וילהלם, נסיך הכתר של גרמניה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
וילהלם, נסיך הכתר הגרמני
Friedrich Wilhelm Victor August Ernst von Preußen
וילהלם, יורש העצר של גרמניה
וילהלם, יורש העצר של גרמניה
לידה 6 במאי 1882
פוטסדאם, האימפריה הגרמנית האימפריה הגרמניתהאימפריה הגרמנית
פטירה 20 ביולי 1951 (בגיל 69)
הכינגן, גרמניה המערבית גרמניה המערביתגרמניה המערבית
שם מלא פרידריך וילהלם ויקטור אוגוסט ארנסט מפרוסיה
מדינה גרמניה
מקום קבורה טירת הוהנזולרן עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה אוניברסיטת בון עריכת הנתון בוויקינתונים
בת זוג צציליה, דוכסית מקלנבורג-שוורין
שושלת בית הוהנצולרן
תואר נסיך פרוסיה, יורש העצר של גרמניה
אב וילהלם השני, קיסר גרמניה
אם אוגוסטה ויקטוריה משלזוויג-הולשטיין
צאצאים ראו בהמשך
שירות צבאי
צאצאים וילהלם, נסיך פרוסיה, לואיס פרדיננד, נסיך פרוסיה, אלכסנדרינה, נסיכת פרוסיה, פרידריך, נסיך פרוסיה, הוברטוס, נסיך פרוסיה, צציליה, נסיכת פרוסיה עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות האימפריה הגרמניתהאימפריה הגרמנית האימפריה הגרמנית
תקופת הפעילות 19001918 (כ־18 שנים)
דרגה גנרל-אוברסט (הקיסרות הגרמנית) גנרל-אוברסט
תפקידים בשירות
מפקד הארמייה החמישית
מפקד קבוצת הארמיות וילהלם
פעולות ומבצעים
מלחמת העולם הראשונה
פרסים והוקרה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

פרידריך וילהלם ויקטור אוגוסט ארנסטגרמנית: Friedrich Wilhelm Victor August Ernst von Preußen6 במאי 1882 פוטסדאם20 ביולי 1951 הכינגן) היה יורש העצר של הקיסרות הגרמנית, ובנו של וילהלם השני אחרון קיסרי גרמניה. לאחר מלחמת העולם הראשונה וביטול המונרכיה נאלץ לוותר על כל הזכויות שבכתר גרמניה ויצא לגלות עם אביו בהולנד, אולם בעקבות מאמצי ידידו גוסטב שטרזמן הרשו לו מדינות ההסכמה לחזור לגרמניה בתנאי שלא יחשוף את עצמו. ב-1930 הצטרף לקסדת הפלדה ותמך בהקמת המפלגה הנאצית, לא מתוך התלהבות מהנאציזם אלא משום שקיווה שיוכל לחזור ולשלוט. רצה להתמודד לנשיאות מול פאול פון הינדנבורג, אולם בעקבות איומי אביו ביטל את מועמדותו. נחשד על ידי הגסטפו במעורבות בקשר העשרים ביולי. ובילה את המלחמה באוסטריה, ולאחריה נעצר על ידי כוחות הכיבוש הצרפתיים, אולם שוחרר וחי את שארית חייו בהכינגן שבגרמניה המערבית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנסיך וילהלם עם אביו וילהלם השני

וילהלם נולד ב-6 במאי 1882 בעיר פוטסדאם שבקיסרות הגרמנית. אביו וילהלם השני היה נכדו של הקיסר דאז וילהלם הראשון, ואמו אוגוסטה ויקטוריה הייתה נסיכת שלזוויג-הולשטיין. עם לידתו היה וילהלם השלישי בסדר הירושה, אחרי אביו וסבו. ב-15 ביוני, לאחר מות סבו פרידריך השלישי, הוכתר אביו כקיסר ווילהלם כיורש העצר וכנסיך פרוסיה.

