וושינגטון ויזארדס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף וושינגטון בולטס)
Gnome-edit-clear.svg
ערך זה זקוק לעריכה: ייתכן שהערך סובל מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
וושינגטון ויזארדס
Washington Wizards
לוגו המועדון
מידע כללי
תאריך ייסוד 1961
מדינה ארצות הבריתארצות הברית  ארצות הברית
אולם ביתי קפיטל ואן ארנה (20,674 מושבים)
מיקום וושינגטון די. סי., ארצות הברית
ליגה ליגת ה-NBA
אזור האזור המזרחי
בית הבית הדרום-מזרחי
היסטוריה שיקגו פקרס (1961–1962)
שיקגו זפרס (1962–1963)
בולטימור בולטס (1963–1973)
קפיטל בולטס (1973–1974)
וושינגטון בולטס (1974–1997)
וושינגטון ויזארדס (1997–הווה)
בעלים טד לאונסיס
נשיא ג'ים ואן סטון
מנכ"ל טומי שפרד
מאמן סקוט ברוקס
צבעי תלבושת כחול, אדום, לבן
תארים
אליפויות ליגה 1
1978
אליפויות אזוריות 4
1971, 1975, 1978, 1979
תלבושת
מדי בית וחוץ של וושינגטון ויזארדס
Kit body 2017-18 WAS association.png
תלבושת מדי בית
Kit shorts 2017-18 WAS association.png
צבעי הקבוצה
מדי בית
Kit body 2017-18 WAS icon.png
תלבושת מדי חוץ
Kit shorts 2017-18 WAS icon.png
צבעי הקבוצה
מדי חוץ
אתר הקבוצה

וושינגטון ויזארדסאנגלית: Washington Wizards) היא קבוצת כדורסל מהעיר וושינגטון די. סי. שבארצות הברית, המשחקת בליגת ה-NBA. הקבוצה משובצת בבית הדרום-מזרחי שבאזור המזרח, ומארחת את משחקיה הביתיים באולם קפיטל ואן ארנה. בעונת 1977/1978, אז נקראה וושינגטון בולטס, זכתה הקבוצה באליפות ה-NBA היחידה בתולדותיה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השנים המוקדמות (1961–1967)[עריכת קוד מקור | עריכה]

המועדון הידוע כיום כ"וושינגטון ויזארדס" החל את דרכו כשיקגו פקרס בשנת 1961, כקבוצת ההרחבה הראשונה בהיסטוריה של ליגת ה-NBA, ולאחר שנה אחת בלבד, הם שינו את שמם לזיפריס. בשנת 1963 עבר המועדון לבולטימור, מרילנד, והפך לבולטימור בולטס (ללא כל קשר למועדון בולטימור בולטס שהתקיים בשנות ה-40 וה-50 ששיחק בליגות ה-BAA וה-NBA). בעונתם הראשונה בבולטימור, סיימו הבולטס במקום הרביעי מתוך חמש קבוצות אזור המערב.[1]

קודם לעונת 1964-65 ערכו הבולטס טרייד גדול, כאשר הם שלחו את טרי דיסינג'ר, רוד ת'ורן ודון קוג'יס לדטרויט פיסטונס תמורת ביילי האוול, דון אול ו-ואלי ג'ונס. הטרייד התגלה כמוצלח; האול התברר ביסודו כמעודד קולני שעזר לבולטס להגיע אל משחקי הפלייאוף לראשונה בתולדות המועדון. בפלייאוף של שנת 1965, הממו הבולטס את סנט לואיס הוקס 3-1, והתקדמו לגמר המערב. בגמר, הצליחו הבולטס להיות בשוויון לאחר ארבעת המשחקים הראשונים נגד לוס אנג'לס לייקרס לפני שהפסידו 4-2.

תקופת וס אנסלד (1967–1979)[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסוף שנות ה-60, בחרו הבולטס שני שחקנים שבהלך השנים הפכו לחברי היכל התהילה: ארל מונרו, נבחר בדראפט של שנת 1967 במקום השני, ווס אנסלד, שנבחר במקום השני בדראפט של שנת 1968. הקבוצה השתפרה בצורה דרמטית, מ-36 ניצחונות בעונה הקודמת ל-57 בעונת 1968-69, ואנסלד זכה גם בפרס רוקי השנה וגם בפרס ה-MVP של העונה הסדירה. הבולטס הגיעו אל הפלייאוף עם ציפיות גדולות להעפלה לשלבים הגבוהים, אך הם הודחו בסיבוב הראשון בידי ניו יורק ניקס. בעונה שלאחר מכן נפגשו הקבוצות שוב, אך אף על פי שהסדרה התארכה לשבעה משחקים, הבולטס נוצחו בסופה שוב בידי הניקס.

בעונת 1970-71, סיימו הבולטס את העונה הסדירה במאזן 42-40 ופגשו שוב את הניקס בפלייאוף, הפעם בגמר המזרח. הניקס סבלו מהעדרו של ויליס ריד ששימש קפטן הקבוצה, הבולטס שלא סבלו מפציעות ניצלו את העדרו, ובמשחק השביעי שנערך במדיסון סקוור גארדן, שחקנה של הבולטס, גאס ג'ונסון קלע סל מכריע בשלב מאוחר של המשחק שהביא את הבולטס לניצחון 93-91 ולהתקדם לגמר ה-NBA לראשונה בתולדות המועדון. בגמר ה-NBA הובסו הבולטס בסוויפ על ידי מילווקי באקס החזקים עם כרים עבדול-ג'באר (שהיה ידוע בשנת 1971 בשמו המקורי, לו אלסינדור) ואוסקר רוברטסון.

לאחר הטרייד שהעביר את ארל מונרו לניו יורק ניקס וגאס ג'ונסון לפיניקס סאנס, נשארו הבולטס מועמדים לפלייאוף לכל אורך שנות ה-70. לאחר שלא התעלו במהלך עונת 1971-72, השתפרו הבולטס דרמטי לאחר שרכשו את אלווין הייז מיוסטון רוקטס ובחרו בדראפט את קווין פורטר.

לאחר התחלה איטית החלו הבולטס להסתער בתחילת חודש דצמבר, כאשר הם השיגו מאזן של 10-4 בדרך לזכייה בתואר אליפות הבית המרכזי, שנה שלישית ברציפות. הבולטס פגשו שוב את ניו יורק ניקס בפלייאוף של שנת 1973, ונוצחו בפעם הרביעית בחמשת המפגשים בין המועדונים בשנים האחרונות.

בשנת 1973, עבר המועדון ללנדובר, מרילנד והפך לקפיטל בולטס; אין להתבלבל עם קבוצת ההוקי וושינגטון קפיטלס מליגת ה-NHL, הם שינו את שמם לוושינגטון בולטס עונה לאחר מכן. במהלך חודש נובמבר 1973, בעוד המועדון ממתין להשלמת הבנייה של אולמם החדש בלנדובר, שיחקו הבולטס את משחקיהם הביתיים באולם קולד פילד האוס בקמפוס של אוניברסיטת מרילנד בקולג' פארק. אולם הקפיטל סנטר (שנודע לאחר מכן בשם יו אס איירווייז ארנה) החל נחנך ב-2 בדצמבר 1973, במשחק בו גברו על סיאטל סופרסוניקס. לאורך אמצע שנות ה-70, המשיכו הבולטס לשחק כמה משחקים מידי עונה בבולטימור.

את עונת 1974-75 סיימו הבולטס במאזן של 60-22 וחזרו אל הפלייאוף. באותה השנה השיגו הבולטס מאזן של 36-5 בבית באולם הקפיטל סנטר. בסיבוב הראשון של הפלייאוף הם הצליחו לשרוד לאחר שבעה משחקים נגד באפלו ברייבס לאחר ששתי הקבוצות נצחו את כל משחקי הבית שלהם. בגמר המזרח, הצליחו הבולטס לגבור על האלופה היוצאת, בוסטון סלטיקס בשישה משחקים והתקדמו לגמר ה-NBA. הבולטס היו פייבוריטים לנצח בסדרת הגמר, אך הופתעו בידי ריק בארי שהנהיג את גולדן סטייט ווריורס בארבעה משחקים, כאשר במשחק הרביעי הם הפסידו בקפיטל סנטר.

ההלם מהפסד סדרת הגמר חלחל לעונת 1975-76 כשהבולטס מנצחים 12 משחקים פחות מהעונה הקודמת, בפלייאוף הם הודחו בידי קליבלנד קאבלירס בשבעה משחקים. בסיומה של העונה פיטרו הבולטס את המאמן הראשי קיי. סי. ג'ונס, למרות היו לו 62% אחוזי הצלחה כמאמן הבולטס.

