וילארד סולסברי האב
 | |||||
| לידה |
2 ביוני 1820 מחוז קנט, דלאוור, ארצות הברית .svg){kind=small}  | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
6 באפריל 1892 (בגיל 71) דובר, דלאוור, ארצות הברית .svg){kind=small} | ||||
| מקום קבורה |
Christ Episcopal Church Cemetery | ||||
| מדינה |
ארצות הברית | ||||
| מקום מגורים |
ג'ורג'טאון | ||||
| השכלה |
| ||||
| מפלגה |
 המפלגה הדמוקרטית | ||||
| ילדים |
וילארד סולסברי הבן | ||||
| |||||
| |||||
  | |||||
וילארד סולסברי האב (באנגלית: Willard Saulsbury Sr.; 2 ביוני 1820 – 6 באפריל 1892) היה עורך דין ופוליטיקאי אמריקאי, חבר המפלגה הדמוקרטית, שכיהן כתובע הכללי של דלאוור, כחבר הסנאט של ארצות הברית מטעם דלאוור וכצ'נסלור בית המשפט של דלאוור.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ראשית חייו ומשפחתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]סולסברי נולד ב-2 ביוני 1820 ב-Mispillion Hundred, מחוז קנט שבדלאוור, והיה בנם של ויליאם ומרגרט אן סמית' סולסברי. הוא היה אחיהם הצעיר של המושל גוב סולסברי והסנאטור אלי סולסברי. הוא התחתן עם אנני פונדר, אחותו של המושל ג'יימס פונדר, ונולדו להם שלושה ילדים, ג'ון פונדר, מרגרט ווילארד הבן. הם היו חברים בכנסייה האפיסקופלית. סולסברי התחנך בדיקינסון קולג' ובקולג' של דלאוור, כיום אוניברסיטת דלאוור, למד משפטים, התקבל ללשכת עורכי הדין בדלאוור והחל את עיסוקו בכך בג'ורג'טאון שבדלאוור. הוא היה בעל עבדים. [1]
קריירה פוליטית
[עריכת קוד מקור | עריכה]סולסברי כיהן בתפקיד התובע הכללי של דלאוור מ-1850 עד 1855, ונבחר ב-1858 כחבר הסנאט של ארצות הברית, תוך שהוא מביס את הסנאטור המכהן מרטין בייטס. סולסברי נבחר מחדש ב-1864, אך הובס בניסיונו להיבחר לכהונה שלישית ב-1870 על ידי אחיו הבכור, אלי סולסברי. הוא כיהן שתי כהונות מלאות מ-4 במרץ 1859 ועד 4 במרץ 1871. לאחר מכן המשיך בעיסוקו כעורך דין וכיהן כצ'נסלור של דלאוור מ-1873 ועד מותו ב-1892.
ב-1863 ביקר סולסברי בחריות את ממשל הנשיא אברהם לינקולן. בהתנגדות למלחמה בכלל ולהשעיית ההביאס קורפוס באופן ספציפי, ניסה סולסברי למנוע הצבעה המקיימת את הצו הביצועי השנוי במחלוקת. ככל הנראה כשהיה שיכור, תקף סולסברי מילולית את הנשיא במליאת הסנאט במה שג'ון היי תיאר כ"שפה המתאימה רק למוכרת דגים שיכורה". הסנאטור סולסברי כינה את לינקולן "אימבציל" והצהיר כי הנשיא הוא "האיש החלש ביותר שהוצב אי פעם בתפקיד בכיר". כאשר סגן הנשיא האניבל המלין קרא לסולסברי לסדר, הסנאטור סירב לשבת במקומו. לבסוף ניגש הסמל של הסנאט להוציא את סולסברי ממליאת הסנאט כאשר הסנאטור הניף לפתע אקדח, הניח אותו על ראשו של הסמל ואמר, "לעזאזל, אם תיגע בי אני יורה בך למוות!" בסופו של דבר, נרגע סולסברי והורחק ממליאת הסנאט. [2]
מוות ומורשת
[עריכת קוד מקור | עריכה]סולסברי מת ב-6 באפריל 1892 בדובר, דלאוור ונקבר שם בבית הקברות של הכנסייה האפיסקופלית של ישו. בנו וילארד סולסברי הבן כיהן גם כסנאטור מטעם דלאוור.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- וילארד סולסברי האב, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- וילארד סולסברי האב, באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Weil, Julie Zauzmer; Blanco, Adrian; Dominguez, Leo. "More than 1,800 congressmen once enslaved Black people. This is who they were, and how they shaped the nation". Washington Post (באנגלית).
- ^ "The Battle of Three Brothers". Senate Historical Office. 17 בינואר 1871.
{{cite web}}: (עזרה))
| בקרת זהויות |
|
|---|