וילהלם השני התייחס לבנו בבוז בגלל חולשתו לנשים, במהלך סבב הופעות בברלין של זמרת האופרה ושחקנית הקולנוע ג'ראלדין פאראר התאהב בה וילהלם ואף נתן לה טבעת. אולם אביו התנגד לכך כי חשש מביקורת ציבורית אם בנו יתחתן עם אשה ללא ייחוס. ולכן הגלה את בנו לדנציג והכריח את פראר להחזיר את הטבעת. במהלך שהותו בדנציג הרבה הנסיך לשחק טניס, ופגש נשים יפות אחרות כך שכח במהרה את אהובתו ונישא לדוכסית צציליה, דוכסית מקלנבורג-שוורין, בתם של פרידריך פרנץ השלישי, הדוכס הגדול של מקלנבורג-שוורין ואנסטסיה מיכאילובנה, הדוכסית הגדולה של רוסיה.

וילהלם היה קצין צבא מוכשר מאוד ולפני שפרצה מלחמת העולם הראשונה כבר הספיק לפקד על יחידות גדולות, כשפרצה המלחמה הוא ניסה לשכנע את אביו לוותר בראיונו הראשון לכתב זר בנובמבר של 1914 אמר:

אין ספק שזו היא המלחמה המטופשת ביותר חסרת טעם ומיותרת של העידן המודרני, המלחמה אינה מבוקשת בגרמניה אני מבטיח לך אבל זה נכפה עלינו.

למרות דבריו פיקד וילהלם על הארמייה החמישית של הצבא הגרמני הקיסרי ונטל חלק בולט בקרב ורדן בשנת 1916. בהמשך מונה למפקד קבוצת ארמיות עד לסוף המלחמה.

במהלך המהפכה הגרמנית ויתר הקיסר וילהלם השני על כיסאו, הנסיך יורש העצר עשה כמוהו ומשפחת המלוכה יצאה לגלות בהולנד. במהלך גלותו התיידד וילהלם עם הקנצלר גוסטב שטרזמן וביקש ממנו לחזור לגרמניה, הקנצלר הסכים לבסוף בתנאי שלא יעסוק בפוליטיקה. וילהלם חזר לגרמניה ב-9 בנובמבר 1923 ולא הודיע לאביו שזעם על כך שבנו בחר לחזור לגרמניה דווקא ב-9 בנובמבר היום בו התפרק הרייך השני.

ב-1935 שבר וילהלם את ההבטחה שנתן לשטרזמן והצטרף למפלגה קטנה אחת מהמפלגות הקדם נאציות, כמו כן היה ביחסים קרובים עם אדולף היטלר והיה חבר בקסדת הפלדה. הוא שקל להתמודד לנשיאות מול פאול פון הינדנבורג,[דרושה הבהרה] כשאביו שמע על תוכניתו הוא שלח לו מברק בו נכתב בין היתר:

אם אתה לוקח את העבודה הזו ולכן אתה צריך להשבע שבועת אמונים לרפובליקה, אני מנשל אותך ומגרש אותך מהבית שלי. אתה נשבע לך רק כדי לשבור את השבועה.

בעקבות איומי אביו ביטל וילהלם את מועמדותו, אולם המשיך בניסיונות להחזרת המונרכיה, הוא האמין שהיטלר יסייע לו אולם משהבין שסיוע כזה לא יבוא התקררו היחסים ביניהם. לאחר ליל הסכינים הארוכות שבמהלכו נרצח ידידו הקנצלר לשעבר קורט פון שלייכר פרש לגמרי מכל פעילות פוליטית. נחשד שהיה מעורב בקשר העשרים ביולי והיה נתון לפיקוח הגסטפו. את שארית המלחמה בילה באוסטריה ולאחריה נתפס בידי חיילים צרפתים והושם במאסר, לאחר שחרורו חי בהכינגן עד מותו ב-20 ביולי 1951.

הנסיך וילהלם נפגש עם היטלר ביום פוטסדאם

ארמון צציליינהוף[עריכת קוד מקור | עריכה]

