וידאד קזבלנקה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Gnome-colors-edit-find-replace.svg
יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: ניסוח, סגנון, מידע לא אנציקלופדי.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
Gnome-edit-clear.svg
ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: ויקיזציה.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
וידאד קזבלנקה
نادي الوداد الرياضي
כינוי ודאד הלבנה
תאריך ייסוד 8 במאי 1937
אצטדיון אצטדיון מוחמד החמישי, קזבלנקה, מרוקו
(תכולה: 45,000)
נשיא סעיד אלנאצרי
מאמן פוזי אלבנזרתי
ליגה ליגת העל המרוקאית
www.wac.ma
תלבושת
תלבושת בית
תלבושת חוץ
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ודאד קזבלנקהערבית: نادي الوداد الرياضي), או בכינויו "ודאד הלבנה" (בערבית: وداد البيضاوي), הוא מועדון ספורט מהעיר קזבלנקה שבמרוקו. המועדון ידוע בעיקר בשל קבוצת הכדורגל שלו אשר משחקת בליגת העל המרוקאית.

קבוצת הכדורגל של וידאד קזבלנקה נוסדה על ידי מחמד בו אלחסן אלתונסי אלעפאני, המכונה גם ג'קו האב, שנתיים לאחר שנוסדה קבוצת השחייה של וידאד קזבלנקה. קבוצת השחייה נוסדה בשמונה במאי 1937, על ידי שבעה אנשים בעלי אזרחות צרפתית, ביניהם מחמד בנג'לון, מכיוון שבאותה תקופה השלטונות הצרפתיים התירו לאזרחים צרפתים בלבד להקים אגודות במרוקו. ייסודה של ודאד התבסס על כך שהבריכה הגדולה ביותר באפריקה הייתה ממוקמת בזמנו בעיר קזבלנקה. בהמשך, ג'קו האב ושותפיו הקימו מועדוני ספורט השייכים לודאד קזבלנקה בענפים נוספים, כגון כדורסל (1938), היאבקות חופשית, אמנויות לחימה וכדורגל (1939).

כיום קבוצת הכדורגל של המועדון מקיימת את משחקיה הביתיים באצטדיון מחמד החמישי המכיל 45,000 מקומות. למועדון ישנה יריבות עירונית עם רג'א קזבלנקה. וידאד היא שיאנית האליפויות במרוקו עם 20 אליפויות.

וידאד קזבלנקה היא אחד המועדונים שזכה במספר הרב ביותר ביותר של אליפויות וגביעים במרוקו, וכן היא נחשבת לאחד מעמודי התווך של הכדורגל המרוקאי, יחד עם רג'א קזבלנקה ופ.א.ר. רבאט.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

וידאד נוסדה ב-8 במאי 1937 כקבוצת שחייה. שנה לאחר מכן נוסדו קבוצות בטניס וכדורגל.

במהלך הכינוסים שמייסדי המועדון קיימו על מנת לקדם את הקמתו, עלתה השאלה איזה שם יינתן לקבוצה. באחד מכינוסים אלה, אחד החברים הגיע באיחור (מחמד מאסיס, נולד בשנת 1907 בקזבלנקה), ותירץ זאת בכך שצפה בסרט "ודאד" של אום כולתום. בזמן שהסביר זאת, פרצו לפתע קולות צהלה באחד הבתים הסמוכים, קולות שעוררו התפעלות רבה מצד המשתתפים בכינוס. בנג'לון, מוביל קבוצת המייסדים, הביע את תמיכתו לבחור בשם זה, אך מכיוון שחלק מהנוכחים התנגדו לכך לא הושגה החלטה נחרצת בנוגע לשם הקבוצה. רק לאחר נערכה אספה כללית אליה הגיעו מנהלים ושחקנים רבים, נוצרה הסמכה ונקבע כי "ודאד קזבלנקה" יהיה שמו של המועדון.

בשנת 1948 המועדון זכה באליפות הראשונה שלו וכך עשה גם בשלוש העונות שלאחר מכן. בשנת 1970 המועדון זכה בגביע המרוקאי בפעם הראשונה בתולדותיו. בשנת 1987 וידאד העפילה לראשונה בתולדותיה לליגת האלופות האפריקאית ובשנת 1992 זכתה בתואר. בשנה שלאחריה נוסף לזכותה תואר ביניבשתי מול אלופת אסיה, הגביע האפרו-אסיאתי. בשנת 2017 היא זכתה בשנית במפעל היבשתי הבכיר, לאחר צמד מפגשים מול אל-אהלי המצרית. תארים בינלאומיים נוספים בהם זכה המועדון הם גביע אפריקה למחזיקות גביע (2002) והסופר קאפ האפריקאי (2018).

