וולבי סלע פרוסרפיני
 וולבי סלע פרוסרפיני
| |
|---|---|
| |
| מצב שימור | |
 | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| על־מחלקה: | בעלי ארבע רגליים |
| מחלקה: | יונקים |
| סדרה: | קנגוראים |
| תת־סדרה: | דמויי-קנגורו |
| משפחה: | קנגוריים |
| סוג: | וולבי סלעים |
| מין: | וולבי סלע פרוסרפיני |
| שם מדעי | |
 Petrogale persephone
| |
| תחום תפוצה | |
| |
| |
וולבי סלע פרוסרפיני (שם מדעי: Petrogale persephone) הוא מין של וולבי גדול ונדיר בסוג וולבי הסלע שאנדמי לאזור מצומצם בחוף המזרחי של יבשת אוסטרליה ונמצא בסכנת הכחדה. וולבי זה התגלה רק בשנות ה-70 של המאה ה-20 ליד העיר פרוסרפין בקווינסלנד, והוא מאוים מצד התיישבות אנושית ומסלילת כבישים בסביבת המחיה שלו שגורמת לפיצול האוכלוסייה לכיסים מבודדים, לצד טריפה של כלבים משוטטים והרעלה מצמחי נוי רעילים.
גילוי[עריכת קוד מקור | עריכה]
המדע התוודע לראשונה לקיומו של וולבי זה רק בשנת 1977, לאחר שחקלאים בעיר פרוסרפין דיווחו על וולבים ייחודים ומסתורים ביערות הטרופיים שסביב העיר. הוא תואר מדעית בשנת 1982 על ידי ג'רלד מייקל מיינס (Gerald Michael Maynes) בתוך קבוצת המינים קסנטופוס (xanthopus) שבסוג וולבי סלעים, ונקרא Petrogale persephone (סמור הסלע של פרוסרפין) על שם העיר שבסביבתה התגלה. העובדה שיונק כה גדול לא נודע קודם לכן לחוקרי הטבע האוסטרלים תמוהה ואינה מובנת מאליה, ומיוחסת לכך שהמין זהיר וחששן, פעיל לילה ושוכן באזורים סלעיים ביערות גשם טרופיים.
אנטומיה ומראה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הוולבי הפרוסרפיני הוא המין השלישי בגודלו בסוג וולבי סלע לאחר וולבי צהוב-רגל ווולבי זנב-מברשת. מבנה גופו חסון ומוצק, צווארו רחב וקצר וראשו משולש ודמוי אייל. האוזניים שלו גדולות, רחבות ועגולות, ועיניו ואפו בגודל בינוני. כל ארבעת הגפיים עבות ושריריות, אך האחוריות גדולות, ארוכות וחזקות יותר. לוולבי פרוסרפיני יש סוליות ספוגיות מחוספסות בכפות הרגליים, המסייעות לו לאחוז בסלע מבלי להחליק; הוא מסתייע גם בטפריו הקצרים דמויי המסמר וביכולת הקפיצה שלו כדי לטפס בזריזות על רכסים סלעיים, וזנבו הארוך והשעיר בעל מברשת שיער בקצהו ומשמש את הוולבי לאיזון במהלך הקפיצות. הוולבי הפרוסרפיני בעל מסת גוף כבדה למדי ומפגין דו-צורתיות זוויגית ניכרת: משקל הזכר 10.2-4.3 קילוגרם, ומשקל הנקבה 7.4-3.5 קילוגרם. אורך ראשו וגופו בממוצע 49–64 סנטימטרים, ואורך זנבו: 71-51 סנטימטרים.
הפרווה של הוולבי הפרוסרפיני עבה וגסה, ואף על פי שהיא רבגונית יותר ממרבית המינים האפרוריים בסוג וולבי הסלע, בכל זאת לא תמיד קל להבדיל בינו לבין מינים אחרים עקב הווריאציה הרבה במראה בין אזורי התפוצה המבודדים. צבעה הכללי נע בין חום-אדמוני לערמון, בורדו או אפרורי, שמתמזג היטב עם הנוף הסלעי ביערות האפלוליים. הפרווה הופכת לצהבהבה, אפרפרה או קרמית בצד התחתון הכולל את החזה, הגרון, הבטן והמפשעה. הזרועות, הרגליים, הצוואר ובסיס הזנב בהירים משאר הגוף (כתמתם, אפרפר או בז'), בניגוד מובהק לכפות הידיים והרגליים השחרחרות. מאחורי הזרועות, יש לוולבי הפרוסרפיני טלאי שחור גדול בדומה לוולביי סלע אחרים, אך הפס הלבן בסמוך לטלאי נעדר אצלו.
