וידוי (שיר)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
וִדּוּי

"בְּעָנְיֵנוּ הַמַּר, בַּעֲבֹר אוֹתְךָ זַעַם,
גַּם לְמָוֶת אַתָּה קִלַּלְתַּנִי לֹא פַּעַם,
וּכְתֵפַי הַקָּרוֹת רָעֲדוּ מִשִּׂמְחָה.
כִּי הָיָה לִי בָּרוּר כְּמוֹ שְׁתַּיִם וּשְׁתַּיִם
שֶׁיּוֹבִילוּ אוֹתְךָ בִּגְלָלִי בִּנְחֻשְׁתַּיִם,
וְגַם אָז לְבָבִי לֹא יָסוּר מְעִמְּךָ.

כֵּן הָיָה זֶה לֹא טוֹב, הָיָה רַע לְתִפְאֶרֶת,
אֲבָל זְכֹר אֵיךְ נִפְגַּשְׁנוּ בְּלֵיל מִלֵּילוֹת.
אִם יִהְיֶה זֶה שֵׁנִית - אֶל יִהְיֶה זֶה אַחֶרֶת,
רַק אוֹתָהּ אַהֲבָה עֲנִיָּה וְסוֹרֶרֶת,
בְּאוֹתוֹ מְעִילוֹן עִם אוֹתוֹ צִיץ הַוֶּרֶד
בְּאוֹתָהּ הַשִּׂמְלָה הַפְּשׁוּטָה מִשְּׂמָלוֹת."

(מתוך השיר)

"וִדּוּי" הוא שיר עברי שכתב המשורר אלכסנדר פן בשנת 1941. השיר פורסם לראשונה בעיתון "דבר" ב-10 באפריל 1970, והוא האחרון מבין שיריו של פן שראה אור עוד בחייו.

כתבי היד של השיר מלמדים שהשם: "וידוי" לא היה שמו הראשון. שמותיו המוקדמים היו: "הפגישה על הגשר" ו"וידוי של אשה".

השיר נאמר מפיה של אישה, שאהבתה לגבר גורמת לה להשלים עם אלימותו, ואף התנהגותו אינה פוגמת באהבתה, והיא מבקשת: "אִם יִהְיֶה זֶה שֵׁנִית אַל יִהְיֶה זֶה אַחֶרֶת".

השיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבנה השיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

השיר בנוי שלושה בתים, עם בית חוזר אחרי כל אחד מהם. הבתים כתובים בתבנית סקסטיה ספרדית כפולה (sextilla), בחריזת א-א-ב-ג-ג-ב; ואילו הבית החוזר הוא בתבנית טריולט - סטנצה מתומנת, שורות במבנה א-ב-א-א-א-ב-א-ב.

השיר הוא מונולוג דרמטי טרגי ורומנטי, בו מדברת הדוברת אל אהובהּ, שבו היא מוכנה לדבוק עד מוות, למרות הקשר המתפורר ביניהם ("הָיָה זֶה לֹא טוֹב, הָיָה רַע לְתִפְאֶרֶת"), העוני המלווה את חייהם, ולמרות אלימותו, ניאופיו ושכרונו.

בבית הראשון מתוארת פגישתם של השניים. הדוברת מצהירה שעל אף שקילל אותה קללות קשות ("אף למוות אתה קיללתני לא פעם") בעוניים ובזעמו, רעדו כתפיה משמחה - היה לה ברור שסיפור אהבתם יוביל אותו לחטא ולפשע ("שיובילו אותך בגללי בנחושתיים"), ובכל זאת היא תדבק בו.

בבית השני מתארת הדוברת את קנאתה לאהובה הנואף ("וקינאתי לך ובחושך ארבתי"), השב הביתה "מרוד כמו כלב" (- ניתן להבין זאת כשיכור), נוקם בה עבור עלבונות שנעלב מזרים, ולבסוף נוטש אותה הרה ללדת.

בבית השלישי מתוודה הדוברת כי היא יודעת שאהובה ירצח אותה בזעמו, או ימית אותה לאט ביחסו המשפיל אליה, אך גם אחרי מותה תשוב אליו כי, כדברי הבית החוזר "אותה אהבה עניה וסוררת" יקרה ללבה ו"אִם יִהְיֶה זֶה שֵׁנִית אַל יִהְיֶה זֶה אַחֶרֶת, יִהְיֶה כָּךְ, כָּךְ יִהְיֶה אוֹת בְּאוֹת".

דימויים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכל אחד משלושת בתי השיר מופיע דימוי:

  • בית ראשון: "והיה לי ברור כמו שתיים ושתיים / כי אהיה בשבילך כמו לחם ומים / וכאל מים ולחם אלי תחזור"
  • בית שני: "ובשובך אל הבית, מרוד כמו כלב"
  • בית שלישי: "הוא יבוא פתאומי, כגרזן על עץ יער".

לחנים וביצועים[עריכת קוד מקור | עריכה]

השיר הולחן מספר פעמים, לחנו המוכר ביותר הוא זה של סשה ארגוב, אותו ביצעה לראשונה מיכל טל ב-1971. לחן זה זכה לביצועים רבים נוספים, בין השאר של בתו של פן - אילנה רובינא, של צילה דגן, אורה זיטנר, יהודית רביץ, מתי כספי ומארינה מקסימיליאן בלומין. המשקל בלחן זה הוא 6/8 בחלקו האחד ו-6/8-9/8 בחלקו השני.

גילה אלמגור הקליטה את השיר בלחן פחות מוכר, של שמעון שגיא. כמו כן ישנם לחנים של משה וילנסקי ושלום חנוך.

בדרך כלל נוהגים להימנע משירת הבית האחרון, על סופו הנוגה.

השיר מסיים את ההצגה "היה או לא היה" של התיאטרון הקאמרי, העוסקת ברומן הסוער של פן עם חנה רובינא.

בסוף שנת 2020 יצא חידוש לשיר בחלק השלישי של פרויקט צו השעה, בביצועם של דניאל זמיר ובניה ברבי.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]