וידאד קזבלנקה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
וידאד קזבלנקה
نادي الوداد الرياضي
Logo of Wydad AC.png
מידע כללי
שם מלא וידאד אתלטיק קלאב
כינוי וידאד הלבנה
הקיסר
וידאד של העם
וידאד של ההתנגדות
האדומים
תאריך ייסוד 8 במאי 1937
אצטדיון אצטדיון מוחמד החמישי, קזבלנקה, מרוקו
(תכולה: 67,000)
נשיא סעיד אלנאצרי
מאמן פוזי אלבנזרתי
ליגה בוטולה פרו
www.wac.ma
תלבושת
תלבושת בית
תלבושת חוץ
תלבושת שלישית

וידאד קזבלנקהערבית: نادي الوداد الرياضي), או בכינויו "וידאד הלבנה" (בערבית: وداد البيضاوي), נקראת פורמלית וידאד אתלטיק קלאב (WAC) או פשוט וידאד, הוא מועדון ספורט מהעיר קזבלנקה שבמרוקו. המועדון ידוע בעיקר בשל קבוצת הכדורגל שלו אשר משחקת בבוטולה פרו. בליגה מכונית הקבוצה "האדומים".

קבוצת הכדורגל של וידאד קזבלנקה נוסדה על ידי מוחמד בן אלחסן אלתונסי אלעפאני, המכונה גם "ג'קו האב", שנתיים לאחר שנוסדה קבוצת השחייה של וידאד קזבלנקה, ב-1939.

כיום קבוצת הכדורגל של המועדון מקיימת את משחקיה הביתיים באצטדיון מוחמד החמישי המכיל 45,000 מקומות. למועדון ישנה יריבות עירונית עם רג'א קזבלנקה, והדרבי ביניהם הוא הדרבי של קזבלנקה שנחשב לדרבי פופולרי באפריקה ומחוץ לה. וידאד היא שיאנית האליפויות במרוקו עם 20 אליפויות הליגה. בנוסף יש לה 9 גביעי הכס המרוקאי, 2 גביעי ליגת האלופות האפריקאי, זכייה בסופר קאפ האפריקאי, זכייה בגביע אפריקה למחזיקות גביע, זכייה באליפות אפרו-אסיאתית למועדונים, וזכייה אחת בגביע מוחמד החמישי.

כתוצאה מכך וידאד נחשבת לקבוצה המצליחה ביותר במרוקו ונחשבת לאחד מעמודי התווך של הכדורגל המרוקאי, יחד עם יריבותיה המרות רג'א קזבלנקה ופ.א.ר. רבאט.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפני עצמאות מרוקו[עריכת קוד מקור | עריכה]

השנים הראשונות של המאה העשרים ידעו כיבוש הדרגתי של מרוקו מצד צרפת וספרד. כחלק מההשלכות של כך, נרשמה הגירה של אירופאים לשטחי מרוקו, והחלה בנייה של ערים וכפרים רבים במרוקו תחת חסות אירופאית. מהגרים אלה הקימו חיים חדשים בכל הערים הללו והוקמו בהם מטות משטרה, סניף דואר, ומרכזים נוספים מסוג זה. בין המרכזים שהמתיישבים האירופאים דאגו להקים, היו גם מועדוני ספורט לשם בידור. מועדונים אלה היו תחת שליטתם הבלעדית של האירופאיים שכן הם היו היחידים שהורשו להקים מועדוני ספורט ולהצטרף אליהם. על המרוקאים נאסר לייסד אגודה או מועדון כלשהם, ואף לא באופי ספורטיבי, מתוך חשש שמועדון מסוג זה ינסה לרכז בחובו חלק מהמתנגדים לכיבוש האירופאי. בשל כך, ההצטרפות למועדונים מסוג זה הייתה עניין קשה למדי עבור המרוקאים, פרט למקרים חריגים מעטים.

