וילהלם המן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
וילהלם המן
Wilhelm Hammann
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 25 בפברואר 1897
ביבסהיים, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 26 ביולי 1955 (בגיל 58)
רוסלסהיים, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע פוליטיקאי, לוחם מחתרת, מורה עריכת הנתון בוויקינתונים
מידע חסיד אומות העולם
פרסים והוקרה חסיד אומות העולם (18 ביולי 1984) עריכת הנתון בוויקינתונים
קישורים חיצוניים
יד ושם וילהלם המן
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

וילהלם המן (בגרמנית: Wilhelm Hammann‏; 25 בפברואר 1897, ביבסהיים (אנ')‏[1] – ‏26 ביולי 1955, רוסלסהיים‏[2]) היה מחנך גרמני, פוליטיקאי קומוניסטי, חבר מועצה בעירו וחבר הפרלמנט של הסה בשנות ה-20. הוא נכלא במחנה הריכוז בוכנוולד מ-1938 עד 1945. באפריל 1945, המן שהיה מפקח בלוק הילדים במחנה, בתפקיד "זקן הבלוק" (blockälteste, דרגה של קאפו), חיבל בהוצאה מתוכננת של יהודים לצעדת מוות לקראת השמדה ודאית. יד ושם העניק לו את התואר "חסיד אומות העולם". ישראל מאיר לאו, היו"ר לשעבר של יד ושם, היה אחד הילדים שניצלו על ידי המן.

בשנת 1946 חקרו הרשויות האמריקאיות את המן על תפקידו כאסיר מועדף, האשימו אותו בשיתוף פעולה עם האס אס וכלאו אותו במחנה הריכוז דכאו. המן זוכה במשפט בוכנוואלד במאי 1947. הוא הפך לגיבור במזרח גרמניה לאחר מותו, כאשר תועמלנים אנטי פשיסטים רוממו את זכר המחתרת בבוכנוואלד לרמה של מיתוס יסוד של מזרח גרמניה. ניסיונות לכבד את שמו בגרמניה המאוחדת נכשלו בשל מחויבותו לקומוניזם.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אביו של המן היה עובד רכבת ואמו מיילדת. הוא היה הבכור מבין תשעה ילדים.[1][3] הוא גדל במשפחה ממעמד הפועלים ולמד בבית ספר בגרנסהיים (אנ') משנת 1907 ועד 1913. לאחר מכן למד במכללה למורים באלזיי (אנ'). ב-1916 גויס לצבא הגרמני ושירת בבלגיה וברוסיה.[1] בעת הפסקת האש של נובמבר 1918 למד בבית ספר צבאי לטייסים בהאלה, שם עסק בפעילות קומוניסטית ונרשם למפלגה הקומוניסטית של גרמניה.[1] ב-1920 עבר בחינות הוראה ובשנת 1922 הפך להיות מורה בוויקסהאוזן (אנ')‏.[1][3]

המן נבחר ללנדטאג של הסן בשנת 1927 ולמועצת העיר בשנת 1928.[3] בשנת 1930 דיכאה המשטרה שביתה במפעל אופל ברוסלסהיים. הוא התנגד לדיכוי ובתגובה נאסר עליו ללמד והוא נכלא לחודש.[4] ב-1932 הורשע בשנית אבל ההוצאה לפועל של גזר דינו הושעתה, אולי עקב עליית הנאצים וניסיון המשטר ברפובליקת ויימר להחזיק אופוזיציה קומוניסטית משמעותית נגדם.[4] הוא בילה את רוב 1933 מאחורי סורג ובריח, ובשנת 1935 נידון לשלוש שנות מאסר.[4] ב-27 באוגוסט 1938 שוחרר אבל נעצר שוב ונכלא במחנה הריכוז בוכנוולד.[1]

בתקופה זו הכיל מחנה בוכנוולד כ-8,000 אסירים, כולל 2,000 אסירים פוליטיים.[4] בתור גרמני אתני, נחשב המן אסיר מועדף. האס אס ביקש להשתמש באסירים פוליטיים, שסומנו באדום, וכן באסירים פליליים, שסומנו בירוק, כדי לפקח על אסירים שמבחינה אתנית נחשבו נחותים.[5] כאסיר פוליטי, המן סומן באדום. האסירים הקומוניסטים כבשו עמדות אסטרטגיות במחנה[4] לאחר התנגשות עם הפליליים ב-1942[4] והמן קיבל תפקיד פקידותי של רישום אוכלוסין של האסירים במחנה.[6] בסוף 1944[7] מונה לתפקיד האחראי (Blockleiter) על צריף 8, בו שוכנו ילדים וצעירים מתחת לגיל 20.[6] "בלוק 8" לא היה מיועד ליהודים, אבל הקומוניסטים ששלטו ברשומות המחנה העבירו לשם ילדים יהודים מ"המחנה הקטן" הצפוף.[6] ב-11 באפריל 1945 היו בבלוק 8 159 ילדים יהודים ובסה"כ 329 אסירים.[6] הצעיר, אסיר פולני, היה בן שלוש.[8] עוד ילד בן שלוש, יהודי, נולד במחנה בוכנוואלד וגודל בסתר על ידי האסירים.[9]

כאשר שמעו אסירים "אדומים" מועדפים שמועות קרובות על פינוי יהודים, הם חיבלו בהכנות לצעדת המוות. המן היה ראש צריף 8 שם נערכו ילדים, ביניהם הרב לאו, להחליף את הטלאים המזהים אותם כיהודים.[10] בין הילדים היה ישראל מאיר לאו. אחיו נפתלי לאו-לביא היה מוצב בצריף אחר וברח מבוכנוואלד ב-8 באפריל 1945.[11]

