וולודימיר ליוטיי

וולודימיר ליוטיי
Володимир Іванович Лютий

מידע אישי
לידה	20 באפריל 1962 (בן 61) דנייפרופטרובסק שבברית המועצות, כיום באוקראינה
שם מלא	וולודימיר איבנוביץ' ליוטיי
גובה	1.88 מטר
עמדה	קשר התקפי
מועדונים מקצועיים כשחקן*
שנים מועדונים הופעות (ש)
1979–1989 1989 - 1991 1991 -1992 1992 1993 1993 1994 1994 -1996 1996 1996 -1997 1997–1998 1998 - 1999 1999–2001 דנייפרו דנייפרופטרובסק שאלקה 04 דיסבורג בוכום בורסאספור רוט-וייס אוברהאוזן אונטרהאכינג זלמרוהר דנייפרו דנייפרופטרובסק פרוסן קלן ויטליך באד הונף פ.צ. יונקרסדורף 250 (51) 45 (9) 36 (6) 3 (0) 2 (0) 6 (0) 10 (6) 43 (5) 1 (0)
נבחרת לאומית כשחקן
1990 1992 ברית המועצות חבר המדינות העצמאיות 3 (1) 3 (0)
קבוצות כמאמן
2007 2010–2011 2013 2013 2014–2015 2016 2017 2018 - 2020 לוקומוטיב מוסקבה (עוזר מאמן) רוסטוב (מאמן זמני/עוזר מאמן) פ.צ. ניסטרו (מולדובה) ראפיד גידיגיצ'י (מולדובה) פ.צ. סקסן (מולדובה) זוגדידי סומי (אוקראינה) הנזה רוסטוק (מאמן נוער)
* הנתונים מתייחסים למשחקי הליגה בלבד

וולודימיר איבנוביץ' ליוטיי (באוקראינית: Володимир Іванович Лютий, נולד ב-20 באפריל 1962 בדנייפרופטרובסק שבברית המועצות, כיום באוקראינה) הוא כדורגלן עבר אוקראיני ומאמן בהווה. כשחקן היה ליוטיי מזוהה בעיקר עם המועדון דנייפר דנייפרופטרובסק, וערך שש הופעות בינלאומיות, בנבחרות נבחרת ברית המועצות ונבחרת חבר העמים. ליוטיי זכה במדליית זהב באולימפיאדת סיאול (1988) עם הנבחרת האולימפית של ברית המועצות.

ביוגרפיה

קריירת מועדונים

ליוטיי החל את קריירת הבוגרים בשנת 1979 בדנייפרו דנייפרופטרובסק, ששיחקה אז בליגת העל הסובייטית ונחשבה לקבוצת צמרת. ליוטיי שיחק במועדון במשך עשר עונות רצופות, וזכה לראשונה באליפות בשנת 1983. גם בעונות הבאות היו ליוטיי ודנייפרו בצמרת הכדורגל הסובייטי, כאשר סיימו במקום השלישי בעונות 1984 ו-1985, וזכו בשנת 1986 בגביע הפדרציה הסובייטית. בעונת 1986/87 השתתף ליוטיי עם דנייפרו בגביע אופ"א, שם הודחה הקבוצה בסיבוב הראשון על ידי לגיה ורשה. בעונת 1987 סיים ליוטיי עם דנייפרו במקום השני בליגת העל הסובייטית. בשנת 1988 זכה ליוטיי עם דנייפרו באליפות השנייה שלו, וכעבור שנה זכה עמה בגביע הסובייטי, לאחר ניצחון 0–1 על טורפדו מוסקבה בגמר, בו נכנס כמחליף. בעונת 1988/89 הבקיע ליוטיי את שער הבכורה שלו במסגרת אירופית, בתיקו 1-1 מול בורדו במסגרת גביע אופ"א, אך דנייפרו הפסידה 1–2 בגומלין והודחה. בעונת 1989/90 השתתף ליוטיי לראשונה בגביע אירופה לאלופות, בגין זכייתה של הקבוצה באליפות, והבקיע שער בתיקו 2-2 מול סברובסקי טירול בגומלין של שמינית הגמר, אותה צלחה דנייפרו לאחר ניצחון 0–2 במשחק הראשון. זה היה שערו האחרון של ליוטיי עם הקבוצה במסגרת אירופית, שכן ליוטיי עזב את דנייפרו בינואר 1990 לאחר עשר עונות, ולא סיים בקבוצה את עונת 1989/90. ליוטיי הבקיע 51 שערי ליגה ב-250 הופעות במהלך תקופה זו.

