וזל

וזל
**Wesel**
סמל וזל סמל וזל	דגל וזל דגל וזל
מדינה	גרמניה
מדינה פדרלית	נורדריין-וסטפאליה
רגירונגסבצירק	דיסלדורף
מחוז	וזל
ראש העיר	אולריקה וסטקמפ (SPD)
שטח	122.56 קמ"ר
גובה	23 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	61,277 (31 בדצמבר 2023)
‑ צפיפות	500 נפש לקמ"ר (31 בדצמבר 2023)
קואורדינטות	51°39′31″N 6°37′04″E / 51.658611111111°N 6.6177777777778°E
אזור זמן	UTC +1
	https://www.wesel.de/
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת גרמניה רגילה) שטוטגרט מינכן ברלין קלן ברמן המבורג פרנקפורט הנובר דיסלדורף לייפציג דרזדן נירנברג קיל בון מגדבורג ארפורט רוסטוק מיינץ פרייבורג שוורין לוקס. הולנד בלגיה צרפת דנמרק צ'כיה פולין אוסטריה שווייץ הים הבלטי הים הצפוני וזל

וזל (בגרמנית: Wesel) היא עיר בנורדריין-וסטפאליה שבגרמניה. זוהי בירת מחוז וזל.

גאוגרפיה

וזל נמצאת במפגש הנהרות ליפה (Lippe) וריין.

חלוקת העיר

הפרוורים של וזל כוללים את לקהאוזן (Lackhausen), אובריגהופן (Obrighoven), גינדריך (Ginderich), פלדמרק (Feldmark), פוסטרנברג (Fusternberg), בידריך (Büderich), פלירן (Flüren) ובלומנקמפ (Blumenkamp).

היסטוריה

מקורות

העיר וזל החלה כאחוזה פרנקונית, שהוזכרה לראשונה במאה ה-8. במאה ה-12, הדוכס מקלווה השתלט על היישוב. עד המאה ה-15, הצטרפה וזל לברית ההנזה והפכה למרכז מסחרי חשוב (Entrepôt), שני רק לקלן באזור הריין התחתון. העיר הייתה צומת סחר מרכזי ושימשה כתחנת מעבר לסחורות.

העת החדשה המוקדמת

וזל במאה ה-16

בשנת 1590, לאחר מצור של ארבע שנים, כבשו הספרדים את וזל. במהלך מלחמת שמונים השנים, העיר עברה כמה פעמים בין ההולנדים לספרדים. בשנת 1672, כוחות צרפתיים בפיקודו של לואי השני דה בורבון, נסיך דה קודנה, כבשו את העיר.

משפחת הוהנצולרן ממרקיזות ברנדנבורג ירשה את וזל בשנת 1609, אך קיבלה שליטה מלאה רק ב-1678, בעקבות הסכמי ניימכן. למרות ביצורה, פינו הפרוסים את וזל במהלך מלחמת שבע השנים, והצרפתים כבשו אותה באופן זמני. בסוף המלחמה, חזרה השליטה לפרוסיה.

במאה ה-18 כיהן פרידריך וילהלם פון דוסו (אנ') כמושל הפרוסי של העיר. במסגרת הסכם שנברון בשנת 1805, הועברה וזל לשליטת צרפת, שהקימה בה ביצורים רבים. הצרפתים בנו שני מבצרים: "מבצר נפוליאון" בבידריך ו"מבצר בונפרטה" על אי בריין. אף על פי שבעלות הברית צרו על וזל בשנת 1813, העיר נותרה בשליטה צרפתית עד לאחר קרב ווטרלו. לאחר המלחמות הנפוליאוניות, הפכה וזל לחלק מפרובינציית הריין הפרוסית, ומבצר נפוליאון שינה שמו ל"מבצר בליכר".

מלחמת העולם השנייה

במהלך מלחמת העולם השנייה שימשה וזל כנקודת אספקה אסטרטגית, מה שהפך אותה ליעד מרכזי להפצצות בעלות הברית. בין 16 ל-19 בפברואר 1945, סדרת הפצצות אוויריות באמצעות פצצות רסיסים ורעש השמידו 97% מהעיר. במטרה להאט את התקדמות בעלות הברית, הוורמאכט הרס גשרים מעל נהרות הריין וליפה, כולל גשר הרכבת באורך 1,950 מטר – הגשר האחרון על הריין שנותר בשליטה גרמנית – ב-10 במרץ.

ב-23 במרץ, וזל הותקפה במטח ארטילרי כבד של למעלה מ-3,000 תותחים כחלק ממבצע ביזה. לאחר ההפגזה, פתח חיל האוויר המלכותי הבריטי במתקפה אווירית מסיבית, שהגיעה לשיאה בהתקפה לילית שבה עשרה מפציצים הטילו כל אחד פצצה במשקל 10,000 ק"ג על העיר בשעה 21:00. כאשר חיילי בעלות הברית כבשו לבסוף את וזל, רק 3% ממבניה נותרו עומדים, והלחימה הסתיימה עם אבדות מינימליות לכוחות התוקפים.

