וורטיוקסטין
 | |
| שם IUPAC | |
|---|---|
| 1-[2-(2,4-Dimethyl-phenylsulfanyl)-phenyl]-piperazine fumarate | |
| שמות מסחריים בישראל | |
| ברינטליקס | |
| נתונים כימיים | |
| כתיב כימי | C18H22N2S |
| מסה מולרית | 298.45 גרם למול |
| נתונים פרמוקוקינטיים | |
| זמינות ביולוגית | 75% |
| מטבוליזם | כבד (בעיקר על ידי CYP2D6) |
| זמן מחצית חיים | 57-66 שעות |
| הפרשה | צואה ושתן |
| בטיחות | |
| מעמד חוקי | מרשם רופא |
| קטגוריית סיכון בהיריון | C (ארצות הברית) |
| סיכון לתלות | נמוך |
| דרכי מתן | דרך הפה (טבליות) |
| מזהים | |
| קוד ATC | N06AX26 |
| מספר CAS | 508233-74-7 |
| PubChem | 9966051 |
| ChemSpider | 8141643 |
וורטיוקסטין (באנגלית: Vortioxetine) היא תרופה לוויסות רמת הסרוטונין במוח, ומשמשת לטיפול בדיכאון קליני. בישראל היא משווקת תחת השם המסחרי ברינטליקס (Brintellix), בארצות הברית היא נמכרת תחת השם טרינטליקס (Trintellix).
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]התרופה אושרה לשימוש רפואי בארצות הברית ובאירופה בשנת 2013. בשנת 2020 זו הייתה התרופה ה-243 הנפוצה ביותר בארצות הברית, עם יותר ממיליון מרשמים. התרופה פותחה על ידי חברת לונדבק (Lundbeck) ונמצאת בשימוש במדינות רבות, כולל ישראל.
שימוש רפואי
[עריכת קוד מקור | עריכה]וורטיוקסטין משמשת כטיפול בדיכאון קליני במבוגרים. יעילותה הוכחה כדומה לזו של תרופות נוגדות דיכאון אחרות, אך גודל ההשפעה שלה תואר כמתון[1]. וורטיוקסטין עשויה לשמש כאפשרות טיפול כאשר טיפולים אחרים נכשלו. כמו כן, התרופה עשויה גם להיות יעילה במטופלים עם דיכאון המלווה בחרדה.
וורטיוקסטין גם משמשת "שלא בהתאם להתוויה" לטיפול בחרדה. אמנם, סקירה משנת 2016 מצאה שהתרופה אינה יעילה בטיפול בהפרעת חרדה מוכללת במינונים של 2.5, 5 ו-10, 15 ו-20 מ"ג[2]. מטא-אנליזה משנת 2019 הראתה כי וורטיוקסטין לא הובילה לתוצאות מובהקות מבחינה סטטיסטית בהפחתת תסמינים, שיפור איכות החיים או שיעורי ההפוגה בהפרעת חרדה מוכללת, אך היא נסבלה היטב על ידי המטופלים. מנגד, מטא-אנליזה משנת 2018 תמכה בשימוש בוורטיוקסטין לטיפול בהפרעת חרדה מוכללת, אם כי ציינה שנדרש מחקר נוסף לחיזוק הראיות. סקירה שיטתית ומטא-אנליזה משנת 2021 הסיקה כי קיימת אי-ודאות בנוגע ליעילות וורטיוקסטין בטיפול בחרדה, בשל איכות נמוכה מאוד של הראיות הקיימות. בנוסף, מטא-אנליזה של ניסויים מבוקרים אקראיים משנת 2020 הצביעה על כך שוורטיוקסטין הציגה את שיעור ההפוגה הנמוך ביותר מבין התרופות שנבדקו לטיפול בהפרעת חרדה מוכללת (יחס הסיכויים [OR] של 1.30 עבור וורטיוקסטין, לעומת טווח של 1.13–2.70 בתרופות אחרות שנבדקו).