פניו של הוולבי צבועות באפור כהה, ויש לו פס ערמוני דקיק על המצח וכתם שחור גדול על החרטום. הלחיים בצבע צהבהב, אפרפר חיוור או לבן, והסנטר והשפתיים לבנים. דפוס הפסים השחור-לבן שאופייני לסוג בפנים, כמעט ולא נראה אצל מין זה עקב ההתמזגות של הפסים הדהויים עם הפנים הכהות ועם הלחיים הבהירות בהתאמה. האוזניים אדמדמות משני הצדדים עם רצועה צהבהבה בקצוות. זנבו של הוולבי בצבע אפרפר או צהבהב, ובחציו השני הוא הופך לאדמוני, בורדו או שחרחר.
תפוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הוולבי הפרוסרפיני אנדמי לחוף הצפון-מזרחי של קווינסלנד באוסטרליה. התפוצה שלו היא הקטנה והמצומצמת ביותר מכל וולביי הסלע, ומוגבלת לרחבי פלך ויטסאנדיי שנמצא במחוז ויטסאנדיי באזור מאקאי שבקווינסלנד, סביבות הערים: פרוסרפין ואיירלי ביץ'. הוא מצוי באופן טבעי גם על האי גלוסטר מאיי ויטסאנדיי ליד שונית המחסום הגדולה, ובשנת 1998 הובא על ידי רשויות השימור לרכס קלארק באי היימן הסמוך. סך המושבות הידועות בטבע של וולבי זה נע בין 24 ל-26.
בית הגידול של הוולבי הפרוסרפיני מורכב מצוקים ורמות סלעיות בגובה של עד 140 מטר מהקרקע הפזורים בתוך יערות גפניים מיקרופיליים ויערות גשם טרופיים, ולעיתים גם בגבעות סלעיות בחורש ים-תיכוני פתוח. בעונה היבשה, הוולבים פוקדים בתדירות גבוהה כרי דשא שבשולי היערות בשל המחסור במזון. ההתיישבות האנושית בסביבת המחיה של הוולבי לצד סלילת כבישים, גרמו לפיצול האוכלוסייה למספר אזורים מבודדים.
אקולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
וולבי פרוסרפיני הוא יונק פעיל לילה, ומבלה את שעות היום במנוחה במקלט טבעי דוגמת מערה או נקיק מפני טורפים וטמפרטורות גבוהות. חרף זאת, בימים קרירים הוא עשוי לצאת ממקום מחבואו ולהתחמם על הסלעים. הוולבי הוא יונק חברותי החי במושבות; בדרך כלל, 8-4 וולבים חולקים את אותה ערימת סלעים, אולם במקרים מסוימים מספרם עשוי לטפס אפילו ל-35 פרטים. במקומות שבהם המרחק בין ערימות סלעים אינו גדול, הוולבים הפרוסרפינים נוהגים לעבור ממושבה למושבה מדי פעם. גם במהלך השיחור אחר מזון בשעות החשיכה, הוולבים עשויים לרעות יחדיו בקבוצות קטנות של 2–6 פרטים. כל וולבי חי בשטח ביתי קבוע שגודלו משתנה בין הזוויגים ובין העונות: בעונה היבשה, גודל השטח הוא 13.6 דונם לזכר, ו-12.4 דונם לנקבה; בעונה הגשומה לעומת זאת, שטח הזכר מתרחב ל-20.1 דונם, בעוד שהנקבה מסתפקת ב-9.7 דונם. השטחים הביתיים אינם נמצאים בשימוש בלעדי, וחופפים ברובם לשטחים של וולבים אחרים.