לזכותה של וידאד עם 20 אליפויות ו-9 גביעים והיא הקבוצה המעוטרת ביותר במרוקו.

לפני עצמאות מרוקו[עריכת קוד מקור | עריכה]

השנים הראשונות של המאה העשרים ידעו כיבוש הדרגתי של מרוקו מצד צרפת וספרד. כחלק מההשלכות של כך, נרשמה הגירה של מספר אירופאים לשטחי מרוקו, והחלה בנייה של ערים וכפרים רבים במרוקו. מהגרים אלה הקימו חיים חדשים בכל הערים הללו והוקמו בהם מטה משטרה, סניף דואר, ומרכזים נוספים מסוג זה. בין המרכזים שהמתיישבים האירופאים דאגו להקים, היו גם מועדוני ספורט לשם בידור. מועדונים אלה היו תחת שליטתם הבלעדית של האירופאיים שכן הם היו היחידים שהורשו להקים מועדונים ולהצטרף אליהם. על המרוקאים נאסר לייסד אגודה או מועדון כלשהם, ואף לא באופי ספורטיבי, מתוך חשש שמועדון מסוג זה ינסה לרכז בחובו חלק מהמתנגדים לכיבוש האירופאי. בשל כך, ההצטרפות למועדונים מסוג זה הייתה עניין קשה למדי עבור המרוקאים, פרט למקרים חריגים מעטים.

ייסוד הענף הראשון של המועדון[עריכת קוד מקור | עריכה]

ייסוד קבוצת הספורט "ודאד קזבלנקה" בכדור מים לא היה עניין פשוט. לאורך שנים ארוכות רשויות ההגנה סירבו בתוקף להעניק לקבוצה רישיון, ובכל פעם שמחמד בנג'לון אלתוימי הגיש בקשה לקבלת רישיון הוא נתקל בסירוב. הקבוצה הצליחה להשיג רישיון רק בשנת 1937, באמצעות חברי המועדון הצרפתי- מרוקאי בקזבלנקה, לאחר שבנג'לון חזר והגיש בקשה נוספת לרגל תערוכת פאריס. תחילה, השיח התנהל סביב אחת הבריכות הנמצאות בקזבלנקה, שכן איש לא נכנס לבריכות אלה מלבד האנשים שהיו מעורבים במועדוני הספורט. אנשים אלה היו ברובם אירופאים והם היו כפופים לאיגוד השחייה. עם זאת, בשנת 1935 המרוקאים החלו להצטרף למועדונים אלה, וכאשר התופעה גברה הדבר עורר את כעסם של הצרפתים. כתגובה לכך ומתוך גזענות, הצרפתים קראו למנוע מהמרוקאים להיכנס לבריכות. בהמשך, חלקם ייעצו למרוקאים לייסד מועדונים פרטיים שיהיו שייכים להם, וכך יכפו על האיגוד את שהותם בבריכות ותהיה להם זכות להשתמש בהן. באופן זה נוצר הרעיון להקים מועדון לשחייה ולכדור מים. ודאד קזבלנקה השיגה רישיון להקים קבוצת כדורמים בשנת 1937 והוא ניתן לה בתנאי שתתרחק מנושאי דת, פוליטיקה וגזענות, ובתנאי שהרכב המשרד יכלול שנים עשר אנשים- שישה צרפתים ושישה מרוקאים. כמו כן הנשיאות הוטלה על החאג' מחמד בנג'לון אשר נחשב עד ימינו למייסד בפועל של הקבוצה.