ייסוד הענף הראשון ושם המועדון[עריכת קוד מקור | עריכה]

ייסוד קבוצת הספורט "וידאד קזבלנקה" בכדור מים נעשה לאחר מאמצים רבים. לאורך שנים ארוכות רשויות ההגנה סירבו בתוקף להעניק לקבוצה רישיון, ובכל פעם שמוחמד בנג'לון אלתוימי הגיש בקשה לקבלת רישיון הוא נתקל בסירוב. תחילה, השיח התנהל סביב אחת הבריכות הנמצאות בקזבלנקה, שכן איש לא נכנס לבריכות אלה מלבד האנשים שהיו מעורבים במועדוני הספורט, כאשר אנשים אלה היו ברובם אירופאים והם היו כפופים לאיגוד השחייה. עם זאת, בשנת 1935 המרוקאים החלו להצטרף למועדונים אלה, וכאשר התופעה גברה הדבר עורר את כעסם של הצרפתים. כתגובה לכך, ויש שדיווחו שמתוך גזענות, הצרפתים קראו למנוע מהמרוקאים להיכנס לבריכות. בהמשך, חלקם ייעצו למרוקאים לייסד מועדונים פרטיים שיהיו שייכים להם, וכך יכפו על האיגוד את שהותם בבריכות ותהיה להם זכות להשתמש בהן. באופן זה נוצר הרעיון להקים מועדון לשחייה ולכדור מים. הקבוצה הצליחה להשיג רישיון רשמי רק בשנת 1937, באמצעות חברי המועדון הצרפתי-מרוקאי בקזבלנקה, לאחר שבנג'לון חזר והגיש בקשה נוספת לרגל התערוכה העולמית של פריז בשנה זו. "וידאד קזבלנקה" השיגה רישיון להקים קבוצת כדורמים ב-8 במאי 1937 והוא ניתן לה בתנאי שתתרחק מנושאי דת, פוליטיקה וגזענות, ובתנאי שהרכב המשרד יכלול שנים עשר אנשים -מתוכם שישה צרפתים ושישה מרוקאים. כמו כן הנשיאות הוטלה על החאג' מוחמד בנג'לון אשר נחשב עד היום למייסד בפועל של הקבוצה. ייסודה של וידאד התבסס על כך שהבריכה הגדולה ביותר באפריקה הייתה ממוקמת בזמנו בעיר קזבלנקה.

דוקטור בנג'לון היה בין האנשים עליהם הוטלה האחריות לתקן את החוקים. כתוצאה מכך, הוא הציע רעיון לפיו החוקים יתוקנו עבור מועדון שיעסוק בכל מקצועות הספורט, ולא יסתפק אך ורק בכדורמים. הוא פעל על מנת לשכנע ברעיון זה את עמיתיו בוידאד, וביניהם היה ג'קו האב אשר הרעיון להקים קבוצת כדורגל מצא חן בעיניו. למרות שהמנהלים של וידאד הביעו את חששותיהם מפני תרחיש בו רשויות ההגנה יסרבו להצעה, בסופו של דבר התקבלה בקשתם להקים בתוך וידאד מספר קבוצות בענפי ספורט שונים. כך, לאחר שנוסד סניף השחייה של המועדון, בשנת 1938 הוקמה גם קבוצת הכדורסל שלו, והסניף המפורסם והגדול ביותר בהיסטוריית המועדון, סניף הכדורגל, נוסד בשנת 1939. לאחריו נוסדו סניפים בענפים נוספים כגון כדוריד וכדור מלבן. תואר נשיא הכבוד של קבוצת וידאד ניתן בזמנו לולי אלעהד מולאי אלחסן, לאחר שניתן אישור לכך מאביו באותם ימים, המלך מוחמד החמישי. בשנות ה-60 נשיאות הכבוד של המועדון עברה לנסיך סידי מוחמד לאחר שאביו, אלחסן השני, הסכים לבקשה שהגישה קבוצת וידאד.

