וולטר נאש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
וולטר נאש
Walter Nash
Walter Nash (1951).jpg
מדינה ניו זילנדניו זילנד  ניו זילנד
תאריך לידה 12 בפברואר 1882
מקום לידה קידרמינסטר, הממלכה המאוחדת
תאריך פטירה 4 ביוני 1968 (בגיל 86)
מקום פטירה ולינגטון, ניו זילנד
עיסוק פוליטיקאי, דיפלומט עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה מפלגת הלייבור של ניו זילנד
דת סוציאליזם קתולי עריכת הנתון בוויקינתונים
בת-זוג לוטי מאי איטון
ראש ממשלת ניו זילנד ה-27
תקופת כהונה 12 בדצמבר 195712 בדצמבר 1960 (3 שנים)
הקודם קית' הוליאוק
הבא קית' הוליאוק
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

סר וולטר נאשאנגלית: Walter Nash; ‏ 12 בפברואר 18824 ביוני 1968) היה ראש ממשלת ניו זילנד ה-27 מטעם מפלגת הלייבור של ניו זילנד בין השנים 19571960. לפני כן הוא שימש במשך שנים רבות בתפקיד שר האוצר, תפקיד בו הייתה לו השפעה רבה בממשלות הלייבור. נאש בלט בקריירה הפוליטית הארוכה שלו והיה מזוהה עם מפלגתו מאז הקמתה.

ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

וולטר נאש נולד בעיירה קידרמינסטר שבמחוז ווסטרשייר שבאנגליה. הוא נולד למשפחה ענייה ואביו היה אלכוהוליסט. תפקודו של נאש בבית הספר היה נאות והוא זכה במלגת לימודים בבית הספר על שם המלך צ'ארלס הראשון, אך הוצאות נוספות שהיו כרוכות בלימודים מנעו ממנו מלהתקבל אליהם. נאש החל לעבוד כפקיד, בתחילה במשרד עורכי דין בעיר הולדתו ולאחר מכן בבית חרושת ליד ברמינגהאם.[1]

ב-1906 נשא נאש לאישה את לוטי מאי איטון ופתח חנות. הוא נעשה פעיל מאוד בקהילתו והשתתף במספר רב של אגודות ומועדונים. הוא גם למד בבית ספר ערב כדי להשלים את השכלתו. ב-1908 החלו לצוץ בעיות במשפחתו. אשתו ובנו חלו ובתו מתה בלידה. בנוסף, פגע בעסקיו מיתון כלכלי בצורה קשה מאוד. המשפחה החליטה לעזוב את אנגליה ולהתיישב בניו זילנד.[1]

לאחר שהגיעו לולינגטון במאי 1909, היה נאש למזכיר ושותף בחברה לייצור בגדים ולזוג נולדו עוד שני בנים. בנקודת זמן זו החלו דעותיו הפוליטיות ואמונותיו הדתיות של נאש להתייצב והאמונה הנוצרית החזקה שהנחילה לו אמו התמזגה עם אמונה חזקה בסוציאליזם. עד יומו האחרון היה נאש "סוציאליסט-נוצרי", בהאמינו ששתי האמונות הללו הן בלתי נפרדות. דעותיו הפוליטיות הושפעו מידידותו עם הסוציאליסטים הניו זילנדים הבולטים כמו מייקל ג'וזף סאבג', בוב סמפל והארי הולנד. נאש היה גם מחויב לפציפיזם.[1]

במקביל החל מצבו הכספי של נאש להתדרדר, כאשר חברת הבגדים בה הוא עבד נחלשה. נאש עבר עם משפחתו לפלמרסטון נורת', שם הוא היה לאיש מכירות של סוחר צמר ובדים. מאוחר יותר הוא הקים חברת ייצור בגדים בניו פלימות' יחד עם חייט בשם ביל בסלי, למרות שהעסק לא הצליח להתפתח.[1]

ראשית הקריירה הפוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

נאש היה מעורב לזמן קצר בפעילותה של מפלגה הלייבור הראשונה שהוקמה ב-1910, אך מעורבותו הופרעה עקב בעיותיו הכספיות. בכל אופן, ב-1918 הוא סייע להקים את הסניף של מפלגת הלייבור המודרנית בניו פלימות' והיה פעיל בו באופן מיוחד. בשנה שלאחר מכן נבחר נאש כחבר הוועד הפועל הארצי של המפלגה.[1] ב-1920 נסעו נאש ואשתו לאירופה והשתתפו בשורה של כינוסים סוציאליסטים. בשובם לניו זילנד בינואר 1921, נקנס נאש על הכנסת "ספרות ממרידה" לניו זילנד. למרות השם הטוב שמקרה זה עשה לו בקרב חבריו הסוציאליסטים, הוא היה אחד מהחברים המתונים במפלגת הלייבור.[1]

ב-1922 נבחר נאש לתפקיד המזכיר הארצי של מפלגת הלייבור.[1] לעתים קרובות הוזכר נאש כמי שהפך את המפלגה כישות מתפקדת. הוא מיסד בה מבנה ארגוני יעיל ודאג לכסות את חובותיה הכספיים של המפלגה. בעקבות ההכרזה שלו על גבי כתב העת המפלגתי Maoriland Worker, "חמישים אלף שילינג וחמישים אלף חברים בשלושה חודשים", הוא פעל רבות להגדיל את מספר חברי המפלגה.