בעונת 1976-77 תחת המאמן הראשי דיק מוטה, הפסידו הבולטס שוב את תואר אליפות הבית המרכזי, עונה שנייה ברציפות. אלווין הייז סיים שישי בממוצע הכדורים החוזרים למשחק באותה העונה, 12.5 כדורים חוזרים למשחק. לאחר שגברו בשלושה משחקים בסיבוב הראשון של הפלייאוף נגד קליבלנד קאבלירס, עלו הבולטס ליתרון 2-1 בסיבוב השני נגד יוסטון רוקטס. עם סיכוי לעלות ליתרון של 3-1 במשחק הביתי, הפסידו הבולטס 107-103 כאשר הרוקטס ממשיכים ומנצחים את הסדרה בשישה משחקים.

למרות העובדה שבשורות הבולטס שיחקו וס אנסלד ואלווין הייז, שני חברי היכל התהילה לעתיד, סיימו הבולטס את עונת 1977-78 במאזן של 44-38 בתום העונה הסדירה ולא נחשבו כמועמדים לזכייה באליפות ה-NBA, אך העיתונאי מסן אנטוניו, דן קוק, השתמש במשפט המפורסם, "זה לא נגמר עד שהגברת השמנה שרה". משפט זה הפך לקריאת הקרב של הבולטס כשהם מסיימים ריצת פלייאוף שהובילה אותם לגמר ה-NBA, בו גברו על סיאטל סופרסוניקס בשבעה משחקים והביאו אליפות ספורט מקצועני ראשונה לבירה וושינגטון די. סי., לראשונה מזה 36 שנים.

בעונת 1978-79 עברו הבולטס לבית האטלנטי, זוכים באליפות הבית בעונתם הראשונה בו. הם נכנסו לפלייאוף של שנת 1979 לאחר שהפסידו ב-8 מתוך 11 המשחקים האחרונים של העונה הסדירה אתה סיימו במאזן 54-28. בפלייאוף הבולטס היו קרובים להדחה מול אטלנטה הוקס כאשר נקלעו לפיגור של 3-1 לאחר ארבעה משחקים, אך הצליחו לשרוד ולנצח במשחק השביעי והמכריע.

בגמר המזרח, שוב נקלעו הבולטס לפיגור 3-1 הפעם מול סן אנטוניו ספרס, אך הצליחו לבצע קאמבק מרשים ונצחו את שני המשחקים הבאים בסדרה, כופים על הספרס משחק שביעי בקאפ סנטר. הבולטס הסתערו שוב ולאחר פיגור משמעותי במהלך הרבע הרביעי הצליחו לגבור על הספרס בהנהגתו של ג'ורג' גרווין 107-105, במה שנחשב לאחד ממשחקי הפלייאוף הגדולים בתולדות ה-NBA ולהתקדם לסדרת הגמר למפגש חוזר מול סיאטל סופרסוניקס.

במשחק הראשון של סדרת הגמר, גברו הבולטס על הסוניקס 99-97, בזכות שתי זריקות עונשים שהכריעו את ההתמודדות. אך למרות פתיחה זו, הבולטס הפסידו בארבעת המשחקים הבאים, ואת הסדרה כולה לסיאטל, הייתה זו האליפות היחידה בתולדות הסופרסוניקס. הבולטס היו המועדון היחיד שהופיע בארבע סדרות גמר במהלך שנות ה-70.

תקופת אכזבות בפלייאוף (1979–1988)[עריכת קוד מקור | עריכה]

התבגרותו של סגל השחקנים ופציעות החלו לתת את אותותיהם בבולטס. בעונת 1979-1980, הבולטס בקושי הצליחו להגיע אל משחקי הפלייאוף, כאשר הם מצליחים לתפוס את המקום השישי והאחרון בשובר שוויון וזאת אף על פי שנפלו למאזן שלילי של 39-43 בתום העונה הסדירה. בפלייאוף, הם נוצחו בסוויפ בסדרה של שני משחקים בידי פילדלפיה 76'. שנה לאחר מכן כשלו הבולטס ולא הצליחו להיכנס אל משחקי הפלייאוף, לראשונה מזה 13 שנים. וס אנסלד פרש ואלווין הייז הועבר ליוסטון רוקטס בעונה שלאחר מכן.

בעונת 1980-81, הבולטס הציגו יכולת טובה תחת המאמנים ג'ין שו ודון מורן, כשהם מסיימים את העונה הסדירה במאזן 43-39, ועל אף שהתקדמות אל חצי גמר המזרח במשחקי הפלייאוף, נראה היה בבירור כי הם איבדו את תבנית ההצלחה של שנות ה-70. אך, למרות דעיכה זו המשיכו הבולטס לשחק בכישרון שאפיין אותם במהלך אותן שנים. הם הצליחו לסיים את העונה הסדירה במאזן חיובי, אך בבית האטלנטי התחרותי, הבולטס עדיין סיימו אחרונים והחמיצו את הפלייאוף. בשתי העונות הבאות המשיכו הבולטס לשחק כדורסל בינוני, כשהם מסיימים את העונה הסדירה במאזן שלילי, אך, עדיין מצליחים להתברג לפלייאוף, לאחר שהנהלת הליגה הרחיבה את מספר הקבוצות המשתתפות ל-16; בשתי העונות הודחו הבולטס כבר בסיבוב הראשון.

בעונת 1985-86, רכשו הבולטס את מאנוט בול, שהתמחה בחסימת זריקות. באותה עונה, חסם בול 397 פעמים (שיא מועדון), כחלק מ-716 החסימות אותן השיגה הקבוצה כולה (שיא מועדון). אך הבולטס סיימו במאזן 39-43 מאכזב, והודחו בסיבוב הראשון של הפלייאוף בידי פילדלפיה 76'. הבולטס רכשו את הסנטר מוזס מלון מפילדלפיה תמורת הסנטר ג'ף רולנד בעונה שלאחר מכן מתוך תקווה להשתפר. מלון הוביל את הקבוצה בנקודות כשהוא משיג 24.1 נקודות בממוצע למשחק, הוא חבר אל ג'ף מלון שהשיג 22.0 נקודות בממוצע למשחק. הבולטס הצליחו להשיג מאזן של 42-40 בסיומה של העונה הסדירה, הייתה זו הפעם האחרונה בה סיימה הקבוצה במאזן חיובי עד לעונת 1996-97. הבולטס הודחו בשלושה משחקים בידי דטרויט פיסטונס בסיבוב הראשון של הפלייאוף של שנת 1987‏.[2]

בדראפט של שנת 1987 בחרו הבולטס את מאגסי בוגס כבחירה ה-12, בוגס שהתנשא לגובה 1.60 מטר היה השחקן הנמוך בהיסטוריה של ה-NBA. לאחר פתיחה חלשה פוטר המאמן קווין לוגרי לאחר 27 משחקים כאשר הבולטס החזיקו מאזן של 8-19. כדי להחליף את לוגרי, שכרו הבולטס את כוכבם לשעבר וס אנסלד. תחת שרביט האימון של אנסלד השתפרו הבולטס והצליחו להגיע שוב למשחקי הפלייאוף, כשהם מסיימים את העונה הסדירה במאזן 38-44. לאחר שהפסידו בשני המשחקים הראשונים בחוץ לדטרויט פיסטונס בסיבוב הראשון של פלייאוף 1988, השיבו הבולטס לחימה והביאו את הסדרה למשחק חמישי ומכריע, לאחר שני ניצחונות ביתיים. במשחק החמישי הובסו הבולטס ב-21 נקודות. יחלפו עוד 9 שנים לפני שהבולטס ישובו אל הפלייאוף.

תקופת השפל (1988–2002)[עריכת קוד מקור | עריכה]

את עונת 1988-89 החלו הבולטס במאזן של 5-1, אך תקוות לעונה מוצלחת נמוגו במהרה לאחר שנוצחו ב-16 מ-18 המשחקים מאמצע חודש דצמבר לאמצע חודש ינואר. הבולטס סיימו את העונה הסדירה במאזן 31-51, וזאת למרות עונה מצוינת של ג'ף מלון וברנרד קינג, שהשיגו ממוצע של 24.3 ו-22.3 נקדות למשחק, בהתאמה, והובילו את הקבוצה.

קרן האור היחידה בעונת 1990-91, אותה סיימו הבולטס במאזן 30-52, הייתה הצלחת מאמצי חזרתו של ברנרד קינג כשהוא החלים מניתוח בברכו לאחר פציעה ממנה סבל עוד בתקופתו ל ניו יורק ניקס בעונת 1984-85, את העונה הוא סיים שלישי בטבלת הקלעים עם 28.4 נקודות בממוצע למשחק. בשנת 1990, מינתה הנהלת המועדון את סוזאן אומאלי כנשיאת הקבוצה, האישה הראשונה המכהנת כנשיאת מועדון בהיסטוריה של ה-NBA. סוזן או'מאלי ביתו של פיטר או'מאלי עורך דין חשוב ממדינת מרילנד ונשיאה לשעבר של וושינגטון קפיטלס.[3]

את עונת 1991-92 סיימו הבולטס במאזן 25-57 ואת עונת 1992-93 במאזן 22-60, עקב פציעות רבות ויכולת לא יציבה.