בינואר 1990 עבר ליוטיי לשאלקה 04, ששיחקה אז בליגת הבונדסליגה השנייה. בעונתו הראשונה בקבוצה הבקיע שני שערים ב-21 הופעות, אך לא הצליח להעפיל עם שאלקה לבונדסליגה, שכן הקבוצה סיימה רק חמישית. בעונת 1990/91 ליוטיי תפס תפקיד חשוב מאוד בקישור הקבוצה, הבקיע שבעה שערי ליגה, וסייע לשאלקה להעפיל לבונדסליגה מהמקום הראשון. עם זאת, ליוטיי לא נשאר בשאלקה, וחתם בקיץ 1991 בדיסבורג מהבונדסליגה. ליוטיי שיחק עונה אחת בדיסבורג, בה שיתף פעולה עם מיכאל טרנאט ומיכאל תוניס והבקיע שישה שערי ליגה, אך הקבוצה נשרה בתום עונה זו, 1991/92, לבונדסליגה השנייה. בעונת 1992/93 שיחק ליוטיי בבוכום מהבונדסליגה, אך ערך רק שלוש הופעות, ובאותה שנה שיחק גם בבורסאספור הטורקית וברוט-וייס אוברהאוזן הגרמנית, בשתיהן ערך הופעות בודדות. בהמשך שיחק באונטרהאכינג ובזלמרוהר מהליגות הנמוכות בגרמניה, ובשנת 1996 ערך הופעה בודדת בקבוצה בה גדל, דנייפרו דנייפרופטרובסק. את שנות הקריירה האחרונות שלו העביר ליוטיי במועדוני חובבים בגרמניה, עד לפרישתו בשנת 2001.

קריירה בינלאומית

ליוטיי לקח חלק בזכייתה של נבחרת ברית המועצות האולימפית במדליית זהב באולימפיאדת סיאול (1988). ליוטיי פתח בכל משחקיה של ברית המועצות באולימפיאדה למעט משחק אחד בשלב הבתים, ושיחק 115 דקות בגמר, בו ניצחה נבחרת ברית המועצות את נבחרת ברזיל האולימפית בתוצאה 1–2 בהארכה. את הופעתו הראשונה בנבחרת ברית המועצות הבוגרת ערך ליוטיי בשנת 1990, וזומן לסגל הנבחרת למונדיאל 1990. ליוטיי ערך בטורניר זה הופעה אחת, כאשר נכנס כחילוף התקפי בהפסד 0–2 לנבחרת ארגנטינה. ברית המועצות סיימה טורניר מאכזב, כאשר הודחה בשלב הבתים. בשנת 1992, לאחר התפרקות ברית המועצות, נסע ליוטיי ליורו 1992 כחלק מסגל נבחרת חבר המדינות העצמאיות, שהיוותה נבחרת ביניים שכללה נציגים מכל מדינות ברית המועצות, עד שתוקמנה נבחרות עצמאיות לכל מדינה מהגוש הסובייטי. ליוטיי ערך בטורניר זה הופעה אחת, בתיקו 1-1 מול נבחרת גרמניה, והוחלף במחצית המשחק. גם בטורניר זה נחל ליוטיי אכזבה, כאשר נבחרתו הודחה כבר בשלב הבתים. לליוטיי שלוש הופעות במדי נבחרת ברית המועצות בהן הבקיע שער אחד, ועוד שלוש הופעות במדי נבחרת חבר המדינות העצמאיות. לאחר יורו 1992, ליוטיי היה יכול להשתלב בנבחרת אוקראינה, אך לא ערך בשורותיה הופעות.

קריירת אימון

לאחר פרישתו עסק ליוטיי בתפקידי אימון שונים. תחילה שימש עוזר מאמן ומאמן זמני בלוקומוטיב מוסקבה וברוסטוב. אחר כך שימש כמאמן ראשי בשלוש קבוצות שונות במולדובה, פ.צ. ניסטרו, ראפיד גידיגיצ'י ופ.צ. סקסן, ואחר כך שימש מנהל ספורטיבי בפ.צ. טרנופיל האוקראינית. בשנת 2016 אימן ליוטיי את זוגדידי מליגת המשנה בגאורגיה. בהמשך אימן את קבוצת סומי מהליגה השנייה בגרמניה. בשנים 2018 - 2020 מאמן ליוטי את קבוצת הנוער של מועדון הנזה רוסטוק מהליגה הגרמנית.

תארים

עם דנייפרו דנייפרופטרובסק:

• אליפות ליגת העל הסובייטית: 1983, 1988
• הגביע הסובייטי: 1989
• גביע הפדרציה הסובייטית: 1986, 1989
• הסופר קאפ הסובייטי: 1989

עם שאלקה 04:

• אליפות הבונדסליגה השנייה: 1990/91

עם הנבחרת האולימפית של ברית המועצות:

• אולימפיאדת סיאול (1988): מדליית זהב

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא וולודימיר ליוטיי בוויקישיתוף

• פרופיל, באתר Transfermarkt
• פרופיל, באתר Fussballdaten.de (בגרמנית)
• פרופיל, באתר National Football Teams
• פרופיל, באתר FootballDatabase.eu
• פרופיל המאמן, באתר Transfermarkt