בורקינה פאסו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף וולטה עילית)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בורקינה פאסו
Burkina Faso
Flag of Burkina Faso.svg Coat of arms of Burkina Faso.svg
דגל סמל
לחצו כדי להקטין חזרה
מצרים תוניסיה לוב אלג'יריה מרוקו מאוריטניה סנגל גמביה גינאה ביסאו גינאה סיירה לאון ליבריה חוף השנהב גאנה טוגו בנין ניגריה גינאה המשוונית קמרון גבון הרפובליקה של קונגו אנגולה הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו נמיביה דרום אפריקה לסוטו סווזילנד מוזמביק טנזניה קניה סומליה ג'יבוטי אריתריאה סודאן רואנדה אוגנדה בורונדי זמביה מלאווי זימבבואה בוטסואנה אתיופיה דרום סודן הרפובליקה המרכז-אפריקאית צ'אד ניז'ר מאלי בורקינה פאסו תימן עומאן איחוד האמירויות הערביות ערב הסעודית עיראק איראן כווית קטר בחריין ישראל סוריה לבנון ירדן קפריסין טורקיה אפגניסטן טורקמניסטן פקיסטן יוון איטליה מלטה צרפת פורטוגל מדיירה ספרד האיים הקנריים כף ורדה מאוריציוס ראוניון מיוט קומורו סיישל איי קרגלן מדגסקר סאו טומה ופרינסיפה סרי לנקה הודו אינדונזיה בנגלדש הרפובליקה העממית של סין נפאל בהוטן מיאנמר אנטארקטיקה ג'ורג'יה הדרומית פרגוואי אורוגוואי ארגנטינה בוליביה ברזיל גיאנה הצרפתית סורינאם גיאנה ונצואלה קנדה גרינלנד איסלנד מונגוליה נורווגיה שוודיה פינלנד אירלנד הממלכה המאוחדת הולנד ברבדוס בלגיה דנמרק שווייץ אוסטריה גרמניה סלובניה קרואטיה צ'כיה סלוקריה הונגריה פולין רוסיה ליטא לטביה אסטוניה בלארוס מולדובה אוקראינה מקדוניה אלבניה מונטנגרו בוסניה והרצגובינה סרביה בולגריה רומניה גאורגיה אזרבייג'ן ארמניה קזחסטן אוזבקיסטן טג'יקיסטן קירגיזסטן רוסיהBurkina Faso on the globe (Africa centered).svg
אודות התמונה
מוטו לאומי אחדות, קידמה, צדק
המנון לאומי המנון הניצחון
יבשת אפריקה
שפה רשמית צרפתית
עיר בירה
(והעיר הגדולה ביותר)
ואגאדוגו
13°00′N 2°00′W / 13.000°N 2.000°W / 13.000; -2.000
משטר דמוקרטיה נשיאותית
ראש המדינה
- נשיא
- ראש ממשלה
נשיא
רוק מארק כריסטיאן קאבורה
פול קאבה טיאבה
הקמה
- עצמאות
- תאריך

מצרפת
5 באוגוסט 1960
שטח[1]
- דירוג עולמי
- אחוז שטח המים
274,200 קמ"ר 
75 בעולם
0.1%
אוכלוסייה[2]
(הערכה ליולי 2015)

- דירוג עולמי של אוכלוסייה
- צפיפות
- דירוג עולמי של צפיפות

18,931,686 נפש 
59 בעולם
69.04 נפש לקמ"ר
137 בעולם
אוכלוסייה לפי גילאים
 
 
 
 
 
0 10 20 30 40 50 60 70 80
גילאי 0 - 14 45.20%
גילאי 15 - 24 20.08%
גילאי 25 - 54 29.13%
גילאי 55 - 64 3.14%
גילאי 65 ומעלה 2.45%
תמ"ג[3]
(הערכה לשנת 2015)

- דירוג עולמי
- תמ"ג לנפש
- דירוג עולמי לנפש

31,180 מיליון $ 
126 בעולם
1,647 $
209 בעולם
מדד הפיתוח האנושי[4]
(2014)

