ויליאם או'שונסי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף ויליאם או’שונסי)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ויליאם או'שונסי
William Brooke O'Shaughnessy
William Brooke O’Shaughnessy 1.jpg
לידה אוקטובר 1809
לימריק, אירלנד עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 8 בינואר 1889 (בגיל 79) עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי כימיה, רפואה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת אדינבורו עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והנצחה עמית החברה המלכותית עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ויליאם ברוק או'שונסי (1809, לימריק, אירלנד - 1889) היה רופא במקצועו שעסק בטיפול בחולים במחלות קשות, ובפרמקולוגיה. במחקריו הרפואיים תרם תרומה משמעותית לפיתוחו של העירוי הראשון לגוף האדם, והציג את השימוש והטיפול הראשון של צמח הקנביס ברפואה המערבית המודרנית.[1] ממצאים אלו אפשרו לרופאים לטפל בכאבים ובמחלות כגון דלקת פרקים, כלבת, כולרה וטטנוס. [2] במחקרו הוא בחן לראשונה את השפעות שיח הקנביס על מחלות שונות, ממצאים אלה הובילו להתעניינות רבה של חוקרים ורופאים בקנביס ובעקבות זאת או'שונסי החליט לפרסם פרסומים רבים הדנים בשימוש בקנביס בעולם הרפואה.

במסגרת עבודתו כרופא וכחוקר נתן או’שונסי תמציות קנביס לחולים בהודו שסבלו רובם מכלבת, כולרה וטטנוס. בנוסף נתן או'שונסי תמציות גם לתלמידיו, לצוות הרפואי שלו ואף לעצמו. או'שונסי מצא כי טיפול זה הקל באופן משמעותי על הכאבים שנגרמו כנראה על ידי המחלה.[2] עם זאת נוכח לדעת כי הקנביס אינו מרפא את המחלות אלא משמש כמשכך כאבים, גם מעורר את החשק המיני.[3] יתר על כן תרם או'שונסי לפיתוח הטלגרף בהודו ועל כך הוענק לו אות הוקרה מידי מלכת בריטניה ויקטוריה ואף כונה "מושיע האימפריה הבריטית" (savior of the British Empire in India).[4]

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

או’שונסי החל את לימודי הרפואה (M.D) בשנת 1827 באוניברסיטת אדינבורו, בסקוטלנד. עם סיום לימודיו החל להביע עניין גם בתחומים נוספים כגון כימיה וטוקסיקולוגיה. ההתעניינות בתחומים אלו ועובדת היותו רופא הובילו למינויו כמרצה לכימיה במוסד בו למד. לאחר מכן, בשנת 1830, החליט או’שונסי להעתיק את מושבו ללונדון. מאחר שלא הצליח למצוא עבודה כרופא, הקים מעבדה פרטית לזיהוי פלילי שבמסגרתה ביצע אנליזות כימיות לדם, צואה, שתן ורקמות בעבור רופאים פרטיים, בתי חולים ובתי משפט. בשנת 1831 התפרצה באנגליה מחלת הכולרה. או’שונסי החל לחקור את החולים באמצעות דגימות דם שלקח מהם. במסגרת מחקרו הוא נסע למקומות בהם שהו החולים במטרה להבין מהם הגורמים והתסמינים למחלה תוך ניסיון למצוא טיפול ותרופה באמצעים מדעיים. או’שונסי פרסם את ממצאיו, שהתבססו על ניתוח נתונים ובדיקות שערך במעבדתו. ממצאיו הצביעו על שוני בהרכב הדם בין חולים במחלה לבין אלה שלא חלו בה. לדידו, דמו של אדם שחלה בכולרה התדלדל, גופו נחלש ונעדרו ממנו מלחים רבים וזאת בניגוד לבני אדם שלא חלו במחלה. ממצאיו אלו הצביעו גם על גוון דם שונה, כלומר יותר סמיך ושחור. הוא הסיק כי דמם של אנשים שחלו בכולרה הופיע שחור וסמיך ואף הכיל מספר רב של רעלים. מסקנתו הייתה כי הטיפול באדם חולה צריך להתבסס על דיאטה הכוללת פעולות של החזרת נוזלים ומלחים אותם הגוף איבד. בדרך זו הוא הגיע להחלטה כי יש צורך לבצע בהקדם עירוי דם. עמדתו זו בוטאה ביתר שאת במאמר שפורסם בדצמבר 1831 בכתב העת "The Lancet" במסגרתו פירט הוא את מחקרו, ממצאיו ומסקנותיו שהובילו להמצאת העירוי התוך ורידי. עם פרסום פרטי תגליתו בראשית ינואר 1832 התקבלה עמדתו באופן חיובי על ידי חבריו הרופאים עד כי רבים מהם ביקשו ליישם את תגליתו על חולי הכולרה. הטיפול באמצעות עירוי דם על פי ממצאיו של או’שונסי תרם להצלתם של חולים רבים. העירוי הראשון ניתן על ידי דר' רוברט לווינס (Robert Lewins) שכלל נוזל אלקטרוליטי, כלומר הזרמת מים ומלחים לגוף. היה זה השימוש הראשון בנוזל שהוחדר לגוף לפני המצאת מחט המזרק (המזרק התת-עורי הומצא על ידי אלכסנדר ווד (Alexander Wood) בשנת 1853.[5]