אוכלוסיות מיוחדות
[עריכת קוד מקור | עריכה]קשישים
לא נמצאה עדות לצורך להתאמה מיוחדת במקרה של טיפול בקשישים.[3] חשוב במקרה של טיפול בקשישים לעקוב אחרי רמות הנתרן לאור העובדה שהיפונתרמיה שכיחה יותר בגילאים מבוגרים.[4]
ילדים ומתבגרים
למרות האזהרה כנגד שימוש בוורטיוקסטין בילדים ובני נוער מחשש לעליה באובדנות נעשו מחקרים בנושא. מהמחקרים עולה שקיימת יעילות במתן התרופה בילדים ומתבגרים.[5]
נשים בהיריון
קיימים נתונים מוגבלים לגבי השימוש בוורטיוקסטין במהלך היריון. קיימים שיקולים קליניים בנוגע לילודים שנחשפו לוורטיוקסטין בהתחשב במחקרים שנעשו על בעלי חיים. הרושם הוא שקיים סיכון פוטנציאלי לעובר.[4]
נשים מניקות
כמות הוורטיוקסטין העוברת לחלב האם נמצאה נמוכה. אם האם זקוקה לטיפול בוורטיוקסטין, אין זו סיבה להפסיק את ההנקה. עם זאת, עד שיהיו זמינים נתונים נוספים, יש להשתמש בוורטיוקסטין תוך ניטור קפדני של התינוק במהלך תקופת ההנקה.[6]
אזהרות
[עריכת קוד מקור | עריכה]מחשבות והתנהגויות אובדניות
[עריכת קוד מקור | עריכה]נערכו ניסויים שנעשו מול פלצבו בתרופות נוגדות דיכאון לגבי מחשבות והתנהגויות אובדניות בקרב מבוגרים וילדים. הניסויים כללו כ-77,000 מטופלים מבוגרים וכ-4,500 מטופלים ילדים. שיעור המקרים של מחשבות והתנהגויות אובדניות בקרב מטופלים בני 24 ומטה שטופלו בנוגדי דיכאון היה גבוה מאשר בקרב מטופלים שקיבלו פלצבו. הייתה שונות בין תרופות שונות אך זוהה סיכון מוגבר בקרב מטופלים צעירים עבור רוב התרופות שנחקרו. לגבי וורטיוקסטין נמצאה עליה בסיכון למחשבות אובדניות והתנהגות אובדנית במטופלים מתחת לגיל 24 בהשוואה לפלצבו, וירידה באותם מדדים במטופלים מעל גיל 24. היו הבדלים בסיכון למחשבות והתנהגויות אובדניות בין ההתוויות השונות, השיעור הגבוה ביותר נמצא בקרב מטופלים עם דיכאון מג'ורי (אנגלית: Major Depressive Disorder - MDD).[4]
אין כרגע סיכום לגבי אוכלוסייה של מתבגרים ובוגרים לגבי שימוש לטווח ארוך (מעבר לארבעה חודשים). יש ראיות מניסויים מבוקרי-פלצבו לגבי טיפול אחזקתי (Maintenance therapy) במבוגרים עם דיכאון מג'ורי, ששימוש בנוגדי דיכאון יכול לעכב את חזרתו של הדיכאון, וכי הדיכאון מהווה גורם סיכון למחשבות והתנהגויות אובדניות.[4]
גם פציינטים מעל לגיל 24 יש לעקוב אחריהם עם מתן הטיפול לזיהוי הופעת מחשבות והתנהגויות אובדניות, במיוחד במהלך החודשים הראשונים של הטיפול התרופתי ובמקביל לשינויים במינון. מטופלים שהדיכאון שלהם מחמיר או כאלה החווים מחשבות אובדניות או קיימת התנהגות אובדנית יש לשקול שינוי בתוכנית הטיפולית, כולל הפסקת הטיפול בוורטיוקסטין.[4]
תסמונת סרוטונין (Serotonin Syndrome)
[עריכת קוד מקור | עריכה]תרופות המעלות את רמות הסרוטונין בדם עלולות לגרום לתסמונת סרוטונין שהיא תסמונת מסכנת חיים. הסכנה מוגברת כאשר נותנים במקביל יותר מתרופה אחרת המעלה את רמת הסרוטונין. וורטיוקסטין מעלה את רמת הסרוטונין על ידי עכוב הספיגה שלו מחדש לתא. קיימת סכנה במתן וורטיוקסטין במקביל לתרופות סרוטונינרגיות אחרות כמו: טריפטן (Triptan), נוגדי דיכאון טריציקליים, פנטניל, ליתיום, טרמדול, טריפטופן, מפרידין, מתאדון, בוספירון, אמפטמינים והיפריקום/סנט ג'ונס וורט. סכנה דומה יש במתן מקבל עם תרופות המאיטות את המטבוליזם של סרוטונין, כמו: מעכבי MAO.[4]
