וילהלם ליסט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
זיגמונד וילהלם ליסט
Siegmund Wilhelm Walther List
וילהלם ליסט
וילהלם ליסט
לידה 14 במאי 1880
אולם, הקיסרות הגרמנית הקיסרות הגרמניתהקיסרות הגרמנית
פטירה 17 באוגוסט 1971 (בגיל 91)
גרמיש-פרטנקירכן, גרמניה המערבית גרמניה המערביתגרמניה המערבית
מקום קבורה ולדפרידהוף מינכן עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות הקיסרות הגרמניתהקיסרות הגרמנית הקיסרות הגרמנית
רפובליקת ויימאררפובליקת ויימאר רפובליקת ויימאר
גרמניה הנאציתגרמניה הנאצית גרמניה הנאצית
תקופת הפעילות 18981942 (כ־44 שנים)
דרגה גנרל-פלדמרשל (ורמאכט) גנרל-פלדמרשל
תפקידים בשירות
מפקד הדיוויזיה ה-4
מפקד הקורפוס ה-4
מפקד הארמייה ה-14
מפקד הארמייה ה-12
מפקד קבוצת ארמיות A
פעולות ומבצעים
עיטורים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

זיגמונד וילהלם ליסטגרמנית: Siegmund Wilhelm List; ‏14 במאי 1880 - 17 באוגוסט 1971) היה גנרל-פלדמרשל גרמני בזמן מלחמת העולם השנייה ופושע מלחמה אשר התחמק מריצוי מאסרו עקב "בריאות רופפת".

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ליסט נולד באוברקירכברג ליד אולם במדינת וירטמברג שבגרמניה ב-14 במאי 1880. הוא התגייס לצבא הבווארי ב-1898 כצוער לגדוד ההנדסה הבווארי ה-1. ב-1900 קיבל דרגת לויטננט והצטרף לגדוד ההנדסה ה-3. וב-1913 הוצב כקצין מטה ברגימנט הרגלים הבווארי ה-1 בדרגת האופטמן. בתחילת מלחמת העולם הראשונה הוא כקצין מטה בקורפוס הבווארי ה-2, ובחורף 1915 חלה ונאלץ לעבור ניתוח. לאחר החלמתו שירת כקצין מטה בפלגת הארמייה שטרנץ ובדיוויזיית המילואים הבווארית ה-8, וב-1918 הועלה לדרגת מיור. על פעולותיו בקרבות הוא קיבל את עיטור צלב הברזל דרגה ראשונה ושנייה ואת אות הפציעה בשחור.

לאחר המלחמה נשאר ליסט ברייכסווהר כאיש צבא הקבע, וביצע בעיקר משימות מינהלה. בשנת 1927 קודם לדרגת אוברסט, ובשנת 1930 לגנרל-מיור. בשנת 1932 מונה לגנרל-לויטננט, ובשנת 1933 מונה למפקד הדיוויזיה ה-4. בשנת 1935 מונה למפקד הקורפוס ה-4 והועלה לדרגת גנרל חיל הרגלים. בשנת 1938 לאחר האנשלוס - סיפוחה של אוסטריה לגרמניה הנאצית, היה ליסט האחראי על מיזוג יחידות הצבא האוסטרי, הבונדסהר לתוך הוורמאכט, וב-1 באפריל 1939 הועלה לדרגת גנרל-אוברסט.

מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המערכה הפולנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה פיקד ליסט על הארמייה ה-14 במהלך הפלישה לפולין. לארמייה של ליסט ניתנה המשימה ליצור את זרוע המלקחיים הדרומית שנעה בדרום פולין על מנת להיפגש עם הקורפוס ה-19 עליו פיקד היינץ גודריאן דרומית לברסט ליטובסק ובכך להשלים את כיתור הצבא הפולני באזור ורשה. הצבאות נפגשו ב-17 בספטמבר 1939, ובכך סיימו את המהלך שניצח, למעשה, את המערכה הפולנית. לאחר סיום הקרבות נותר ליסט כמפקד כוחות הכיבוש הגרמנים בפולין. על שירותו בפולין הוענק לו צלב הברזל דרגה ראשונה ודרגה שנייה, וכן צלב האבירים של צלב הברזל.

המערכה הצרפתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1940 הוצב לפקד על הארמייה ה-12 במהלך המערכה על צרפת. הארמייה הייתה חלק מקבוצת ארמיות דרום בפיקודו של גרד פון רונדשטט שביצעה את המבקע הנועז דרך יער הארדנים אל מעבר לנהר המז ולתעלת למאנש. ליסט היה מעורב בוויכוח בין אוואלד פון קלייסט, מפקד "פאנצרגרופא קלייסט", שפעלה באופן עצמאי תחת פיקוד קבוצת הארמיות, שדרש את עצירת ההתקדמות הגרמנית ב-17 במאי, לאחר חציית המאס, ובין היינץ גודריאן, מפקד הקורפוס ה-19, שדרש את המשך ההתקדמות מערבה. ליסט הוא שהגה את הרעיון כי לגודריאן יותר "סיור אלים", ביטוי אותו פירש גודריאן כהיתר גורף להמשיך את ההסתערות מערבה, ולהשלים את כיתור הצבאות הצרפתים והבריטים על אדמת בלגיה. לאחר סיום הקרבות הועלה ליסט לדרגת גנרל-פלדמרשל.