מכת הפציעות המשיכה להטריד את הבולטס כאשר שחקני מפתח כרקס צ'אפמן וקלברט צ'ייני, הבחירה השישית בדראפט של שנת 1993, החמיצו חלק מהעונה, ופרביס אליסון החמיץ כמעט את העונה כולה. התוצאה הייתה מאזן עלוב של 24-58 בסיומה של עונת 1993-94, אך עזרה מאוניברסיטת מישיגן הייתה בדרכה; בדראפט של שנת 1994 בחרו הבולטס את ג'וואן הווארד והעבירו את טום גוגליוטה יחד עם שלוש בחירות סיבוב ראשון של הדראפט לגולדן סטייט ווריורס תמורת הזכויות עבור כריס ובר. בעוד העונה מתחילה עם הבטחה, פציעת כתף של ובר (באופן איירוני במשחק נגד הווריורס) גרמה לו להחמיץ 19 משחקים והבולטס השתרכו מאחור במשך כל העונה, אותה סיימו במאזן הגרוע בתולדות המועדון, 21-61. ובר הציג ממוצעים של 20.1 נקודות למשחק, ו-6.9 כדורים חוזרים בממוצע למשחק, אך סירב לניתוח שהיה אמור לתקן את כתפו הפגועה. דחיה שהתבררה כיקרה עונה לאחר מכן.

נראה היה כי עונת 1995-96 הסתיימה עוד לפני בהחלה עבור הבולטס כאשר ב-21 באוקטובר ובר פרק את כתפו במשחק קדם עונה נגד אינדיאנה ופתח את העונה ברשימת הפצועים. הוא חזר למגרשים ב-27 בנובמבר, אך מתח את כתפו ב-29 בדצמבר במשחק מול ניו יורק ניקס. לאחר שהכל קיוו כי מצבה של הכתף ישתפר לאחר מנוחה, אלץ ובר לעבור לבסוף ניתוח ב-1 בפברואר שהשאיר אותו מחוץ לקווים לשארית העונה, הבולטס השיגו מאזן של 9-6 יחד עם ובר כאשר הוא קולע 23.7 נקודות בממוצע למשחק (הגבוה בקבוצה) ו-7.6 כדורים חוזרים, 5 אסיסטים, ו-1.8 חטיפות בממוצע ב-37.2 דקות משחק בממוצע כאשר יכול היה לשחק. פציעות של שחקנים אחרים כולל מארק פרייס (ששיחק רק 7 משחקים) ורוברט פאק (ששיחק 31 מתוך 82 משחקי העונה הסדירה). נקודת האור של העונה הייתה בחירתו של ראשיד וולאס כבחירה הרביעית בדראפט של שנת 1995 ומשחקו של הווארד. ג'וואן הווארד השיג ממוצעי שיא לקריירה שלו באותה העונה כאשר קלע 22.1 נקודות ו-8.1 כדורים חוזרים בממוצע למשחק והחזיק את תקוות הפלייאוף של הבולטס בחיים. עד לסיומה של העונה השתפרו הבולטס למאזן של 39-43 והחמיצו במעט את הפלייאוף.

לפני עונת 1996-97, החזיקו הבולטס סגל שחקנים שהראה שעורר תקוות גדולות על הנייר. כאשר סגל השחקנים הורכב מגאורגה מורשאן, השחקן הגבוה בליגה המתנשא לגובה של 2.31 מטר, שני פורוורדים אתלטיים (ג'ואן וובר) ואחד הפויינט גארדים המובילים של הליגה, רוד סטריקלנד. לאחר פתיחה חלשה של 22-24. שהביאה לפיטוריו של המאמן ג'ים ליינאם. ברני ביקרסטאף, עוזר המאמן של קבוצת האליפות של הבולטס משנת 1978, נקרא כדי להקים לתחייה את מועדונו לשעבר. הבולטס הגיבו הייטב, ונצחו 16 מ-21 המשחקים הבאים כדי לסיים את העונה במאזן 44-38, המאזן הטוב ביותר של המועדון מאז עונת 1978-79. ההתעוררות המאוחרת הביאה את הבולטס למרחק נגיעה מקליבלנד קאבלירס במאבק על המקום השמיני, המוביל למשחקי הפלייאוף. במחזור האחרון של העונה הסדירה, במשחק בין שני המועדונים שהמנצח בו עולה למקום השמיני והאחרון במרוץ לפלייאוף, הבולטס התעלו והצליחו לנצח את הקאבלירס, 85-81, דוחקים אותם מהמקום השמיני ועולים למשחקי הפלייאוף לאחר בצורת הפלייאוף הארוכה בתולדות המועדון. ובעוד הבולטס נוצחו בסוויפ בידי שיקגו בולס בסיבוב הראשון של הפלייאוף, הם הפסידו בשלושת המשחקים בהפרש כולל של רק 18 נקודות, סימן שהעיד כי יש להתחשב ביכולתה של הקבוצה.

ובר הוביל את הבולטס ברשימת הקלעים עם 20.1 נקודות בממוצע, בכדורים חוזרים עם 10.3 בממוצע, בחסימות עם 1.9 בממוצע, ובאחוזי קליעה עם 51.8% בממוצע למשחק, בעוד סטריקלנד משיג 17.2 נקודות בממוצע ו-1.54 חטיפות בממוצע למשחק ומסיים חמישי בליגה עם 8.9 אסיסטים בממוצע למשחק. מורשאן שלט בצבע והוביל את הליגה באחוזי קליעה 59.9% בממוצע למשחק. הבולטס גם קיבלו תמורה מקלברט צ'ייני (10.6 נקודות בממוצע למשחק) וטרייסי מארי (10 נקודות בממוצע למשחק).

הבולטס הופכים לוויזארדס[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1995, הודיע בעלי וושינגטון בולטס, אייב פולין, על שינוי שמו של המועדון עקב הקשר בין השם בולטס לאלימות, צליל שגרם לו לחוסר נוחות הולך וגובר עם השנים, בעיקר עקב שיעור הפשיעה והאלימות שגאו בעיר וושינגטון בתחילת שנות ה-90. הקש ששבר את גב הגמל הייתה ההתנקשות בחיי ראש הממשלה יצחק רבין.[4] תחרות נערכה לבחירת שם חדש למועדון והשמות צומצמו לדרגונס, אקספרס, סטאליונס, סי דוגס (כלבי הים), או ויזארדס.[5] ב-15 במאי 1997, הפכו וושינגטון בולטס רשמית לוושינגטון ויזארדס. השם החדש עורר מחלוקת מסוימת עקב היותה של העיר וושינגטון בעיקרה עיר אפרו-אמריקנית ואילו השם ויזארד הוא דרגה בארגון הקו קלוקס קלאן. סמל חדש נחשף וצבעי הקבוצה שונו מאדום, לבן וכחול המסורתיים וכחול, שחור וברונזה כמו צבעיה של קבוצת ההוקי וושינגטון קפיטלס הנמצאת גם היא בבעלותו של פולין. באותה השנה עברו הוויזארדס לאולם ה-MCI סנטר, הנקרא עתה ורייזון סנטר. הוירזון סנטר משמש גם כביתם של הקפיטלס, וושינגטון מיסטיקס מליגת ה-WNBA וקבוצת הכדורסל של אוניברסיטת ג'ורג'טאון.

בשנת 1998 הפכו הוויזארדס לקבוצת האחות של וושינגטון מיסטיקס מליגת ה-WNBA, ונשארה כזו עד שנמכרו בשנת 2005 לחברת לינקולן הולדינגס (בראשות טד לאונסיס), שהוא שותף גם בבעלות על וושינגטון קפיטלס. אך, עם רכישתם של הוויזארדס בידי לאונסיס בשנת 2010, הפכו שוב הוויזארדס והמיסטיקס לקבוצות אחיות.

הוויזארדס עברו ל-MCI סנטר (עתה נקרא ורייזון סנטר) בשנת 1997.

את עונת 1997-98 החלו הוויזארדס המחודשים עם חמישה משחקי בית רצופים בקפיטל סנטר לפני שעברו ל-MCI סנטר ב-2 בדצמבר. הוויזארדס סיימו את העונה במאזן 42-40 כולל ארבעה ניצחונות רצופים בסיומה של העונה אך החמיצו במעט את הפלייאוף. שיאי העונה היו, כריס ובר שהוביל את הקבוצה עם 21.9 נקודות בממוצע ו-9.5 כדורים חוזרים בממוצע למשחק. סטריקלנד הוביל את הליגה באסיסטים עם 10.5 בממוצע למשחק לפני שנפצע לפני סיומה של העונה הסדירה. טרייסי מארי השיג 15.1 נקודות בממוצע למשחק כשהוא עולה מהספסל, כולל משחק שיא של 50 נקודות מול גולדן סטייט. הסחות דעת מחוץ לפרקט הובילו לטרייד ששלח את כריס ובר לסקרמנטו קינגס תמורת מיץ' ריצ'מונד ואוטיס ת'ורפ במהלך חודש מאי, 1998.

