וילה לובוריץ'
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מדינה | המדינה העצמאית של קרואטיה |
| מחוז | סרייבו |
| תאריכים | |
| תאריך הקמה | פברואר 1945 |
| תאריך סגירה | מאי 1945 |
| אוכלוסייה | |
| השתייכות האסירים | יהודים, סרבים |
| נתונים | |
| מספר הנספים | לפחות 323 |
| קואורדינטות | 43°51′15″N 18°24′47″E / 43.854089°N 18.413042°E |
  | |
וילה לובוריץ' היה מחנה השמדה בסרייבו שבמדינה העצמאית של קרואטיה. הוילה הייתה ברחוב סקנדריה מספר 49. מפברואר עד מאי 1945, האוסטאשה רצח לפחות 323 בני אדם בווילה זו.
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
בפברואר 1945, אנטה פאבליץ' שלח את וייקוסלאב לובוריץ' לסרייבו כדי לדכא התנגדות למשטר. משימתו האמיתית הייתה להשתמש בקבוצות סאדיסטים ורוצחים מפלצתיים של האוסטאשה כדי ליצור אווירה של פחד ברחובות שתאפשר לה לסגת מבוסניה והרצגובינה עם כוחותיהם ללא נפגעים ועיכובים.[1]
בית טרור[עריכת קוד מקור | עריכה]
לובוריץ' הקים את המטה שלו במרכז סרייבו. בתחילה, המטה שלו ישב בבית ברחוב סוקולסקה (לאחר המלחמה שונה שם הרחוב ל"מיס אירבינה"), ובהמשך הוא הועבר לווילה ברחוב סקנדריה.
לובוריץ' וכוחותיו השתמשו גם בביתה של משפחה קרואטית בשם באבונוביץ' וכן במסעדה סמוכה. המבנים בהם הם השתמשו כונו "בית הטרור". הוא בחר בכוונה בווילה זו מסיבות סמליות, משום שהיא הייתה מקום מושבו של לשכת הבונים החופשיים בסרייבו, ובחזיתו התנוסס סמל הבונים החופשיים.[2]
הוילה של לובוריץ' הפכה לבית רצח, למקום לעינויים ולכלא של יהודים, סרבים, ומתנגדי משטר פוליטיים.[3][4]
מיד לאחר הגעתו לסרייבו, הוא ארגן מעצרים המוניים. בסוף פברואר 1945 עצרו כוחותיו והמשטרה המקומית כמה מאות בני אדם וצדו את היהודים שנותרו בסרייבו. על פי ההערכות, הוא הצליח לאתר וללכוד כמאתיים יהודים. לובוריץ' הקים "בית משפט חירום" והוציא להורג מאות אנשים. בבית משפט זה התקיימו 13 משפטים ל-85 בני אדם, 44 מהם נידונו למוות והשאר למאסר ממושך, אך רק מעטים שרדו.
.jpg)
במרץ ובתחילת אפריל 1945 הרגו כוחותיו 323 בני אדם ותלו 55 במריג'ין דבור (אנ') כדי להפחיד את האוכלוסייה המקומית. הם ענדו שלטים על צווארם עם הכיתוב "יחי הפוגלאבניק" (אנ').
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Jasenovac, web.archive.org, 13 במרץ 2011
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Albahari, Nisim; Sarajevo, Istorijski arhiv (1981). Sarajevo u revoluciji (בסרבית). Istorijski arhiv. p. 181.
- ^ Jergović, Miljenko. "Priča o doktorima". jergovic.com (באנגלית אמריקאית).
- ^ Žene Bosne i Hercegovine u narodnooslobodilačkoj borbi 1941-1945. godine: sjećanja učesnika (בסרבית). Svjetlost. 1977. p. 429.
Svoj stožer u Berkovićevoj vili pretvara u kazamat, a podrume u klaonice i najbezumnija muičilišta, koja nije zapamtio ni srednji vijek
- ^ Žene Bosne i Hercegovine u narodnooslobodilačkoj borbi 1941-1945. godine: sjećanja učesnika (בסרבית). Svjetlost. 1977. p. 429.
Svoj stozer u Berkovicevoj vili pretvara u kazamat, a podrume u klaonice i najbezumnija muiilista, koja nije zapamtio ni srednji vijek