ויוויאנו קודאצי
| לידה |
סביב 1604 ברגמו, הרפובליקה של ונציה  |
|---|---|
| פטירה |
5 בנובמבר 1670 רומא, מדינת האפיפיור |
| צאצאים |
Niccolò Codazzi |
  | |
ויוויאנו קודאצי (באיטלקית: Viviano Codazzi; סביב 1604 – 5 בנובמבר 1670) היה צייר אדריכלות איטלקי, שהיה פעיל בתקופת הבארוק. הוא ידוע בציוריו האדריכליים וקומפוזיציות עם חורבות. הוא עבד בנאפולי וברומא. הוא ידוע במקורות ישנים יותר בשם ויוויאנו קודגורה או איל קודגורה.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויוויאנו קודאצי נולד בוולסאסינה ליד ברגמו[1]. משפחתו עברה לרומא בשנת 1605.
ויוויאנו התאמן ככל הנראה ברומא. בשנת 1633 הוא עבר לנאפולי, שם עבד במשימות בארמון סרטוסה סן מרטינו כתוצאה מקשריו עם חברו האדריכל קוזימו פנזגו. משימה ראשונה בנאפולי הייתה סדרה של ארבעה בדים גדולים המייצגים סצנות רומיות עתיקות (כולל אחת המתארת קרב גלדיאטורים בקולוסיאום) עבור בואן רטירו במדריד, עם דמויות של הצייר דומניקו גרג'יולו. קודאצי היה צייר אדריכלות והדמויות בקומפוזיציות שלו תמיד נצבעו על ידי ציירי דמויות מומחים. בנאפולי הוא משתף הפעולה העיקרי שלו לדמויות היה גרג'יולו.
האמן התחתן ב-3 במאי 1636 עם קנדידה מירנדה, מנאפולי. לזוג נולדו שבעה ילדים שניים מהם הפכו לציירים.[2]
לאחר שעבר לרומא בעקבות מרד מסניאלו בשנת 1647, הוא שיתף פעולה עם אמנים מחוג הציירים ההולנדים והפלמיים שפעלו ברומא שהיו ידועים בשם הבמבוצ'אנטי. משתפי הפעולה הנפוצים ביותר איתו היו מיכלאנג'לו צ'רקואוצי ויאן מיל. עוד שיתף פעולה עם פיליפו לורי, וויסנטה גינר. דוגמה לשיתוף פעולה כזה היא "בת שבע" במוזיאון קולומבוס לאמנות.[3]
לקודאצי היו כמה ממשיכים קרובים, בהם אסקאניו לוצ'יאנו ואנדראה די מישלה בנאפולי, בנו ניקולו קודאצי (1642–1693), ודומניקו רוברטי ואחרים.[4] בנו של ויוויאנו, ניקולו, היה צייר ציורים ארכיטקטוניים כמו אביו.[5] בן נוסף בשם אנטוניו היה גם צייר אך עבודתו אינה ידועה.
למרות פעילותו האמנותית הנמרצת ויוויאנו קודאצי תועד כעני בשנת 1657. הוא התגורר ברומא למעט היעדרויות קצרות (בסביבות 1653 ואולי בין 1659 ל-1666) עד מותו ברומא ב-5 בנובמבר 1670.[2]
יצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
מרבית ציוריו של קודאצי הם ציורים אדריכליים בגודל בינוני, או ציורי חורבות ואדריכלות אידיאלית בתוך נוף. סוג הציורים האדריכליים הדקורטיביים שיצר קודאצי מייצג צורה שהפכה לפופולרית באמצע המאה ה-17 ברומא.[6] היסטוריונים לאמנות מפרשים את הפופולריות הגוברת של ציורי האדריכלות באיטליה של המאה ה-17 כתוצאה של מעבר של חסות מציור בהזמנה לציור בשוק החופשי. ציורים ארכיטקטוניים התקבלו בברכה במיוחד בתוך הטעם הדקורטיבי של המאה ה-17, שם חיפו קירות בציורים מסוגים וגדלים שונים. היצירה האדריכלית התאימה למגוון הרכבים כאלה על ידי הצגת הכיוונים האנכי והאופקי החזקים בנושאים שלה.[7]
שורשי הנושא האדריכלי בציור נמצאים בציור של המאה ה-16, ובמיוחד בתמונות האדריכליות שנצבעו במסגרת ציורי קיר גדולים וקישוטי תקרה המכונים 'ריבוע'. אלמנטים אדריכליים אלה זכו להתבלט באמנות של המאה ה-17 והפכו לנושאים עצמיים של ציורים.
