וילהלם שובארט
 | |
| לידה |
21 באוקטובר 1873 לגניצה, הרייך הגרמני  |
|---|---|
| פטירה |
9 באוגוסט 1960 (בגיל 86) האלה, גרמניה המזרחית |
| מקום קבורה |
Nordfriedhof |
| מדינה |
גרמניה |
| השכלה | |
| בן או בת זוג | |
| פרסים והוקרה |
מדען מצטיין של העם |
  | |
וִילְהֶלְם שׁוּבַּרְט (בגרמנית: Friedrich Wilhelm Ludwig Schubart; 21 באוקטובר 1873 – 9 באוגוסט 1960) היה פילולוג גרמני, היסטוריון של התקופה הקלאסית ופפירולוג. הוא היה מנהל אוסף הפפירוס של ברלין (גר') בין השנים 1912 עד 1937 ועמד בראש הקתדרה להיסטוריה עתיקה באוניברסיטת לייפציג מ-1948 עד 1952.
קורות חיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]וילהלם שובארט, בנו של כומר פרוטסטנטי, מפקח קהילה (אנ') וחבר מועצת הקונסיסטוריה פרידריך שובארט, למד בבית הספר היסודי בליגניץ שבשלזיה תחתית, ומשנת 1883 בבית הספר התיכון בברסלאו. בשנים 1892 עד 1897 למד היסטוריה של התקופה הקלאסית, פילולוגיה קלאסית ופילוסופיה באוניברסיטאות טיבינגן, האלה, ברלין וברסלאו. הוא עבר את הבחינה הממלכתית להוראה בבית ספר תיכון בשנת 1897 וקיבל את הדוקטורט שלו באותה שנה תחת אולריך וילקן (אנ') על "Questiones de rebus militaribus, quales fuerint in regno Lagidarum" (בלטינית: עניינים צבאיים באימפריה התלמאית). לאחר מכן עבד כעוזר מורה בגמנסיה האוונגליסטית במנזר האפור (אנ') בברלין. הוא קיבל את ההביליטציה שלו בשנת 1900 ועבודת הדוקטורט שלו הוכרה כהישג הבילטיציה כתוב. בשנת 1901 הצטרף למוזיאונים המלכותיים בברלין (אנ') כעוזר מנהל. הוא עבד על אוסף הפפירוס של ברלין (גר') ועשה לעצמו שם כעורך שותף של ה-"Berliner Klassikertexte" ("הטקסטים הקלאסיים של ברלין"[א]) (1904–1907).
כאוצר ומנהל אוסף הפפירוסים בשנים 1912–1937, זכה לכבוד רב באמצעות עבודת האיסוף והפענוח שלו. בנוסף, מ-1912 ואילך היה גם פרופסור שלא מן המניין באוניברסיטת פרידריך וילהלם בברלין. במהלך מלחמת העולם הראשונה, בשנת 1916, הוא נקרא לגדוד העבודה בזולדין (אנ') (פומרניה) ולאחר מכן עבד כמתורגמן במחנה השבויים וינסדורף (אנ') ליד ברלין לפני שקיבל פטור משירות בשנת 1917 לבקשת מוזיאוני ברלין. משנת 1925 עד 1934, הוא היה עורך שותף בוועדת המערכת של כתב העת גנומון (אנ') שעסק בלימודים קלאסיים, ובשנת 1920 קיבל תואר דוקטור לשם כבוד מהפקולטה למשפטים מאוניברסיטת גתה בפרנקפורט. בשנת 1928, הוא התחתן עם עורכת הדין גרטרוד פיקנטשר (אנ'), שהייתה צעירה ממנו ב-23 שנים. מ-1933 ואילך לימד כפרופסור לשם כבוד להיסטוריה עתיקה באוניברסיטת ברלין. בתקופת הנאצית הוא פרש על פי בקשתו בשנת 1937. לאחר שדירתו בברלין-ליכטרפלד, יחד עם ספרייתו, נהרסה בהפצצה לקראת סוף מלחמת העולם השנייה, עברו שובארט ואשתו להתגורר אצל קרובי משפחה בצוויקאו.
לאחר תום מלחמת העולם השנייה, בנובמבר 1945, מונה שובארט לממלא מקום ראש הקתדרה להיסטוריה עתיקה באוניברסיטת לייפציג, תפקיד שהתפנה בעקבות עזיבתו של הלמוט ברווה (גר'). בשנת 1946 קיבל משרת הוראה בהיסטוריה עתיקה ובשנת 1948 מונה לפרופסור מן המניין להיסטוריה עתיקה. כמנהל עמד בראש סמינר לייפציג להיסטוריה עתיקה. בין השנים 1949 עד 1951, הוא פעל גם כעוזר הוראה בפילולוגיה קלאסית (יוונית עתיקה) באוניברסיטת מרטין לותר בהאלה-ויטנברג. לאחר פרישתו ב-1952, בגיל 78, הוא עבר להאלה להתגורר עם אשתו גרטרוד שובארט-פיקנטשר, שם לימדה כפרופסור להיסטוריה משפטית גרמנית ולמשפט אזרחי. שובארט נפטר לאחר שנים שבהן טופל על ידי אשתו ב-9 באוגוסט 1960, בגיל 86.
