וילהלם אודה
 | |
| לידה |
28 באוקטובר 1874 Strzelce Krajeńskie, הקיסרות הגרמנית  |
|---|---|
| פטירה |
17 באוגוסט 1947 (בגיל 72) פריז, צרפת |
| מקום קבורה |
בית הקברות מונפרנאס |
| תקופת הפעילות |
1904–1947 (כ־43 שנים) |
| בן או בת זוג |
סוניה דלונה (1908–1910) |
  | |
וילהלם אוּדֶה (בגרמנית: Wilhelm Uhde; 28 באוקטובר 1874 – 17 באוגוסט 1947) היה אספן אמנות, סוחר, סופר ומבקר יהודי-גרמני, אספן מוקדם של ציור מודרניסטי, ודמות משמעותית בקריירה של אנרי רוסו.
קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אודה החל ללמוד משפטים בדרזדן אך עבר בהמשך ללימודי תולדות האמנות. הוא למד במינכן ובפירנצה לפני שעבר לפריז בשנת 1904. הוא רכש לראשונה ציור של פיקאסו בשנת 1905, והיה אחד האספנים הראשונים של הציורים הקוביסטיים של פיקאסו וז'ורז' בראק. הוא פגש את רובר דלונה, סוניה דלונה ואנרי רוסו בשנת 1907, ופתח את גלריית האמנות שלו בשנת 1908 בפריז, שם הציג את ז'ורז' בראק, ראול דופי, אוגוסט הרבין, ז'ול פסקין ופבלו פיקאסו. [1] אודה הזמין את פיקאסו לצייר את דיוקנו ב-1910 והפיק את המונוגרפיה הראשונה על רוסו בשנת 1911.
אודה וסוניה דלונה (טרק) התחתנו בשנת 1908 בלונדון. על פי הדיווחים היו אלו נישואי נוחות שהסתירו את ההומוסקסואליות שלו. הם התגרשו בשנת 1910 וטרק התחתנה עם רובר דלונה.[2]
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה איבדו אזרחים גרמנים רבים שחיו בצרפת את רכושם למדינה הצרפתית. כתוצאה מכך, הוחרם האוסף של אודה (כולל יצירות מאת ז'ורז' בראק, ראול דופי, אוגוסט הרבין, מארי לורנסין, פרננד לגר, פבלו פיקאסו ואנרי רוסו) ונמכר על ידי הממשלה בשנת 1914. בסדרת מכירות פומביות במלון דרוט בשנת 1921.[3]
בשנים 1919–1920 עבד אודה עם הלמוט קולה והתגורר עמו בשנטילי שבצרפת.[4] אודה הפך לפציפיסט בתקופת רפובליקת ויימאר, אך שב לצרפת בשנת 1924, וחזר לשנטילי בשנת 1927. כיהודי, הוא בילה את מלחמת העולם השנייה במסתור בדרום צרפת, בשלב מסוים עזר לתנועת ההתנגדות הצרפתית.
ציירי הלב הקדוש[עריכת קוד מקור | עריכה]
אודה ידוע גם כמארגן הראשי של תערוכת האמנות הנאיבית הראשונה, שהתקיימה בפריז בשנת 1928. בין המשתתפים היו אנרי רוסו, סרפין לואי (מסנליס) ואחרים הידועים ביחד כציירי הלב הקדוש. סרפין לואי הייתה עובדת הניקיון בבית של אודה, שאת עבודתה הוא גילה ונתן לה חסות בין השנים 1912 עד 1930.
מורשת[עריכת קוד מקור | עריכה]
חלק משמעותי מסיפור חייו של אודה מסופר בסרט הצרפתי Séraphine (אנ') משנת 2008 של הבמאי מרטין פרובוסט, ומתמקד במפגש ובתפקיד של סרפין לואי בחייו והוא בחייה. הסרט זכה בשבעה פרסי סזאר, כולל הסרט הטוב ביותר.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- וילהלם אודה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
וילהלם אודה, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ MAM, Musée d'Art Moderne de la Ville de Paris, Paris 1937, L'Art Indépendant, ex. cat. ISBN 2-85346-044-4, Paris-Musées, 1987, P. 188
- ^ BOMB Magazine — Sonia Delaunay by David Seidner, web.archive.org, 2014-12-18
- ^ Drouot; Rosenberg Léonce > Expert (1921-05-30), Catalogue de tableaux, aquarelles, dessins, par Georges Braque, Nils de Dardel, Raoul Dufy, Juan Gris, Auguste Herbin, Marie Laurencin, Fernand Léger, Jean Metzinger, Pablo Picasso, Jean Puy, Henri Rousseau, etc., etc., composant la collection Uhde ayant fait l'objet d'un [sic] mesure de séquestre de guerre et dont la vente aux enchêres [sic] publiques aura lieu à Paris, Hôtel Drouot – salle n°1, le lundi 30 mai 1921 à deux heures, Bibliothèque de l'Institut National d'Histoire de l'Art, collections Jacques Doucet, נבדק ב-2021-01-19
- ^ webcritics - Buch - Helmut Kolle, www.webcritics.de