ייסוד יתר הענפים[עריכת קוד מקור | עריכה]

דוקטור בנג'לון היה בין האנשים עליהם הוטלה האחריות לתקן את החוקים. כתוצאה מכך, הוא הציע רעיון לפיו החוקים יתוקנו עבור מועדון שיעסוק בכל מקצועות הספורט, ולא יסתפק אך ורק בכדורמים. הוא פעל על מנת לשכנע ברעיון זה את עמיתיו בודאד, וביניהם היה ג'קו האב אשר הרעיון להקים קבוצת כדורגל מצא חן בעיניו. למרות שהמנהלים של ודאד הביעו את חששותיהם מפני תרחיש בו רשויות ההגנה יסרבו להצעה, בסופו של דבר התקבלה בקשתם להקים בתוך ודאד מספר קבוצות בענפי ספורט שונים. כך, לאחר שנוסד סניף השחייה של המועדון, בשנת 1938 הוקמה קבוצת הכדורסל שלו, והסניף המפורסם והגדול ביותר בהיסטוריית המועדון, סניף הכדורגל, נוסד גם הוא בשנת 1939. לאחריו נוסדו סניפים בענפים נוספים כגון כדוריד וכדור מלבן. תואר נשיא הכבוד של קבוצת ודאד ניתן בזמנו לולי אלעהד מולאי אלחסן, לאחר שניתן אישור לכך מאביו באותם ימים, המלך מחמד החמישי. בשנות ה-60 נשיאות הכבוד של המועדון עברה לנסיך סידי מחמד לאחר שאביו, אלחסן השני, הסכים לבקשה שהגישה קבוצת ודאד.

הנשיא המייסד[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלחאג' מחמד בנג'לון נמנה בין קבוצת המייסדים הראשונה של מועדון הספורט ודאד, היה ממוביליה והוא השם הבולט ביותר בה. סיים בשנת 1933 את לימודי התואר הראשון שלו ולאחר מכן נסע לפאריס על מנת להשלים בה את לימודיו הגבוהים בתחום המסחר. בשנת 1935 חזר למרוקו והיה פעיל באגודת התלמידים הוותיקים בקזבלנקה ובמספר אגודות ספורט. כאשר ייסד אלחאג' מחמד בנג'לון את מועדון ודאד הוא עמד בראש משרד המנהלים של המועדון. אלחאג' מחמד נשאר לעמוד בראשה של ודאד מייסודה בשנת 1937 ועד שנת 1942. אולם, העובדה שפרש מתפקידו לא גרמה לו לעזוב את המועדון ועד יום מותו הוא נשאר להיות מעין אב עבור המועדון ועבור חברי המועדון. בנג'לון מהווה זיכרון ומקור שופע בנוגע להיסטוריה של קבוצה זו ואנשיה, וכמעט ששמו של המועדון ודאד אינו מוזכר, בפרט ובכלל, מבלי שיוזכר שמו של מחמד בנג'לון .

ג'קו האב[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'קו האב הוא כינויו של מחמד בן אלחסן אלתונסי אלעפאני אשר נולד בשנת 1900 בעיירה איספן שקרובה לעיר תארודאנת. הכינוי "ג'קו" לא ניתן לו על ידי המרוקאים, אלא על ידי עיתונאי צרפתי אשר דימה אותו לשחקן בשם ג'קו ששיחק באותם ימים באליוס. כאשר הציג את מאמרו, טען העיתונאי כי מחמד בן אלחסן משחק באותו אופן בו משחק ג'קו. אלחסן היה עסקן ספורט שעסק בכדורגל בשורותיהם של מספר מועדונים, ומאותו רגע נדבק כינויו "ג'קו האב". הוא נמנה בין אנשי התרבות הבולטים ביותר בזמנו ובין אנשי הספורט שיש להם את הידע הרחב ביותר בתחום. הוא שלט במספר שפות ושמו התבלט כעיתונאי הספורט הטוב ביותר במרוקו. הראשונה שנהנתה מהניסיון והגאונות של ג'קו האב הייתה קבוצת ודאד, אותה ניהל ואימן, שכן היא מצאה כי הוא האדם המתאים לכך. הוא אימן את ההרכבים הראשונים של ודאד והוא המוח שתכנן את מסלולה של ודאד בתחילת דרכה. בזמן שג'קו האב אימן את ודאד, הוא לא ויתר על סמכותו כמאמן והיה היחיד שידע את הרכב הקבוצה לפני כל התמודדות. ג'קו האב נפטר בשנת 1970 כשהוא מותיר אחריו זיכרון טוב ברמה המוסרית והאנושית כאיש המועדון הגדול ביותר בהיסטוריית הכדורגל המרוקאי כולו.