שובארט היה חבר מלא באקדמיה הסקסונית למדעים (אנ'),[1] חבר נספח באקדמיה הגרמנית למדעים בברלין (אנ'), באקדמיית גטינגן למדעים ומדעי הרוח (אנ'), באקדמיה הבריטית ובאקדמיה האוסטרית למדעים (אנ'), חבר כבוד של החברה לקידום לימודי הלניים (אנ'), חבר חוץ באגודה המלכותית למדע ולמידה בגטבורג (אנ'), חבר מייסד ונשיא כבוד של "הוועדה הבינלאומית לפפירולוגיה" (Comité Internationale de Papyrologie) השייכת לאיגוד הבינלאומי של פפירולוגים (אנ'). ממשלת הרפובליקה הדמוקרטית הגרמנית העניקה לו את תואר הכבוד של מדען מצטיין של העם (גר').
עבודתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]הישגיו הגדולים ביותר של שובארט טמונים בתחום הפפירולוגיה, אותו העשיר באמצעות עבודתו כמנהל אוסף הפפירוסים של ברלין, כעורך תגליות חדשות וכמומחה מעמיק לספרים עתיקים. עבודתו "Das Buch bei den Griechen und Römern" ("הספר אצל היוונים והרומאים" ברלין 1907, ברלין 1921, היידלברג 1962, בעריכת אברהרד פאול) מייצגת מבוא תמציתי, ברור וחדשני לנושא. לעומת זאת, על ספרו "Einführung in die Papyruskunde" ("מבוא ללימודי פפירוס" ברלין 1918, נדפס מחדש ברלין 1980), האפיל הספר "Grundzüge und Chretomathie der Papyruskunde" ("יסודות ואנתולוגיה לימודית של לימודי פפירוס") מאת לודוויג מיטייס (גר') ואולריך וילקן (אנ'), שפורסם שש שנים קודם לכן. מחקר היסטורי צמח גם מעבודתו הפפירולוגית של שובארט: בספריו "אלף שנים על הנילוס" (ברלין 1912, ברלין 1923) ו"מצרים מאלכסנדר מוקדון ועד מוחמד" (ברלין 1922), הוא משתמש בממצאי פפירוסים כדי לתאר בצורה חיה את החיים היווניים, הרומאיים והביזנטיים הקדומים במצרים. כתבים קצרים רבים יותר בנושאים שונים מהעת העתיקה ועד לעידן המודרני פורסמו באנתולוגיה בשם "אמונה וחינוך לאורך הדורות" (מינכן 1947).
כתביו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Das Buch bei den Griechen und Römern. Berlin 1907. Berlin ²1921. Heidelberg ³1962.
- als Hrsg.: Papyri Graecae Berolinenses (= Tabulae in usum scholarum. Band 2). A. Marcus und E. Weber, Bonn 1911.
- Ein Jahrtausend am Nil. Berlin 1912. Berlin ²1923.
- Einführung in die Papyruskunde. Berlin 1918. Nachdruck Berlin 1980.
- Ägypten von Alexander dem Großen bis Mohammed. Berlin 1922.
- Glaube und Bildung im Wandel der Zeiten. München 1947.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Literature by and about Wilhelm Schubart in the catalogue of the German National Library
- Works by and about Wilhelm Schubart in the German Digital Library
ביאורים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ סדרת המהדורות של "הטקסטים הקלאסיים של ברלין", שהחלה להתפרסם ב-1904, מציגה פרסומים ראשונים של טקסטים ספרותיים מאוסף הפפירוס של ברלין, שנשמרו על גבי פפירוס וחומרים אחרים כגון קלף ולוחות שעווה. חלק מהיצירות הכלולות בכרכים מוכרות כבר ממסורת כתבי היד של ימי הביניים, בעוד שאחרות הן טקסטים ומחברים שלא אושרו בעבר. בנוסף לז'אנרים קלאסיים כמו אפוס, שירה, טרגדיה, קומדיה, רטוריקה והיסטוריוגרפיה, מיוצגות גם ספרות נוצרית ויצירות מדעיות מומחים (אסטרונומיה, מתמטיקה, רפואה וכו').