סימנים ותסמינים של תסמונת סרוטונין עשויים לכלול: שינויים במצב המנטלי (לדוגמה: אגיטציה, הזיות, דליריום וקומה), חוסר יציבות אוטונומית (לדוגמה: דופק מהיר, תנודות בלחץ דם, סחרחורת, הזעה מוגברת, הסמקה, וחום גוף גבוה), תסמינים עצביים-שריריים (לדוגמה: רעד, קשיחות שרירים (אנ'), מיוקלונוס, רפלקסים מוגברים, וחוסר קואורדינציה), עוויתות, תסמינים במערכת העיכול (לדוגמה: בחילה, הקאות, שלשולים).[4]
יש איסור לשימוש במקביל בוורטיוקסטין עם מעכבי MAO. אין להתחיל טיפול בוורטיוקסטין אצל אנשים המטופלים במעכבי MAO כמו גון לינזוליד או מתילן בלו במתן תוך-ורידי. אין דיווחים הנוגעים למתן מתילן בלו בדרכים אחרות (כגון טבליות לבליעה או הזרקה מקומית לרקמה). אם יש צורך להתחיל טיפול במעכב MAO כגון לינזוליד או מתילן בלו תוך-ורידי אצל מטופל הנוטל וורטיוקסטין מפסיקים את הטיפול בוורטיוקסטין לפני תחילת הטיפול במעכב ה-MAO.[4]
מאחר שגם ללא מתן תרופה נוספת המעלה את רמות הסרוטונין יש אפשרות לתסמונת סרוטונינרגית יש לנטר את כל המטופלים הנוטלים וורטיוקסטין. במקרה של זיהוי התסמינים שצוינו לעיל, יש להפסיק מיד את הטיפול בוורטיוקסטין ובכל תרופה סרוטונינרגית נלווית אחרת, ולהתחיל בטיפול תומך בתסמינים. שימוש בו-זמני בוורטיוקסטין עם תרופות סרוטונינרגיות אחרות לא מומלץ, במקרה ויש צורך קליני יש ליידע את המטופלים על הסיכון המוגבר להתפתחות תסמונת סרוטונין ולנטר הופעת תסמינים.[4]
סיכון מוגבר לדימום
[עריכת קוד מקור | עריכה]תרופות המפריעות לספיגה חוזרת של סרוטונין (אנגלית: Inhibition of serotonin reuptake), ובכללן וורטיוקסטין, עלולות להגביר את הסיכון לאירועי דימום. הסיכון עולה בשימוש במקביל באספירין, בתרופות נוגדות דלקת שאינן סטרואידיות, בוארפרין ובנוגדי קרישה אחרים. דיווחי מקרים ומחקרים אפידמיולוגיים הראו קשר בין שימוש בתרופות המפריעות לספיגה חוזרת של סרוטונין לבין אירועי דימום במערכת העיכול.[4]
מחקרים על נשים אחרי לידה מראים שחשיפה לתרופות מקבוצות ה-SSRI או ה-SNRI, במיוחד במהלך החודש שלפני הלידה, נקשרה לעלייה של פחות מפי 2 בסיכון לדימום לאחר לידה. אירועי דימום הקשורים לתרופות המעכבות ספיגה חוזרת של סרוטונין נעו בין כתמים כחולים דימום תת-עורי, המטומה (צבר דם ברקמה), אפיסטקסיס (דימום מהאף) ופטכיה (נקודות דם אדומות על העור), ועד לדימומים מסכני חיים.[4]
התפרצות מאניה/היפומניה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אצל מטופלים עם הפרעה דו-קוטבית (אנגלית: Bipolar disorder), טיפול בדיכאון באמצעות וורטיוקסטין עלול להוביל להתפרצות של אפיזודה מעורבת או מאנית. במחקרים קליניים שנערכו לפני שיווק התרופה תסמינים של מאניה או היפומאניה דווחו בקרב פחות מ-0.1% מהמטופלים שטופלו בוורטיוקסטין. לפני תחילת הטיפול בוורטיוקסטין יש לבצע הערכה לגבי היסטוריה אישית או משפחתית של הפרעה דו-קוטבית לצורך הערכת הסיכון.[4]