שינוי סמל המועדון[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • סמל המועדון המקורי עוצב בשנת 1937, תוך שימוש באומנות כתב-היד הערבי. כתוצאה מכך היה הסמל לאחד הסמלים הראשונים של מועדון ספורט במרוקו שנושא מילים בערבית.
  • ודאד היה ממועדוני הספורט הראשונים במרוקו שסמלם כלל את הסהר שמסמל את האסלאם. כמו כן, היה המועדון המרוקאי הראשון ששם את דגל מרוקו על חולצתו.
  • הסמל התפתח בהדרגה עד שהפך לאחד מסמלי הספורט החשובים ביותר במרוקו.
  • סמל המועדון שונה פעם נוספת כשעיצובו הרשמי עבר שינוי קל ונוסף לו הכיתוב W.A.C Football team. בנוסף, הוא נרשם במשרדי זכויות יוצרים על מנת למנוע מגורמים כלשהם להשתמש בו ללא רשות הקבוצה.
  • נוסף כוכב הזהב הראשון של המועדון שמוענק לכל מועדון שזוכה ב-10 אליפויות ליגה. זאת מאחר שהחוק בליגה המרוקאית מתיר לכל מועדון להוסיף כוכב זהב לסמלו על כל 10 אליפויות ליגה בהן הוא זוכה.
  • הסמל הנוכחי של המועדון לאחר שעבר שינוי קל נוסף. המועדון הוסיף את כוכב הזהב השני לסמלו לאחר זכייתו באליפות מרוקו בשנת 2019.

קצת על ודאד[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבוצת ודאד מיתגה את עצמה מהר מאוד כקבוצה חזקה, כששנה בלבד לאחר שנוסדה העפילה לגמר גביע המלחמה. במשחק הגמר התמודדה נגד מועדון האיחוד המרוקאי (בצרפתית: Union sportive marocaine), והפסידה רק לאחר מותחן צמוד. הופעתה המרשימה של ודאד נגד הצרפתים הובילה לקידומה של הצעת ההחלטה שמבקשת מההתאחדות לאלץ את הקבוצות לשתף חמישה שחקנים אירופאים לכל הפחות. מטרתה של החלטה זו מיסודה הייתה להחליש את הקבוצות ודאד ואיחוד הספורט המרוקאי.

בזכות הרצינות של השחקנים, המסירות של המאמן, והקרבתם של המנהלים, תוך זמן קצר מייסודה הצליחה ודאד להפוך לקבוצה שחוששים ממנה ומתכוננים לקראתה. כוכבי הקבוצה נצצו בשמי הכדורגל והם הפכו למופת בסודות המשחק הקבוצתי, למפתחות בטכנולוגיות המשחק האישי, ולמודל השלמות והמשמעת. נרחש כבוד לחולצת המועדון, ובכל המשמעויות הכרוכות בכך חולצתה של ודאד הפכה לדגל של הלאום מאחוריו עמדו כל המרוקאים. כל אוהדי הכדורגל סיפרו סיפורים זה לזה והעבירו אותם ביניהם במהלך הדיונים ושיחות הלילה שלהם על כדורגל. כך למשל, סופר על השוער ולד עאא'שה, אשר הביך את יריביו באמצעות יכולותיו להגן על שערה של ודאד, עד לרמה שהאתגר שהציב בפניהם גרם לחלקם לשים כדור טניס בתוך לוע של תותח ולכוון אותו לעברו, אך גם אותו הוא קלט במיומנות רבה. כמו כן, סופר על שחקן אחר של ודאד שבעט את הכדור לגובה בתוך תחומי האצטדיון. הכדור המשיך בעלייה מעלה והחל לרדת רק לאחר שהשחקן סיים לאכול את ארוחת הבוקר ויצא בעצמו ממחסן התלבושות. הסיפורים היו רבים, החל מדוגמאות אלה ועד סיפורים אחרים שחזרו פעמים רבות בנוגע לשחקנים והמאמן, אך המשותף לכולם היה המשמעות והמסרים שהעבירו. כולם העבירו את ההערצה הרבה שהציבור המרוקאי רחש לקבוצת ודאד בתקופת החסות של צרפת במרוקו, ואת הביטחון הרב שהונח בשחקני הקבוצה ובצוות האימון וההנהלה המסור שלה. עמודי הספורט בעיתונים, במיוחד בסוף שנות הארבעים ותחילת שנות החמישים, עסקו רבות בודאד ובשחקניה, כשהן עיתוני הקולוניה והן עיתוני התנועה הלאומית חלקו את הערצה זו. מספר עיתונים לאומיים אף תארו את קבוצת ודאד כחבורה של פרופסורים שמעבירים ליריביהם שיעור בכדורגל מול הציבור הרחב. מספר עיתונאים היו נבוכים מלתאר את שיטות ודרכי המשחק של חלק משחקני ודאד, כך שנאלצו לדמות אותם לעבודות גיהנום ושריפות. כדוגמה לכך נצטט פסקה ממאמרו של העיתונאי והסופר אחמד זיאד באחד מגיליונות עיתון "אלעלם", בו כתב: השלישייה של אדריס, עבד אלסלאם ואלשתוכי החלה להעביר שיעור בכדורגל שהיה שיעור מעשי בו שלושת המומחים הצליחו הצלחה מרובה. עבד אלסלאם הגן וביצע פעולות שאיש לא מבצע פרט לגברים השחורים בסיפור של סיף בן ד'י יזן. מועדון הספורט ודאד השאיר את הקבוצה הזו ממרוקו כקבוצה היחידה שהצליחה להגיע ללבבות הן של החברים והן של האויבים וכולם החלו לרקום מעשיות בדיוניות וסיפורים ששחקני ודאד היו הגיבורים הראשיים ברבים מהם.