הוויזארדס סיימו את העונה המקוצרת עקב שביתת השחקנים במאזן 18-32. מיץ' ריצ'מונד הוביל את הקבוצה עם 19.7 נקודות בממוצע למשחק. בעונת 1999-00, סיימו הוויזארדס את העונה הסדירה במאזן 29-53. מיץ' ריצ'מונד הוביל את הקבוצה עם 17.4 נקודות בממוצע למשחק. בעונת 2000-01, תחת המאמן החדש לאונרד המילטון, בחרו הוויזארדס את ריצ'רד המילטון כבחירה השביעית בדראפט של שנת 1999, בעונתו הראשונה הוביל המילטון את הקבוצה עם 18.1 בממוצע למשחק, אך המועדון סיים את העונה עם המאזן הגרוע בהיסטוריה של המועדון, 19-63

ב-23 בפברואר 2001 היו הוויזארדס מעורבים בטרייד ענק ימים ספורים לפני מועד סיום העברות בליגה. הקבוצה שלחה את ג'וואן הווארד, אובינה אקזי, וקלווין בות' לדאלאס מאבריקס. בתמורה, קיבלו הוויזארדס את יוברט דייוויס, קורטני אלכסנדר, כריסטיאן לייטנר, לוי ואט ואית'ן תומאס, יחד עם 3 מיליון דולר במזומן.

שנותיו של מייקל ג'ורדן[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'ורדן במדי הוויזארדס, 14 באפריל 2003

לאחר שפרש משורות שיקגו בולס בתחילת שנת 1999, במהלך חודש ינואר 2000, הפך מייקל ג'ורדן לנשיא פעולות הכדורסל של וושינגטון ויזארדס כמו גם למחזיק בחלק מיעוט מהבעלות על המועדון. בחודש ספטמבר 2001 חזר ג'ורדן מפרישה בגיל 38 כדי לשחק בעבור הוויזארדס. ג'ורדן ציין כי הוא חוזר בשל "האהבה למשחק". עקב חוקי ה-NBA, נאלץ ג'ורדן לוותר על חלקו בבעלות המועדון. לפני פגרת האולסטאר, היה ג'ורדן אחד משני שחקנים בלבד בליגה שהשיג יותר מ-25 נקודות, 5 אסיסטים, ו-5 כדורים חוזרים בממוצע למשחק[6] הוא הוביל הוויזארדס למאזן של 26-21. לאחר פגרת האולסטאר, ברכיו של ג'ורדן לא יכלו לשאת העומס בעונת משחקים מלאה והוא סיים את העונה ברשימת הפצועים. את העונה סיימו ג'ורדן והוויזארדס במאזן של 37-45, שיפור של 18 משחקים מהעונה הקודמת.

ג'ורדן הודיע כי הוא יחזור לעונת 2002-03, והפעם הוא היה נחוש להביא תגבורת, כשהוא שולח את ג'רי סטקהאוס לדאלאס מאבריקס, בטרייד שערב ארבע קבוצות והחתים את לארי יוז מגולדן סטייט ווריורס. ג'ורדן אף קיבל על עצמו את תפקיד השחקן השישי העולה מהספסל כדי שברכיו יוכלו לשרוד את העונה הארוכה בת ה-82 משחקים. שילוב של מספר פציעות ושחקנים חסרי השראה הובילו את ג'ורדן חזרה להרכב הפותח, בו ניסה להרים את המועדון לאחר פתיחת עונה מקרטעת. את העונה הסדירה סיימו הוויזארדס במאזן 37-45. ג'ורדן סיים את העונה כשחקן היחיד של הוויזארדס ששיחק את כל 82 המשחקים והשיג 20.0 נקודות, 6.1 כדורים חוזרים, 3.8 אסיסטים, 1.5 חטיפות ב-37 דקות בממוצע למשחק.[7]

לאחר העונה, פיטר פולין, המחזיק ברוב הבעלות על המועדון, הדיח את מייקל ג'ורדן מתפקידו, והכה בהלם את השחקנים, השותפים, ואת הציבור. ג'ורדן הרגיש נבגד, כשחשב שהוא יקבל חזרה לידיו את חלקו בבעלות על המועדון לאחר שקריירת המשחק שלו תגיע לקיצה, אך פולין הצדיק את מהלך פיטוריו של ג'ורדן כשציין את כי לג'ורדן הייתה השפעה מזיקה על הקבוצה, כמו ספסולו של הוג'ס כדי לפנות מקום לטיירון לו, בביצוע טריידים עלובים, ובשימוש בבחירה הראשונה בדראפט של שנת 2001 כדי לבחור את שחקן התיכונים קוואמי בראון. ללא ג'ורדן שיחבר בעונה שלאחר מכן, וושינגטון ויזרדס לא עוררו ציפייה לנצח, והם לא. למרות החתמתו של מי שלעתיד יהפוך לשחקן אולסטאר, גילברט ארינאס, הקבוצה מעדה למאזן 25-57 בתום עונת 2003-04.

את מקומו של ג'ורדן בתפקיד הניהולי תפס המאמן אדי ג'ורדן (אין קשר משפחתי) והג'נרל מנג'ר ארני גרנפלד.

תקופת גילברט ארינאס (2004–2010)[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעונת 2004-05 הציגה הוויזארדס (עתה בבית הדרום-מזרחי) את העונה הטובה ביותר שלה ב-26 השנים האחרונות, כאשר הם מסיימים את העונה הסדירה במאזן 45-37 ומציינים את הפעם הראשונה בה המועדון מעפיל לפלייאוף תחת השם ויזארדס. במהלך הפגרה, ביצעה הקבוצה טרייד ושלחה את ג'רי סטקהאוס, כריסטיאן לייטנר, ואת זכויות הדראפט על דווין האריס לדאלאס מאבריקס בעבור אנטואן ג'יימיסון. במהלך העונה הסדירה, שלושת הסקוררים ארינאס, ג'יימיסון, ויוז דורגו ראשונים בליגה וזכו לכינוי "שלושת הגדולים". יוז הוביל את הליגה בחטיפות עם 2.89 בממוצע למשחק. ארינאס וג'יימיסון נבחרו שניהם לשחק בנבחרת המזרח למשחק האולסטאר, מציינים את הפעם הראשונה בה ישנם לוושינגטון שני שחקנים בנבחרת האולסטאר מאז ימיהם של ג'ף מלון ומוזס מלון שייצגו את הבולטס במשחק האולסטאר של שנת 1987.

ב-13 באפריל 2005 גברו הוויזארדס על שיקגו בולס, 93-82, הצליחו הוויזארדס להבטיח את מקומם בפלייאוף לראשונה מאז עונת 1996-97. האוהדים שסבלו רבות מהקבוצה במשך השנים, קנו בתוך שעתיים וחצי את כל 16,000 הכרטיסים ביום בו הוצאו למכירה. במשחק השלישי בסיבוב הראשון גברו הוויזארדס על שיקגו בולס, וזכו בניצחון הפלייאוף הראשון שלהם מאז שנת 1988[8] וכדי להוסיף לתחושת ה"הגיע הזמן" הייתה העובדה כי המשחק השלישי בסדרה היה הראשון ששוחק בתחומי העיר וושינגטון.[9] בניצחון הוויזארדס במשחק החמישי בסדרה שנערך בשיקגו, קלע ארינאס את זריקת הניצחון עם השמע הבאזר[10] והוויזארדס עלו ליתרון הראשון בסדרת פלייאוף מאז שנת 1986. במשחק השישי בסדרה שנערך באולם ה-MCI סנטר, ג'ארד ג'פריס קלט כדור חופשי ובהתקפה מתפרץ שהסתיימה בהטבעה העלה את הוויזארדס ליתרון 32 שניות לסיום, מעניק לוויזארס ניצחון 94-91 וניצחון ראשון בסדרת פלייאוף מזה 23 שנים. הוויזארדס היו לקבוצה ה-12 בלבד בהיסטוריה של ליגת ה-NBA המצליחה לנצח סדרת פלייאוף לאחר שנקלעה לפיגור 2-0‏.[11] בחצי גמר המזרח, נוצחו הוויזארדס בסוויפ ביד מיאמי היט, המדורגת ראשונה במזרח.