- דירוג עולמי

0.402 
183 בעולם
מטבע פרנק CFA מערב אפריקני ‏ (XOF)
אזור זמן UTC
סיומת אינטרנט .bf
קידומת בינלאומית 226
(למפת בורקינה פאסו רגילה)
Burkina Faso location map.svg
 
בובו-דיאולאסו
בובו-דיאולאסו
פאדה נגורמה
פאדה נגורמה
בורקינה פאסו
יובלי נהר וולטה העילית, בצבעים שונים
בלז קומפאורה, נשיא בורקינה פאסו בשנים 2014-1987

בורקינה פאסוצרפתית: Burkina Faso) היא מדינה במערב אפריקה, ללא מוצא לים. היא גובלת במאלי בצפון-מערב, חוף השנהב בדרום-מערב, גאנה וטוגו בדרום, בנין בדרום-מזרח וניז'ר במזרח.

בעבר נקראה המדינה "רפובליקת וולטה עילית". ב-4 באוגוסט 1984 שונה שמה על ידי הנשיא תומא סנקרה לשמה הנוכחי. פירוש שם זה הוא "ארץ האנשים ההגונים" או "הארץ ההגונה" בשפות המקומיות. המדינה קיבלה עצמאות מצרפת בשנת 1960 ומאז התאפיינה באי-יציבות פוליטית.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרהיסטוריה והיסטוריה מוקדמת[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמו רוב אזור מערב אפריקה, גם בבורקינה פאסו היו מתיישבים קדומים ביותר, ושבטי נוודים החלו לנדוד באזור החל מתקופת 12,000 לפנה"ס. יישובי קבע וחקלאות החלו להופיע בין 3,600 ל-2,600 לפנה"ס. בסביבות 1,500 לפנה"ס החלו התושבים המקומיים להשתמש בחרס ובברזל וכן הופיעו הסימנים הראשונים (קברים אשר נמצאו בחפירות ארכאולוגיות) לדת מבוססת.

בנקודת זמן לא ידועה בעת העתיקה התיישב בצפון וצפון מזרחו של האזור המכונה כיום בורקינה פאסו שבט הדוגון אך מאוחר יותר במאות ה-15 וה-16 היגרו בני השבט מהארץ לצוקים של באנדיאגרה במטרה להתיישב שם. כמו כן בדרום מערבה של בורקינה פאסו קימים שרידים של חומות אבן גבוהות אך זהותם של בוני החומות טרם פוענחה (למשל בהריסות לורופני). כנראה בחלקה הראשון של המאה ה-16 החל שבט המוסי להקים ממלכות כשהבולטות שבהן היו ואגאדוגו ויטנגה.

ממושבה לעצמאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1896 הביסו הצרפתים את ממלכת ואגאדוגו, והפכו אותה למדינת חסות צרפתית. בשנת 1898 היה רוב האזור שנקרא כיום בורקינה פאסו תחת כיבוש צרפתי. הצרפתים כינו את האזור בשם וולטה עילית, על שם הנהר וולטה שזרם בו, ושילבו אותו לתוך מערב אפריקה הצרפתית כחלק מהמושבה הצרפתית חוף השנהב. בשנת 1919 הוכרזה וולטה עילית כמושבה בפני עצמה, אך היא פורקה ב-5 בספטמבר 1932 ושטחה חולק בין המושבות חוף השנהב, מאלי וניז'ר. המושבה נוסדה מחדש ב-4 בספטמבר 1947 בגבולותיה בעת פירוקה. ב-11 בדצמבר 1958 קיבלה המושבה שלטון ריבוני מידי הצרפתים ושנתיים לאחר מכן, בשנת 1960, עצמאות מלאה.

