ויליאם בב
 | |||||
| ויליאם בב | |||||
| לידה |
8 בדצמבר 1802 מחוז המילטון, הטריטוריה הצפון-מערבית, (כיום בתחומי מחוז באטלר, אוהיו), ארצות הברית  | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
23 באוקטובר 1873 (בגיל 70) רוקפורד, אילינוי, ארצות הברית | ||||
| מדינה |
 ארצות הברית | ||||
| מקום קבורה | בית הקברות גרינווד, רוקפורד, אילינוי, ארצות הברית | ||||
| מפלגה |
המפלגה הוויגית | ||||
| |||||
  | |||||
ויליאם בב (באנגלית: William Bebb; 8 בדצמבר 1802 – 23 באוקטובר 1873) היה פוליטיקאי אמריקאי מאוהיו, איש המפלגה הוויגית, שכיהן כמושל אוהיו ה-19 בשנים 1846–1849.
ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויליאם בב נולד במחוז המילטון שבטריטוריה הצפון מערבית (כיום בתחומי מחוז באטלר שבאוהיו) לאדוארד בב ומרגרט רוברטס, זוג מהגרים ולשים. הוריו של בב היו התושבים היחידים בפדי רן, כיום שנדון שבאוהיו. ב-1826 הוקם בית הספר המקומי על פי חוק חדש של המדינה, הוקם מבנה חדש, וויליאם בב היה למורה הראשון של בית הספר.
ב-1824 נשא בב לאישה את שרה שאק. ב-1828 פתחו בב ורעייתו פנימייה לנערים שנקראה "בית הספר חורשת השקמים". בעת שלימד בבית הספר, למד בב משפטים והתקבל ללשכת עורכי הדין של אוהיו. ב-1831 הוא החל לעבוד במשרד עורכי הדין של ג'ון וודס.
קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בב היה פעיל מסור במסע הבחירות של ויליאם הנרי הריסון בבחירות לנשיאות של 1840, ובזה של הנרי קליי בבחירות של 1844. ב-1844 הוא היה בחבר האלקטורים והצביע עבור קליי ופרלינגהויסן.
ב-1846 נבחר בב כמועמד המפלגה הוויגית למשרת מושל אוהיו. הוא כיהן בתפקיד תקופת כהונה אחת החל מדצמבר אותה שנה. תקופת כהונתו הסתיימה למעשה בדצמבר 1848, אך היא הוארכה עד ינואר 1849, בשל עיכובים בבחירות המדינתיות שגרמו לדחייה בהשבעת יורשו.
בב מונה על ידי הנשיא אברהם לינקולן לבדוק את משרד הפנסיות בוושינגטון הבירה. ב-1868 הוא דחה הצעה למינוי דיפלומטי בטנג'יר, מרוקו.
משפטו[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1857 ביצע בב ירי בכלי נשק וכתוצאה מכם נהרג אדם. הוא הואשם בהריגה ונשפט במחוז וינבהגו שבאילינוי ב-1858. אחד מפרקליטיו סיכם את המקרה:
בחודש מאי 1857, מייקל בב, בנו השני של המושל בב, נשא אישה והביאה לבית אביו. בליל ה-18 בחודש, חבורה של גברים צעירים, שמנתה 12 איש, אספה פעמוני בקר, קרנות פח, ושאר חפצים משמיעי רעשים, וכן כמה כלי נשק, ובערך בשעה 11 בלילה החלו להתהולל עם תרועות, צלצול בפעמונים, נשיפה בקרנות, הקשה במחבתות וירי בכלי נשק.
למשפחתו של המושל בב לא היה שום רמז לכוונתם, והם נבהלו מאוד. המושל נטל רובה דו-קני בידיו, יצא החוצה, והורה לפורעים להתרחק מביתו. הם לא שמעו אותו בגלל הרעש שהם הקימו. כך או כך, הם לא הפנו שום תשומת לב לאזהרה. לאחר מכן הוא ירה מטען אחד מרובהו למרחק מספיק כך שלא ייפגע אף אחד, והתרה בהם שוב להתרחק. כל החבורה למעט ארבעה מהם התרחקו. ארבעה אלו הסתערו על המושל, ככל הנראה כדי ללכוד אותו. הוא נסוג מספר צעדים, הסתובב, וירה באדם הקרוב ביותר אליו.
בבוקר המחרת הוא זימן את השריף ואת שאר אנשי החוק, הראה להם את אשר קרה, המציא להם את שמות כל המעורבים, כל אלו שהוא בירר עד אז, ודרש שתערך חקירה. החקירה נערכה בפני שופט חוקר והמושל שוחרר.
חודשים מספר לאחר מכן, כאשר הוא שהה בעיר סינסינטי לרגל עסקיו, נודע לו דרך העיתונים שחבר מושבעים גדול במחוז ויבהגו האשים אותו בהריגה. הוא מיד שלח מברק לשריף המחוז, יידע אותו על מקום המצאו ועל מועד שובו הבייתה. הוא שב לביתו, הסגיר את עצמו והפקיד ערבות.
המשפט נקבע ל-4 בפברואר 1858, ובנוסף לפרקליטו הוא הוסיף לצוות ההגנה את תומאס קורווין ואת השופט ויליאם ג'ונסטון, שביצעו את החקירה וניהלו את הטיעונים מול חבר המושבעים. טיעוני ההגנה נפתחו על ידי המושל קורווין, בנאום גדוש בשנינות וברהיטות. קהל רב התאסף כדי לצפות במשפט, ממניעים שונים, בעיקר כדי ללמוד כיצד אזרח תמים יכול להתמודד מבחינה משפטית לטובת הגנת מקום מגוריו ובני משפחתו כאשר נשקפת לו סכנה מצד התקהלויות בלתי חוקיות.
ניתן לקבל את העובדה שהתוצאה הייתה משביעת רצון לכל אלו שכוונתם הייתה טובה. המושל בב זוכה, על אף מאמצי התביעה, שבמסגרתם נעשה כל דבר, להבטיח הרשעה.[1]
מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר פרישתו מהחיים הפוליטיים, עברו בב ורעייתו לחוותם ברוקפורד, אילינוי. ויליאם בב נפטר בביתו ב-23 באוקטובר 1873. הוא נטמן בבית הקברות גרינווד שברוקפורד. רעייתו נפטרה ב-1892.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ויליאם בב באתר Political Graveyard (באנגלית)
- ויליאם בב, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