בעונת 2005-06 סבלו הוויזארדס מעליות וירידות. במהלך הפגרה שלפני העונה, רכשו הוויזארדס את קארון באטלר ואנטוניו דניאלס. במהלך העונה הרגילה, היו בסגל של הוויזארדס שוב שלושת בקלעים הטובים בליגה, שהפעם הורכב מארינאס, ג'יימיסון ובאטלר. הוויזארדס החלו את העונה במאזן 5-1, אך ב-25 המשחקים הבאים השיגו מאזן 8-17 ובסך הכל 13-18 לאחר 31 משחקים. לאחר מכן שוב השתפרו הוויזארדס וב-18 המשחקים הבאים השיגו מאזן 13-5. ב-25 באפריל 2006, מאזנם של הוויזארדס עמד על 39-35 וקיוו להשיג את סימן ה-45 ניצחונות אליו הגיעו בעונה הקודמת, אך בשלב זה נפצע באטלר והוויזארדס הפסידו בכל 5 המשחקים בהיעדרו. באטלר חזר והקבוצה הצליחה לנצח בשלושת המשחקים האחרונים של העונה הסדירה, נגד דטרויט פיסטונס, מילווקי באקס וקליבלנד קאבלירס, כולן קבוצות פלייאוף, כדי לסיים את העונה במאזן 42-40 ולהשיג את הכרטיס החמישי לפלייאוף המזרח. הוויזארדס קלעו 101.7 נקודות בממוצע למשחק, שלישי בליגה וממוצע הנקודות הגבוה ביותר במזרח. לראשונה מאז שנת 1987 הצליחו הוויזארדס להעפיל שנה שנייה ברציפות למשחקי הפלייאוף.

בסיבוב הראשון נפגשו הוויזארדס עם קליבלנד קאבלירס למה שנראה כציוות המאוזן ביותר מבין סדרות הפלייאוף. הקבוצות חילקו את שני המשחקים הראשונים בסדרה שנערכו בקליבלנד, כאשר במשחק השני הצליחו הוויזארדס להחזיק את כוכבם של הקאבס, לברון ג'יימס על 7-25 מהשדה. ברנדן הייווד מהוויזארדס ביצע בתחילת המשחק עברה קשה על ג'יימס שזעזעה את משחקו של לברון לשארית המשחק. במשחק השלישי בסדרה שנערך בוז'יון סנטר העלה ג'יימס את הקאבס ליתרון 5.7 שניות לסיום והוביל את קבוצתו לניצחון 97-96. כאשר איראנס מחמיץ ניסיון לזריקת ניצחון מחוץ לקשת ה-3 נקודות, החטאה שהבטיחה את ניצחונם של קליבלנד קאבלירס. במשחק הרביעי בסדרה נטלו הוויזארדס את המושכות, כאשר ארינאס קולע 20 נקודות במהלך הרבע הרביעי לאחר שטען כי החליף את הגופייה, מכנסיים, נעליים, והטייטס שלו בחדר ההלבשה והוויזארדס נצחו 106-96. אך במשחקים ה-5 וה-6 בסדרה נטלו שוב הקאבלירס את המושכות לידיהם ואת השליטה על הסדרה כולה, שני המשחקים הוכרעו בנקודה לאחר הארכה.

במשחק החמישי בסדרה, אף על פי שהוויזארדס פיגרו 107-100 כשנותרו 1:18 לסיום, הצליחה הקבוצה להתאושש ולהשוות את תוצאת המשחק 7.5 שניות לסיום לאחר זריקת המשך של באטלר ולגרום להארכה בה קלע ג'יימס את זריקת הניצחון כשנותרו 0.9 שניות לסיום ושלחו את הקאבס לניצחון 121.120. הסדרה חזרה לורזיון סנטר בוושינגטון, הוויזארדס פתחו מבערים ברבע הראשון ועלו ל-14 נקודות יתרון, לאחר מכן במהלך ה-24 הדקות הבאות, משלב מוקדם ברבע השני לשלב מוקדם ברבע הרביעי, לא הצליחה אף אחת מהקבוצות לפתוח יתרון של יותר מ-5 נקודות בכל זמן. כאשר נותרו פחות מ-5 דקות לסיום התמוסס יתרון של 7 נקודות בו החזיקו הוויזארדס ונזקקו לקליעה מ-9.5 מטרים של ארינאס כדי להביא את המשחק להארכה. במהלך הארכה, החטיא ארינאס שתי זריקות עונשים חשובות. הקאבס קלטו את הכדור החוזר ודיימון ג'ונס קלע מחמישה מטרים כשנותרו 4.8 שניות לסיום כדי להעניק לקאבלירס ניצחון ואת הסדרה כולה.

הוויזארדס במשחק ביתי מול טורונטו ראפטורס, ב-30 במרץ 2007

עונת 2006-07 החלה בצורה מבטיחה מאוד עבור הוויזארדס. במהלך הפגרה החתימה הקבוצה את השחקן החופשי ד'שון סטיבנסון ואת דאריוס סונגאילה. אית'ן תומאס גבר על הייווד במאבק על עמדת הסנטר הפותח, לאחר התחלה צולעת של 0-8 בשמונה משחקי חוץ, התאוששו הוויזארדס ונצחו 6-7 משחקי החוץ הבאים שלהם. לאחר שבחודש נובמבר השיגה הקבוצה מאזן של 4-9, התאוששו הוויזארדס והשיגו מאזן של 22-9 במהלך החודשים דצמבר וינואר. ארינאס קלע שיא מועדון של 60 נקודות נגד לוס אנג'לס לייקרס ב-17 בדצמבר. הוא ואדי ג'ורדן נמנו לשחקן חודש ומאמן החודש (בהתאמה), של חודש דצמבר. ב-3 בינואר ושוב ב-15 בינואר, קלע ארינאס סלי ניצחון מחוץ לקשת 3 הנקודות עם הבאזר, כדי להעניק ניצחונות על מילווקי באקס ועל יוטה ג'אז.

ב-30 בינואר, נפצע ג'יימיסון בברכו השמאלית במשחק נגד דטרויט פיסטונס. הוויזארדס נעצרו והשיגו רק 4 ניצחונות ב-12 המשחקים הבאים בלעדיו. ב-3 בפברואר, סונגאליה ערך את הופעת הבכורה שלו במדי הוויזארדס נגד לוס אנג'לס לייקרס. ב-18 בפברואר הפך המאמן הראשי של הוויזארדס, אדי ג'ורדן, למאמן הקבוצה הראשון המאמן את נבחרת האולסטאר מאז דיק מוטה בעונת 1978-79. ארינאס הופיע בפעם השלישית במשחק האולסטאר ואילו באטלר ערך את הופעת הבכורה שלו.

ב-14 במרץ, נפצע באטלר בברכו השמאלית, שהותירה אותו מחוץ לפרקט לששת המשחקים הבאים. הוא חזר רק לשלושה משחקים לפני שנפצע שוב, ב-1 באפריל, לאחר שפרק את ידו הימנית במשחק נגד מילווקי באקס. ב-4 באפריל, נפצע ארינאס במניסקוס בברכו וסיים את העונה. מאמר בעיתון וושינגטון פוסט שהתפרסם ב-15 באפריל, צוין כי בהיעדרם של ארינאס ובאטלר ירדה התפוקה ההתקפית של הוויזארדס ב-42.3%, במה שמסתבר "כהפסד היקר ביותר" של קבוצה כל שהיא באמצע המירוץ אל הפלייאוף בהיסטוריה של ה-NBA‏.[12]

למרות מאבקם בשלהי העונה בהיעדרם של ארינאס ובאטלר, הצליחו הוויזארדס להגיע אל פלייאוף המזרח, כשהם מגיעים למקום השביעי במאזן של 41-41. בסיבוב הראשון פגשו שוב הוויזארדס את קליבלנד קאבלירס במפגש חוזר מהעונה שעברה, הפעם נוצחו הוויזארדס בסוויפ, על אף שלא ניצחו משחק אחד ולמרות הסגל החסר, הצליחו הוויזארדס להשאר צמודים בכל ארבעת המשחקים, ובשלושת המשחקים האחרונים הפסידו בהפרש כולל של 20 נקודות. המועדון נהנה מכמות הצופים הרבה ביותר מאז פרישתו של מייקל ג'ורדן עם סך של 753,283 במהלך העונה (18,372 בממוצע למשחק).[13]

הוויזארדס הצליחו לשמור על רוב סגל השחקנים מעונת 2006-07, כאשר רק ג'רביס הייז עוזב לדטרויט, קלווין בות' לפילדלפיה 76', ומייקל רופין למילווקי באקס כשחקנים חופשיים. הוויזארדס החתימו את אולכסיי פצ'רוב כבחירה ה-18 בדראפט של שנת 2006, כמו גם הבחירות של שנת 2007, ניק יאנג, ודומיניק מקגווייר. אית'ן תומאס החמיץ את העונה כולה לאחר שעבר ניתוח לב פתוח.

הוויזארדס החו את העונה עם חמישה הפסדים רצופים, אך התאוששו וניצחו בששת המשחקים שלאחר מכן. לאחר 8 משחקים, נאלץ ארינאס לעבור שני ניתוחים שהשביתו אותו ל-68 המשחקים הבאים, הייתה זו אותה ברך בה נפצע עונה קודם לכן. באמצע העונה, נאלץ באטלר להיעדר מ-20 משחקים עקב פציעה. למרות כל הפציעות, הצליחו הוויזארדס להשיג מאזן של 43-39 בתום העונה הסדירה, שהספיק למקום החמישי במזרח ומפגש שלשיש ברציפות על קליבלנד קאבלירס בסיבוב הראשון של הפלייאוף. הקאבלירס גברו על הוויזארדס בפעם השלישית ברציפות, 4-2, וסיימו את שאיפות הפלייאוף של הוויזארדס.