פעילותו של או’שונסי בהודו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחקריו שראו אור באנגליה עוררו את סקרנותו של סר ויליאם ראסל (Russell), רופא בריטי ששהה שנים רבות בכלכותה שבהודו. Russell הגיע ללונדון כדי להשתתף בכנס רפואי שעסק בנושא הכולרה ובדרכים להתמודד עם המחלה. במהלך שהותו באנגליה Russell הציע לאו’שונסי לעבוד באחד מבתי החולים בהודו כעוזר מנתח. האחרון שראה בכך הזדמנות להביא לידי ביטוי את כישוריו והשכלתו נענה בחיוב. במהלך עבודתו של או’שונסי בהודו, הוא למד מספר להגים מקומיים, התיידד עם רופאים הודיים, בריטים ורופאים מסורתיים וסייע רבות להקמת בית ספר לרפואה בכלכותה, בו הפך עם הזמן למרצה בכיר ופרופסור לכימיה ורפואה. כחלק מפעילותו המחקרית בהודו עסק או'שונסי במחקר בתחומים כגון פרמקולוגיה בוטנית, כימיה וחשמל. הוא אף נמנה כחבר באגודה הרפואית, שמסגרתה פרסם את מחקרו על התופעות החיוביות של צמח הקנביס. בשנת 1838 גילה או’שונסי אלקלואיד באופיום. גילוי זה הובילו לחקור באופן מעמיק את צמח הפרג, אופן גידולו והשפעתו על האדם. מחקרו זה התפתח לחקר הרפואה העממית ההודית במסגרתה נעשה שימוש מקיף בצמחים נוספים ורבים. במידע שאסף חקר ולאחר מכן התמקד בשיח הקנביס. ממצאיו ומסקנותיו הצביעו על סגולותיו של הקנביס כתרופה למספר רב של מחלות רפואיות.