נאש ניסה ללא הצלחה להיבחר כחבר הפרלמנט של ניו זילנד בבחירות הכלליות של 1925 ו-1928 ורק בבחירות הביניים של 1929 הוא נבחר לראשונה. באותה שנה הוא גם התמודד על ראשות עיריית ולינגטון. כחבר הפרלמנט היה נאש הדובר הראשי בנושאים הכלכליים של מפלגת הלייבור.[1]

שר האוצר[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר ניצחונה של מפלגת הלייבור בהנהגתו של מייקל ג'וזף סאבג' בבחירות של 1935, מונה נאש להיות חבר הקבינט ושר האוצר, למרות שבנוסף הוא החזיק מספר תפקידים קטנים נוספים. בממשלת הלייבור הראשונה הוא היה השר השלישי בבכירותו לאחר סאבג' עצמו ופיטר פרייזר.

כלכלת ניו זילנד הייתה במצב גרוע בעת שנאש מונה להיות שר האוצר ובראשית תקופת כהונתו בתפקיד הוא היה עסוק מאוד. נאש הגיש מספר שינויים משמעותיים בניסיון לשפר את המצב, כולל הלאמתו של הרזרב בנק של ניו זילנד. ב-1936, יצא נאש לבריטניה כדי לנהל משא ומתן בנושא הסחר. במסעו זה הוא ביקר גם בברלין ובמוסקבה.

נאש התנגד להגירתם של פליטים יהודים לניו זילנד, בציינו את דאגתו ש"האנטישמיות, שמעולם לא הייתה מעל פני השטח, תצוץ כאשר בני העם המובחר שבניו יכולים לנצח אותנו במגרש שלנו, במיוחד בתחום הרווחים הכספיים".[2] לאחר שובו לניו זילנד נעשה נאש מעורב בעימותים פנימיים במפלגת הלייבור בנוגע למדיניות הכלכלית. ביקורת חריפה במיוחד נמתחה עליו על ידי התומכים של תנועת האשראי החברתי שרצו שהשקפותיהם יאומצו על ידי מפלגת הלייבור. נאש הותקף גם על ידי סוציאליסטים ראדיקליים יותר במפלגה שמבחינתם המדיניות הכלכלית הפרגמטית של נאש הייתה מתונה מדי. יחד עם זאת, קיבל נאש תמיכה הן מסאבג' והן מפרייזר והוא יצא כמעט ללא פגע ממתקפות אלו. הוא לקח על עצמו אחריות נוספת כאשר הוא יישם את תוכנית הביטוח הלאומי של הלייבור.

שנותיה הראשונות של מלחמת העולם השנייה היו קשות במיוחד עבור הלייבור. קשיים אלו נבעו בעיקר ממחלתו של סאבג', שמת ב-1940 ובשל ההתקפות של חבר המפלגה ג'ון א. לי שמתח ביקורת חריפה על המדיניות הכלכלית של המפלגה. לי היה תקיף במיוחד כלפי סאבג' ונאש. לאחר מותו של סאבג' נבחר פרייזר להיות ראש הממשלה ולי הורחק המהמפלגה. נאש עצמו זנח בחוסר רצון את השקפותיו הפציפיסטיות הקודמות וסבר שהמלחמה היא חיונית. ב-1942 מונה נאש להיות שר תושב של ניו זילנד בארצות הברית, כנציג ניו זילנד במועצת המלחמה באזור האוקיינוס השקט[3], אך בתוקף תפקידו כשר האוצר הוא שב מעת לעת לולינגטון. ביולי 1942 הגיע ללונדון והשתתף בישיבות קבינט המלחמה שם[4]. בסוף המלחמה השתתף נאש בוועידות להקמתו של ארגון האומות המאוחדות וכן הוא המליץ שניו זילנד תצטרף לקרן המטבע הבינלאומית.

עם התקרב מועד הבחירות של 1949, החלה ממשלת הלייבור לאבד מהאהדה הציבורית כלפיה. אי השקט התעשייתי והאינפלציה היו הגורמים לכך. בבחירות זכתה המפלגה הלאומית בהנהגתו של סידני הולנד. נאש הצליח בכל אופן לשמור על מושבו בפרלמנט.