הוויזארדס יצאו מהפגרה כשהם מצליחים להשאיר בסגל את שני חלקי הפאזל העיקריים של הקבוצה: ארינאס וג'יימיסון. ארינאס חתם על חוזה לשש שנים במועדון תמורת 111 מיליון דולר, בעוד ג'יימיסון חתם על חוזה לארבע עונות, תמורת 50 מיליון דולר. הוויזארדס החליטו שלא להחתים מחדש את רוג'ר מייסון, שחתם בסן אנטוניו ספרס. הוויזארדס הוסיפו את הגארד די בראון ואת חואן דיקסון, ובחרו בדראפט את ג'בייל מגי כבחירה ה-18.

בחודש ספטמבר, עבר אירנאס ניתוח שלישי כדי לנקות נוזלים ושאריות מהניתוח הקודם, והיה צפוי להיעדר לפחות מהחודש הראשון של העונה. התחזית התבררה כקצרה מהמציאות, כאשר ארינאס נעדר חמישה חודשים עקב התמשכות הבעיות בברכו השמאלית לפני שחזר ב-29 במרץ 2009. במשחק הראשון של משחקי טרום העונה נפצע ג'יימיסון וסבל מחבלה בברכו הימנית, והיה צפוי להיעדר מהמשך משחקי טרום העונה. הייווד הודיע כי הוא יעבור ניתוח במרפקו הימני והיה צפוי להיעדר בן ארבעה לשישה חודשים. משחקי טרום העונה סימנו את חזרתו של אית'ן תומאס שהחמיץ את כל עונת 2007-08 כשהחלים מניתוח לב פתוח. ב-23 באוגוסט 2008 הוסיפו הוויזארדס לסגל את פני פלמאנגן מדקוטה ויזארדס שבשלב מאוחר יותר של העונה שוחרר עקב פציעה בברכו.

ב-29 באוקטובר פתחו הוויזארדס את העונה בהפסד לניו ג'רזי נטס, ולאחר המשיכו והפסידו ב-15 מתוך 19 המשחקים הראשונים של העונה. ב-24 בנובמבר, פוטר המאמן אדי ג'ורדן לאחר התחלה של 1-10 והוחלף בידי מאמן שהגיע מהצוות המקצועי של הקבוצה, אד טאפסקוט. ב-10 בדצמבר, רכשו הוויזארדס את הגארדים מייק ג'יימס וג'באריס קריטנטון בטרייד שכלל שלוש קבוצות ושלחו את אנטוניו דניאלס לניו אורלינס הורנטס. הוויזארדס ניפו את הגארד די בראון. וכהמשך לפתיחה הגרועה המשיכו הוויזארדס ונצחו רק 14 מתוך 60 משחקים, ומסיימים את העונה הסדירה במאזן הגרוע בתולדות המועדון 19-63.

אחת מנקודות האור היחידות של העונה הגיעה ב-27 בפברואר, כאשר נצחו את שיקגו בולס 113-90, משחק בו נכח הנשיא החדש ברק אובמה, ג'יימיסון קלע 27 נקודות במשחק זה.

ב-2 באפריל, ניצחו הוויזארדס את קליבלנד קאבלירס, שהגיעו למשחק במאזן 63-13, וסיימו רצף של 13 ניצחונות של הקאבלירס (שיא מועדון).

באמצע חודש אפריל 2009 הגיעו הוויזארדס להסכם עם פליפ סונדרס לתפקיד המאמן הראשי החדש של הקבוצה. אף על פי שהחזיקו את הסיכוי השני בטיבו לזכות בבחירה הראשונה בדראפט של שנת 2009, הוויזארדס נבחרו באופן אקראי רק לבחירה החמישית, בהגרלה לקביעת מיקום בחירת הקבוצות לדראפט. בחירה זו הועברה מאוחר יותר למינסוטה טימברוולבס, יחד עם סונגאליה, תומאס, ואולכסיי פצ'רוב, בתמורה לרנדי פוי ומייק מילר.[14] ב-21 במאי 2009, הודיע נשיא הוויזארדס, ארני גרונפלד, כי המועדון מינה את רנדי ויטמן וסם קאסל לעוזרי המאמן. ב-11 באוגוסט החתימו הוויזארדס את פבריסיו אוברטו, שבועות רבים לאחר שהתחייב לחתום במועדון.

במהלך חודש נובמבר, נפטר בעל הרוב במועדון, אייב פולין בגיל 85. בעת פטירתו, היה פולין הבעלים של מועדון כדורסל לתקופה הארוכה ביותר בהיסטוריה של ה-NBA. השליטה במועדון עברה לאלמנתו איירין, אף על פי שידוע היה כי בעל המיעוט במועדון, טד לאונסיס תכנן השתלטות על המועדון.

ב-24 בדצמבר 2009, נחשף כי גילברט ארינאס הודה כי החזיק נשק לא טעון בארונית חדר ההלבשה של הוויזארדס באולם ורייזון סנטר וכי הוא מסר אותם לאנשי האבטחה של המועדון. בעשותו כן, הפר ארינאס את חוקי ה-NBA נגד הבאת כלי נשק לתוך אולמות הכדורסל ואת חוקי העיר וושינגטון.[15]ב-1 בינואר 2010, דווח כי אריאנס וחברו לקבוצה ג'באריס קריטנטון החזיקו באקדחים לא טעונים בחדר ההלבשה של הוויזארדס במהלך ויכוח ביניהם על חובות הימורים בערב חג המולד.

בחודש ינואר השעתה הנהלת הליגה את ארינאס ללא הגבלת זמן וללא שכר בעודם מנהלים חקירה על התקרית. הקומישינר של הליגה דייוויד סטרן אמר בהצהרה שמסר כי בעוד ארינאס קרוב לוודאי יספוג עונש השעיה ממושך, "כי מעשיו הממושכים הביאו אותי למסקנה כי כרגע אינו נמצא מתאים לעלות על הפרקט במשחקי ה-NBA", על אף שסטרן לא היה נוטה להטיל עונשים משמעתיים על שחקנים לפני שמוצה התהליך המשפטי נגדם, הוא הרגיש מחויב לעשות כן לאחר שבטקס הצגת השחקנים קודם משחקם של הוויזארדס עם פילדלפיה 76' בו ארינאס הציג בפנטומימה את עצמו יורה בחבריו לקבוצה כשהוא מדמה את אצבעותיו לאקדחים.[16] הנהלת הוויזארדס הוציאה הודעה בה היא מגנה את התנהגות השחקנים בציינה כי זה "בלתי מקובל".[17] ב-13 בפברואר 2010, לאחר שהקבוצה השיגה מאזן של 17-33 באמצע העונה, ביצעו הוויזארדס טרייד על באטלר, הייווד וסטיבנסון, שנשלחו לדאלאס מאבריקס תמורת ג'וש הווארד, דרו גודן, קווינטון רוס וג'יימס סינגלטון. שלושה ימים מאוחר יותר, ביצעו הוויזארדס טרייד על אנטואן ג'יימיסון שנשלח לקליבלנד קאבלירס בתמורה לז'ידרונאס אילגאוסקאס וקיבלו גם את אל ת'ורנטון מלוס אנג'לס קליפרס בטרייד שכלל שלוש קבוצות. אילגאוסקאס קיבל הודעה מראש כדי שיוכל לעבור בדיקה רפואית (כדי להפוך את ההעברה לרשמית). חוזהו נקנה מיידית, והוא הפך לשחקן חופשי. ב-26 בפברואר 2010 החתימו הוויזארדס את שון ליווינגסטון על חוזה לעשרה ימים, מאוחר יותר הוארך עד לסיומה של העונה.

עם גילברט ארינאס המושעה וקארון באטלר ואנטואן ג'יימסון שהועברו לקבוצות אחרות, סיימו הוויזארדס את העונה במאזן של 26-56, משיגים מאזן עגום של 9-23 במשחקים האחרונים של העונה. בעונה זו היו הוויזארדס הקבוצה היחידה מהבית הדרום-מזרחי שלא העפילה למשחקי הפלייאוף.

