לדלג לתוכן

וילארד סולסברי האב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
וילארד סולסברי האב
Willard Saulsbury
לידה 2 ביוני 1820
מחוז קנט, דלאוור, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 6 באפריל 1892 (בגיל 71)
דובר, דלאוור, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
מפלגה המפלגה הדמוקרטית
התובע הכללי של דלאוור
1850–1855
(כ־5 שנים)
סנאטור אמריקאי
4 במרץ 1859 – 4 במרץ 1861
(שנתיים)
4 במרץ 1861 – 4 במרץ 1863
(שנתיים)
4 במרץ 1863 – 4 במרץ 1865
(שנתיים)
4 במרץ 1865 – 4 במרץ 1867
(שנתיים)
4 במרץ 1867 – 4 במרץ 1869
(שנתיים)
4 במרץ 1869 – 4 במרץ 1871
(שנתיים)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

וילארד סולסברי האבאנגלית: Willard Saulsbury Sr.‏; 2 ביוני 18206 באפריל 1892) היה עורך דין ופוליטיקאי אמריקאי מג'ורג'טאון, דלאוור. הוא היה חבר במפלגה הדמוקרטית, ושירת כתובע הכללי של דלאוור, סנאטור אמריקאי מדלאוור וצ'נסלור בית המשפט של דלאוור.

ראשית חייו ומשפחתו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

סולסברי נולד ב-2 ביוני 1820 ב-Mispillion Hundred, מחוז קנט, דלאוור, והיה בנם של ויליאם ומרגרט אן סמית' סולסברי. הוא היה אחיהם הצעיר של המושל גוב סולסברי והסנאטור האמריקני אלי סולסברי. הוא התחתן עם אנני פונדר, אחותו של המושל ג'יימס פונדר, ונולדו להם שלושה ילדים, ג'ון פונדר, מרגרט ווילארד הבן. הם היו חברים בכנסייה האפיסקופלית. סולסברי התחנך בדיקינסון קולג' ובקולג' של דלאוור, כיום אוניברסיטת דלאוור, למד משפטים, התקבל ללשכת עורכי הדין בדלאוור והחל את עיסוקו בכך בג'ורג'טאון, דלאוור. הוא היה בעל עבדים. [1]

קריירה פוליטית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

סולסברי היה התובע הכללי של דלאוור מ-1850 עד 1855, ונבחר לסנאט של ארצות הברית ב-1858, תוך שהוא מביס את הסנאטור האמריקאי המכהן מרטין וו. בייטס. סולסברי נבחר מחדש ב-1864, אך הובס בניסיונו להיבחר לכהונה שלישית ב-1870 על ידי אחיו הבכור, אלי סולסברי. הוא כיהן שתי כהונות מלאות מ-4 במרץ 1859 ועד 4 במרץ 1871. לאחר מכן המשיך בעיסוקו במשפטים וכיהן כצ'נסלור דלאוור מ-1873 ועד מותו ב-1892.

ב-1863 היה סולסברי מבקר חריף של ממשל הנשיא אברהם לינקולן. בהתנגדות למלחמה בכלל ולהשעיית ההביאס קורפוס באופן ספציפי, ניסה סולסברי למנוע הצבעה המקיימת את הצו הביצועי השנוי במחלוקת. ככל הנראה כשהיה שיכור, תקף סולסברי מילולית את הנשיא בקומת הסנאט במה שג'ון היי תיאר כ"שפה המתאימה רק למוכרת דגים שיכורה". הסנאטור סולסברי כינה את לינקולן "אימבציל" והצהיר כי הנשיא הוא "האיש החלש ביותר שהוצב אי פעם בתפקיד בכיר". כאשר סגן הנשיא האניבל המלין קרא לסולסברי לסדר, הסנאטור סירב לשבת במקומו. לבסוף ניגש הסמל של הסנאט להוציא את סולסברי ממליאת הסנאט כאשר הסנאטור הניף לפתע אקדח, הניח אותו על ראשו של הסמל ואמר, "לעזאזל, אם תיגע בי אני יורה בך למוות!" בסופו של דבר, סולסברי נרגע והורחק ממליאת הסנאט. [2]

מוות ומורשת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

סולסברי מת ב-6 באפריל 1892 בדובר, דלאוור ונקבר שם בבית הקברות של הכנסייה האפיסקופלית של ישו. בנו וילארד סולסברי הבן היה גם סנאטור אמריקאי.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא וילארד סולסברי האב בוויקישיתוף

וילארד סולסברי האב, באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Weil, Julie Zauzmer; Blanco, Adrian; Dominguez, Leo. "More than 1,800 congressmen once enslaved Black people. This is who they were, and how they shaped the nation". Washington Post (באנגלית). נבדק ב-2023-04-26.
  2. ^ "The Battle of Three Brothers". Senate Historical Office. 17 בינואר 1871. נבדק ב-10 בנובמבר 2012. {{cite web}}: (עזרה))