חקר הקנביס[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד למחקרו של או’שונסי, השימוש בקנביס ברחבי הודו ובאירופה הוזכר רק מעט ולא התבצע מחקר מעמיק שבחן את תכונותיו הרפואיות של הצמח. בשנת 1839 קידם או’שונסי מחקר שבו השתתפו מספר חוקרים הודים. במסגרת המחקר הנבדקים נתבקשו לעשן קנביס, ובתצפית שבוצעה על קבוצת המחקר נתגלו מספר שינויים פיזיים והתנהגותיים. בין היתר, נמדד שינוי בדופק, שינוי בהבעות הפנים, תחושת אופוריה וצחוק. המחקר הוביל לפרסום מאמר בן 40 עמודים שהיה מודל לעבודה פרמקולוגית מודרנית. ניסוי זה נחשב כניסוי מהפכני כיוון שהיה הראשון שבדק את השפעותיו של הקנביס על ידי סדרת ניסויים קליניים בבעלי חיים ולאחר מכן גם בבני אדם. עד פרסום מחקרו של או’שונסי המסקנות לגבי השפעותיו הפסיכו-אקטיביות של צמח הקנביס והסתמכו על התרשמויות כלליות (שגויות), על סטריאוטיפים ועל עדויות שקריות ולא אמינות.[6] או’שונסי ביקש להרחיב את המחקר אודות הקנביס בהודו על מנת לבחון את השפעתו על מחלות שונות ואישר את היעילות של רבים משימושיו בעולם רפואה. במסגרת זו, הוא ביצע ניסויים קליניים גם על בעלי חיים בצורת מתן תמציות סם (extracts and tinctures). בסיום ובהתקבל תוצאות מחקריו ביקש או'שונסי ליישם את השימוש בקנביס לטיפול בבני אדם. תוצאותיו הדרמטיות של המחקר פורסמו לראשונה בשנת 1842 בכתב העת ((Transactions of the Medical And Psychiatric Society OF California. המחקר התבסס על טיפול באמצעות קנביס שהוענק לגבר מבוגר שסבל משגרון ומראומטיזם (דלקת פרקים) ולמעשה הטיפול הוביל להבראתו.[1] בנוסף, מתוך מחקרים עוולה כי שימוש ארוך טווח של תרופה שמבוססת על קנאביס מסייעת לטיפול גם בטרשת נפוצה.[7] או’שונסי פרסם עוד מספר מחקרים קליניים במסגרתם נעשה ניסוי של מתן קנביס לחולים שחלו במחלות כגון: כלבת(Rabies), כולרה (Cholera, טטנוס (Tetanus) ואף תינוקות בני ארבעים יום ומעלה שסבלו מעיוותים שונים בגופם כגון פרכוסים (Infantile convulsions). הממצאים הצביעו על הקלה בכאב ועל תמורות חיוביות אחרות בקרב החולים.[3] יחד עם זאת, לדידו, שימוש נרחב ולא מבוקר בקנביס גורם להזיות ולאיבוד שליטה בגוף ובנפש. מחקריו הרבים בתחום הקנביס הובילו לתמורה בעמדת הרופאים ולהכרה בשימוש בקנביס כתרופה. ממצאיו הקליניים הובילה להתעניינות נרחבת של רופאים בצמח ובסגולותיו הרפואיות ואף לשימוש רפואי בו תחת תנאים מחמירים. או’שונסי קבע כי על מנת להשיג תוצאות חיוביות על הרופאים להשתמש במינון נמוך של החומר.[8] במהלך שהותו בכלכותה, החל משנת 1833, עסק ברפואה ומחקר, וכיהן כמנתח (כירורג), מדען, רופא, פרופסור לכימיה בבית הספר לרפואה "דנגל". לאחר כמספר שנים שב או’שונסי לאנגליה (1841). עם שובו לאנגליה הביא עמו או’שונסי מספר צמחי קנביס עבור חברות תרופות באנגליה. בתקופת שהותו באנגליה או’שונסי לא זנח את המחקר בקנביס ואף המשיך לפרסם את ממצאיו בכתבי עת מדעיים למרות עזיבתו את הודו. ממצאיו עוררו סנסציה בקרב המעמד האריסטוקראטי והעליון באנגליה כיוון שהצביעו על כך שהקנביס יכול לשמש כ"תרופת פלא" (wonder drug)[2] לכאבים רבים שלרפואה הקונבנציונלית שבאותם ימים לא היה מענה, במיוחד לאחר שמסקנותיו נחשפו בקרב הקהל הרחב.[2]

תרומתו להקמת תשתית טלגרף בהודו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1844 או’שונסי שב להודו. בתחילה עסק בתחום הפרמקולוגיה ולאחר מכן ביקש לתרום לפריסת תשתית הטלגרף בהודו. במסגרת פעילותו זו, נאלץ להתמודד עם בעיות תשתית רבות, בעיות הנדסיות ותופעות מזג אויר קיצוני שאפיינו את הודו והקשו על יישום הפרויקט. הודו בעת ההיא הייתה מדינה עם נהרות רחבי ידיים, ביצות טובעניות רבות, יערות-עד, מישורים צחיחים ובעיקר מזג אויר המאופיין בסופות ברקים. גרוע מכך הוא כי בנוסף למזג האוויר הקשה התרבו כנופיות ושודדי דרכים במדינה. מזג האוויר הסוער בהודו גרם לנזקים רבים בתחילה לכפרים ולישובים הקטנים ומאוחר יותר אף לחוטי הנחושת בהם היה מקובל להשתמש בתשתית הטלגרף. או’שונסי, בחר להשתמש במוטות ברזל המוגנים על ידי תשתית בטון בתוך האדמה. מוטות הברזל אלה היו חסינים כמעט לגמרי ממפגעי מזג האוויר.[2] הרצון של או’שונסי ליישם תשתית לקווי הטלגרף בהודו נסתייעה לבסוף בהירתמותו של מכרו, הלורד ג'יימס בראון-רמזי, מרקיז דלהאוזי הראשון (James Broun-Ramsay, 1st Marquess of Dalhousie), שהיה המושל הכללי של הודו בין השנים 1848–1856. תמיכתו של המושל באו’שונסי הובילה להקמת חברה ייעודית לטובת הפרויקט. במסגרת הנחת קווי טלגרף גויסו 60 קצינים שיישמו את הפרויקט הלכה למעשה. במהלך שבע שנים לאחר מתחילת הפרויקט (1855), הצהיר או’שונסי כי החברה בראשותו הניחה תשתיות טלגרף למרחק של 1000 קילומטרים בהודו ובעקבות זאת תרמה תרומה גדולה להעברת התקשורת במדינה למהירות ואיכות הן במישור האזרחי והן במישור הצבאי. במשך מספר שנים שבהם המשיך או’שונסי לעבוד על הפרויקט בשנת 1858 הצליח להמציא את קוד ההצפנה להעברת מסרים סודיים. בעקבות זאת ביקש מממשלת אנגליה שמכשירי המורס האנגליים יאומצו בהודו. על פעילותו זו בשנת 1856 העניקה לו מלכת אנגליה ויקטוריה תואר האבירות.

