וס מונטגומרי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף ווס מונטגומרי)
וס מונטגומרי
Wes Montgomery
1965, וס מונטגומרי
1965, וס מונטגומרי
לידה 6 במרץ 1923
אינדיאנפוליס, אינדיאנה, ארצות הברית
פטירה 15 ביוני 1968 (בגיל 45)
אינדיאנפוליס, אינדיאנה, ארצות הברית
שם לידה ג'ון לסלי מונטגומרי
מוקד פעילות ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-1947 עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים Crispus Attucks High School עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק מוזיקאי, מלחין
סוגה ג'אז, סול ג'אז, קרוסאובר ג'אז, מיינסטים ג'אז, הארד בופ
שפה מועדפת אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה גיטרה
חברת תקליטים פסיפיק ג'אז, ריברסייד, ורב רקורדס, איי אנד אם רקורדס
שיתופי פעולה בולטים האחים מונטגומרי, ליונל המפטון, פול צ'יימברס, פרדי האברד, קנונבול אדרלי, הרולד לנד, נט אדרלי, ג'ימי סמית, דון סבסקי, ג'ימי ג'ונס, מילט ג'קסון, ג'ימי קוב, פרסי הית', טומי פלנגן, וינטון קלי
www.wesmontgomery.com
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ג'ון לסלי "וס" מונטגומרי (באנגלית: John Leslie "Wes" Montgomery‏; 6 במרץ 1923 - 15 ביוני 1968) היה גיטריסט ג'אז אמריקאי. נחשב לאחד הגיטריסטים הטובים ביותר בעולם הג'אז יחד עם ג'אנגו ריינהארדט וצ'ארלי כריסטיאן, והשפיע על גיטריסטים רבים, כולל ג'ורג' בנסון, קני בורל ג'ימי הנדריקס, סטיב האו, ראסל מאלון, פט מרטינו, פט מתיני, לי ריטנאוור, מארק ויטפילד, ג'ו דיוריו, טאק אנדרס, דוד בקר, רנדי נפוליאון, לארי קוריל ואמילי רמלר.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מונטגומרי נולד באינדיאנפוליס, אינדיאנה. על פי NPR, הכינוי "ווס" הוא קיצור שמו האמצעי, לסלי. ווס הגיע ממשפחה מוזיקלית: אחיו, מונק שניגן על קונטרבס ובס חשמלי ובאדי שניגן על ויברפון ופסנתר היו מוזיקאי ג'אז פעילים בסצנת הג'אז באינדיאנה. האחים שחררו מספר אלבומים יחד כ״האחים מונטגומרי״. למרות שווס לא היה מיומן בקריאת תווים, הוא יכול היה ללמוד מנגינות מורכבות וריפים משמיעה בלבד. מונטגומרי התחיל ללמוד גיטרה בגיל 20, הנחשב מאוחר יחסית ללמידת כלי נגינה. תהליך הלמידה שלו היה אוטודידקטי וכלל בעיקר הקשבה ושינון הקלטות של אלילו, הגיטריסט צ'ארלי כריסטיאן. עם זאת, הוא ניגן על גיטרת טנור בעלת ארבעה מיתרים מאז היותו בן שתים-עשרה. הוא היה ידוע ביכולתו לחקות את הסולואים של צ'רלי כריסטיאן במדויק וליונל המפטון צירף אותו ללהקתו בשל יכולת זו.

מונטגומרי יצא לסיבוב הופעות עם ליונל המפטון בתחילת הקריירה שלו אך בשל ההופעות הרחוקות מהבית, ווס החליט לחזור הביתה לאינדיאנפוליס ולעזוב את סיבובי ההופעות של המפטון. כדי לפרנס את משפחתו, מונטגומרי עבד במפעל בבקרים ובלילות ניגן במועדונים מקומיים. קנונבול אדרלי שמע את מונטגומרי במועדון באינדיאנפוליס והתרשם מאוד מנגינתו. למחרת בבוקר, אדרלי התקשר למפיק אורין קיפניוז, שהחתים את מונטגומרי לחוזה הקלטות עם ריברסייד רקורדס וביקש שווס יצטרף ללהקתו. אדרלי הקליט עם מונטגומרי את האלבום ״Cannonball Adderley and the Poll-Winners״. כמו כן מונטגומרי הקליט עם אחיו ולהקות אחרות, ביניהן שלישיית וינטון קלי, שהתפרסמה בעקבות שיתוף הפעולה עם מיילס דייוויס.

