וילהלם, דוכס אוראך

וילהלם, דוכס אוראך
Wilhelm von Urach
לידה	6 ביולי 1810; שטוטגרט, ממלכת וירטמברג
פטירה	17 ביולי 1869 (בגיל 59); טירת ליכטנשטיין, הקיסרות הגרמנית
מדינה	ממלכת וירטמברג
בן או בת זוג	Princess Theodolinde de Beauharnais of Leuchtenberg (8 בפברואר 1841–?); פלורסטין, נסיכת מונקו (16 בינואר 1863–?)
שושלת House of Urach
אב	וילהלם פרידריך פיליפ, דוכס וירטמברג
אם	Wilhelmine von Tunderfeld-Rhodis
צאצאים	Princess Augusta of Urach; Princess Mathilde of Urach; וילהלם קארל; Princess Marie of Urach; Princess Eugenie of Urach; Prince Karl of Urach
פרסים והוקרה
	מסדר דנבורג

הרוזן פרידריך וילהלם אלכסנדר פרדיננד מווירטמברג, הדוכס הראשון מאוראך (בגרמנית: Friedrich Wilhelm Alexander Ferdinand von Urach‏; 6 ביולי 1810 – 17 ביולי 1869), היה בנו של וילהלם פרידריך פיליפ, דוכס וירטמברג (1761–1830), אחיו הצעיר של פרידריך הראשון, מלך וירטמברג, מאשתו המורגנטית, הברונית וילהלמינה פון טונדרפלד-רודיס (1777–1822), עמה התחתן בשנת 1800.^[1] הוא היה ראש בית אוראך הראשון.

וילהלם שירת כקצין פרשים בצבא ממלכת וירטמברג. הוא גם בחן תותחים עבור צבא וירטמברג, שאת חלקם עדיין ניתן לראות בטירת ליכטנשטיין, אותה בנה מחדש באופן מהותי בשנות ה-40. הוא קיבל השראה מהרומן ההיסטורי הרומנטי "ליכטנשטיין" מאת וילהלם האוף (1826). האוף קיבל בתורו השראה מיצירותיו של וולטר סקוט. הוא קחבל את התואר דוכס אוראך ב-28 במרץ 1867.^[2]

וילהלם היה חבר זוטר במשפחת המלוכה של וירטמברג. הוא היה אחיינו של המלך פרידריך (נפטר ב-1816), והיה בן דודו הראשון של וילהלם הראשון, מלך וירטמברג (שלט בשנים 1816–1864).

חיים ציבוריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

וילהלם גדל בבית הוריו יחד עם אחיו הבכור אלכסנדר, שהתפרסם מאוחר יותר כמשורר, והם שהו במכון "פלנברג'שה הופוויל" בברן. וילהלם חזר לשטוטגרט והועלה לדרגת קפטן בתותחנים הרכובים בגיל 18. ב-1835 הועלה לדרגת מיור, וב-1837 הועלה לדרגת אוברסט ומונה למפקד הארטילריה. ב-1841 הועלה לדרגת גנרל מיור והופקד כאחראי על חטיבת חי"ר.

ניתן לראות אותו בשנת 1847, שישי מימין ב"דיווח למלך וילהלם הראשון", ציור של וילהלם הראשון, מלך וירטמברג ויועציו, מאת צייר החצר פרנץ סרף סטירנברנד. הוא מדבר עם נסיך הכתר קרל, והמלך מראיין את הנסיך פרידריך.

בשנת 1848 תרמה וירטמברג חטיבה לכוח המשולב של מדינות דרום גרמניה שצעדו להילחם במלחמת שלזוויג הראשונה. את הדיוויזיה הוביל לוטננט גנרל מוריץ פון מילר; וילהלם קיבל את הפיקוד על בריגדת וירטמברג. לאחר הסכם מאלמו, החטיבה הוצבה באלטונה ולא ראתה שום פעולה אמיתית. רוב החטיבה, כולל וילהלם, הועברה אז לבאדן העליונה, והותירה גדוד בשלזוויג. החטיבה ביצעה עבודות תצפית בבאדן העילית, בעיקר במחוז קונסטנץ, אך לא עסקה בשום לחימה.

וילהלם הועלה לדרגת גנרל לויטננט ב-1855. בשנת 1857, הוא מונה למושל אולם. בשנת 1841 הוא המיר את דתו לקתולית כדי לאפשר את נישואיו הראשונים לתאודולינד דה בוארנה. ב-1867 הועלה לדרגת גנרל חיל הרגלים. ב-28 במאי 1867, הוא קיבל את התואר דוכס אוראך, תוך שמירה על תוארו כרוזן וירטמברג.