תקופת ג'ון וול (2010–הווה)[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאונסיס השלים את השתלטותו על המועדון במהלך חודש יוני. קודם לכן הוא רכש את וושינגטון קפיטלס ואת וושינגטון מיסטיקס ממשפחת פולין.[18] לאונסיס נקט בגישה הנותנת תשומת לב מרכזית לאוהדי הקבוצה, כשהוא מקשיב למגיב לדאגותיהם של האוהדים דרך תיבת האי-מייל שלו או אתר האינטרנט האישי שלו.[19] הוא כתב גילוי דעת בו הוא מעלה 101 שינויים אותם הוא מקווה לבצע במועדון במהלך תקופת הבעלות שלו עליו, כולל שינוי צבעי המועדון חזרה לאדום, לבן, וכחול בתקופת הבולטס, ושקילת האפשרות לשנות את כינוי המועדון חזרה ל"בולטס" גם כן. נשיא הקבוצה ארני גרונפלד אישר כי צבעי המועדון ישונה חזרה לאדום, לבן, וכחול, בתחילת עונת 2011-12‏. ב-10 במאי, חשפו הוויזארדס את צבעי המועדון החדשים, הקבוצה חזרה לצבעי האדום, לבן, וכחול המסורתיים מתקופת התהילה של וושינגטון בולטס של שנות ה-70 ותחילת שנות ה-80. לאונסיס טען כי החזרה לצבעי הבולטס היא מכוונת; המדים הנוכחיים לא מראים כל שייכות לתקופת קיומם של הוויזארדס למעט השם המופיע על הגופייה.

אף על פי שלוויזארדס היה רק הסיכוי החמישי בטיבו לזכות במקום הראשון בהגרלת הדראפט של שנת 2010 (10.3%), זכו בו הוויזארדס ובחרו את הרכז, שחקן האול-אמריקן מאוניברסיטת קנטקי ג'ון וול. מאוחר יותר בפגרת שלפני העונה, רכשו הוויזארדס בטרייד משיקגו בולס את שיאן השלשות של הבולס, קירק היינריך ואת זכויות הדראפט של קווין סראפן תמורת זכויות הדראפט של ולדימיר ורמינקו.

בטרייד ענק שלחו הוויזארדס ב-18 בדצמבר את גילברט ארינאס לאורלנדו מג'יק תמורת רשארד לואיס. קירק היינריך הועבר לאטלנטה הוקס תמורת ג'ורדן קרופורד, מוריס אוונס ומייק ביבי, ובחירת סיבוב ראשון בדראפט של שנת 2011, שהתבררה כבחירה ה-18 בה בחרו הוויזארדס את כריס סינגלטון, אף על פי שמייק ביבי קנה את חוזהו בוויזארדס לאחר ששיחק שני משחקים בלבד במועדון וחתם לבסוף במיאמי היט. הוויזארדס סיימו את העונה במאזן 23-59, ושוב תפסו את המקום האחרון בבית הדרום-מזרחי.

אחרי שהוויזארדס פתחו את עונת 2011/2012 בהפסדים רבים, המאמן הראשי פליפ סונדרס פוטר והוחלף על ידי עוזרו דאז רנדי ויטמן. במרץ של אותה עונה הוויזארדס היו חלק מטרייד בין שלוש קבוצות שבו הם שלחו את ג'בייל מקגי ורוני טוריאף לדנוור נאגטס ואת ניק יאנג ללוס אנג'לס קליפרס ובתמורה קיבלו את ננה ובריאן קוק. הוויזארדס סיימו את העונה עם 20 ניצחונות ו-46 הפסדים, במקום ה-29 בליגה (בעונה זו התקיימו 66 משחקים בלבד בשל שביתת שחקנים). ביוני 2012 הוויזארדס שלחו את רשארד לואיס להורנטס ביחד עם בחירת דראפט ובתמורה קיבלו את אמקה אוקפור וטרבור אריזה.

בדראפט 2012 הוויזארדס בחרו את בראדלי ביל. באפריל 2013 ג'ייסון קולינס, שהצטרף לקבוצה בפברואר של אותה שנה יצא מהארון, מה שהפך אותו לשחקן הראשון שיצא מהארון כהומוסקסואל בכל אחת מארבע הליגות החשובות בארצות הברית. הוויזארדס סיימו את העונה עם 33 ניצחונות ו-49 הפסדים, במקום ה-12 במערב ובמקום הרביעי בבית שלהם.

בדראפט 2013 הוויזארדס בחרו את אוטו פורטר. ב-25 באוקטובר 2013, ארבעה ימים לפני תחילת העונה הבאה, הוויזארדס שלחו את הסנטר אמקה אוקפור ובחירה לדראפט הבא לפיניקס סאנס עבור הסנטר מרצ'ין גורטאט, שאנון בראון, מלקולם לי, וקנדל מרשל.

בעונת 2013/2014 הוויזארדס הגיעו לפלייאוף בפעם הראשונה מאז עונת 2007/2008. בסיבוב הראשון הוויזארדס שיחקו נגד בוסטון סלטיקס, וניצחו אותם בחמישה משחקים, הניצחון הראשון שלהם בסדרת פלייאוף מאז 2005. את הסדרה השנייה, שהם שיחקו נגד אינדיאנה פייסרס, הם הפסידו בשישה משחקים. טרבור אריזה עזב את הקבוצה בפגרה.

בפגרה בין עונות 2013/2014 ו2014/2015 פול פירס, ששיחק כבר בעונות רבות בליגה, חתם על חוזה לשחק שנתיים בקבוצה. בעזרתו הוויזארדס סיימו את העונה עם 46 ניצחונות ו-36 הפסדים, העונה הכי טובה שלהם מאז 1978/1979. את הסדרה הראשונה הם שיחקו נגד הטורונטו ראפטורס, שאותם ניצחו בארבעה משחקים, הניצחון הראשון בסדרת פלייאוף בארבעה משחקים בהיסטוריה של הקבוצה. את הסדרה השנייה הוויזארדס שיחקו נגד האטלנטה הוקס, שהיו מקום ראשון במזרח. במהלך הסדרה וול נפצע והסדרה הסתיימה אחרי שישה משחקים, בהפסד של הוויזארדס.

הוויזארדס לא הגיעו לפלייאוף בעונת 2015/2016. בעקבות העונה המאכזבת, המאמן הראשי רנדי ויטמן פוטר, ואותו החליף סקוט ברוקס שאימן בעבר את האוקלהומה סיטי ת'אנדר. הוויזארדס שינו את סמלם לכדור כשבסמל הצבעים כחול, לבן, אדום וכסף.

את עונת 2016/2017 הוויזארדס התחילו עם שני ניצחונות ושמונה הפסדים. למרות זאת, הם סיימו את העונה במקום הרביעי במזרח, עם 49 ניצחונות ו-33 הפסדים. זאת הייתה העונה הטובה ביותר שלהם מאז 1978/1979, ובעונה זו הם היו מקום ראשון בבית, גם לראשונה מאז 1978/1979. את הסדרה הראשונה הוויזארדס שיחקו נגד האטלנטה הוקס, וניצחו אותם בשישה משחקים. את הסדרה השנייה הם הפסידו בשבעה משחקים.

בעונת 2017/2018 האולם של הוויזארדס שינה את שמו לקפיטל ואן ארנה. הוויזארדס סיימו את העונה עם 43 ניצחונות ו-39 הפסדים, מספיק בשביל המקום השמיני במזרח, האחרון בפלייאוף. הקבוצה הפסידה את הסדרה הראשונה בשישה משחקים, שאותה שיחקו נגד הטורונטו ראפטורס, שהיו במקום הראשון במזרח.

לקראת עונת 2018/2019 תומאס בראיינט חתם בקבוצה. למרות שזה התגלה כשחקן חשוב ושברדלי ביל הצטיין בעונה זו, הוויזארדס לא הצליחו בעונה זו. בעונה זו דווייט הווארד נפצע אחרי ששיחק רק תשעה משחקים, וג'ון וול לא שיחק בעונה אחרי ניתוח שעבר בעקבות פציעה קודמת שלו. בנוסף על כך הוויזארדס העבירו בטרייד בעונה זו את קלי אוברה, אוטו פורטר, ומרקיף מוריס בטריידים. הוויזארדס לא הגיעו לפלייאוף בעונה זו, לראשונה מאז עונת 2015/2016.

יריבויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קליבלנד קאבלירס[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפלייאוף 2006 התמודדו הוויזארדס מול לברון ג'יימס וקליבלנד קאבלירס בסיבוב הראשון, למה שהפך לשלושה מפגשים רצופים בסיבוב הראשון של הפלייאוף בעונות הבאות, כמו גם הופעתו הראשונה של ג'יימס בפלייאוף. הסדרה נחשבה לאחת המאוזנות ביותר מכל סדרות הסיבוב הראשון באותה שנה. לאחר שהפסידו במשחק הראשון הוויזארדס התעשתו ונצחו במשחק השני וגנבו את יתרון הביתיות מהקאבלירס, ויצאו למשחק השלישי בסדרה שנערך באולם הורייזון סנטר בוושינגטון. קליבלנד החזירו לעצמ את יתרון הביתיות עם ניצחון במשחק השלישי בסדרה, ושוב הוויזארדס התעלו והשוו את הסדרה לאחר המשחק הרביעי, אך סבלו משני הפסדים במשחקים הבאים, בהפרש של נקודה לאחר הארכה. המועדונים נפגשו שוב בסיבוב הראשון של פלייאוף 2007, אך הוויזארדס לא הצליחו לנצח משחק והודחו בסוויפ 4-0.

