וולבי גריי
 וולבי גריי
| |
|---|---|
איור של זוג וולביי גריי
| |
| מצב שימור | |
 | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| על־מחלקה: | בעלי ארבע רגליים |
| מחלקה: | יונקים |
| סדרה: | קנגוראים |
| תת־סדרה: | דמויי-קנגורו |
| משפחה: | קנגוריים |
| סוג: | קנגורו |
| מין: | וולבי גריי |
| שם מדעי | |
 Macropus greyi
| |
| תחום תפוצה | |
| |
| |
וולבי גריי או וולבי טולאץ' (שם מדעי: Macropus greyi) הוא מין נכחד של יונק כיס בינוני-קטן בסוג קנגורו שהיה אנדמי לדרום ויקטוריה שבאוסטרליה, והוכחד מן העולם בשנת 1939 או ב-1970. הוא תואר מדעית לראשונה בשנת 1845 על ידי הזואולוג הבריטי ג'ורג' רוברט וטרהאוס (אנ'), והוא משויך לתת-הסוג Notamacropus. שמו המדעי נגזר כדלהלן: Macropus = '"רגל גדולה" ומתייחס לרגליו הארוכות שמאפיינות את הקנגוראים. greyi הוא על שמו של הזואולוג והטקסונום הבריטי ג'ון אדוארד גריי (אנ'). מבחינה גנטית וחיצונית וולבי גריי היה דומה בעיקר לוולבי סבך מערבי ולוולבי זנב-שוט.
אנטומיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
וואלבי גריי היה בעל חיים חינני ורזה, והתאפיין במבנה גוף קומפקטי ועגול עם אוזניים צרות ועגלגלות. הראש שלו היה רחב וקצר עם חרטום משולש. העיניים והחוטם שלו היו בינוניים ושחורים. הגפיים הקדמיות שלו היו קצרות ביותר ובעלות טפרים דקיקים וחדים, והגפיים האחוריות היו ארוכות וחזקות יחסית עם 3 אצבעות בעלות 4 טפרים. הזנב היה דק וארוך למדי. אורך ראש וגוף הזכרים היה עד 810 מ"מ, ושל הנקבות עד ל-840 מ"מ. אורך זנב הזכרים היה 730 מ"מ, ושל הנקבות עד 710 מ"מ.
הפרווה של וולבי גריי הייתה קצרה ודקה למדי, והייתה מורכבת משערות צפופות דמויות צמר. הצבע הכללי של מין זה היה אפור-חום אפרפר בהיר, עם גוון צהבהב כהה על הגב; אזור הגחון והחזה היה צהבהב חיוור. הכתפיים והצד האחורי של האוזניים היו עם גוון אדמדם, כשהצד הפנימי של האוזניים היה לבנבן וקצוותיהן היו שחרחרים. מאחורי הכתפיים ועד לבסיס הזנב הפרווה הייתה מסומנת בכתריסר פסים דהויים רוחביים בדומה לנומבט, והם היו בצבע אפור בהיר וכהה לסירוגין. הזנב היה בצבע אפור חיוור בבסיס, והפך לחיוור יותר ויותר עד צבע כמעט לבן בקצהו.
הגפיים והרגליים היו בצבע חום בהיר וחיוור בניגוד בולט לכפות הידיים והרגליים השחורות. מעל העיניים היו גבות לבנות בולטות. בדומה לצבי לוולבי גריי היה פס שחור עבה ובולט מהעין עד לאף, והוא גבל בפס לבן עבה יותר מתחתיו, שהיה מתוח מהשפתיים לאורך הלחי - כמעט עד לאוזן. סביר להניח שהמרקם של פרוות הוולבי השתנה בין העונות ובין הזכרים לנקבות.
אקולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
וולבי גריי היה אנדמי ליבשת אוסטרליה ולטריטוריות דרום-מערב ויקטוריה ודרום-מזרח אוסטרליה הדרומית. בעת תחילת ההתיישבות האירופאית הטווח שלו היה מוגבל לאזור מישורי פלינדרס שלחופי האוקיינוס ההודי (בין הרי החיץ הגדול להרי פלינדרס) באזור שבו מצוי השפך של נהר מארי לאוקיינוס. עם זאת, שרידי עצמות מצביעים על כך שבתקופות מוקדמות יותר הייתה לו הפצה רחבה יותר בחוף הדרומי - כולל באי הקנגורו ובטסמניה.
בית הגידול המועדף על וולביי גריי היה מורכב מאזורי מרעה-מישוריים וערבות-עשב קצרות בתחומי הביצות, וכן בערבות עשב גבוהות ופתוחות על קרקעות חימר שבין רכסי ההרים. אזורים אלה התאפיינו בעצי אקליפטוס ובכמות משקעים גבוהה למדי. הטמפרטורות בתחומי המחייה ההיסטוריים שלו מתאפיינים בטמפרטורה של 10–30 מעלות ובכמות משקעים ממוצעת של 250–500 מילימטר לשנה.
וולבי גריי היה ידוע כבעל חיים חברתי ונטה לחיות בקבוצות קטנות. לעיתים קרובות היה ניתן לראות מספר פרטים רועים או נחים יחדיו. באזורים עם סביבת מחיה העני במשאבים, וולבים אלו נטו להיות בודדים בדרך כלל. מעבר לכך אין שום מידע זמין על האקולוגיה וההרגלים של המין, וסביר להניח שנתוני הרבייה שלו דמו למיני וולבי אחרים.
הכחדה[עריכת קוד מקור | עריכה]
החל מהגעת האירופאים ליבשת, אוכלוסיות וולבי גריי צומצמו במהירות. בין שלל האיומים שצצו באותה תקופה ניתן למנות את תרבות הציד של האירופאים לפרוותו היפה של הוולבי ולספורט, הבאתו של השועל האדום לאוסטרליה שצד את הוולבים בקלות יחסית, ובעיקר אובדן בית הגידול שהתבצע על ידי ייבוש המוני של ביצות וסילוק הצמחייה מאזור בית גידולו ההיסטורי בסביבות 1862. בעקבות כך וולביי טולאץ' נעלמו במהירות מרוב הטווח שלהם והוגבלו יותר ויותר לאזורים מבודדים.
בשנת 1920, נעשו מאמצי שימור כדי לנסות ולהציל את הוולבי שעמד על סף הכחדה. התוכנית הייתה ללכוד את הפרטים האחרונים ששרדו ולגדל אותם בשבי. מאמץ זה הסתיים באסון לאחר ש-10 פרטים מתוך 14 וולבים נהרגו בטעות בניסיון ללכוד אותם. 4 הפרטים הנותרים שרדו בשבי למשך תקופה מסוימת. ניסיון נוסף להעביר את הוולבים לאזור מוגן היטב באי הקנגורו לא נחל הצלחה. התצפיות האחרונות על וולביי גריי בטבע נרשמו בשנת 1924, והוולבי האחרון הידוע שרד בשבי עד שנת 1939. למרות זאת, מחקרים מקיפים שהתנהלו על ידי שירות הפארקים הלאומים של אוסטרליה באזור בית גידולו ההיסטורי, קיבלו מפי המקומיים דיווחים שנחשבים כאמינים על כך שהוולבים הללו היו חיים עדיין באזור בסביבות 1970.
מכיוון שחלפו 50 שנה ללא צפייה וודאית בפרט חי, ארגון השימור IUCN מסווג את וולבי גריי כבעל חיים ש"נכחד" (EX).
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- וולבי גריי, באתר NCBI (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ וולבי גריי באתר הרשימה האדומה של IUCN