שלהי חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

או’שונסי שב להודו בפעם האחרונה בשנת 1860 על מנת לפקח על הקמת קווי הטלגרף של חברת הטלגרף ההודית שעסק בה בעבר. במהלך שהותו בהודו התגרש מאשתו הראשונה ונישא בשנית, אך הוסיף את השם Brooke לשם משפחתו, כנראה ועל מנת לזכות בירושה מצד גרושתו.[2] בשנותיו האחרונות הוא הפך למנתח בכיר וכתב מספר מאמרים הקשורים לטלגרף ולשיטות שידור, צפנים וכדומה. או’שונסי נפטר בשנת 1889 ונקבר בלונדון.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Booth, Martin (2005) [2003]. Cannabis: A History. Picador. pp. 109–113.
  • Mills, James (2003). Cannabis Britannica : Empire, Trade, and Prohibition 1800-1928. Oxford University Press,. pp. 19-46.
  • O'Shaughnessy, William Brooke. Report on the chemical pathology of the malignant cholera. S. Highley, 1832
  • The Remarkable W. B. O'Shaughnessy O'Shaughnessy's, Spring 2006 By Michael R. Aldrich, Ph.D. http://antiquecannabisbook.com/chap2B/Shaughnessy/Shaughnessy.htm
  • Cosnett, J. E. (Winter 1992). "Dr. William Brooke O'Shaughnessy". The Old Limerick Journal. 29: 13-16.
  • http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3422628,00.html
  • Wade, Derick T., et al. "Do cannabis-based medicinal extracts have general or specific effects on symptoms in multiple sclerosis? A double-blind, randomized, placebo-controlled study on 160 patients." Multiple sclerosis 10.4 (2004): 434-441.
  • Yaksh, Tony L. (1999). Spinal drug delivery. Elsevier Health Sciences. p. 15. ISBN 0-444-82901-6.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 Cosnett, J. E. (Winter 1992). "Dr. William Brooke O'Shaughnessy". The Old Limerick Journal. 29: 13-16.
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 2.5 Michael R. Aldrich, Ph.D, The Remarkable W. B. O'Shaughnessy O'Shaughnessy's Spring 2006
  3. ^ 3.0 3.1 Booth, Martin (2005) [2003]. Cannabis: A History. Picador. pp. 109–113.
  4. ^ Mills, James (2003). Cannabis Britannica : Empire, Trade, andProhibition 1800-1928. Oxford University Press,. pp. 19-46.
  5. ^ Yaksh, Tony L. (1999). Spinal drug delivery. Elsevier Health Sciences. p. 15. ISBN 0-444-82901-6.
  6. ^ Mills, James (2003). Cannabis Britannica : Empire, Trade, and Prohibition 1800-1928. Oxford University Press,. pp. 19-46.
  7. ^ Wade, Derick T., et al. "Do cannabis-based medicinal extracts have general or specific effects on symptoms in multiple sclerosis? A double-blind, randomized, placebo-controlled study on 160 patients." Multiple sclerosis 10.4 (2004): 434-441.
  8. ^ O'Shaughnessy, William Brooke. Report on the chemical pathology of the malignant cholera. S. Highley, 1832