וידאל די טולוזא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
רבנו וידאל די טולוזא
לידה 1283
פטירה 1360 (בגיל 77 בערך)
כינוי הרב המגיד
השתייכות בית מדרשו של הרמב"ן
תחומי עיסוק פרשנות הרמב"ם, פסיקת הלכה
רבותיו הרא"ה? הרשב"א?
בני דורו הר"ן
חיבוריו מגיד משנה על משנה תורה לרמב"ם
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

רבי וידאל די טולוזא (או: די טולושׂא) (12831360[1]), מחבר ספר מגיד משנה על משנה תורה לרמב"ם, מן הראשונים. ידוע גם בכינויו הרב המגיד, על שם חיבורו.

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מעט מאוד ידוע על חייו של ר' וידאל. על פי שמו מוצאו מהעיר טולוסה, על פי החיד"א ועוד מדובר על העיר tolosa(אנ') שבחבל הבסקים בספרד[2], ד"ר נתנאל ישראל רובין סבור שמדובר דווקא על העיר טולוז שבפרובאנס צרפת[3], הוא התגורר בעירה וויילפרנץ'(אנ') שבדרום צרפת[4], מאוחר יותר נדד לברצלונה[5], שם הכיר את הר"ן, והתפרסם ספרו מגיד משנה.

תקופת חייו חפפה, במידה רבה, את תקופת חייו של הר"ן. זאת אנו יודעים מעדותו של ר' יוסף קארו, בהקדמה לפירושו כסף משנה על משנה תורה, שר' וידאל היה חברו של הר"ן. גם בשו"ת הריב"ש, שהיה תלמידו של הר"ן, נזכר ר' וידאל. בסימן שפ"ח שם, מוכח שהוא נפטר עוד בחייו של הר"ן. באותה תשובה בשו"ת הריב"ש מכונה ר' וידאל 'האנוידאל די טולוסא'. משמעות שם זה הוא ציון האותיות אלף ונון הרומזות למילה 'אדון'.

ישנן מסורות שונות בדבר זהותו של רבו של ר' וידאל. הרדב"ז כתב שהרשב"א היה רבו ואילו רבי חיים ויטאל כותב שהרא"ה היה רבו של ר' וידאל. החיד"א בספרו 'שם הגדולים' מטיל ספק במהימנותן של שתי המסורות הללו.

נסיבות מותו של ר' וידאל היו, כנראה, בלתי רגילות. ר' יוסף קארו, וכן הריב"ש, מציינים אותו כקדוש, דבר המעיד, בדרך כלל, על נסיבות המוות, שהיו על קידוש השם. בימיו נרדפו היהודים על ידי הנוצרים, וסביר להניח שר' וידאל היה קרבן לאותן רדיפות.

בנו של ר' וידאל, ר' יצחק, היה גם הוא תלמיד חכם והתגורר בעיר אלקלה שבספרד. הוא מוזכר בתשובה בשו"ת הריב"ש, תשובה תע"ג.


תקופת חייו של הרב וידאל די טולוזא על ציר הזמן
תקופת הזוגותתנאיםאמוראיםסבוראיםגאוניםראשוניםאחרוניםציר הזמן


חיבורו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ר' וידאל כתב את הפירוש 'מגיד משנה' על חלק מחיבורו של הרמב"ם היד החזקה. בידנו מצויים פירושיו לשישה מספרי היד החזקה: זמנים, נשים, קדושה, נזיקין, קניין ומשפטים.

חיבורו זה של ר' וידאל, מגיד משנה, נחשב ומוערך מאוד בקרב חכמי ישראל. חיבור זה הוא מהחשובים שבין נושאי כליו של הרמב"ם, כך למשל בהקדמת רבי שלמה מחלם לחיבורו 'מרכבת המשנה' מכונה הרב המגיד בדרך מליצה 'ראש השלישים' (ואגב, כרבים אחרים בעל מרכבת המשנה לא יודע את שם בעל ה'מגיד משנה', וכותב אודותיו "אחד קדוש מדבר ... לא נודע מה שמו ואיה מקומו"). כשיש מחלוקת בפירוש דבריו של הרמב"ם, נוטים לפסוק כדבריו של המגיד משנה.

מקובל לשייך את דרכו של ר' וידאל בפירושו בהלכה מסוימת, לדבריו של הרשב"א באותו נושא. לכן, כשיש ספק או מחלוקת בהבנת דברי הרשב"א, נוטים להכריע על פיו[6].

מלבד חיבורו על הרמב"ם, יוחס לר' וידאל בטעות פירוש על ספר איוב, שבאמת נכתב על ידי חכם אחר, העונה אף הוא לשם וידאל. כמו כן יוחס לו גם פירוש בערבית לספר 'תועלת ההגיון' של הפילוסוף המוסלמי אל-ע'זאלי, אך גם חיבור זה אינו שלו, אלא של רבי משה הנרבוני[7].

ר' וידאל ור' חיים ויטאל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספר החזיונות של ר' חיים ויטאל תלמיד האר"י, מספר ר' חיים ויטאל כי האר"י אמר לו כי יש בנשמתו גלגול מנשמת ר' וידאל (כנראה עקב הדמיון בשמות, שכן פירוש השם 'וידאל'/'ויטאל' הוא 'חיים'). על פי המסופר שם, ר' וידאל חטא כאשר שגה בדיני נידה אשר פסק לאישה אחת, ועל כן הוצרך לשוב בגלגול, ור' חיים הוא תיקונו של ר' וידאל. תיאור דומה מופיע גם בשער הגלגולים לרח"ו (הקדמה ל"ח), שם מציין ר' חיים ויטאל כי הסיבה שנתגלגל בו וידאל היא התעמקותו היתירה בחכמת העיון, היינו הפילוסופיה, במקום בחכמת הזוהר.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ על פי תעודה קטלאנית התגורר בברצלונה בשנת 1367
  2. ^ ככל הנראה הסתמך על ספר יוחסין, וכדבריו כתבו גם בשלשלת הקבלה ובקורא הדורות
  3. ^ מטעמים שונים: למשל לא ידוע על ישוב יהודי בעיר טולוסא שבספרד. ראו ישראל נתנאל רובין, ר' וידאל דה טולוסה בעל 'מגיד משנה' ויחסו לפילוסופיה ומדע, בתוך דעת (כתב עת) 84 (2017) עמוד 140 הערה 5. באתר JSTOR
  4. ^ על פי תשובה הלכתית שהוא חתום עליה בשנת 1346
  5. ^ על פי תעודה קטלאנית התגורר בברצלונה בשנת 1367
  6. ^ על פי ספר 'תורת חיים' לר' חיים שבתי, אבן העזר סימן ל"א
  7. ^ י"נ רובין, ר' וידאל דה טולוסה בעל 'מגיד משנה' ויחסו לפילוסופיה ולמדע, דעת 84 (תשע"ח), עמ' 139-154