הטורפים הטבעיים של הוולבי הפרוסרפיני הם הדינגו, כוח התחרה ופיתון השטיחים. כאשר רשויות השימור האוסטרליות שחררו לראשונה וולבים לאי היימן, וולבים רבים נמצאו מתים עם פצעים התואמים להתקפות של עיט מחודד-זנב ועיטם לבן-גחון. בשל כך, השחרורים הבאים לאי כללו תקופת התאקלמות של שלושה חודשים בשטח מאובטח באי, עד שהוולבים למדו להישמר מפני חשיפה לעופות הדורסים על הסלעים הגבוהים. כדי להגן על עצמו מטריפה, הוולבי סורק את סביבתו באופן תמידי, ומשתדל לשהות על על הסלעים הגבוהים בתוך היער הצפוף שבו הפרווה האפלולית מתמזגת היטב עם הנוף.
וולבי פרוסרפיני הוא יונק צמחוני שאינו בררן, הניזון מלפחות 142 מיני צמחים בסביבת המחיה שלו. כ-60% מתזונתו מורכבת מפלורה קרקעית שאותה הוא משיג לעיתים קרובות בשולי היער. הרכב התזונה משתנה בין העונות: בעונה הגשומה העשב תופס את המקום הראשון עם 54%, עלי עצים 34%, שיחים 8% וגפנים 0.7%; בעונה היבשה לעומת זאת, העשב אמנם עדיין מהווה 52%, עלים וענפי עצים 32%, שיחים 7%, אך הגפנים גודלים דרמטית ל-8%. בכל העונות, פטריות מהווה 1% בלבד מהתזונה הכוללת, ועשבי תיבול, פרחים וזרעים אף פחות מכך. אף על פי שהוולבי מעדיף להישאר בקרבת הסלעים, הצורך במזון מאלץ אותו לצאת לעיתים מהיער המוגן; האוכלוסיות היבשתיות עשויות לבקר בגינות ושדות במהלך הלילה או ללחך עשב בשולי הכבישים, והאוכלוסיות באיים ניזונות גם מהצמחייה המגוונת מבקרות בבתה הנמוכה שעל החופים בעלת הצמחייה המגוונת.
כתוצאה מאופיו הלא בררני, וולבי פרוסרפיני מאוים מצד הכנסת צמחים רעילים לשטחי המחיה שלו. להוציא מספר נחלים, אין בדרך כלל מקורות מים קבועים בסביבת המחיה של הוולבי; כדי להתגבר על כך, הוולבי שותה מים המצטברים על נקיקים. וולבי סלע חדגוני, וולבי ביצות ופדמלון אדום-רגל, מתחרים עם הוולבי הפרוסרפיני על מקורות המזון. באי היימן, הוולבי התחרה בעבר על מקורות המזון עם עיזים ששוחררו באי והפכו לפראיות; מרבית העיזים באי חוסלו בפעולות ממוקדות.
וולבי פרוסרפיני יכול להתרבות כל השנה בתנאים סביבתיים נוחים. ההיריון נמשך 30–34 ימים, והנקבה יכולה להיכנס להיריון נוסף מיד לאחר ההמלטה כשהתפתחות העובר החדש מוקפאת בתגובה לייצור מוגבר של הורמון ההנקה פרולקטין עד שהכיס יתפנה. הגור שוהה בתוך הכיס 6–7 חודשים, והוא נגמל 3 חודשים לאחר עזיבת הכיס. תהליך הגמילה גורם להמשך התפתחות של העובר הקודם, כך שהוולבית עשויה ללדת זמן קצר לאחר שהגור עזב את הכיס. הזכר מגיע לבגרות בגיל שנתיים, והנקבה בגיל 20 חודשים. באזורי חפיפה עם וולביי סלע אחרים, עלולים להתרחש צאצאי כלאיים בינם לבין וולבי פרוסרפיני.
תוחלת החיים של הוולבי הפרוסרפיני בטבע עד 10 שנים.
מצב[עריכת קוד מקור | עריכה]
הוולבי הפרוסרפיני מסווג על ידי הרשימה האדומה של IUCN במצב השימור סכנת הכחדה (EN), מכיוון שטווח התפוצה הכולל שלו פחות מ-5,000 קילומטרים רבועים, האוכלוסייה שלו מפוצלת מאוד, וישנה ירידה מתמשכת בהיקף ובאיכות בית גידול ובמספר הוולבים הבוגרים.