המן עצמו לא דיבר מעולם על האירועים הללו, ואף אחד מהעדים לא דיבר עליו עד מותו.[12] הוא לא היה המושיע היחיד של יהודים בבוכנוולד: בהפרדת הילדים ולקיחתם תחת חסותו הושפע מהאסיר-מורה אריך רשקה (גר') בקיץ 1943,[7] ובהמשך מפרנץ לייטנר (אנ'), שניהם קומוניסטים.[13] אסירים סובייטים, צ'כים ופולנים טיפלו בילדים.[13] 

המן שוחרר באפריל 1945. לזמן קצר הועסק במנהל עירוני. בדצמבר 1945 נעצר למשך שלושה חודשים על ידי שלטונות ארצות הברית באשמה שהטה את עבודתו לפי אמונותיו הפוליטיות.[14] על פי דוחות אמריקאים וכן סוציאל-דמוקרטים מערב גרמנים, אייש המן באופן בלתי חוקי את משרדו בחבריו הקומוניסטים.[15][16] על פי קומוניסטים מערב גרמנים, המן נעצר לאחר שחשף את העסקתם של נאצים לשעבר באופל.[16] במרץ 1946 נעצר באשמת שיתוף פעולה עם האס. אס במחנה בוכנוואלד. מכתבי התמיכה שנתנו אמיל קרליבך ועמיתיו ניצולי בוכנוואלד לא הרשימו את התביעה והמן היה כלוא בדכאו במשך שנה.[17] המן נשפט במשפטי בוכנוואלד Buchenwald Trial, זוכה ושוחרר במאי 1947.[14]

המן חזר לפוליטיקה ללא הצלחה או פרסום. בשנת 1955, בשיאו של קמפיין אנטי-קומוניסטי,[18] נהרג בתאונה כאשר מכוניתו נתקלה בטנק אמריקאי חונה.[14]

מקומו בזיכרון הקולקטיבי [עריכת קוד מקור | עריכה]

בין 1955 ל-1958 שודך הזיכרון הקולקטיבי של האסירים הקומוניסטים של בוכנוואלד להיסטוריה הרשמית של מזרח גרמניה.[19] הדוקטרינה המזרח גרמנית התבססה על שלושה אירועים מרכזיים - מותו של ארנסט תלמאן ב-18 באוגוסט 1944, "המרד" בבוכנוולד (ב-11 באפריל 1945) והישרדותו של סטפן יז'י צוייג, הילד של בוכנוואלד.[20] הסיפור של צוייג פורסם ב-1958, ב"עירום בין זאבים", רומן מאת ברונו אפיץ Apitz (בעצמו ניצול בוכנוואלד) רומן שהפך לאבן הפינה בגיבוש המיתוס של המחתרת האנטי נאצית של בוכנוולד במזרח גרמניה.[14][21] ברומן לא נזכר המן, אבל החוויה הקשה של המן תאמה את מודל התעמולה הדרוש ובשנת 1959 מוחזר שוב ושוב סיפור חייו של המן בעיתונות במזרח גרמניה.[14] המן, כעמיתיו האסירים הקומוניסטים, הוצג כגיבור התנגדות. יד ושם חקר את הנושא[12] וב-16 ביולי 1984 הכריז על המן חסיד אומות העולם.[22]

בשנת 1996 החל דיון ציבורי בתמיכת הקהילה היהודית של גרוס-גראו Groß-Gerau בגרמניה, בשאלה "האם קומוניסט יכול להיות מודל לנוער בגרמניה המאוחדת?"[23] איחוד גרמניה חיזק את עמדת המתנגדים. שמו של בית ספר בארפורט שנקרא על שם המן הוחלף, ופנתיאון הגיבורים של מזרח גרמניה עבר שינוי.[24] המן לא התאים משתי סיבות: הוא היה קומוניסט, והוא זכה לכבוד רשמי מטעם המשטר המזרח גרמני.[25] לאחר דיון ציבורי מחודש נקרא בנובמבר 1993 בית ספר בעיר ארפורט Erfurt על שם המן[23] אם כי דיון בנושא בעירו של המן, ביבסהיים, הסתיים בלא שהמן הונצח בעירו-שלו.[23]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 4 5 6 Fraenkel and Borut, p. 135.
  2. ^ Fraenkel and Borut, p. 137.
  3. ^ 1 2 3 Neumann, p. 158.
  4. ^ 1 2 3 4 5 6 Neumann, p. 159.
  5. ^ Niven, p. 12.
  6. ^ 1 2 3 4 Neumann, p. 160.
  7. ^ 1 2 Fraenkel and Borut, p. 136.
  8. ^ Stein, p. 216.
  9. ^ Niven, p. 48.
  10. ^ Buchenwald Concentration Camp and the Rescue of Jews.
  11. ^ Cf. Lau-Lavie, pp. 118, 121, 141, 142, 147.
  12. ^ 1 2 Neumann, p. 167.
  13. ^ 1 2 Niven, p. 20.
  14. ^ 1 2 3 4 5 Neumann, p. 161.
  15. ^ Neumann, p. 170.
  16. ^ 1 2 Neumann, p. 171.
  17. ^ Neumann, p. 168.
  18. ^ Neumann, p. 165.
  19. ^ Niven, p. 3.
  20. ^ Niven, p. 4.
  21. ^ Apitz did not know what happened to Zweig and his father after their release from the camp, whether they survived, their whereabouts - Niven, p. 48.
  22. ^ Neumann, p. 169 dates the inscription as 18 July, Yad Vashem Lexicon of the Righteous (Fraenkel and Borut p. 137) 16 July.
  23. ^ 1 2 3 Neumann, p. 174.
  24. ^ Neumann, p. 173.
  25. ^ Neumann, p. 176.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=וילהלם_המן&oldid=36137750"