כהמשך לעבודתו המוקדמת של גיטריסט הפרה-בופ צ'רלי כריסטיאן וגיטריסט הג'אז הצועני ג'אנגו ריינהארדט, ווס הצטרף לטל פרלו, ג'וני סמית, ג'ימי רייני ובארני קאסל כאחד מחלוצי הגיטרה בעולם הג'אז ככלי בי בופ / פוסט-בופ.

ג'ון קולטריין הציע למונטגומרי להצטרף ללהקתו אחרי שהשניים נפגשו בג'אם סשן, אך מונטגומרי סירב והמשיך להוביל את להקתו שלו. שם אלבומו "Boss Guitar" מ-1963 מתייחס כנראה למעמדו כגיטריסט המנהיג להקה ולא כנגן שכיר בהרכב שמוזיקאי אחר מנהיג. במהלך התקופה המאוחרת של מונטגומרי (1965-1968) הוא ניגן חלק מיצירותיו המקוריות לצד עיבודים תזמורתיים של שירי פופ. טהרני ג'אז התענגו על ההקלטות של מונטגומרי עד שנת 1965, אך ההקלטות שלאחר מכן לקראת סוף הקריירה שלו, גררו תלונות על כך שנטש את ההארד בופ לטובת פופ-ג'אז, למרות שמונטגומרי הסביר כי עבודתו המאוחרת שהייתה נגישה לקהל רחב יותר, צוברת עוד קהל לעבודתו המוקדמת. לסיכום, התקופה המאוחרת בקריירה שלו זיכתה אותו בעושר משמעותי ויצרה פלטפורמה לקהל חדש שנחשף להקלטות המוקדמות שלו.

טכניקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביחד עם שימושו הנרחב בנגינה באוקטבות, מונטגומרי הצטיין בנגינה של "צלילים בודדים" והיווה השראה רבה בשימושו בטכניקת הבלוק-קורדס בסולואים שלו.

במקום להשתמש במפרט גיטרה, מונטגומרי פרט על מיתרי הגיטרה בעזרת האגודל, מה שייחד אותו משאר הגיטריסטים והעניק לו צליל חם ונעים.

קריירת הקלטות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מונטגומרי היה בסיבובי הופעות עם האורקסטרה של נגן הוויברפון ליונל המפטון מיולי 1948 עד ינואר 1950. לאחר מכן חזר לאינדיאנפוליס ולא הקליט שוב עד דצמבר 1957 פרט להקלטה אחת בשנת 1955 שכללה את אחיו מונק מונטגומרי והחצוצרן פרדי האברד, שערך את הופעת הבכורה שלו עם מונטגומרי. רוב ההקלטות שנעשו על ידי מונטגומרי ואחיו 1957-1959 פורסמו בפסיפיק רקורדס.

ב 1959 מונטגומרי חתם על חוזה הקלטות בחברת התקליטים ריברסייד, בה נשאר עד סוף שנת 1963, בדיוק לפני שהחברה פשטה את הרגל. ההקלטות מתקופה זו נחשבות על ידי חובבי והיסטוריוני ג'אז כטובות והמשפיעות ביותר של מונטגומרי. שתי הקלטות שעשה בינואר 1960 הניבו את האלבום 'The Incredible Jazz Guitar of Wes Montgomery', שהוקלט ברביעייה עם הפסנתרן טומי פלנגן, הבסיסט פרסי הית והמתופף אלברט "טוטי" הית. באלבום זה הוקלטו שתיים מהיצירות הידועות ביותר של מונטגומרי, "Four on Six" ו - "West Coast Blues".

כמעט כל האלבומים של מונטגומרי בריברסייד הוקלטו בהרכבים מצומצמים, בדרך כלל בשלישייה (עם האורגניסט שלו מימי אינדיאנפוליס, מלווין ריין), רביעייה, או חמישייה שניגנה שילוב של סטנדרטי ג'אז מהירים בסגנון הארד בופ ובלדות איטיות שקטות. "Fusion" הוא האלבום הראשון בו הקליט ווס עם אנסמבל מיתרים.