וולטה עילית[עריכת קוד מקור | עריכה]

המהפכה הצבאית הראשונה במדינה התרחשה בשנת 1966 לאחר תקופה ממושכת של אי-יציבות, שכללה הפגנות ושביתות של סטודנטים, איגודי עובדים ועובדי המגזר הציבורי. בראש המהפכה עמד גנרל סנגולה לאמיזנה. שלטון הצבא נמשך עד שנת 1970, בה אושרה חוקה אזרחית חדשה שבמסגרתה הוגדרו ארבע שנות מעבר עד לחזרה לשלטון אזרחי. מחלוקות וויכוחים סביב חוקה זו הביאו לכתיבת חוקה אזרחית חדשה שאושרה רק בשנת 1977. בשנת 1978 נערכו בחירות דמוקרטיות, לראשונה מאז המהפכה, בהן זכה הגנרל סנגולה לאמיזנה, וכך הפך שלטונו תקף מכוח בחירת העם לכאורה, ולא מתפיסתו בכוח. שנתיים לאחר מכן, ב-25 בנובמבר 1980, התחוללה הפיכה צבאית נוספת במדינה במהלכה הוחלף השלטון באופן שקט יחסית וללא שפיכות דמים. השלטון הצבאי החדש ביטל את הזכויות שהובטחו בחוקת הממשל הקודם משנת 1977. לאחר שנתיים התחוללה הפיכה צבאית נוספת במהלכה הוחלף השלטון (ב-7 בנובמבר 1982). השלטון הצבאי החדש המשיך בשלילת הזכויות הדמוקרטיות שהוקנו בעבר, אך הבטיח להקים ממשלת מעבר עד הקמת שלטון אזרחי חדש. מריבות פנימיות בקרב גורמים במפלגת השלטון הובילו להכרזה על תומא סנקרה כראש ממשלה בינואר 1983, לאחר מכן למעצרו, ולבסוף לשחרורו בהפיכה נוספת, ב-4 באוגוסט 1983.

בורקינה פאסו[עריכת קוד מקור | עריכה]

השלטון המרקסיסטי תחת סנקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סנקרה הוביל שלטון מרקסיסטי במדינה. הוא הפעיל מספר קבוצות ואגודות חשאיות שמטרתן הייתה לגרום למהפכה תרבותית. הוא אף שינה את שמה של המדינה מוולטה עילית (בצרפתית Haute Volta) לבורקינה פאסו במטרה לתת לה זהות חדשה. שמה הקודם של המדינה מרמז שבמדינה עובר חלקו העליון של הנהר וולטה. לנהר שלושה יובלים: וולטה השחור, וולטה הלבן, וולטה האדום, ואלה היו צבעי הדגל של וולטה העילית. מאמציו של סנקרה הצליחו בהתחלה, אך הארגונים השונים שהקים הפכו אט-אט לכנופיות חמושות ופתחו בקרבות נגד קבוצות פועלים ברחבי המדינה.

תפיסת השלטון על ידי קומפאורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סנקרה נרצח ב-15 באוקטובר 1987, במהלך הפיכה נוספת שביצע בלז קומפאורה, חברו של סנקרה. השלטון החדש הבטיח להחזיר את המדינה ל"נתיב הנכון" ולתקן את טעויותיו של סנקרה. מפלגת השלטון, ה"חזית הפופולרית", נתנה את חסותה גם לארגונים שאינם מרקסיסטיים והדבר עורר כעס רב בקרב כמה מחבריה הקיצוניים. ב-18 באוקטובר 1989 נעצרו, נשפטו והוצאו להורג מספר חברים במפלגה באשמת קשירת קשר להפלת השלטון. מעצרים דומים התרחשו גם בשנים שלאחר מכן. מאז 1987 ועד אוקטובר 2014 כיהן קומפאורה כנשיא המדינה.

סיום שלטונו של קומפאורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-21 בפברואר 2011 החל גל מחאות שכלל גם הפגנות ושביתות של סטודנטים ועובדי ציבור, בדרישה לחקור את מותו של תלמיד (ז'וסטן זונגו) שהוכה למוות על ידי שוטרי משטרת קודוגו שבבורקינה פאסו. במהלך ההפגנות הוצתו גם מבני ציבור ונהרגו שישה סטודנטים. המחאה גאתה ונחלשה לסירוגין, ובמהלך מרץ-אפריל התגברה, תוך קבלת השראה מגלי המחאות בארצות ערב שהתרחשו באותה עת. באפריל 2011, הצטרפו למחאות התלמידים, הסטודנטים ועובדי הציבור, כולל אנשי גדוד המשמר הנשיאותי שדרשו הבטחת דיור ומגורים להם ולבני משפחתם, מתוקף היותם עובדי מדינה, וביצעו מעשי אלימות שהוגדרו כמרד נגד השלטון. ב-16 באפריל, פוזרה הממשלה על ידי הנשיא בלז קומפאורה, שפיטר גם את ראש המשמר הנשיאותי (האחראי לאבטחת ראש המדינה) ואת מפקד הצבא. למחאות נגד שלטון קומפאורה הצטרפו חיילים רבים שערקו משורות הצבא.