וילהלם השני בנה בעבור בנו את ארמון צציליינהוף (פירוש השם בגרמנית: החצר של צצילייה) והוא קרוי על שם אשתו של הנסיך צציליה (צציליה) המבנה תוכנן על ידי הארכיטקט הגרמני פאול שולצה-נאומבורג בנייתו נמשכה שלוש שנים והסתיימה בשנת 1917 המשפחה המלכותית גרה בארמון שנה אחת ואז גורשה להולנד ממשלת רפובליקת וויימאר החזירה לנסיך את הארמון אולם עם התקרבות הצבא האדום לפוטסדאם עזבה את הארמון שנית (הפעם לתמיד) ונמלטה למערב גרמניה מ-17 ביולי עד ל-2 באוגוסט 1945 נערכה בארמון ועידת פוטסדאם, ועידת פסגה בין מנהיגי בעלות הברית, שבתומה הועבר הארמון למועצת העיר פוטסדאם. תחילה שימש הארמון בית הספר של איגוד הנשים הדמוקרטי של גרמניה המזרחית. בשנת 1960 הועבר בית הספר למקום אחר. האגף המערבי של הארמון הוסב לבית מלון ובשאר אגפיו נפתח מוזיאון של ועידת פוטסדאם. בשנת 1990 הוכרז ארמון צציליינהוף, יחד עם הגנים וארמון סנסוסי, כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנסיכים וילהלם, לואי פרדיננד, הוברטוס, ופרידריך, במדי הצבא הפרוסי
יורש העצר במדי צבא
יורש העצר וילהלם משמאל יחד עם אביו וילהלם השני במרכז ובנו וילהלם, נסיך פרוסיה במהלך הגלות בהולנד

לווילהלם היו שישה ילדים מנישואיו עם צציליה, דוכסית מקלנבורג-שוורין:

  1. הנסיכה פליסטיס
  2. הנסיכה כריסטינה
  1. הנסיך פרידריך וילהלם
  2. הנסיך מיכאל
  3. הנסיכה מארי ססיל
  4. הנסיכה קירה
  5. הנסיך לואי פרדיננד
  6. הנסיך זיגמונד
  7. הנסיכה קסניה
  • הוברטוס, נסיך פרוסיה (1909–1950) היה נשוי בתחילה לברונית פון הומבולדט ואחר כך לנסיכה מגדלנה רויס נולדו לו שתי בנות:
  1. הנסיכה אנסטסיה
  2. הנסיכה מארי כריסטין
  1. הנסיך פרידריך ניקולס
  2. הנסיך אנדרו
  3. הנסיכה ויקטוריה
  4. הנסיך רופרט
  5. הנסיכה אנטוניה
  1. ויקטוריה אנסטסיה זיטה

כדורגל[עריכת קוד מקור | עריכה]

וילהלם יורש העצר פעל רבות למען קידום הכדורגל שנחשב אז דבר חדש יחסית בגרמניה.

עיטורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

זכרונותיו של נסיך הכתר וילהלם יצא לאור בשטוטגרט 1922

זכרונותי מהמאבק ההרואי של גרמניה על מלחמת העולם הראשונה יצא לאור בברלין 1923

מחפש את האמת ספר על שאלת אשמת המלחמה יצא לאור בשטוטגרט 1925

בספרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

זיכרונותיו של נסיך הכתר הגרמני נכתב על ידי אשתו

יורש העצר וילהלם ותפקידו בפוליטיקה הגרמנית

יורש העצר וילהלם

פרצופו האמיתי של נסיך הכתר נכתב בידי קרל לנגה

הנצחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסיפס הנושא את דיוקנו ודיוקן אשתו נמצא בכנסיית הזיכרון על שם הקייזר וילהלם בברלין.

אילן יוחסין[עריכת קוד מקור | עריכה]

וילהלם הראשון, קיסר גרמניה
 
אוגוסטה, נסיכת סקסוניה-ויימאר-אייזנך
 
אלברט, נסיך סקסוניה-קובורג-גותה
 
ויקטוריה, מלכת הממלכה המאוחדת
 
כריסטיאן אוגוסט השני, דוכס שלזוויג-הולשטיין-זונדרבורג-אוגוסטנבורג
 
לואיזה סופיה פון דנסקאולד-סמסו
 
ארנסט הראשון, נסיך הוהנלוהה-לנגנבורג
 
פאודורה, נסיכת ליינינגן
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
פרידריך השלישי, קיסר גרמניה
 
 
 
 
 
ויקטוריה, הנסיכה המלכותית
 
 
 
 
 
פרידריך השמיני, דוכס שלזוויג-הולשטיין-זונדרבורג-אוגוסטנבורג
 
 
 
 
 
אדלהייד, נסיכת הוהנלוהה-לנגנבורג
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
וילהלם השני, קיסר גרמניה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אוגוסטה ויקטוריה, קיסרית גרמניה ומלכת פרוסיה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
וילהלם, יורש העצר של גרמניה


קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]