 שקדמה לה. במקביל לשיגורה שולחה גם הגשושית וויאג'ר 2 שדומה לה במרבית המרכיבים.

אחת ממשימותיה של הגשושית הייתה לצלם מקרוב את טבעות שבתאי ואתרים על כוכב הלכת צדק ביניהם הכתם האדום, עננים, ירחים וכן הרי געש פעילים. הגשושית ניצלה את כוח המשיכה העצום של שני כוכבי הלכת הללו שהם המאסיביים ביותר במערכת השמש כדי לקבל תנופה כזו שבאמצעותה תגיע למהירות מילוט שתוציא אותה מתחום מערכת השמש (פלנטרי גראנד טור).

בדומה לוויאג'ר 2, וויאג'ר 1 נושאת עמה תקליט זהב המכיל קטעי צלילים המתארים את המין האנושי ואת כדור הארץ בקצרה, למקרה שאת הגשושית יפגוש חוצן תבוני. על התקליט חרוטות הוראות על בסיס בינארי לשימוש בתקליט. כיוון שיחלפו עשרות אלפי שנים לפני שתגיע וויאג'ר 1 למערכת כוכב אחרת, התקליט הוא יותר בגדר מחווה סמלית של המין האנושי מאשר ניסיון רציני ליצירת קשר.

בדצמבר 2012, וויאג'ר 1 הייתה בשולי מערכת השמש, במרחק של 123.620± יחידות אסטרונומיות מכדור הארץ (כ- ± 18,493,288,775 ק"מ) והפכה לעצם מעשה ידי אדם המרוחק ביותר מכדור הארץ. במהלך שנת 2011 הגשושית קלטה בחיישנייה חלקיקים בעוצמה גבוהה ממקור מחוץ למערכת השמש. בנוסף נמדדה הכפלה של השדה המגנטי של השמש (ההליוספירה) שכפי הנראה נגרמת מ'דחיסה' של השדה המגנטי על ידי שדה מגנטי מכוכבים אחרים. על בסיס נתונים אלו העריכו מדענים שתוך כמה חודשים עד שנים וויאג'ר תצא ממערכת השמש‏[1].

בתחילת 2012 הפחיתו מפעילי הגשושית את הטמפרטורה של הספקטרומטר אולטרה סגול שלה כדי להאריך את זמן יכולת שיגור הנתונים שלה. ככל הנראה הגשושית תמשיך לשגר נתונים עד שנת 2025[2]. בספטמבר 2013 הודיעה נאס"א כי "וויאג'ר 1" הגיעה להליופאוזה -קצה הגבול המגנטי של מערכת השמש וכך, לראשונה בתולדות האנושות, חפץ מעשה ידי אדם מגיע אל מעבר למערכת השמש.

מידע עכשווי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשל הקפת הארץ את השמש, דומה כי הגשושית קרבה אלינו למשך תקופה מסוימת בשנה, בעוד היא מתרחקת מן השמש.

  • ב-17 בפברואר 1998 השיגה הגשושית את פיוניר 10 שהייתה עד אז העצם מעשה ידי אדם המרוחק ביותר, ועברה אותה כשהיו שתיהן במרחק 69.419 יחידות אסטרונומיות מכדור-הארץ (כ- ± 10,384,934,586 ק"מ).
  • ב-13 בדצמבר 2010 הייתה הגשושית במרחק 116 יחידות אסטרונומיות (כ- ± 17,353,353,001 ק"מ).
  • ב-2 באוגוסט 2011 הייתה הגשושית במרחק 117.8436 יח"א (כ- ± 17,629,151,635 ק"מ).
  • ב-9 בספטמבר 2012 הייתה הגשושית במרחק 121.836 יח"א (כ- ± 18,226,406,174 ק"מ).
  • ב-דצמבר 2012 הייתה הגשושית במרחק 123.620 יח"א (כ- ± 18,493,288,775 ק"מ).
  • ב-ספטמבר 2013 הגיעה הגששית לקצה הגבול המגנטי של מערכת השמש (לפי הודעה רשמית של נאס"א).

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ כתבה באתר וויאג'ר של נאס"א
  2. ^ כתבה באתר וויאג'ר של נאס"א
Q space.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא מדעי החלל. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.