במהלך הכינוסים שמייסדי המועדון קיימו על מנת לקדם את הקמתו, עלתה השאלה איזה שם יינתן לקבוצה. באחד מכינוסים אלה, אחד החברים הגיע באיחור (מוחמד מאסיס, נולד בשנת 1907 בקזבלנקה), ותירץ זאת בכך שצפה בסרט "וידאד" של אום כולתום. בזמן שהסביר זאת, פרצו לפתע קולות צהלה באחד הבתים הסמוכים, קולות שעוררו התפעלות רבה מצד המשתתפים בכינוס. בנג'לון, מוביל קבוצת המייסדים, הביע את תמיכתו לבחור בשם זה, אך מכיוון שחלק מהנוכחים התנגדו לכך לא הושגה עדיין החלטה נחרצת בנוגע לשם הקבוצה. רק לאחר נערכה אספה כללית אליה הגיעו מנהלים ושחקנים רבים, נוצרה הסמכה ונקבע כי "וידאד קזבלנקה" יהיה שמו של מועדון הספורט.

קבוצת הכדורגל[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבוצת וידאד מיתגה את עצמה מהר מאוד כקבוצה בולטת במרוקו, כששנה בלבד לאחר שנוסדה, העפילה לגמר "גביע המלחמה". במשחק הגמר התמודדה נגד מועדון האיחוד המרוקאי (בצרפתית: Union sportive marocaine), והפסידה רק לאחר מותחן צמוד. הופעתה המרשימה של וידאד נגד המועדון הצרפתי הובילה לקידומה של הצעת החלטה המבקשת מההתאחדות לאלץ את הקבוצות לשתף חמישה שחקנים אירופאים לכל הפחות. מטרתה של החלטה זו מיסודה הייתה להחליש את הקבוצות של וידאד ואיחוד הספורט המרוקאי.

בשנת 1948 המועדון שהוקם ב-1939, זכה באליפות הראשונה שלו במרוקו וכך עשה גם בשלוש העונות שלאחר מכן. בשנת 1970 המועדון זכה בגביע הכס המרוקאי (הגביע המרוקאי) בפעם הראשונה בתולדותיו. בשנת 1987 וידאד העפילה לראשונה בתולדותיה לליגת האלופות האפריקאית ובשנת 1992 אף זכתה בתואר. בשנה שלאחריה נוסף לזכותה תואר ביניבשתי מול אלופת אסיה, הגביע האפרו-אסיאתי. בשנת 2017 היא זכתה בשנית במפעל היבשתי הבכיר, לאחר צמד מפגשים מול אל-אהלי המצרית. תארים בינלאומיים נוספים בהם זכה המועדון הם גביע אפריקה למחזיקות גביע (ב-2002) והסופר קאפ האפריקאי (ב-2018).

מייסדי הקבוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלחאג' מוחמד בנג'לון נמנה בין קבוצת המייסדים הראשונה של מועדון הספורט וידאד, היה ממוביליה והוא השם הבולט ביותר בה. סיים בשנת 1933 את לימודי התואר הראשון שלו ולאחר מכן נסע לפאריס על מנת להשלים בה את לימודיו הגבוהים בתחום המסחר. בשנת 1935 חזר למרוקו והיה פעיל באגודת התלמידים הוותיקים בקזבלנקה ובמספר אגודות ספורט. כאשר ייסד בנג'לון את מועדון וידאד הוא עמד בראש משרד המנהלים של המועדון. בנג'לון נשאר לעמוד בראשה של וידאד מייסודה בשנת 1937 ועד 1942. אולם, העובדה שפרש מתפקידו לא גרמה לו לעזוב את המועדון ועד יום מותו הוא נשאר להיות מעין אב עבור המועדון ועבור חברי המועדון. עד היום מהווה בנג'לון אחד מעמודי התווך של המועדון המרוקאי וידוע בקרב אוהדי הקבוצה.