אחד שיתופי הפעולה המשמעותיים בקריירת ההקלטות של ווס היה עם וירטואוז הוויברפון מילט ג'קסון ורביעיית הג'אז מודרנית. אורין קיפניוז, המפיק של ווס, התעקש על שיתוף פעולה זה כתנאי לחתימה על החוזה הקלטות סולו של ווס עם ריברסייד.

בשנת 1964 מונטגומרי עבר לורב רקורדס למשך שנתיים, תקופה זו הניבה מספר אלבומים בהם ווס הקליט עם האורגניסט ג'ימי סמית' ועם ביג בנד "Moving Wes״, עם אורקסטרת מיתרים ״Bumpin״ ו

״טקילה״, ושילוב של שניהם באלבומים: "Going Out of My Head" וגם "Dreaming California".

מוות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבוקר ה 15 יוני 1968, בביתו באינדיאנפוליס, אינדיאנה, מונטגומרי התעורר ואמר לאשתו שהוא "לא מרגיש טוב". לאחר מכן התמוטט, ומת מהתקף לב בתוך דקות ספורות. מונטגומרי נפטר בגיל 45 לאחר חזרה מסיבוב הופעות עם החמישייה שלו ובשיא תהילתו, לאחר שהגיע לפופולריות שרק אמני ג'אז מעטים בהיסטוריה זכו לה. הפארק באינדיאנפוליס, עיר מולדתו של מונטגומרי, הוקדש לכבודו ונקרא על שמו.

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ריברסייד (1958–1964)[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההקלטות של ווס לריברסייד\מיילסטון רקורדס כוללות הקלטות של האחים מונטגומרי שנמצאות בסט של 12 אלבומים:

Wes Montgomery: The Complete Riverside Recordings.

  • 1958: 'Fingerpickin
  • 1958: Far Wes
  • 1959: The Wes Montgomery Trio
  • 1959: Yesterdays
  • 1959: Pretty Blue
  • 1960: The Incredible Jazz Guitar of Wes Montgomery
  • 1960: Cannonball Adderley and the Poll-Winners
  • 1960: Movin' Along
  • 1961: So Much Guitar
  • 1961: Wes and Friends
  • 1961: (Bags Meets Wes! (with Milt Jackson
  • 1962: Full House
  • 1963: Fusion!: Wes Montgomery with Strings (strings arranged by Jimmy Jones)
  • 1963: Boss Guitar
  • 1963: Portrait of Wes
  • 1963: Guitar on the Go
  • 1963: The Alternative Wes Montgomery (טייקים חלופיים של אלבומים קודמים)
  • 1964: Panorama (הופק על ידי אורין קיפניוז)

ורב רקורדס (1964–1966)[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1964: Movin' Wes
  • 1965: (Bumpin' (Wes Montgomery album) arranged and conducted by Don Sebesky)
  • 1965: Smokin' at the Half Note
  • 1965: (Goin' Out of My Head (arranged and conducted by Oliver Nelson
  • 1966: (California Dreaming (arranged and conducted by Don Sebesky
  • 1966: (Further Adventures of Jimmy and Wes (with Jimmy Smith
  • 1966: (Tequila (arranged and conducted by Claus Ogerman
  • 1966: (Jimmy & Wes: The Dynamic Duo (with Jimmy Smith
  • 1969: Willow Weep for Me (unused takes from the Smokin' at the Half Note session; overdubbed woodwinds and brass arranged and conducted by Claus Ogerman)
  • 1970: Eulogy

איי אנד אם רקורדס (1967–1968)[עריכת קוד מקור | עריכה]

נגן אורח[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1958: Kismet, The Mastersounds
  • 1960: (Cannonball Adderley and the Poll Winners (leader: Cannonball Adderley
  • 1960: (West Coast Blues! (leader: Harold Land
  • 1960: (Work Song (leader: Nat Adderley

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא וס מונטגומרי בוויקישיתוף
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=וס_מונטגומרי&oldid=37201950"