במקביל, במסגרת מבצע נבחרת, מבצע ההצנחה הגדול ביותר ביום אחד ובמיקום אחד במלחמה, הוצנחו 18,000 חיילים של בעלות הברית כדי להשתלט על הגבעות שמאחורי וזל. במקביל, חטיבת הקומנדו הבריטית הראשונה תקפה את העיר, כשהיא משתמשת בכלי רכב אמפיביים מדגם "LVT באפלו". יתר הכוחות חצו את הריין באמצעות כלי רכב אמפיביים נוספים.

אוכלוסיית וזל, שמנתה כ-25,000 תושבים בשנת 1939, צנחה לכ-1,900 במאי 1945. בשנת 1946 הפכה העיר לחלק ממדינת נורדריין-וסטפאליה החדשה שבגרמניה המערבית.

פוליטיקה

ראשי העיר של וזל:

1808–1814: יוהאן הרמן וסטרמן
1814–1840: כריסטיאן אדולפי
1841–1862: פרנץ לוק
1863–1870: וילהלם אוטו פאן קלקר
1870–1873: היינריך בנג
1873–1881: קרל פרידריך אאוגוסט פון אלברט
1881–1891: קספר באור
1891–1902: יוזף פלוטגרף (1896 אוברבירגרמייסטר)
1903–1931: לודוויג פופלבאום
1931–1933: אמיל נוהל
1933–1945: אוטו בורגרס

מאז 1945:

1945: ז'אן גרוס
1945: וילהלם גרוס
1946–1947: אנטון אברט (CDU)
1947–1948: פאול קרנר (CDU)
1948–1952: אוולד פואורנל (CDU)
1952–1956: הלמוט ברקל (CDU)
1956–1966: קורט קרקר (SPD)
1967–1969: וילי נאקטן (SPD)
1969–1979: גינתר דטרט (CDU)
1979–1984: וילהלם שניידר (SPD)
1984–1989: פולקר האוביץ (CDU)
1989–1994: וילהלם שניידר (SPD)
1994–1999: ברנהרד גרינדקן (SPD)
1999–2004: ירן שרו (CDU)
מאז 2004: אולריקה וסטקמפ (SPD)

ערים תאומות

הערים התאומות של וזל הן:^[1]

ארצות הברית הייגרסטאון, ארצות הברית (מ־1952)
אנגליה פיליקסטו (אנ'), אנגליה (מ־1972)
גרמניה זאלצוודל (אנ'), סקסוניה-אנהלט, גרמניה (מ־1990)
פולין קנצ'ין (אנ'), פולין (מ־2002)

תחבורה

במרכז העיר ישנה תחנת רכבת (אנ'), וכן תחנת וזל-פלדמרק (אנ'), הממוקמת כ-2 ק"מ צפונית לה. התחנות משרתות רכבות לאוברהאוזן, דיסבורג, דיסלדורף, קלן, ארנהם (הולנד) ומנשנגלדבך.^[2] קו רכבת קטן, המופעל באמצעות דיזל בלבד, מחבר בין העיר לבוכולט (Bocholt), וישנן תוכניות לחִשמולו.

מבנים ומקומות

ברלינר טור, שער העיר
ויליברורדי-דום (קתדרלת ויליברורדי). לוח הנצחה לפיטר מינואי, גרינדר פון ניו יורק (מייסד ניו יורק)
ציטדלה וזל (מצודת וזל)
בית העירייה המשוחזר מהמאה ה-15
תורן השידור של וזל, אחד המבנים הגבוהים בגרמניה. גובהו הוא 320.8 מטרים.
נידר-ריין-בריקה וזל, גשר הריין המודרני שנפתח ב-2009
אַאוּזֵה (Auesee), אגם רחצה טבעי, זרוע ישנה של נהר הריין

לקריאה נוספת

Jutta Prieur (Hrsg.): Geschichte der Stadt Wesel: Beiträge zur Stadtgeschichte der frühen Neuzeit (= Studien und Quellen zur Geschichte von Wesel 20). Stadtarchiv, Wesel 1998,מסת"ב 3-924380-15-5
דניאל ואסטה (הרסג.): וזל – Hansestadt am Niederrhein: Beiträge zum zeitgenössischen Geschehen (= Bilder von Menschen, Land und Leuten, Wesel 2009). Sutton Verlag, Wesel 2009,מסת"ב 3-86680-568-3
Martin W. Roelen (Hrsg.): Ecclesia Wesele: Beiträge zur Ortsnamenforschung und Kirchengeschichte (= Studien und Quellen zur Geschichte von Wesel 28). Stadtarchiv, Wesel 2005,מסת"ב 3-924380-23-6

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא וזל בוויקישיתוף

אתר האינטרנט הרשמי של וזל (בגרמנית) (in German)

הערות שוליים

^ "Städtepartnerschaften". wesel.de (בגרמנית). Wesel. נבדק ב-2021-02-17.
^ "Linien & Netze | Abellio Deutschland". abellio.de (בגרמנית). נבדק ב-19 ביוני 2019. {{cite web}}: (עזרה)

[1] "Städtepartnerschaften". wesel.de (בגרמנית). Wesel. נבדק ב-2021-02-17.

[2] "Linien & Netze | Abellio Deutschland". abellio.de (בגרמנית). נבדק ב-19 ביוני 2019. {{cite web}}: (עזרה)

[1]

[2]