האיומים על הוולבי הפרוסרפיני רבים ומגוונים: התפתחות התיירות והתיישבות האנושית באזור מובילות להפרעה רבה לסביבת המחיה ולפיצול האוכלוסיות בעקבות סלילת כבישים; כתוצאה מכך, המגוון הגנטי של הוולבי יורד בשל חוסר מגע בין האוכלוסיות, ופרטים רבים נדרסים במהלך חציית הכבישים. צמחים אקזוטיים רעילים שנשתלים בגינות בתור צמחי נוי דוגמת וינקה ורודה, ניצנית, הרדוף הנחלים, היהודי הנודד, סולנום, קולקס, דיפנבכיה, דטורה, חלבלוב, פלפלון דמוי-אלה, יטרופה או קיקיון מצוי, עלולים להסב נזק חמור לוולבים שמבקרים בגינות במהלך הלילה מאחר שכאמור המין אינו בררן במזונו, וחלק מהם אף פולשים לתוך בית הגידול של המין ועשויים לגרום להרעלה המונית. טפילים ומחלות מועברים על ידי חתולים וכלבים פראיים השורצים באזורי הפרברים ובסמיכות ליערות, והאחרונים מהווים בנוסף גם איום ממשי על פרטים בוגרים אם במוות ישיר ואם במוות מלחץ. על אלה ניתן להוסיף גם הכלאה עם וולבי סלע חדגוני ותחרות בין השניים על מקורות מזון שמתרחשת באזורי חפיפה בין המינים.
הוולבי נחשב למין מאוים ומוגן בחוק האוסטרלי. 60% מאוכלוסיות הוולבי נמצאות על אדמות מדינה, מתוכם 41% בארבעת האזורים המוגנים הבאים: הפארק הלאומי קונוויי, הפארק הלאומי דרייאנדר, הפארק הלאומי האי גלוסטר ורכס קוני ביער פרוסרפין. תוכנית השימור האוסטרלית עבור הוולבי כוללת פיקוח על האוכלוסיות הקיימות, חיפוש אוכלוסיות לא ידועות נוספות, מיפוי בית הגידול של המין ורכישת שטחים פרטיים בהתאם לכך, חיסול כלבים וחתולים משוטטים, העלאת המודעות בקרב האוכלוסייה המקומית, מזעור הקטל בכבישים והקמת גרעיני רבייה בשבי.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Maynes, G. M. "A new species of rock wallaby, Petrogale persephone (Marsupialia: Macropodidae), from Proserpine, central Queensland." Australian Mammalogy 5 (1982): 47-58.
- Johnson, Peter M., and J. Steven C. Delean. "Reproduction in the Proserpine rock-wallaby, Petrogale persephone Maynes (Marsupialia: Macropodidae), in captivity, with age estimation and development of pouch young." Wildlife Research 26.5 (1999): 631-639.
- Johnson, Peter M., Barry J. Nolan, and D. N. Schaper. "Introduction of the Proserpine rock-wallaby Petrogale persephone from the Queensland mainland to nearby Hayman Island." Australian Mammalogy 25.1 (2003): 61-71.
- Beveridge, I., et al. "Helminth-Parasites of Rock-Wallabies, Petrogale Spp (Marsupialia), From Queensland." Wildlife Research 16.3 (1989): 273-287.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
תמונות של וולבי סלע פרוסרפיני- מידע ותמונות של וולבי סלע פרוסרפיני
- מידע מפורט אודות וולבי סלע פרוסרפיני, באתר המחלקה לאיכות הסביבה של אוסטרליה
- וולבי סלע פרוסרפיני, באתר ITIS (באנגלית)
- וולבי סלע פרוסרפיני, באתר NCBI (באנגלית)
- וולבי סלע פרוסרפיני, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
- וולבי סלע פרוסרפיני, בבסיס הנתונים ARKive (באנגלית)
- וולבי סלע פרוסרפיני, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- וולבי סלע פרוסרפיני, באתר GBIF (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ וולבי סלע פרוסרפיני באתר הרשימה האדומה של IUCN