המערכה הבלקנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר סיום המערכה הצרפתית החל ליסט להכין את צבאותיו לקראת מבצע ברברוסה, אך הסיבוכים הפוליטיים שיצרה מלחמת איטליה–יוון, הביאה את היטלר להחלטה על פלישה ליוגוסלביה וליוון. ליסט נשלח בחשאי לדון עם ראשי הצבא הבולגרי והגיע עמם להסכמה שאיפשרה מעבר חופשי של הוורמאכט דרך בולגריה אל יוגוסלביה ויוון. ב-28 בפברואר 1941 נכנס ליסט בראש הארמייה ה-12 לבולגריה, וזו הצטרפה אל ההסכם התלת-צדדי, ואל מדינות הציר. ב-6 באפריל 1941 החלה הפלישה ליוון וליוגוסלביה. הארמייה ה-12 בראשות ליסט, כללה ארבע דיוויזיות משוריינות ו-11 דיוויזיות חי"ר ממוכנות, ונהנתה מעליונות מוחלטת על יריביה, היוגוסלבים, היוונים, וכוח המשלוח הבריטי. בלגרד נכבשה ב-13 באפריל, ואתונה ב-27 באפריל. המבצע הסתיים עם פינוי הכוחות הבריטיים מאדמת יוון ב-28 באפריל.

החזית המזרחית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת יולי 1942 קיבל ליסט את הפיקוד על קבוצת ארמיות A, שהתפצלה מקבוצת ארמיות דרום, למטרת ביצוע מתקפת הקיץ הגרמנית, שהקדימה את קרב סטלינגרד. על פי התוכנית היה עליו לכבוש את רוסטוב ולהתקדם אל הקווקז עד באקו, על מנת להשתלט על מקורות הנפט העשירים באזור. במשך חודשיים התקדמו הגרמנים כמעט 650 קילומטרים מרוסטוב, כמעט עד לגרוזני.

עם זאת, בסוף אוגוסט נאלצו הגרמנים לעצור את התקדמותם, במיוחד בשל מחסור בדלק ותחמושת, והתארכות קווי האספקה. התנגדות הצבא האדום אף היא החמירה, ומצבה של הארמייה השישית שלחמה בקרב סטלינגרד חייב הקצאת משאבים רבים, ביניהם את כוחות הלופטוואפה שנועדו לתת חיפוי אווירי להתקדמות קבוצת הארמיות בקווקז.

היטלר זעם על אובדן התנופה, וכאשר ליסט הציע הצבת יחידות בעמדות שמאחורי החזית, על מנת לסייע בהשמדת יחידות סובייטיות שעדיין פעלו בעורף קבוצת הארמיות, פיטר אותו היטלר ב-9 בספטמבר והציב את עצמו בפיקוד ישיר על קבוצת הארמיות. ליסט בילה את יתר המלחמה בביתו, ולא שב לשירות פעיל.

מעצר ומשפט[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – משפט בני הערובה
ליסט (משמאל) עם ולטר קונצה (מימין) מטיילים בחצר בית הכלא בעת שעמדו לדין על רצח בני ערובה בבלקן

עם סיום המלחמה נעצר ליסט. ב-1947 הועמד לדין יחד עם 11 מפיקודיו בפני בית דין צבאי אמריקני, בעוון פשעי מלחמה ופשעים כנגד האנושות, במיוחד בשל רציחתם של בני ערובה כפעולת תגמול לפעילות פרטיזנית.

כתב האישום כנגד ליסט ופקודיו כלל ארבעה סעיפים -

  • רצח של אלפי אזרחים ביוון, אלבניה ויוגוסלביה בלקיחת בני ערובה ורציחות תגמול.
  • הרס מכוון של כפרים ועיירות ביוון, אלבניה, יוגוסלביה ונורווגיה.
  • רצח וטיפול לא יאות בשבויי מלחמה, תוך קביעה שרירותית שהם "פרטיזנים", ובכך נמנע מהם מעמד של שבויי מלחמה, דבר שהוביל לבסוף לרציחתם.
  • רצח, עינויים, הגליה, ומשלוח למחנות ריכוז של אזרחים יוונים, אלבנים ויוגוסלבים.

ליסט, כיתר העומדים לדין במשפט שכונה "משפט בני הערובה" טען "לא אשם". בין יתר הטענות שהעלה במשפט הייתה גם הטענה כי אך ציית לפקודות הממונים עליו, וביניהם וילהלם קייטל. בית המשפט דחה טענה זו, וקבע כי ליסט היה במעמד בו היה צריך לדעת כי הפקודות שהוא מקבל נוגדות את החוק הבינלאומי, ויכול למנוע יישומן.

ליסט הורשע, ונדון למאסר עולם בפברואר 1948. ב-1952 שוחרר ממאסרו בשל מצב בריאותי רופף. ב-1971 מת, תשע עשרה שנים לאחר שחרורו מן הכלא.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא וילהלם ליסט בוויקישיתוף