מנהיג האופוזיציה[עריכת קוד מקור | עריכה]

זמן קצר לאחר הבחירות מת פרייזר. נאש נבחר להיות מנהיג הלייבור ללא מתחרים. מבחן המנהיגות הראשון שלו הגיע כאשר פרץ סכסוך העבודה בנמלים באותה שנה והשביתות שהתקיימו במסגרתו הזיקו לכלכלת ניו זילנד. עמדת הלייבור בעניין נראתה הססנית. המפלגה הואשמה על ידי פועלים רבים על מתן תמיכה בלתי מספקת ובאותה עת היא הואשמה על ידי המגזר העסקי על היותה רכה מדי כלפי איגודי העובדים שהושפעו מהקומוניזם. בבחירות הבזק שהכריז סידני הולנד ב-1951 היו הישגי הלייבור גרועים[5].

כמנהיג האופוזיציה נאש לא נחל הצלחות ברוב המקרים. עיקר כישרונו התמקד בתחום הארגון והכספים ולא כמי שמנהיגותו נתנה השראה לאחרים כמו סאבג' ופרייזר. כמו כן הוא נראה כמי שהגיע להחלטות באופן איטי מדי. ב-1954 לחצו רוב חברי ועידת המפלגה לבחירת מנהיג חדש, אך תמיכת ארגוני העובדים השאירה את נאש בתפקידו.

עם הירידה בפופולריות של ממשלת המפלגה הלאומית, החלה הלייבור להחזיר לעצמה את כוחה. בבחירות הכלליות של 1957 זכתה המפלגה בניצחון דחוק, על בסיס הבטחותיה להורדת המסים[6] ולביטול אימוני החובה הצבאיים. נאש נבחר לעמוד בראש ממשלת הלייבור השנייה.

ראש ממשלת ניו זילנד[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאשר הוקמה ממשלת הלייבור בראשותו של נאש, נראה היה שמצב הכלכלה אף גרוע יותר מאשר הסכימה הממשלה הקודמת להודות. בראש סולם הדאגות עמד מאזן התשלומים. נאש החליט שיש צורך לנקוט בצעדים דרסטיים כדי להביא את המצב לידי שליטה. צעדים אלו התמצו במה שכונה "התקציב השחור", שהוגש על ידי ארנולד נורדמאייר, שר האוצר החדש. התקציב כלל העלאה משמעותית של המסים והוא עורר זעם בדעת הקהל. זעם זה לובה על ידיה טענתה של המפלגה הלאומית שנאש ונורדמאייר הגזימו בהיקף הערכת המצב. העובדה שהמיסים הנוספים הוטלו בעיקר על דלק, סיגריות ובירה[7], תרמה לתדמית הקמצנית של ממשלת נאש. המצב הוחמר עוד יותר על ידי היעדרויותיו התכופות של נאש מניו זילנד, כשהוא משאיר את נורדמאייר ושרים אחרים להגן בעצמם על מדיניות הממשלה.

נאש ספג גם ביקורת על כישלונו בטיפול בנושא השנוי במחלוקת של ביקור נבחרת הרוגבי של דרום אפריקה ב-1960, על רקע מדיניות האפרטהייד. עקב התעקשותם של הדרום אפריקאים, לא שותפו בנבחרת הניו זילנדית שחקנים מאורים ועל עצומה נגד ביקור הדרום אפריקאים חתמו כמעט 10% מתושבי ניו זילנד.[8] בכל אופן, נאש סירב להתערב בפרשה באומרו שהנושא הוא בסמכות איגוד הרוגבי. החלטה זו עלתה ללייבור בחלק משמעותי של התמיכה בה. בבחירות של 1960 איבדה הלייבור את השלטון למפלגה הלאומית ונאש חזר שוב להיות מנהיג האופוזיציה.

שנותיו האחרונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

נאש, שהיה כעת כמעט בן 80, לא היה פעיל כפי שהיה בעבר. גם מות אשתו ב-1961 גבה ממנו מחיר. בהדרגה התגברו הקולות שקראו לפרישתו. נאש סירב לרדת מהבמה, בין השאר עקב רצונו להמשיך בעבודתו והן בשל חוסר רצונו לראות את ארנולד נורדמאייר יורש אותו.

בכל אופן, ב-1963 פרש לבסוף נאש מתפקיד ראש מפלגת הלייבור והוחלף בנורדמאייר. נאש העדיף את קלרנס סקינר ולאחר מכן את פרד האקט, אך השניים מתו באופן בלתי צפוי זה אחר זה.

נאש המשיך להיות חבר הפרלמנט עד ליומו האחרון. הוא גם היה פעיל בהתנגדותו למלחמת וייטנאם וגינה את ההפצצות של ארצות הברית על צפון וייטנאם. על שמו נקראה מחלקת הילדים בבית החולים בעיר קואי נהון שבוייטנאם.

וולטר נאש מת ב-4 ביוני 1968.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא וולטר נאש בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]