מועדון הספורט ודאד באצטדיון פיליפ[עריכת קוד מקור | עריכה]

מועדון הספורט ודאד נוסד בשנת 1937 במקביל לבלימת התנועה המדינית של מרוקו ולאורך התקופה בה העבודה המדינית של מרוקו סבלה מבלימה. על המרוקאים היה ליצור התנגדות חלופית והם מצאו את דרכם לעשות זאת באמצעות הספורט והכדורגל בפרט. המועדון ודאד נוסד מתוך מניע של התנגדות, הוא איגד את המרוקאים סביבו ואיחד אותם נגד יריביהם ויריבי הלאום, וכך ודאד הפכה לגורם היחיד שמגן על הכבוד של מרוקו בצל ההתיישבות שבלמה את הילדים. ודאד החלה להתנגד להתיישבות באמצעות כלי הנשק שלהם, בשטחים שלהם, אך מעל הכל, באמצעות כלי הנשק של הכדורגל אשר היה שפה שהצרפתים מבינים. בתקופת החסות ודאד ייצגה את הזרם הלאומי בחזית הספורט. כל המרוקאים תמכו בודאד וככל שהקבוצה השיגה תארים נוספים כך הפופולריות שלה הלכה וגברה. כאשר שחקן של ודאד בעט בכדור, הצופה המרוקאי היה רואה את בעיטה זו כאילו נבעטה בגופו של היריב הצרפתי. בתקופת ההתיישבות נאסר על המרוקאים להתרכז ולערוך הפגנות, אך קבוצת הכדורגל ודאד אפשרה להם את התנאים לעשות זאת כאשר גרמה להם להתאסף באצטדיונים ולהניף סמלים שמריעים לחיי ודאד באופן גלוי, וסמלים שקוראים לנפילתם של יריביהם הצרפתים באופן סמוי. המתיישבים החלו לחשוש מודאד ולהתכונן לקראתה, וניצחון על קבוצה זו הפך להיות עבורם כרעם שהחמיר כשראו את ודאד כקבוצה הראשונה שמשתתפת בליגה כקבוצה לאומית נגד קבוצות צרפתיות. קבוצת הכדורגל ודאד לקחה חלק בהתנגדות להתיישבות הצרפתית, ומשחקיה תמיד לוו במעצרים של חלק מאוהדיה. יתר על כן, משחקי הקבוצה הפכו להזדמנות עבור המרוקאים להביע את שנאתם ודרישתם שהמתיישבים יסתלקו. הציבור היה מריע לודאד בכל ערי הממלכה, בין אם הקבוצה הייתה מנצחת, מסיימת בתיקו או מפסידה. ציבור זה עורר את כעסם של המתיישבים שנטרו להם טינה עד לשלב שבמהלך משחקים של ודאד כיתרו את האצטדיונים עם טנקים כדי להפחיד את הקהל. כל אדם שהשתייך לודאד נחשב בעיני המתיישבים כלאומי מתנגד, וכל שחקן שחתם בודאד נחשב לכזה שבחר לחתום בשורות הקבוצה הלאומית ולהיות אויב של ההתיישבות. כדוגמה לכך, הקבוצה הצרפתית סטאד ניסתה לפתות את השלישייה של ודאד- אדריס, עבד אלסלאם ואלשתוכי- להצטרף לשורותיה עבור סכום כספי משמעותי, אך ללא תועלת. כמו כן, מועדון הכדורגל הספרדי ברצלונה ניסה לעשות זאת כאשר שלח חמישה ממנהליו כדי לנהל משא ומתן עם ודאד בנוגע לשלישייה זו. המועדון הציע לשלושה סכום כספי גבוה יחסית לאותה תקופה, אך גם במקרה זה תשובתם הייתה ברורה: החוב הלאומית יקרה יותר מכל הצעה.