בעונת 2007-08 החלו כמה משחקני שתי הקבוצות להחליף ביניהם מהלומות מילוליות מזלזלות בין השחקנים ניתן לציין את גילברט ארינאס ודשון סטיבנסון מהוויזארדס ואת לברון ג'יימס ודמון ג'ונס מהקאבלירס. במהלך דין ודברים אלה הועלה גם שמו של הראפר סולג'ה בוי, האחרון הופיע למשחק השלישי בסיבוב הראשון של הפלייאוף שנערך בוושינגטון (כאוהד הוויזארדס). את הסדרה, ששוב הייתה צמודה ניצחו הקאבלירס 4-2.

מאז עונת 2005-06 נפגשו הוויזארדס והקאבלירס 36 פעמים (כולל משחקי קדם עונה), הרבה יותר מכל קבוצה אחרת עימה שיחקו בליגה.

אולמות ביתיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוגואים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאמני הקבוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנתונים מעודכנים לסוף עונת 2019/2020:

מאמן שנים עונה סדירה פלייאוף הישגים
משחקים ניצחונות הפסדים % הצלחה משחקים ניצחונות הפסדים % הצלחה
ג'ים פולארד 1961–1962 80 18 62 0.225
ג'ק מקמהון 1962 38 12 26 0.316
בובי לאונרד 1962–1964 122 44 78 0.361
באדי ז'נט 1964–1965 80 37 43 0.463 10 5 5 0.500
פול סימור 1965–1966 80 38 42 0.475 3 0 3 0.000
מייק פארמר 1966 9 1 8 0.111
באדי ז'נט (2) 1966 16 3 13 0.188
ג'ין שו 1966–1973 548 291 257 0.531 40 14 26 0.350 זכייה בפרס מאמן העונה (1969)
קיי. סי. ג'ונס 1973–1976 246 155 91 0.630 31 14 17 0.452
דיק מוטה 1976–1980 328 185 143 0.564 51 27 24 0.529 זכייה באליפות ה-NBA‏ (1978)
ג'ין שו (2) 1980–1986 479 231 248 0.482 15 5 10 0.333 זכייה בפרס מאמן העונה (1969)
קווין לוגרי 1986–1988 122 57 65 0.467 8 2 6 0.250
וס אנסלד 1988–1994 547 202 345 0.369 5 2 3 0.400
ג'ים ליינם 1994–1997 210 82 128 0.390
בוב סטאק 1997 1 0 1 0.000
ברני ביקרסטאף 1997–1999 149 77 72 0.517 3 0 3 0.000
ג'ים ברובלי 1999 18 5 13 0.278
גאר הרד 1999–2000 44 14 30 0.318
דארל ווקר 2000 38 15 23 0.395
לאונרד המילטון 2000–2001 82 19 63 0.232
דאג קולינס 2001–2003 164 74 90 0.451
אדי ג'ורדן 2003–2008 421 197 224 0.468 26 8 18 0.308
אד טאפסקוט 2008–2009 71 18 53 0.254
פליפ סונדרס 2009–2012 181 51 130 0.282
רנדי ויטמן 2012–2016 377 178 199 0.472 21 12 9 0.571
סקוט ברוקס 2016–הווה 318 149 169 0.469 19 9 10 0.474

מנהלי הקבוצה (ג'נרל מנג'רים)[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'נרל מנג'ר תקופה הישגים
הארי האנין 1961–1962
פרנק ליין 1962–1963
פול הופמן 1963–1965
באדי ז'נט 1965–1968
ג'רי זקס 1968–1973
בוב פרי 1973–1990 זכייה באליפות ה-NBA‏ (1978)
2 זכיות בפרס מנהל העונה (1979, 1982)
ג'ון נאש 1990–1996
וס אנסלד 1996–2000
מייקל ג'ורדן 2000–2001
וס אנסלד 2001–2003
ארני גרונפלד 2003–2019
טומי שפרד 2019–הווה

הישגים ופרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיאים למשחק בודד[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הנתונים מעודכנים לסוף עונת 2019/2020. חטיפות וחסימות נספרו רק החל מעונת 1973/1974.

נקודות: 60, גילברט ארינאס מול לוס אנג'לס לייקרס, 17 בדצמבר 2006.

ריבאונדים: 37, וולט בלאמי מול סנט לואיס הוקס, 4 בדצמבר 1964.

אסיסטים: 22, קווין פורטר מול אטלנטה הוקס, 5 במרץ 1975.

חטיפות: 9, גאס ויליאמס (1984), מייקל אדמס (1991) וג'ון וול (2010).

חסימות: 15, מאנוט בול מול אטלנטה הוקס (1986) ומול אינדיאנה פייסרס (1987).

שיאי קריירה בקבוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנתונים מעודכנים לסוף עונת 2019/2020, ומתייחסים לעונה הסדירה בלבד. חטיפות וחסימות נספרו רק החל מעונת 1973/1974:[20]

נקודות:

ריבאונדים:

אסיסטים:

חטיפות:

חסימות:

פרסים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

MVP של העונה

MVP של סדרת הגמר

רוקי השנה

השחקן המשתפר של העונה

מאמן השנה

מנהל השנה

מאמנים במשחק האולסטאר

חמישיית העונה הראשונה

חמישיית העונה השנייה

חמישיית העונה השלישית

חמישיית ההגנה הראשונה

חמישיית ההגנה השנייה

חמישיית הרוקיז הראשונה

חמישיית הרוקיז השנייה

שחקנים במשחק האולסטאר

שחקנים שמספר גופייתם הוצא לגמלאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספר שחקן עמדה שנים בקבוצה
10 ארל מונרו רכז/קלע 1971-1967
11 אלווין הייז פאוור פורוורד/סנטר 1981-1972
25 גאס ג'ונסון סמול פורוורד/פאוור פורוורד 1972-1963
41 וס אנסלד סנטר 1981-1968

סגל שחקנים בעונת 2020/2021[עריכת קוד מקור | עריכה]

סגל וושינגטון ויזארדס
שחקנים מידע נוסף
עמדה # ארץ שם גובה תאריך לידה אוניברסיטה/מדינת מוצא
SG 1 ארצות הבריתארצות הברית אדמירל סקופילד 1.96 מטרים 30 במרץ 1997 אוניברסיטת טנסי
PG 2 ארצות הבריתארצות הברית ג'ון וול 1.93 מטרים 6 בספטמבר 1990 אוניברסיטת קנטקי
SG 3 ארצות הבריתארצות הברית בראדלי ביל 1.91 מטרים 28 ביוני 1993 אוניברסיטת פלורידה
PG 5 ארצות הבריתארצות הברית שבאז נייפיר (ח) 1.83 מטרים 14 ביולי 1991 אוניברסיטת קונטיקט
SF 6 ארצות הבריתארצות הברית טרוי בראון 1.98 מטרים 28 ביולי 1999 אוניברסיטת אורגון
PF 7 ארצות הבריתארצות הברית ג'רוד יוטוף (ח) 2.06 מטרים 19 במאי 1993 אוניברסיטת איווה
SF/PF 8 יפןיפן רוי הצ'ימורה 2.03 מטרים 8 בפברואר 1998 אוניברסיטת גונזגה
SG 12 ארצות הבריתארצות הברית ג'רום רובינסון 1.93 מטרים 22 בפברואר 1997 בוסטון קולג'
C 13 ארצות הבריתארצות הברית תומאס בראיינט 2.08 מטרים 31 ביולי 1997 אוניברסיטת אינדיאנה
PG 14 ארצות הבריתארצות הברית איש סמית' 1.83 מטרים 5 ביולי 1988 אוניברסיטת וייק פורסט
SF 17 גרמניהגרמניה איזק בונגה 2.03 מטרים 8 בנובמבר 1999 גרמניה
C 18 לטביהלטביה אנג'ס פסצ'ניקס 2.18 מטרים 20 בדצמבר 1995 לטביה
PG 20 ארצות הבריתארצות הברית גארי פייטון השני (ח) 1.91 מטרים 1 בדצמבר 1992 אוניברסיטת המדינה של אורגון
PF/C 21 גרמניהגרמניה מוריץ וגנר 2.11 מטרים 26 באפריל 1997 אוניברסיטת מישיגן
PG/SG 22 ארצות הבריתארצות הברית ג'ריאן גרנט (ח) 1.93 מטרים 9 באוקטובר 1992 אוניברסיטת נוטרדאם
SG 24 ארצות הבריתארצות הברית גאריסון מת'יוז (ח) 1.96 מטרים 10 באוקטובר 1996 אוניברסיטת ליפסקומב
C 28 צרפתצרפת יאן מהינמי (ח) 2.11 מטרים 5 בנובמבר 1986 צרפת
PF 42 לטביהלטביה דאוויס ברטאנס (ח) 2.08 מטרים 12 בנובמבר 1992 לטביה
מאמן:

ארצות הבריתארצות הברית סקוט ברוקס


מקרא


קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא וושינגטון ויזארדס בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]