ג'קו האב הוא כינויו של מוחמד בן אלחסן אלתונסי אלעפאני אשר נולד בשנת 1900 בעיירה איספן שקרובה לעיר תארודאנת. הכינוי "ג'קו" לא ניתן לו על ידי המרוקאים, אלא על ידי עיתונאי צרפתי אשר דימה אותו לשחקן בשם ג'קו ששיחק באותם ימים באליוס. כאשר הציג את מאמרו, טען העיתונאי כי מוחמד בן אלחסן משחק באותו אופן בו משחק ג'קו. אלחסן היה עסקן ספורט שעסק בכדורגל בשורותיהם של מספר מועדונים, ומאותו רגע נדבק כינויו "ג'קו האב". הוא נמנה בין אנשי התרבות הבולטים ביותר בזמנו ובין אנשי הספורט שיש להם את הידע הרחב ביותר בתחום. הוא שלט במספר שפות ושמו התבלט כעיתונאי ספורט במרוקו. הראשונה שנהנתה מהניסיון של ג'קו האב הייתה קבוצת וידאד, אותה ניהל ואימן, שכן היא מצאה כי הוא האדם המתאים לכך. הוא אימן את ההרכבים הראשונים של קבוצת וידאד והוא האיש שתכנן את מסלולה של וידאד בתחילת דרכה.

בזמן שג'קו האב אימן את וידאד, הוא לא ויתר על סמכותו כמאמן ונאמר כי היה היחיד שידע את הרכב הקבוצה לפני כל התמודדות. ג'קו האב נפטר בשנת 1970 כאיש בעל ההשפעה הגדולה ביותר על המועדון המרוקאי.

סמל המועדון וצבע המדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • סמל המועדון המקורי עוצב בשנת 1937, תוך שימוש באומנות כתב-היד הערבי. כתוצאה מכך היה הסמל לאחד הסמלים הראשונים של מועדון ספורט במרוקו שנושא מילים בערבית.
  • וידאד היה ממועדוני הספורט הראשונים במרוקו שסמלם כלל את הסהר שמסמל את האסלאם. כמו כן, היה המועדון המרוקאי הראשון ששם את דגל מרוקו על חולצתו.
  • הסמל התפתח בהדרגה עד שהפך לאחד מסמלי הספורט הידועים ביותר במרוקו.
  • סמל המועדון שונה פעם נוספת כשעיצובו הרשמי עבר שינוי קל ונוסף לו הכיתוב "וידאד אתלטיק קלאב" (W.A.C Football team). בנוסף, הוא נרשם במשרדי זכויות יוצרים על מנת למנוע מגורמים כלשהם להשתמש בו ללא רשות הקבוצה.
  • נוסף כוכב הזהב הראשון של המועדון שמוענק לכל מועדון שזוכה ב-10 אליפויות ליגה. זאת מאחר שהחוק בליגה המרוקאית מתיר לכל מועדון להוסיף כוכב זהב לסמלו על כל 10 אליפויות ליגה בהן הוא זוכה.
  • הסמל הנוכחי של המועדון לאחר שעבר שינוי קל נוסף. המועדון הוסיף את כוכב הזהב השני לסמלו לאחר זכייתו באליפות מרוקו ה-20 שלו, בסוף עונת 2018/2019.

הצבע הראשון עליו כל מייסדי המועדון הסכימו היה הצבע האדום, שהוא הצבע הדומיננטי בדגל מרוקו. בחירת הצבע האדום הייתה עבור המייסדים מעין דבקות באחד הסמלים החשובים ביותר של הלאום. כמו כן, נוסף הצבע הלבן אשר מסמל את השלום. בעונותיה הראשונות וידאד קזבלנקה שיחקה עם חולצות שכללו פסים אנכיים בצבעי אדום ולבן ושרוולים לבנים, ועם גרביים בצבע אדום. מאוחר יותר, עם תחילת שנות הארבעים, צבע החולצה השתנה לאדום עם שרוולים לבנים, וצבע הגרביים נשאר אדום. כיום, המדים הרשמיים של המועדון כוללים סט בצבע אדום מלא.