תחנות בהיסטוריה של ודאד[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שוערה של ודאד בשנות החמישים, מחמד רפקי, הצטרף לפני כן כשחקן מקצועי למועדון הצרפתי גרנובל (באנגלית: Grenoble). הוא נסע לצרפת אך מהר מאוד חזר למרוקו לאחר שקיבל פקודה מההתנגדות הלאומית לעשות זאת, בהתחשב בכך שהיה אחד מאנשיה, וזאת על אף ההתחייבויות שלו עם ודאד בתחום הספורט.
  • מייסד המועדון, אלחאג' מחמד בנג'לון, נמנה בין הנערים של התנועה הלאומית. הנ"ל היה מוכר בדעותיו הנועזות כתלמיד בבית הספר התיכון מולאי יוסף ברבאט, לאחר שבשנת 1933 הצליח לשכנע את כל התלמידים להימנע מאוכל ביום ה-16 במאי ולצום באותו יום כדי לציין ולמחות על הרחקתו של המגן הברברי של הקבוצה. מעבר לכך, הוא הצליח לשכנע את אחד הטבחים במסעדה פנימית בבית הספר להכין ארוחה מפסקת וארוחה של הפסקת הצום עבור יותר מ-100 תלמידים שהתחייבו לצום.
  • כאשר ודאד נסעה לאלג'יריה בפעם הראשונה מאז היווסדה, לקראת התמודדות נגד אחד המועדונים המקומיים, השחקנים בושעיב ח'אלי ועבד אלקאדר אלג'לאל הביאו עמם עלונים לאומיים ממרוקו לאלג'יריה. ג'קו האב, מאמן הקבוצה, היה מודע לכך ואף עיין בעלונים אלה, אך לא התנגד להבאתם למרות שהיה האחראי הבכיר במקרה שהשלטונות הצרפתיים יגלו את העניין.
  • בשנת 1944 מועדון הספורט ודאד הפסיק לעסוק בכל פעילות ספורט כלשהי בעקבות הדרישה של התנועה הלאומית שמרוקו תקבל עצמאות.
  • מספר שחקני ודאד השתתפו באופן נרחב בפעולות של התנועה הלאומית. לדוגמה, השחקן עבד אלנבי אלמסטאטי מונה לחלק עלונים לאומיים לאחר שהסולטן מחמד החמישי ביקר בעיר טנג'רה. את העלונים נשא אלמסטאטי בתיק של חפצי הספורט שלו.
  • במהלך מאורעות 1952 אחד ממנהלי ודאד נעצר. כמו כן, השחקנים עבד אלנבי אלמסטאטי ואלעפארי נפגעו בגופם לאחר שהמתיישבים ירו ברוביהם בזמן שמשלחת מדרום אמריקה ביקרה במרוקו. יש לציין כי ביקורה של משלחת זו נועד לבחון את העובדות בשטח לאחר שהסלטאן מחמד החמישי הכחיש את המתרחש.
  • במהלך משחק בין ודאד לקבוצת הכדורגל מאלג'יריה בלעבאס, שחקני ודאד ובראשם ג'קו האב המאמן סירבו להיכנס לאצטדיון עד אשר יונף דגל מרוקו. במצב זה כל שנותר לשופט המשחק הוא לציית לרצונה של ודאד ולעשות כן.

יריבויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקלאסיקו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקלאסיקו המרוקאי הוא התמודדות שמפגישה יחד את שתי הקבוצות המעוטרות ביותר במרוקו שהן פ.א.ר. רבאט וודאד קזבלנקה. הקלאסיקו המרוקאי מתקיים בדרך כלל במסגרת הגביע המרוקאי או הליגה המרוקאית הראשונה. המשחק הראשון שהפגיש בין שתי הקבוצות נערך במסגרת שלב שמינית גמר הגביע המרוקאי של שנת 1958 – 1959 והסתיים בניצחונה של רבאט בתוצאה 1:0. באותה עונה רבאט התמודדה בליגה השנייה והתאפשר לה לזכות בגביע הכסוף שנה בלבד לאחר הקמתה. קלאסיקו זה נחשב לאחת היריבויות הגדולות ביותר, לא רק ברמה אפריקאית או ערבית, אלא ברמה עולמית. הוא מדורג במקום גבוה בין היריבויות העולמיות וזוכה להתעניינות עצומה בקרב התקשורת והציבור, מאחר שפ.א.ר רבאט וודאד קזבלנקה הם שני המועדונים המעוטרים ביותר במרוקו, בין המועדונים החזקים ביותר בצפון אפריקה, ומועדונים בעלי קהל אוהדים המוני. המשחקים בין שתי קבוצות אלה הם בגדר משחקי אליפות, בלי קשר למיקומן בטבלת הליגה המרוקאית, והם מלאים בהתלהבות, בסערה ובקנאות הן מצד השחקנים והן מצד האוהדים. אולם, פעמים רבות החגיגות של קבוצות האוהדים התומכות בשתי הקבוצות מעיבות על ההתמודדות.

הדרבי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדרבי של קזבלנקה הוא דרבי שנערך בין מועדון הכדורגל ודאד קזבלנקה לבין מועדון הכדורגל רג'אא' קזבלנקה. הדרבי של קזבלנקה מדורג כיום בין 100 הדרבים הטובים ביותר בעולם, כשבדירוג השיא שלו הגיע למקום השישי ברשימה זו. משחק הדרבי של קזבלנקה נערך באצטדיון מחמד החמישי שבעיר קזבלנקה, המשמש כאצטדיונן הביתי של שתי הקבוצות. לפי דיווחי התקשורת המשחק נערך למול 80 אלף צופים בעוד האצטדיון מכיל 45 אלף מושבים בלבד. יום הדרבי אינו יום שגרתי בעיר קזבלנקה כאשר בתי עסק רבים סוגרים את שעריהם ונהגי מוניות רבים משנים את יעדיהם על מנת להתרחק מסביבת האצטדיון. הדרבי של קזבלנקה זוכה לסקירה תקשורתית רחבה ברחבי הלאום והעולם כולו וכמו כן, רשתות הרדיו וערוצי הטלוויזיה שמשדרים אותו מגיעים לשיאים בשיעור הצופים שלהם. מספר ימים לפני קיומו ומספר ימים לאחריו, אירוע זה מהווה נושא לוויכוח בין אוהדי שתי הקבוצות ברחוב, בבתי הספר ובמקומות העבודה. מאז שהחלו להתקיים משחקי הדרבי בשנות שחמישים של המאה הקודמת, מעולם לא קרה שודאד קזבלנקה או רג'אא קזבלנקה ירדו לליגה השנייה במרוקו, כך שמאותה עת הן נפגשות מדי עונה פעמיים בליגה, בנוסף להתמודדויות ביניהן במסגרת הגביע המרוקאי.

צבע המדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצבע הראשון עליו כל מייסדי המועדון הסכימו היה הצבע האדום, שהוא הצבע הדומיננטי בדגל מרוקו. בחירת הצבע האדום הייתה עבור המייסדים מעין דבקות באחד הסמלים החשובים ביותר של הלאום. כמו כן, נוסף הצבע הלבן אשר מסמל את השלום. בעונותיה הראשונות וידאד קזבלנקה שיחקה עם חולצות שכללו פסים אנכיים בצבעי אדום ולבן ושרוולים לבנים, ועם גרביים בצבע אדום. מאוחר יותר, עם תחילת שנות הארבעים, צבע החולצה השתנה לאדום עם שרוולים לבנים, וצבע הגרביים נשאר אדום. כיום, המדים הרשמיים של המועדון כוללים סט בצבע אדום מלא.