הנשק האהוב על הדוכס וילהלם היה הארטילריה. הוא נחשב כמתמטיקאי מצטיין והמציא כמה המצאות, במיוחד בכל הנוגע להרכבת התותחים. הוא ניסה להרגיע את הרתיעה של האקדח על ידי השעיית עגלת האקדח במסגרת ניתנת להזזה. מוחו המאוד פעיל ומשכיל אוניברסלי לא מצא מספיק פעילות בצבא במהלך תקופת השלום הארוכה.

היסטוריון[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוא התעניין מאוד באמנויות ובמדעים, ובפרט בתולדות האמנות ובארכאולוגיה. הוא ערך סיורים לימודיים והקים את ה-"württembergischen Altertumsverein" (חברת וירטמברג להיסטוריה עתיקה) ב-1843 ואת "Verein für vaterländische Naturkunde" (האגודה להיסטוריה טבעית לאומית) ב-1844 והמשיך לתמוך באלה. הוא גם פעל שוב ושוב כנשיא האגודה הכוללת של האגודות הגרמניות להיסטוריה עתיקה. את טעמו לאמנות הראה ב-1840 וב-1841, כאשר בנה את טירת ליכטנשטיין במקום הטירה העתיקה שנהרסה אז לחלוטין שהתפרסמה על ידי הרומן ליכטנשטיין של וילהלם האוף. הוא העביר מספר לא מבוטל של פסלים בסגנון הרנסאנס מה-"Neues Lusthaus" בשטוטגרט לטירת ליכטנשטיין כאשר ה-Lusthaus היה אמור להיהרס ב-1844, כדי לפנות מקום לתיאטרון החצר המלכותית. הוא היה חבר כבוד במספר אגודות מדעיות ובאגודות מלומדים, כמו האקדמיה הבווארית למדעים.

אקדמיה וספרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1845, הוא קיבל תואר דוקטור לשם כבוד מהמחלקה לפילוסופיה של אוניברסיטת טיבינגן, כהוקרה על המאמץ המדעי שלו. בין יצירותיו הספרותיות היו "Wegweiser durch sämtliche Malerschulen und Gemäldesammlungen von WW" ("המדריך לכל אסכולות הציור והאמנות של WW") ו-"Graphisch-archäologische Vergleichungen" ("השוואות גרפיות-ארכאולוגיות") וה-"Aufklärende Worte über Wetterprophezeihung von W. W" ("דברי הבהרה על חיזוי מזג האוויר, מאת WW"). שלו "Politische Skizzen über Deutschland und Württemberg aus der Mappe eines Conservativen" ("מערכונים פוליטיים של גרמניה ווירטמברג מתיקיית שמרן") הופיעו בעילום שם ב-1852.

בשנת 1869 לקה הדוכס וילהלם בשבץ מוחי. הוא נסע לבאד ווילדבאד ביער השחור בתקווה שאולי האקלים הדרומי ירפא אותו. עם זאת, זה היה לשווא. הוא מת ב-17 ביולי 1869 בטירת ליכטנשטיין שלו, משבץ מוחי נוסף.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-8 בפברואר 1841, הדוכס וילהלם נישא לתאודולינד דה בוארנה, בתו של אז'ן דה בוארנה, דוכס לויכטנברג. כדי לחתום את הנישואים הוא המיר את דתו לקתולית. ארבע בנות נולדו מנישואים אלו:
- הנסיכה אוגוסטה אוגניה (27 בדצמבר 1842 – 11 במרץ 1916); נישאה תחילה לרוזן רודולף פון אנצנברג צום פריין אונד יוכלשטורן; ולאחר מכן עם הרוזן פרנץ פון תון און הוהנשטיין
- הנסיכה מריה יוזפינה (10 באוקטובר 1844 – 13 בינואר 1864)
- הנסיכה אוגניה אמליה (13 בספטמבר 1848 – 26 בנובמבר 1867)
- הנסיכה מתילדה (14 בינואר 1854 – 13 ביולי 1907); נישאה לפאולו אלטירי, נסיך ויאנו.
ב-15 בפברואר 1863 במונקו, הוא נישא לפלורסטין, נסיכת מונקו, בתו של פלורסטאן הראשון, נסיך מונקו, ונולדו להם שני בנים:
- וילהלם, הדוכס השני מאוראך (30 במאי 1864 – 24 במרץ 1928), לימים מלך ליטא, מינדאוגס השני.
- הנסיך קרל (15 בפברואר 1865 – 5 בדצמבר 1925), מזרחן^[3]