סמליות המועדון בתרבות המרוקאית והשפעה על הלאומנות המרוקאית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מועדון הספורט וידאד נוסד ב-1937 במקביל לתקופת שלטון צרפת במרוקו, כאשר התנועה המדינית של מרוקו סבלה מבלימה. בתקופה זו המרוקאים רצו ליצור התנגדות חלופית והם מצאו את דרכם לעשות זאת באמצעות הספורט והכדורגל בפרט. המועדון וידאד נוסד בין היתר מתוך מניע של התנגדות, כאשר הוא איגד את המרוקאים סביבו ואיחד אותם נגד יריביהם ויריבי הלאום, וכך וידאד הפכה לגורם היחיד שמגן על הכבוד של מרוקו בצל התיישבות המהגרים שבלמה את ילידי המקום. וידאד התנגדה להתיישבות באמצעות ארגון כלי הנשק שלהם, בשטחים שלהם, אך מעל הכל, באמצעות "כלי נשק" ספורטיבי בעיני עצמם - הכדורגל אשר היה שפה שהצרפתים הקולוניאליסטים מבינים.

בתקופת החסות וידאד ייצגה את הזרם המסמל את הלאומיות המרוקאית בחזית הספורט. רוב המרוקאים תמכו בוידאד וככל שהקבוצה השיגה תארים נוספים כך הפופולריות שלה הלכה וגברה. הרבה מרוקאים ראו עצמם מזדהים עם וידאד שמייצגת אותם על כר הדשא, כאשר הצופה המרוקאי היה רואה ניצחון על הקבוצות הצרפתיות כאילו היה ניצחון על המהגרים. בתקופת ההתיישבות נאסר על המרוקאים להתרכז ולערוך הפגנות (מחשש לארגוני מרד), אך קבוצת הכדורגל וידאד אפשרה להם את התנאים לעשות זאת כאשר גרמה להם להתאסף באצטדיונים ולהניף סמלים שמריעים לחיי וידאד באופן גלוי, וסמלים שקוראים לנפילתם של יריביהם הצרפתים באופן סמוי.

המתיישבים החלו לחשוש מוידאד ולהתכונן לקראתה כל עונת המשחקים, וניצחון על קבוצה זו הפך להיות עבורם כרעם שהחמיר כשראו את וידאד כקבוצה הראשונה שמשתתפת בליגה כקבוצה לאומית נגד קבוצות צרפתיות. קבוצת הכדורגל וידאד לקחה חלק בין היתר גם בהתנגדות להתיישבות הצרפתית, ומשחקיה לוו במעצרים של חלק מאוהדיה באופן קבוע. יתר על כן, משחקי הקבוצה הפכו להזדמנות עבור המרוקאים להביע את שנאתם ודרישתם שהמתיישבים יסתלקו מארצם. הציבור היה מריע לוידאד בהרבה מערי הממלכה, בין אם הקבוצה הייתה מנצחת, מסיימת בתיקו או מפסידה. ציבור זה עורר את כעסם של המתיישבים שנטרו להם טינה, עד לשלב שבמהלך משחקים של וידאד כיתרו את האצטדיונים עם טנקים כדי להפחיד את הקהל.

אדם שהשתייך לוידאד נחשב בעיני המתיישבים כמתנגד לאומני, וכל שחקן שחתם בוידאד נחשב לכזה שבחר לחתום בשורות הקבוצה הלאומית המקומית ולהיות אויב של ההתיישבות.

ניתן למצוא כמה סיפורי פולקלור תרבותיים הקשורים לוידאד:

  • הקבוצה הצרפתית סטאד ניסתה לפתות את השלישייה של וידאד - אדריס, עבד אל-סלאם ואלשתוכי - להצטרף לשורותיה עבור סכום כספי משמעותי, אך ללא תועלת. כמו כן, מועדון הכדורגל הספרדי ברצלונה ניסה לעשות זאת כאשר שלח חמישה ממנהליו כדי לנהל משא ומתן עם וידאד בנוגע לשלישייה מבטיחה זו. המועדון הציע לשלושה סכום כספי גבוה יחסית לאותה תקופה, אך גם במקרה זה תשובתם הייתה ברורה: הלאומיות יקרה יותר מכל הצעה כספית.
  • שוערה של וידאד בשנות החמישים, מוחמד רפקי, הצטרף לפני כן כשחקן מקצועי למועדון הצרפתי גרנובלאנגלית: Grenoble). הוא נסע לצרפת אך מהר מאוד חזר למרוקו לאחר שקיבל פקודה מההתנגדות הלאומית לעשות זאת, בהתחשב בכך שהיה אחד מאנשיה, וזאת על אף ההתחייבויות שלו עם וידאד בתחום הספורט.
  • מייסד המועדון, אלחאג' מוחמד בנג'לון, נמנה בין הנערים של התנועה הלאומית. הנ"ל היה מוכר בדעותיו הנועזות כתלמיד בבית הספר התיכון "מולאי יוסף" ברבאט, לאחר שבשנת 1933 הצליח לשכנע את כל התלמידים להימנע מאוכל ביום ה-16 במאי ולצום באותו יום על מנת לציין ולמחות על הרחקתו של המגן הברברי של הקבוצה. מעבר לכך, הוא הצליח לשכנע את אחד הטבחים במסעדה פנימית בבית הספר להכין ארוחה מפסקת וארוחה של הפסקת הצום עבור יותר מ-100 תלמידים שהתחייבו לצום.
  • כאשר וידאד נסעה לאלג'יריה בפעם הראשונה מאז היווסדה, לקראת התמודדות נגד אחד המועדונים המקומיים, השחקנים בושעיב ח'אלי ועבד אלקאדר אלג'לאל הביאו עמם עלונים לאומיים ממרוקו לאלג'יריה. ג'קו האב, מאמן הקבוצה, היה מודע לכך ואף עיין בעלונים אלה, אך לא התנגד להבאתם למרות שהיה האחראי הבכיר במקרה שהשלטונות הצרפתיים יגלו את העניין.
  • בשנת 1944 מועדון הספורט וידאד הפסיק לעסוק בכל פעילות ספורט כלשהי בעקבות הדרישה של התנועה הלאומית שמרוקו תקבל עצמאות.
  • מספר שחקני וידאד השתתפו באופן נרחב בפעולות של התנועה הלאומית. לדוגמה, השחקן עבד אלנבי אלמסטאטי מונה לחלק עלונים לאומיים לאחר שהסולטן מוחמד החמישי ביקר בעיר טנג'רה. את העלונים נשא אלמסטאטי בתיק של חפצי הספורט שלו.
  • במהלך מאורעות 1952 (פרעות בקזבלנקה עקב התנקשות במנהיג תנועת הלייבור התוניסאי) אחד ממנהלי וידאד נעצר. כמו כן, השחקנים עבד אלנבי אלמסטאטי ואלעפארי נפגעו בגופם לאחר שהמתיישבים ירו ברוביהם בזמן שמשלחת מדרום אמריקה ביקרה במרוקו. יש לציין כי ביקורה של משלחת זו נועד לבחון את העובדות בשטח לאחר שהסולטן מוחמד החמישי הכחיש את המתרחש.
  • במהלך משחק בין וידאד לקבוצת הכדורגל מאלג'יריה בלעבאס, שחקני וידאד ובראשם ג'קו האב שהיה המאמן, סירבו להיכנס לאצטדיון עד אשר יונף דגל מרוקו. במצב זה כל שנותר לשופט המשחק הוא לציית לרצונה של וידאד ולעשות כן.

יריבויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקלאסיקו נגד פ.א.ר רבאט[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקלאסיקו המרוקאי הוא התמודדות שמפגישה יחד את שתי הקבוצות פ.א.ר. רבאט ו-וידאד קזבלנקה. הקלאסיקו המרוקאי מתקיים בדרך כלל במסגרת הגביע המרוקאי או ליגת העל המרוקאית. המשחק הראשון שהפגיש בין שתי הקבוצות נערך במסגרת שלב שמינית גמר גביע הכס המרוקאי של עונת 1958/1959 והסתיים בניצחונה של רבאט בתוצאה 1:0. באותה עונה רבאט התמודדה בליגה השנייה והתאפשר לה לזכות בגביע הכסוף שנה בלבד לאחר הקמתה. קלאסיקו זה נחשב על ידי רבים לאחת היריבויות הגדולות ביותר, לא רק ברמה אפריקאית או המרוקאית, אלא ברמה עולמית. הוא מדורג במקום גבוה בין היריבויות העולמיות וזוכה להתעניינות עצומה בקרב התקשורת והציבור הבינלאומי, מאחר שפ.א.ר רבאט ווידאד קזבלנקה הם שניים מהמועדונים המעוטרים ביותר במרוקו, בין המועדונים החזקים ביותר בצפון אפריקה, ומועדונים בעלי קהל אוהדים חם. המשחקים בין שתי קבוצות אלה הם בגדר "משחקי עונה" בליגת העל, בלי קשר למיקומן בטבלת הליגה, והם מלאים בהתלהבות, בסערה ובפנאטיות הן מצד השחקנים והן מצד האוהדים. אולם, פעמים רבות החגיגות של קבוצות האוהדים התומכות בשתי הקבוצות מעיבות על ההתמודדות.

הדרבי נגד רג'א[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדרבי של קזבלנקה הוא דרבי שנערך בין מועדון הכדורגל וידאד קזבלנקה לבין מועדון הכדורגל רג'א קזבלנקה. הדרבי של קזבלנקה מדורג בין 100 הדרבים הטובים ביותר בעולם באופן קבוע. משחק הדרבי נערך באצטדיון מוחמד החמישי שבעיר קזבלנקה, המשמש כאצטדיונן הביתי של שתי הקבוצות. לפי דיווחי התקשורת המשחק נערך בדרך כלל למול 80 אלף צופים בעוד האצטדיון מכיל 45 אלף מושבים בלבד. יום הדרבי אינו יום שגרתי בעיר קזבלנקה כאשר בתי עסק רבים סוגרים את שעריהם מוקדם ונהגי מוניות רבים משנים את יעדיהם על מנת להתרחק מסביבת האצטדיון. הדרבי של קזבלנקה זוכה לסקירה תקשורתית רחבה ברחבי מרוקו ואפריקה כולה וכמו כן, רשתות הרדיו וערוצי הטלוויזיה שמשדרים אותו מגיעים לשיאים בשיעור הצופים שלהם. מספר ימים לפני קיומו ומספר ימים לאחריו, אירוע זה מהווה נושא לדיון בין אנשים ברחוב, בבתי הספר ובמקומות העבודה. מאז שהחלו להתקיים משחקי הדרבי בשנות ה-50, מעולם לא קרה שוידאד או רג'א ירדו לליגה השנייה במרוקו, כך שמאותה עת הן נפגשות מדי עונה פעמיים בליגה, בנוסף להתמודדויות שהוגרלו ביניהן במסגרת הגביע המרוקאי.

אצטדיון ביתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מגרשה הביתי של הקבוצה הוא אצטדיון מוחמד החמישי, אותו היא חולקת עם יריבתה העירונית, רג'א קזבלנקה. האצטדיון נבנה בשנת 1955 תחת השם "מרסל סירדאן", ובאותה תקופה הכיל 30 אלף מושבים. שנה לאחר מכן, לאחר שמרוקו קיבלה עצמאות, שמו שונה ל"אצטדיון דונור". מתחם האצטדיון עבר חידוש נרחב בין השנים 1970 - 1981, לקראת משחקי הים התיכון של שנת 1983 אותם אירחה מרוקו. האצטדיון נפתח בשנת 1981 תחת שמו הנוכחי "מתחם מוחמד החמישי". בהמשך, הוא עבר שיפוץ נוסף, במסגרתו הוגדלה תכולתו, והוצבו בו לוחות אלקטרוניים, ובשנת 2017 עבר שוב חידוש ונפתח מחדש כאשר הוא מכיל 45 אלף מושבים. מתחם מוחמד החמישי מכיל גם אולם ספורט רב-תכליתי המכיל 12 אלף מקומות ובו מתקיימים סוגי ספורט רבים כגון כדורסל, כדוריד, כדורעף, התעמלות מכשירים ואגרוף. כמו כן במתחם ישנה בריכה אולימפית, אולם כינוסים ואולם רפואי גדול.