תסמונת הפסקת טיפול (Discontinuation Syndrome)
[עריכת קוד מקור | עריכה]תופעות של תסמונת הפסקת טיפול דווחו בעקבות הפסקה פתאומית של הטיפול בוורטיוקסטין במינונים של 15 מ"ג ליום ו-20 מ"ג ליום. במקרה של הפסקת הטיפול מומלץ לבצע הפחתה הדרגתית במידת האפשר.[4]
התסמינים הרפואיים האפשריים עם הפסקת הטיפול בנוגדי דיכאון סרוטונינרגיים, בעיקר לאחר הפסקה פתאומית, כוללים: בחילה, הזעה, מצב רוח דיספורי, רגזנות, אגיטציה, סחרחורת, הפרעות תחושתיות (לדוגמה: פראסתזיה, כגון תחושות של זרם חשמלי), רעד, חרדה, בלבול, כאבי ראש, תשישות/חוסר אנרגיה, תנודתיות רגשית, נדודי שינה, היפומניה, טינטוןופרכוסים.[4]
גלאוקומה צרת זווית (Angle Closure Glaucoma)
[עריכת קוד מקור | עריכה]וורטיוקסטין היא אחת התרופות היכולות לגרום להרחבת אישונים וכך עלול להיגרם התקף של גלאוקומה צרת זווית. מדובר על מטופלים עם זוויות צרות מבחינה אנטומית שלא עבר ניתוח המאפשר מעבר נוזלים.[4]
היפונתרמיה (Hyponatremia)
[עריכת קוד מקור | עריכה]היפונתרמיה (רמה נמוכה של נתרן בדם) יכולה להיגרם מטיפול בתרופות סרוטונינרגיות, ובכללן וורטיוקסטין. דווח על מקרה אחד במהלך המחקר הקליני הטרום שיווקי בו רמת הנתרן היייתה נמוכה מ-110 ממול/ליטר. מטופלים קשישים עשויים להיות בסיכון גבוה יותר לפתח היפונתרמיה בעת נטילת נוגד דיכאון סרוטונינרגי. שני סוגים נוספים של מטופלים נמצאים בסיכון - אלו הנוטלים תרופות משתנות ואלו הסובלים מהִיפּוֹוֹלֶמְיָה (חסר בנפח נוזלים) מסיבות אחרות. מטופלים עם היפונתרמיה סימפטומטית יש להפסיק את הטיפול בוורטיוקסטין ולהתחיל בטיפול מתאים. הסימפטומים של היפונתרמיה כוללים: כאב ראש, קושי בריכוז, ליקוי בזיכרון, בלבול, חולשה וחוסר יציבות. החולשה וחוסר היציבות עלולות להוביל לנפילות. סימפטומים במקרים חמורים יותר יכללו: הזיות, עילפון, פרכוסים, תרדמת, דום נשימה ומוות.[4]
תפקוד מיני לקוי (Sexual Dysfunction)
[עריכת קוד מקור | עריכה]וורטיוקסטין (כמו נוגדי דיכאון סרוטנינרגיים אחרים) יכול לגרום להפרעה בתפקוד המיני. אצל מטופלים גברים ההפרעה יכולה להתבטא: עיכוב בשפיכה או חוסר יכולת להגיע לשפיכה, ירידה בחשק המיני ובעיות בזקפה (אין-אונות). אצל נשים ההפרעה יכולה להתבטא בירידה בחשק המיני ועיכוב באורגזמה או היעדר אורגזמה.[4]
תופעות לוואי
[עריכת קוד מקור | עריכה]תופעות לוואי כוללות[7]:
תופעות לוואי נדירות (1%>) יותר כוללות, הפרעות בתפקוד המיני, נדודי שינה, כאב ראש, שינויים במצב רוח, וחרדה.
התוויות נגד
[עריכת קוד מקור | עריכה]אין להשתמש בתרופה אם המטופל סובל מרגישות ידועה לוורטיוקסטין או לכל אחד מהמרכיבים האחרים בתרופה. יש לנקוט זהירות בשימוש במטופלים הנוטלים מעכב מונואמין אוקסידאז בשל הסיכון להתפתחות תסמונת סרוטונין.