ב-27 באוקטובר 2014 התחדשו המחאות נגד קומפאורה, בניסיון למנוע ממנו את שינוי החוקה שיאפשר את הארכת כהונתו. ב-30 באוקטובר הוצת בניין הפרלמנט,[5] ומתנגדי הנשיא השתלטו על בניין הטלוויזיה הלאומית.[6] שדה התעופה הבינלאומי ואגאדוגו נסגר לטיסות, וראש הממשלה הודיע על השעיית התיקון בחוקה. בהמשך היום השבית הצבא את כל מוסדות השלטון והכריז על עוצר.[7] ב-31 באוקטובר הודיע קומפאורה על התפטרותו, ואת השלטון תפס מפקד הצבא, הגנרל אונורה נאברה טראורה.[8]

ב-1 בנובמבר 2014 ויתר הגנרל אונורה טראורה על השלטון שעבר לידי לטננט קולונל יאקובה איזאק זידה. השליט החדש זידה הכריז כי ינהיג את המדינה בתקופת המעבר עד לבחירות הנשיאותיות בשנת 2015, אולם הועלו דאגות גבי קשריו ההדוקים עם השליט הקודם. בנובמבר 2014 מפלגות האופוזיציה, קבוצות אזרחיות ומנהיגי דת אימצו תוכנית לכינון שלטון מעבר עד לבחירות. בהתאם לתוכנית זו סוכם עם השלטון שהדיפלומט מישל קפאנדו יכהן החל מ-21 בנובמבר 2014 כנשיא זמני, בעוד לטננט קולונל איזאק זידה יכהן ראש הממשלה ושר הביטחון.

הפיכה צבאית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Gnome globe current event.svg קטע זה עוסק באירוע אקטואלי או מתמשך. הנתונים בנושא זה משתנים במהירות, ועל כן ייתכן שהם חלקיים, לא מדויקים או לא מעודכנים.

בספטמבר 2015 ביצעו כוחות הצבא במדינה הפיכה צבאית, במסגרתה עצרו את הנשיא מישל קפאנדו ואת ראש הממשלה יאקובה איזאק זידה, והכריזו על ממשלה חדשה בראשותם. ההפיכה בוצעה שבועות ספורים לפני מועד הבחירות לנשיאות שתוכננו במדינה.[9]

ב-22 בספטמבר 2015 שחררו כוחות הצבא את ראש הממשלה יאקובה איזאק זידה[10].

פוליטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החוקה אשר אומצה ב-2 ביוני 1991 הכריזה על ממשל נשיאותי בעל פרלמנט אשר ניתן לפיזור על ידי נשיא המדינה, הנבחר בבחירות דמוקרטיות. החל מהפיכת 1987, בלז קומפאורה כיהן כנשיא המדינה. תוך שינויים בחוקה הוא הצליח להיבחר מחדש 4 פעמים. בתחילה, כהונת הנשיאות הייתה 7 שנים עם אפשרות להיבחר פעם נוספת. תיקון בשנת 1997 איפשר את בחירתו של הנשיא פעמים נוספות בלי מגבלת זמן, ותיקון נוסף בשנת 2000 הוריד את קדנציה של הנשיא ל-5 שנים בלבד, החל מהבחירות בשנת 2005, עם אופציה לעוד כהונה נוספת.