מספר אמנים התפתחו בז'אנר זה. אלסנדרו סלוצ'י (אנ') היה אמן חשוב בז'אנר שיצירתו הושפעה על ידי ויוויאנו קודאצי.[6] הנופים של קודאצי היו בדרך כלל מציאותיים יותר מאלו של סלוצ'י שהפגין יצירתיות וחירות מעט יותר גדולים על ידי סידור מחדש של אנדרטאות רומיות כדי לשרת את מטרת היצירות שלו.[8] קודאצי גם דבק בתכתיבי הטופוגרפיה והארכאולוגיה. בעבודותיו נראה כי חיפש אחר עיבודים אדריכליים המעוררים הרמוניה אסתטית. קודאצי זכה לשבחים בקרב ציירי המאה ה-17 של נוף אדריכלי, כקרוב לאדריכל ויטרוביוס (מהמאה הראשונה לפני הספירה). הכרה זו על ידי בני דורו מעידה על שליטתו בפרספקטיבה ליניארית והבנת הטעם העתיק.[9]
הציור של קודאצי של "בזיליקת פטרוס הקדוש" מתאריך 1636[דרושה הבהרה] הוא ציור מפורט ומדויק ופחות ציור עם אלמנטים דמיוניים בסגנון קפריצ'ו (אנ').[10] הוא צייר את הבזיליקה בזמן שהיה בנאפולי ומראה שם את הכניסה הישנה לארמון הוותיקן, כניסה שנהרסה כאשר הוקמה הסקאלה רג'ה (אנ') והעמודים של ברניני, וכן שני מגדלי פעמונים (קמפאנילי) על בסיס חריטה של מרטינו פרבוסקו (אנ') שתוכננו אך לא נבנו.
אחד מציוריו הידועים ביותר הוא תיאור של מרד מסניאלו בפיאצה דל מרקטו (איט') בנאפולי בו צוירו הדמויות על ידי מיכלאנג'לו צ'רקואוצי. העבודה נעשתה בשנת 1648 בהזמנה של הקרדינל ברנדינו ספאדה (אנ') ונמצאת כעת בגלריית ספאדה ברומא.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Ludovica Trezzani. "Codazzi, Viviano." Grove Art Online. Oxford Art Online. Oxford University Press. Web. 25 Apr. 2016
- ^ 1 2 Giuseppe Scavizzi, CODAZZI, Viviano, in: Dizionario Biografico degli Italiani - Volume 26 (1982)
- ^ Keith Christiansen, Judith Walker Mann, Orazio and Artemisia Gentileschi, Museo di Palazzo Venezia (Rome, Italy), Metropolitan Museum of Art (New York, N.Y.), St. Louis Art Museum, 2001, p. 416
- ^ Viviano Codazzi at the Netherlands Institute for Art History (in Dutch)
- ^ Le vie degli artisti : residenze e botteghe nella Roma barocca dai registri di Sant'Andrea delle Fratte, 1650–1699, by Laura Bartoni, Roma : Edizioni Nuova cultura, (2012), page 416.
- ^ 1 2 Alessandro Salucci (Florence 1590–1655/60 Rome) and Jan Miel (Beveren-Waes 1599–1664 Turin), An architectural capriccio with an ionic portico, a fountain, a two story loggia, a Gothic palace and figures on a quay at Christie's
- ^ David R. Marshall, The Roman Baths Theme from Viviano Codazzi to G. P. Panini: Transmission and Transformation, in" Artibus et Historiae, Vol. 12, No. 23 (1991), pp. 129-159
- ^ Importante architettura di Alessandro Salucci (Firenze 1590-Roma dopo il 1650) at Antiquares (in Italian)
- ^ Viviano Codazzi (Bergamo 1604–1670 Rome) and Filippo Lauri (Rome 1623–1694), Arches in ruins and Hecuba’s vengeance over Polymesto at Dorotheum
- ^ St Peters Basilica in the Prado Museum, Madrid