פרמקולוגיה של התרופה
[עריכת קוד מקור | עריכה]פרמקודינמיקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]וורטיוקסטין פועלת בעיקר כמעכבת ספיגה חוזרת של סרוטונין (SSRI) עם השפעה על מספר קולטנים של סרוטונין, דבר המסייע בוויסות מצב הרוח.
וורטיוקסטין מגביר את ריכוזי הסרוטונין במוח על ידי עיכוב הספיגה מחדש שלו בסינפסה ובכך שייך לקבוצת "מודולטורים וממריצי סרוטונין", הכוללת גם את התרופה וילאזודון. באופן ספציפי, וורטיוקסטין מעכבת ספיגת סרוטונין (SERT), אגוניסט לקולטן 5-HT1A של סרוטונין, אגוניסט חלקי לקולטן 5-HT1B, ואנטגוניסט לקולטנים 5-HT1D, 5-HT3 ו-5-HT7. כמו כן, וורטיוקסטין מהווה ליגנד לקולטן האדרנרגי β1.
מבחינת פעילות פונקציונלית, נראה כי לוורטיוקסטין יש עוצמה גבוהה יותר בעיכוב ספיגת הסרוטונין ובאנטגוניזם לקולטן 5-HT3 בהשוואה לפעילותו בקולטנים אחרים. הנתונים מראים שוורטיוקסטין מציג סלקטיביות גבוהה לעיכוב SERT (פי 22-83) ולאנטגוניזם לקולטן 5-HT3 (פי 10–38) בהשוואה לפעילות בקולטנים האחרים. נמצא כי אנטגוניזם לקולטן 5-HT3 עשוי להשפיע לחיוב על שינה מסוג REM בהשוואה לפרוקסטין.
מחקרים הראו כי במינונים נמוכים של וורטיוקסטין, ייתכן שתפוסת קולטני SERT ו-5-HT3 היא הדומיננטית, בעוד שבמינונים גבוהים יותר עשויים להיכבש קולטנים נוספים כמו 5-HT1A, 5-HT1B, ו-5-HT7. תפוסת קולטני SERT בגברים צעירים הייתה הגבוהה ביותר בגרעין הראפה, עם תפוסות של 25%, 53% ו-98% לאחר מתן יומי של 2.5, 10 ו-60 מ"ג במשך 9 ימים. מחקר נוסף מצא תפוסת SERT של 50%, 65%, ו-≥80% במינונים של 5, 10 ו-20 מ"ג ליום.
נראה כי וורטיוקסטין במינון של 5 מ"ג ליום יכול להשיג אפקט נוגד דיכאון עם תפוסת SERT של 50% בלבד, בניגוד ל-SSRIs ו-SNRIs הדורשים תפוסת SERT של 70%-80% לפחות להשגת אפקט טיפולי. ממצאים אלה מצביעים על כך שהשפעות נוגדות הדיכאון של וורטיוקסטין עשויות להיות מתווכות גם דרך אינטראקציות עם קולטני סרוטונין אחרים, בנוסף לעיכוב הספיגה מחדש של סרוטונין.
עם זאת, קיימת אי-ודאות בנוגע לתרומת האינטראקציות עם קולטני סרוטונין להשפעות נוגדות הדיכאון של וורטיוקסטין, ועדיין לא הובהר אם מדובר בנוגד דיכאון רב-מודלי מבחינה קלינית או בתרופה נוספת מקבוצת ה-SSRIs.
פרמקוקינטיקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- זמינות ביולוגית: 75%.
- פיזור: רמות שיא מושגת 7–11 שעות לאחר המנה.
- קישור לחלבוני פלזמה: 98%
- זמן מחצית החיים: 57-66 שעות.
- מטבוליזם: התרופה מתפרקת בכבד באמצעות האנזים CYP2D6.
- הפרשה: 59% בשתן, 26% בצואה.
- רמות יציבות של התרופה מושגת בתוך שבועיים של נטילה.
- מזון אינו משפיע.
תגובות בין תרופתיות
[עריכת קוד מקור | עריכה]וורטיאוקסטין מתפרק בעיקר על ידי cytochrome P450 האנזים CYP2D6[8]. מעכבים וממריצים של CYP2D6 יכולים לשנות את הפרמקוקינטיקה של התרופה, ולכן ייתכן שיהיה צורך בהתאמת מינון.