בשנים 1991-2014 הפרלמנט היה מורכב משני בתים, עליון ותחתון. בנוסף, פעלו ועדת חוקה, ועדה מייעצת לענייני כלכלה וועדה מייעצת לענייני רווחה. עקב ההתקוממות מ 2014 והדחת הנשיא קומפאורה החוקה משנת 1991 בוטלה תחילה אך הוחזרה על כנה ב-16 בנובמבר 2014 עקב מחאות במדינה ומחוצה לה. הוקם משטר מעבר.[11][12]

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפת טופוגרפית של בורקינה פאסו

רוב שטחה של בורקינה פאסו מכוסה באדמת סחף, היוצרת מישורים גדולים ומעט גבעות מבודדות. דרום-מערב המדינה מכוסה ברכס הרי אבן חול, בהם הפסגה הגבוהה במדינה, בגובה 749 מטרים. למעשה, בורקינה פאסו היא מדינה מישורית בעיקר, מלבד מספר חריגות מקומיות. 24.5% משטחה של בורקינה פסו הם שטחים מיוערים.

שמה הקודם של בורקינה פאסו, וולטה עילית, בא משלושת פלגי נהר הוולטה העוברים במדינה: הוולטה השחור, הלבן והאדום, מתוכם רק השחור זורם כל השנה. ישנם מספר אגמים במדינה, בהם טינגרלה, אגם בַּם ואגם דֵם. בצורת היא בעיה קשה במדינה, במיוחד בצפון.

האקלים במדינה הוא בעיקרו אקלים טרופי. העונה הלחה היא מאי- נובמבר, העונה היבשה היא דצמבר- אפריל.

חלוקה מנהלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בורקינה פאסו מחולקת ל-13 אזורים הכוללים בתוכם 45 פרובינציות:

שם האזור שטח (קמ"ר) אוכלוסייה בירה פרובינציות
בּוּקְל דֶה מוּאוּן 34,333 1,677,000 דדוגו באלה, באנווה, קוסי, מואון, נאיאלה, סורו
מרכז 2,869 2,232,000 ואגאדוגו קאדיאוגו
מרכז-מזרח 14,710 1,343,000 טנקודוגו בולגו, קולפלוגו, קוריטנגה
מרכז-צפון 19,508 1,417,000 קאיה בם, נמנטנגה, סנמטנגה
מרכז-מערב 21,752 1,388,000 קודוגו בולקיאמדה, סנגווייה, סיסילי, זירו
מרכז-דרום 11,457 742,000 מנגה באזגה, נאורי, זונדוואוגו
מזרח 46,694 1,464,000 פאדה נגורמה גנאגנה, גורמה, טפםאה, קומפינגה, קומונדז'רי
אוֹת-בֵּסִין 25,574 1,776,000 בובו-דיולאסו אואט, קנדוגו, טוי
צפון 17,785 1,382,000 ואיגויה לורום, פאסורה, יטנגה, זונדומה
הרמה המרכזית 8,605 807,000 זיניארה גנזורגו, קורוואוגו, אובריטנגה
סָאֵֶל 36,166 1,158,000 דורי אודלן, סנו, סום, יאגה
דרום-מערב 16,533 729,000 גאואה בוגוריבה, יובה, נומביאל, פוני
קַסְקָד 18,917 662,000 בנפורה קומואה, לרבה

כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כלכלת בורקינה פאסו היא מהעניות בעולם. דבר זה נובע מקצב גדילת האוכלוסייה המהיר ועונות הבצורת התכופות. חקלאות מהווה 32% מהתל"ג ומעסיקה 80% מכוח העבודה. רוב החקלאות מתבססת על בקר ועופות אבל גם על גידולים, כמו תירס, בוטנים, אורז, כותנה, דורה, דוחן, קנה סוכר, ושומשום. רק 1% מסך התושבים במדינה עובדים בתעשייה.

המחסור בעבודה גורם לגלי הגירה רבים מהמדינה. כ-3 מיליון מתושבי בורקינה פאסו גרים בחוף השנהב במטרה למצוא עבודה. בעבר כוח העבודה המהגר היה נודד לגאנה, אך בשנת 1967 זו סגרה את גבולה למהגרים מבורקינה פאסו וגירשה את אלו ששהו באותה העת בתחומה. גם כיום המדינות אליהן מהגרים העובדים חוששות מאוד מהמצב.

חלק גדול מהכלכלה הלאומית בבורקינה פאסו ממומן על ידי סיוע בינלאומי וחובה החיצוני הוא 1.3 מיליארד דולר. האינפלציה בבורקינה פסו עומדת על 2.5%.