תארים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ליגת העל המרוקאית :

  • אליפות (20) - שיא: 1947/1948, 1948/1949, 1949/1950, 1950/1951, 1954/1955, 1956/1957, 1965/1966, 1968/1969, 1975/1976, 1976/1977, 1977/1978, 1985/1986, 1989/1990, 1990/1991, 1992/1993, 2005/2006, 2009/2010, 2014/2015, 2016/2017, 2018/2019
    • סגנות (17): 1939/1940, 1942/1943, 1945/1946, 1951/1952, 1953/1954, 1957/1958, 1958/1959, 1971/1972, 1979/1980, 1981/1982, 1993/1994, 1996/1997, 1999/2000, 2001/2002, 2015/2016, 2017/2018, 2019/2020

גביע הכס המרוקאי :

  • זכייה (9): 1969/1970, 1977/1978, 1978/1979, 1980/1981, 1988/1989, 1993/1994, 1996/1997, 1997/1998, 2000/2001
    • סגנות (7): 1956/1957, 1957/1958, 1960/1961, 1963/1964, 2002/2003, 2003/2004, 2018

ליגת האלופות האפריקאית :

  • זכייה (2): 1992, 2017
    • סגנות (2): 2011, 2019

הסופר קאפ האפריקאי

  • זכייה (1): 2018
    • סגנות (2): 1993, 2003

גביע אפריקה למחזיקות גביע

  • זכייה (1): 2002

האליפות האפרו-אסיאתית למועדונים

  • זכייה (1): 1993

גביע מוחמד החמישי

  • זכייה (1): 1979

גביע CAF

  • סגנית (1): 1999

נשיאי מועדון[עריכת קוד מקור | עריכה]

נשיא תקופת נשיאות
אלחאג' מוחמד בנג'לון 1937 - 1942
עבד אלקאדר בנג'לון 1943 - 1944
עבד אללטיף בנג'לון 1945 - 1948
מוחמד בלחסן בנג'לון
עבד אלרחמאן אלח'טיב
עזאלדין בנג'לון
אחמד חריזי
עבד אלרזאק מכואר 1972 - 1992
עבד אלמאלכ אלמנתיסי
בובכר אג'ט'אהים
נצר אלדין אלדובלאלי
אלטיב אלפשתאלי 2005 - 2007
עבד אלאלה אכרם 2007 - 2014
סעיד אלנאצרי 2014 -

סגל השחקנים הנוכחי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספר עמדה שם
26 שוער אחמד רצ'א אלתכנאותי
29 בלם אלשיח' כומארא
20 חלוץ אימן אלחסוני
2 קשר אנס אלאצבאחי
28 מגן ימני עבד אללטיף נציר
18 קשר וליד אלכרתי
4 קשר צלאח אלדין אלסעידי
6 קשר אבראהים אלנקאש
11 כנף אסמאעיל אלחדאד
1 שוער יאסין אלח'רובי
17 כנף בדיע אווכ
19 כנף אמין תיע'זוי
30 מגן ימני מוחמד אלנאהירי
9 חלוץ זהיר אלמתרג'י
8 מגן שמאלי בדר ע'דארין

שחקנים בולטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאמנים בולטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פח'ר אלדין רג'חי
  • באדו אלזאכי
  • אלאב ג'יכו
  • עבד אלרחמאן בלמחג'וב
  • אלבטאש
  • סוארז
  • יורי סבאסטיאנכו
  • שארל רוסלי
  • לאדיסלאס לוזאנו
  • אוסקר פילוני
  • רשיד אלטאוסי
  • חסן בנעבישה
  • ג'אכי בוניפאי
  • ג'וזי רומאו
  • בלאמין מארכוב
  • ג'ון מישל קאבאלי
  • בניטו פלורו
  • עבד אלרחים טאליב
  • ג'ון טושאק
  • סבסטיאן דוסאבר
  • לחסין עמותה
  • פוזי אלבנזרתי

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]