אצטדיון[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקבוצה משחקת באצטדיון מחמד החמישי, אותו היא חולקת עם יריבתה העירונית, רג'א קזבלנקה. האצטדיון נבנה בשנת 1955 תחת השם "מרסל סירדאן", ובאותה תקופה הכיל 30 אלף מושבים. שנה לאחר מכן, לאחר שמרוקו קיבלה עצמאות, שמו שונה ל"אצטדיון דונור". מתחם האצטדיון עבר חידוש נרחב בין השנים 1970 ועד 1981, לקראת משחקי הים התיכון של שנת 1983 אותם מרוקו אירחה. האצטדיון נפתח בשנת 1981 תחת שמו הנוכחי "מתחם מחמד החמישי". בהמשך, הוא עבר שיפוץ נוסף, במסגרתו הוגדלה תכולתו, והוצבו בו לוחות אלקטרוניים, ובשנת 2017 נפתח מחדש כאשר הוא מכיל 45 אלף מושבים. מתחם מחמד החמישי הפך בימינו לשכיית חמדה ספורטיבית מרוקאית, שכן בתוכו נמצא גם אולם ספורט המכיל 12 אלף מושבים ובו מתקיימים סוגי ספורט רבים כגון כדורסל, כדוריד, כדורעף, התעמלות מכשירים ואגרוף. כמו כן במתחם ישנה בריכה אולימפית, אולם כינוסים ואולם רפואי גדול.

תארים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסגרת מספר התארים שנות הזכייה
אליפות הליגה המרוקאית 20 1947/1948 ,1948/49, 1949/50, 1950/51, 1953/54, 1956/57, 1965/66, 1968/69, 1975/76, 1976/77, 1977/78, 1985/86, 1989/90, 1990/91, 1992/93, 2005/06, 2009/10, 2014/15, 2016/17, 2018/19
גביע הכס (הגביע המרוקאי) 9 1969/70, 1977/78, 1978/79, 1980/81, 1988/89, 1993/94, 1996/97, 1997/98, 2000/01
גביע האלופות של אפריקה 2 1992, 2017
גביע מחזיקות הגביע באפריקה 1 2002
הסופר קאפ האפריקאי 1 2018

נשיאים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נשיא תקופת נשיאות
אלחאג' מחמד בנג'לון 1937 - 1942
עבד אלקאדר בנג'לון 1943 - 1944
עבד אללטיף בנג'לון 1945 - 1948
מחמד בלחסן בנג'לון
עבד אלרחמאן אלח'טיב
עזאלדין בנג'לון
אחמד חריזי
עבד אלרזאק מכואר 1972 - 1992
עבד אלמאלכ אלמנתיסי
בובכר אג'ט'אהים
נצר אלדין אלדובלאלי
אלטיב אלפשתאלי 2005 - 2007
עבד אלאלה אכרם 2007 - 2014
סעיד אלנאצרי 2014 -

סגל השחקנים הנוכחי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספר עמדה שם
26 שוער אחמד רצ'א אלתכנאותי
29 בלם אלשיח' כומארא
20 חלוץ אימן אלחסוני
2 קשר אנס אלאצבאחי
28 מגן ימני עבד אללטיף נציר
18 קשר וליד אלכרתי
4 קשר צלאח אלדין אלסעידי
6 קשר אבראהים אלנקאש
11 כנף אסמאעיל אלחדאד
1 שוער יאסין אלח'רובי
17 כנף בדיע אווכ
19 כנף אמין תיע'זוי
30 מגן ימני מחמד אלנאהירי
9 חלוץ זהיר אלמתרג'י
8 מגן שמאלי בדר ע'דארין

שחקנים מפורסמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאמנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פח'ר אלדין רג'חי
  • באדו אלזאכי
  • אלאב ג'יכו
  • עבד אלרחמאן בלמחג'וב
  • אלבטאש
  • סוארז
  • יורי סבאסטיאנכו
  • שארל רוסלי
  • לאדיסלאס לוזאנו
  • אוסקר פילוני
  • רשיד אלטאוסי
  • חסן בנעבישה
  • ג'אכי בוניפאי
  • ג'וזי רומאו
  • בלאמין מארכוב
  • ג'ון מישל קאבאלי
  • בניטו פלורו
  • עבד אלרחים טאליב
  • ג'ון טושאק
  • סבסטיאן דוסאבר
  • לחסין עמותה
  • פוזי אלבנזרתי

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Soccerball.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא כדורגל. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.