במדינה פועלים מכרות נחושת, ברזל, מגנזיום ובמיוחד זהב.

המטבע[עריכת קוד מקור | עריכה]

המטבע הסחיר בבורקינה פאסו הוא פרנק CFA. המטבעות והשטרות זהים לאלו הסחירים במדינות אותו אחוד. שמה של בורקינה פאסו מופיע רק על 3 מטבעות זיכרון שהנפיקה בעריכים זהים של 6000 פרנק ומיועדים לאספנים. השם הקודם וולטה עלית הופיע רק על 3 ממטבעות הזיכרון של האחוד הכספי המערב אפריקני, אחד משני הגופים הבינלאומיים, שמדינותיהם משתמשות בפרנק הנזכר. מטבע 1 מכסף ו 1 מזהב הוטבעו בשנת 1972 ועליהם את שמות 7 מדינות וסמליהן כולל סמלה של וולטה העלית. מטבע כסף נוסף הוטבע בשנת 1982 ועליו שמות 6 מדינות וגם בו השם וולטה עלית. כל ה 3 הן יצירות אומנות יפהפיות.

דמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כפרייה מבורקינה-פאסו שואבת מים מבאר

אוכלוסיית המדינה מונה כ-13.9 מיליון נפש. במפקד האוכלוסין האחרון שנערך במדינה, ב-1996, נמנו בה כ-10.3 מיליון תושבים. 17% מתושבי המדינה עירוניים. תוחלת החיים היא 52 שנים. הגיל החציוני של האוכלוסייה הוא מתחת ל-17 וקצב גדילת האוכלוסייה הוא 2.6% לשנה, עם 6.23 ילדים בממוצע לכל אישה. תמותת התינוקות במדינה היא 110 ילידים מתים, על כל 1000 חיים. התמותה הגדולה נובעת בין השאר מתשתיות רווחה ורפואה לקויות, עונות בצורת תכופות וכן מהתפשטות מגפת האיידס.

רוב האוכלוסייה מתרכז בדרום ובמרכז המדינה. באזורים אלו צפיפות האוכלוסין מגיעה אף ל-48 נפשות לקמ"ר. תופעה זו גורמת לנדידה עונתית של האוכלוסייה, בחיפוש אחר עבודות עונתיות.

למעלה ממחצית מאוכלוסיית המדינה מאמינה באסלאם, כחמישית מאמינים בנצרות ולמעלה מרבע מאמינים בדתות ילידות מקומיות.

הערים הגדולות במדינה: ואגאדוגובירה 1,300,000), בובו-דיאולסו (400,000), קודוגו (85,000), וואיגויה (65,200).

חלוקה אתנית: 48% הם בני מוסי, 8% הם בני פולאני, 7% הם בני גורמנצ'ה, 7% בני בובו, 6.5% בני ביסה-סאמו, 6% בני גורונסי, 4% בני דגרי-לובי, 3% בני בוואמו, 2% בני סנופו דיאולה ו 8.5% אחרים.

למרות שצרפתית היא השפה הרישמית במדינה, בבורקינה פאסו ישנן למעלה מ-60 שפות מדוברות. למעלה ממחצית האוכלוסייה דוברת מוּרה, אחריה הדיאולה והפולפולדה.

אחוז הבערות במדינה הוא 73.4%. החינוך בבורקינה פאסו הוא חינם וחובה עד לגיל 16, אך מעטים מהתושבים אכן קיבלו חינוך פורמלי. במדינה 3 אוניברסיטאות אוניברסיטת ואגאדוגו שנוסדה ב-1974, האוניברסיטה הפוליטכנית של בובו-דיאולסו שנוסדה ב-1995 ובית הספר הגבוה בקודוגו שנוסד ב-1997. בכל האוניברסיטאות גם יחד לומדים כ-10,000 סטודנטים. ישנם כ-9,500 תלמידים אשר לומדים בבתי ספר להשכלה גבוהה. 21% מתושבי המדינה יודעים קרוא וכתוב (גברים: 30.5%, נשים: 11%).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מידע וסטטיסטיקה

תרבות
ממשל
גל המחאות 2011
מהפכת ספטמבר 2015
כללי

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]