וידוי (שיר)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
וִדּוּי

"בעוניינו המר, בעבור אותך זעם
גם למוות אתה קיללתני לא פעם
וכתפי הקרות רעדו משמחה
כי היה לי ברור כמו שתיים ושתיים
שיובילו אותך בגללי בנחושתיים
וגם אז לבבי לא יסור מעימך.

כן היה זה לא טוב, היה רע לתפארת,
אבל זכור איך נפגשנו בליל מלילות.
אם יהיה זה שנית - אל יהיה זה אחרת,
רק אותה אהבה עניה וסוררת,
באותו מעילון עם אותו ציץ הוורד
באותה השמלה הפשוטה משמלות."

(מתוך השיר)

וִדּוּי הוא שיר עברי שכתב המשורר אלכסנדר פן בשנת 1941. השיר פורסם לראשונה בעיתון "דבר" ב-10 באפריל 1970, והוא האחרון מבין שיריו של פן שראה אור עוד בחייו.

כתבי היד של השיר מלמדים ששמותיו המוקדמים היו "הפגישה על הגשר" ו"וידוי של אשה".

השיר נאמר מפיה של אישה, שאהבתה לגבר גורמת לה להשלים עם אלימותו, ואף התנהגותו אינה פוגמת באהבתה, והיא מבקשת: "אִם יִהְיֶה זֶה שֵׁנִית אַל יִהְיֶה זֶה אַחֶרֶת".

פן כתב את השיר לרעייתו, רחל לופטגלס-פן (שעמה חי עד יום מותו), לכבוד יום הולדתה ה-29.[דרוש מקור]

השיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבנה השיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

השיר בנוי שלושה בתים, עם בית חוזר אחרי כל אחד מהם. הבתים כתובים בתבנית סקסטיה ספרדית כפולה (sextilla), בחריזת א-א-ב-ג-ג-ב; ואילו הבית החוזר הוא בתבנית טריולט - סטנצה מתומנת, שורות במבנה א-ב-א-א-א-ב-א-ב.

השיר הוא מונולוג דרמטי טרגי ורומנטי, בו מדברת הדוברת אל אהובהּ, שבו היא מוכנה לדבוק עד מוות, למרות הקשר המתפורר ביניהם ("הָיָה זֶה לֹא טוֹב, הָיָה רַע לְתִפְאֶרֶת"), העוני המלווה את חייהם, ולמרות אלימותו, ניאופיו ושכרונו.

בבית הראשון מתוארת פגישתם של השניים. הדוברת מצהירה שעל אף שקילל אותה קללות קשות ("אף למוות אתה קיללתני לא פעם") בעוניים ובזעמו, רעדו כתפיה משמחה - היה לה ברור שסיפור אהבתם יוביל אותו לחטא ולפשע ("שיובילו אותך בגללי בנחושתיים"), ובכל זאת היא תדבק בו.

בבית השני מתארת הדוברת את קנאתה לאהובה הנואף ("וקינאתי לך ובחושך ארבתי"), השב הביתה "מרוד כמו כלב" (- ניתן להבין זאת כשיכור), נוקם בה עבור עלבונות שנעלב מזרים, ולבסוף נוטש אותה הרה ללדת.

בבית השלישי מתוודה הדוברת כי היא יודעת שאהובה ירצח אותה בזעמו, או ימית אותה לאט ביחסו המשפיל אליה, אך גם אחרי מותה תשוב אליו כי, כדברי הבית החוזר "אותה אהבה עניה וסוררת" יקרה ללבה ו"אִם יִהְיֶה זֶה שֵׁנִית אַל יִהְיֶה זֶה אַחֶרֶת, יִהְיֶה כָּךְ, כָּךְ יִהְיֶה אוֹת בְּאוֹת".

דימויים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכל אחד משלושת בתי השיר מופיע דימוי:

  • בית ראשון: "והיה לי ברור כמו שתיים ושתיים / כי אהיה בשבילך כמו לחם ומים / וכאל מים ולחם אלי תחזור"
  • בית שני: "ובשובך אל הבית, מרוד כמו כלב"
  • בית שלישי: "הוא יבוא פתאומי, כגרזן על עץ יער".

לחנים וביצועים[עריכת קוד מקור | עריכה]

השיר הולחן מספר פעמים, לחנו המוכר ביותר הוא זה של סשה ארגוב, אותו ביצעה לראשונה מיכל טל ב-1971. לחן זה זכה לביצועים רבים נוספים, בין השאר של צילה דגן, אורה זיטנר, יהודית רביץ, מתי כספי, ומארינה מקסימיליאן בלומין, ובתו של פן - אילנה רובינא. המשקל בלחן זה הוא 6/8 בחלקו האחד ו-6/8-9/8 בחלקו השני.

גילה אלמגור הקליטה את השיר בלחן פחות מוכר, של שמעון שגיא. כמו כן ישנם לחנים של משה וילנסקי ושלום חנוך.

בדרך כלל נוהגים להימנע משירת הבית האחרון, על סופו הנוגה.

השיר מסיים את ההצגה "היה או לא היה" של התיאטרון הקאמרי, העוסקת ברומן הסוער של פן עם חנה רובינא.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]