וולבי יערוני זוטר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קריאת טבלת מיוןוולבי יערוני זוטר
מצב שימור
נכחדנכחד בטבעסכנת הכחדה חמורהסכנת הכחדהפגיעקרוב לסיכוןללא חששמצב שימור: קרוב לסיכון
קרוב לסיכון (NT)[1]
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
על־מחלקה: בעלי ארבע רגליים
מחלקה: יונקים
סדרה: קנגוראים
תת־סדרה: דמויי-קנגורו
משפחה: קנגוריים
סוג: ולבי יערוני
מין: וולבי יערוני זוטר
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Dorcopsulus vanheurni
תומאס, 1922
תחום תפוצה
Small Dorcopsis area.png
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

וולבי יערוני זוטר (שם מדעי: Dorcopsulus vanheurni) הוא מין של וולבי קטן דמוי חולדה בסוג וולבי יערוני, האנדמי לרכסי ההרים של גינאה החדשה. הוא תואר מדעית בשנת 1841 על ידי אולדפילד תומאס והוא המין הקטן בסוגו. אף על פי שטווח התפוצה שלו גדול יותר מקרובו וולבי יערוני מקלאי ובעבר הוא היה נפוץ למדי, הוולבי הזוטר נדיר יחסית כיום כתוצאה מציד וקשה במיוחד למצוא אותו בקרבת מגורי אדם.

תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוולבי הזוטר הוא יונק קטן ושעיר, הנראה כצורת ביניים בין הוולבי לחולדה: הגוף שלו קומפקטי ועגלגל, הראש קטן ומשולש, ויש לו עיניים שחורות גדולות ובולטות וחוטם ריבועי קטנטן וכהה. האוזניים קטנות ועגולות והן דלילות בשיער. גפיו הקדמיות קצרצרות ודקיקות ולהן חמישה טפרים קטנים. הרגליים האחוריות גדולות ומסיביות יותר, עם קרסוליים ארוכים ושלוש אצבעות בעלות ארבעה טפרים. זנבו של הוולבי הזוטר ארוך יחסית, עבה בבסיסו וצר בקצהו. אורך ראשו וגופו של הוולבי הזוטר: 44-31 סנטימטרים, ואורך זנבו 22–40 סנטימטרים; משקלו נע בין 1.5 ל-2.3 קילוגרם. הוא נחשב לאחד המינים הגדולים בתוך המיקרו-פאונה של גינאה החדשה.

הפרווה החדגונית של הוולבי הזוטר גסה ושעירה ומזכירה את פרוות החולדה. צבעה כהה יחסית, ונע בין חום כהה לחום שוקולדי או אפילו פחם, עם גוונים בהירים יותר בגפיים ובירכיים. המצח, הראש, הגחון והחזה עשויים להיות בעלי גוון זהוב, והחרטום, קצות האוזניים והגפיים בצבע כהה במעט משאר הגוף. הלחיים והזנב חיוורים יחסית. הוולבי הזוטר נבדל מקרובו וולבי מקלאי, בכך שהוא קטן וכהה יותר, באוזניו הקטנות ובזנבו הארוך אשר אינו בהיר בקצהו. הדו-צורתיות הזוויגית אינה בולטת אצל מין זה למעט אי אלו הבדלים באורך הזנב והגוף.

תפוצה ואקולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דגימה של וולבי יערוני זוטר. ניתן להבחין בדמיון לחולדה.

הוולבי הזוטר אנדמי לאי גינאה החדשה והוא מצוי בשטחן של שתי המדינות החולקות את האי: פפואה ואינדונזיה. התפוצה הגאוגרפית שלו משתרעת לאורך רכסי ההרים החוצים את האי מהמזרח למרכז: רכס אואן סטנלי ורכס ביסמרק; הוא מצוי גם בחצי האי הואון ובהרי פוג'ה, ונעלם ממספר רכסי הרים מבודדים דוגמת רכס שרדר, רכס הונשטיין, רכס טוריצ'ילי ואולי גם רכס אלברט. בית הגידול שלו מורכב מיערות גשם הרריים בגבהים של 3,100-800 מטר מעל פני הים, בדרך כלל מסוג יערות עננים שבהם ערפל תמידי, משקעים גבוהים ויוצאי דופן, צמחייה סבוכה, ואדמה בוצית אשר עשירה בשרכים, בשיחים ובצמחים מטפסים. הוא מצוי גם בקרחות יער, ברצועות מנשק שבין היער לסוואנה הגשומה, ונראה לעיתים קרובות על שפת הנחלים.

מעט מאוד ידוע על אורח החיים של המין. הוולבי הזוטר הוא יונק פעיל יום, אשר נמצא מרבית הזמן בשטח ביתי קבוע שגודלו נע בין דונם לדונם וחצי. את שעות הלילה הוא מבלה בשינה במקום מסתור מוגן, דוגמת חורים באדמה ומתחת לשורשי עצים. התנוחה השפופה שלו מותאמת היטב לתנועה בתוך השיחים, והפרווה הכהה שלו מתמזגת להפליא עם האדמה החשוכה והבוצית של היער. הוולבי הזוטר ניזון מעלים שונים, אפיפיטים ופירות שנפלו על קרקעית היער. הוא מגוון את תזונתו בפטריות ובשורשים. הרבייה מתרחשת בכל השנה ללא עונה קבועה. הנקבה ממליטה גור יחיד בדרך כלל.

מצב שימור[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוולבי היערוני הזוטר מסווג על ידי הרשימה האדומה של IUCN במצב השימור קרוב לסיכון (NT), מכיוון שהאוכלוסייה שלו נמצאת בירידה משמעותית כתוצאה מציד, והוא מתקרב בהדרגה לקריטריונים של מצב השימור פגיע (VU). הוולבי הזוטר מאויים מעלייה בצפיפות האוכלוסייה האנושית, ומציד אינטנסיבי לבשר. הוא נחשב לפריט מזון מבוקש על ידי הציידים המקומיים בשל שכיחותו והיותו מין גדול יחסית למרבית יונקי פפואה הזעירים. איום חמור נוסף עליו, הוא מצד כלבי בר אשר צדים אותו גם באזורים מבודדים ורחוקים ממקום יישוב, ובכך מקשים עליו למצוא מקום מפלט מפני הציד האנושי. בנוסף, בית הגידול שלו הולך ומצטמצם כתוצאה מבירוא יערות לשימוש חקלאי. מחקרים אודות צפיפות האוכלוסייה של הוולבי הזוטר, מצאו שהם מושפעים בחדות מנוכחות אנושית, כאשר הצפיפות הגבוהה ביותר נמצאת ברכסי הרים בלתי נגישים.

הוולבי הזוטר מצוי במספר אזורים מוגנים, והבולט שבהם הוא אזור השימור YUS בחצי הואון שהוקם עבור קנגורו אילני הואון, ובו יש אוכלוסייה משגשגת של הוולבי הזוטר אשר נמצאת בעלייה מתמדת. ברוב חלקי פפואה, הוא סובל מהכחדות מקומיות, במיוחד מרכסי הרים מבודדים דוגמת טוריצ'ילי, שרדר והונשטיין שבהם הוא אינו קיים עוד.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא וולבי יערוני זוטר בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ וולבי יערוני זוטר באתר הרשימה האדומה של IUCN