מעכבים חזקים של CYP2D6, כמו בופרופיון, פלואוקסטין, פארוקסטין, וקינידין יכולים להעלות משמעותית את רמות הוורטיאוקסטין ולהגביר תופעות לוואי כמו בחילות, כאבי ראש, הקאות ונדודי שינה. במצבים כאלה מומלץ להפחית את מינון הוורטיאוקסטין בחצי. בנוסף, אינטראקציות פחות משמעותיות נצפו עם קטוקונזול ופלוקונזול.
לעומת זאת, ממריצים חזקים של הציטוכרום P450 (אבל לא של CYP2D6), כמו ריפמפין, קרבמזפין ופניטואין, יכולים להקטין משמעותית את רמות הוורטיאוקסטין. דבר זה עשוי לדרוש העלאת מינון התרופה (עד פי שלושה מקסימום).
לוורטיאוקסטין אין אינטראקציות משמעותיות עם אנזימי ציטוכרום P450 או נשאים אחרים, ולכן לא צפוי שהוא ישפיע על הפרמקוקינטיקה של תרופות אחרות. זאת ועוד, שילוב של וורטיאוקסטין עם מעכבי MAO או תרופות סרוטונרגיות אחרות (SSRI SNRI, TCA, טראמדול וכו') מעלים את הסיכון לסינדרום סרוטונין. אך שילובים אלה אינם נחשבים אסורים למעט MAOIs.
מומלץ להיוועץ ברופא לפני שילוב עם תרופות אחרות.
התרופה במחקר
[עריכת קוד מקור | עריכה]וורטיוקסטין פותח במקור לטיפול בהפרעת חרדה כללית (GAD) ובהפרעת קשב וריכוז (ADHD), אך הפיתוח למטרות אלו הופסק. נכון לאוגוסט 2021, וורטיוקסטין נמצא בפיתוח לטיפול בהפרעות חרדה, הפרעת אכילה בולמוסית (Binge-Eating Disorder), והפרעה דו-קוטבית (Bipolar Disorder)[9]. התרופה נמצאת בשלב II של ניסויים קליניים עבור התוויות אלו. כמו כן, יש עניין בוורטיוקסטין כטיפול פוטנציאלי לפוביה חברתית, כאב נוירופתי, ולשיפור קוגניטיבי בדיכאון מג'ורי.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ↑ JoAnn D. Long, Vortioxetine for Depression in Adults, Issues in Mental Health Nursing 40 (9), 2019-09-02, עמ' 819–820 doi: 10.1080/01612840.2019.1604920
- ↑ Jie Fu, Lilei Peng, Xiaogang Li, The efficacy and safety of multiple doses of vortioxetine for generalized anxiety disorder: a meta-analysis, Neuropsychiatric Disease and Treatment 12, 2016-04-19, עמ' 951–959 doi: 10.2147/NDT.S104050
- ↑ M. Di Nicola, M. Adair, A. Rieckmann, Cronquist Christensen M, Effectiveness of vortioxetine in elderly patients with major depressive disorder in real-world clinical practice: Results from the RELIEVE study, Journal of Psychopharmacology (Oxford, England) 38, 2024-07, עמ' 615–623 doi: 10.1177/02698811241260996
- 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 DailyMed - TRINTELLIX - vortioxetine tablet, film coated, dailymed.nlm.nih.gov
- ↑ Robert L. Findling, Adelaide S. Robb, Melissa DelBello, Michael Huss, Nora McNamara, Elias Sarkis, Russell Scheffer, Lis H. Poulsen, Grace Chen, Ole Michael Lemming, Johan Areberg, Philippe Auby, Pharmacokinetics and Safety of Vortioxetine in Pediatric Patients, Journal of Child and Adolescent Psychopharmacology 27, 2017-08, עמ' 526–534 doi: 10.1089/cap.2016.0155
- ↑ Vortioxetine, Bethesda (MD): National Institute of Child Health and Human Development, 2006
- ↑ Trintellix, Brintellix [DSC (vortioxetine) dosing, indications, interactions, adverse effects, and more], reference.medscape.com
- ↑ Grace Chen, Astrid-Maria Højer, Johan Areberg, George Nomikos, Vortioxetine: Clinical Pharmacokinetics and Drug Interactions, Clinical Pharmacokinetics 57, 2017-11-30 doi: 10.1007/
- ↑ Vortioxetine - Lundbeck - AdisInsight, adisinsight.springer.com
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.