ויליאם בובי
 | |
| המדען בשנות ה-1920 במעבדה באוניברסיטת הרווארד | |
| לידה |
11 בספטמבר 1882 אוגוסטה, מישיגן, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
1 בינואר 1958 (בגיל 75) פיירפילד, מיין, ארצות הברית |
| ענף מדעי |
ביופיזיקה |
| מקום לימודים |
|
| מוסדות |
אוניברסיטת נורת'ווסטרן |
| פרסים והוקרה |
עמית האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים |
| תרומות עיקריות | |
| האזמל החשמלי בובי - כירורגיה חשמלית | |
  | |
ויליאם ט. בּובי (באנגלית: William T. Bovie, 11 בספטמבר 1882, אוגוסטה, מישיגן - 1 בינואר 1958, פיירפילד, מיין) היה ביופיזיקאי וממציא אמריקאי, מרצה לביופיזיקה חלוץ בתחום באוניברסיטת הרווארד. הוא נודע במיוחד בהמצאת הגנרטור לכירורגיה חשמלית הנושא את שמו (Bovie electrosurgical generator). בובי לימד וערך מחקרים באוניברסיטת הרווארד, באוניברסיטת נורת'ווסטרן, במעבדת רוסקו ג'קסון ובמכללת קולבי.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ילדות וצעירות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בּובי נולד בשנת 1882 באוגוסטה, בדרום-מערבה של מדינת מישיגן כבנם של הנרייטה בובי לבית בארנס והרופא והחוואי ויליאם בובי. אהב מילדותו מדעי טבע. אביו נפטר בשנת 1901 כשבובי היה בן 19. למד קורסים לקצרנות,[1] וניהול עסקים בבית ספר בקלמזו ועבד כקצרן כדי לממן את לימודיו במכללת אלביון, הקרובה למקום הולדתו. למד תחילה שלוש שנים (1901 - 1903) ביולוגיה. בשנים 1902–1904 עבד במכללה כמדריך לביולוגיה והרצה על נושאים בתחום הביולוגיה, הזואולוגיה והגאולוגיה.[2]
בשנים 1904–1908 למד להשלמת התואר הראשון באוניברסיטת מישיגן. בשנים 1905–1906 לימד גאולוגיה וביולוגיה במכללת אנטיוק. את התואר "מוסמך" בבוטניקה סיים באוניברסיטת מיזורי בשנת 1910.[3]
התחלת פעילותו הטכנית והמדעית[עריכת קוד מקור | עריכה]
אחרי שעבד שם כעוזר של ג'ורג' ריד בחוג לבוטניקה, בשנת 1911 עבר לאוניברסיטת הרווארד על מנת ללמוד פיזיולוגיית הצמחים. חקר בעיקר את סוקצסיית הצמחים ואת צמיחתם ואת השפעת האור העל סגול על הצומח, פרסם שני מאמרים על תהליך "קרישת" החלבונים בביצים בעזרת האור העל סגול ובשנת 1914 סיים את הדוקטורט במדעים בעבודת מחקר על "פעילות האור העל סגול על הפרוטופלזמה". ב-1912 המציא בובי "אוקסנומטר", כלי מדידה מדויק של צמיחת הצמחים. בובי שכלל גם מנורת קוורץ עם אדי כספית. הצטרף בהמשך כחוקר במסגרת "הוועדה לסרטן של אוניברסיטת הרווארד", והפך למנהל המעבדה הביופיזיקלית שלה. בשנים 1915–1916 המציא בובי פוטנציומטר שנועד למדוד תגובות כימיות בתמיסות. בקיץ 1916 עבד בבית החולים של יונייטד פרוט בסנטה מרטה, בקולומביה וערך ניסויים על השפעתו של אור על סגול קיצוני באקלים טרופי על נסיוב האדם. המציא מטושים לשם כך והיה הראשון באמריקה שהשיג תמיסה הכוללת רדיום לצורך טיפול בסרטן.
אחר כך יחד עם ויליאם דואיין, תלמיד של מרי קירי, חקר בובי בהרווארד את השפעות הרדיום על ארנבים ועל בני אדם. מאוחר יותר סבל מהפרעות כואבות ואיבוד אצבע ביד שנגרמו במהלך הזמן בעקבות החשיפה לרדיום. אחרי התייעצויות עם סוונטה ארהניוס שלימד אז קורסים לכימיה פיזיקלית בהרווארד, יזם בובי לימודי ביופיזיקה באוניברסיטה. בשנים 1920–1927 כיהן כמרצה לביופיזיקה בהרווארד. ב־1925 פרסם מחקר על דפוסי גדילת האפרוחים ועל תפקיד הזכוכית בסינון חלק מקרני השמש המועילות. מאוחר יותר עבר לאוניברסיטת נורת'ווסטרן ובהמשך התיישב במכללת קולבי במדינת מיין, בה לימד "טכנולוגיה חברתית".
תרומתו לכירורגיה בעזרת חשמל ולתחומים אחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
לבובי היה ידוע מעבודות של חוקרים קודמים שזרמי חשמלי מעל תדירויות מסוימות יכולים לחמם ולחתוך רקמה חיה מבלי לגרום לכיווצי שרירים. בזמנו הדימום היווה אחד המכשולים העיקריים בתחומי הכירורגיה בכלל, ונוירוכירורגיה בפרט. בעקבות מחקריו על ההשפעות המשולבות של החימום והקרינה המציא בובי את המצאתו החשובה ביותר: "האזמל האלקטרוכירורגי". לפי סוגם ועוצמתם של זרמי החשמל הייתה מסוגלת "סכין" מעין זו לחתוך או להקריש או לייבש רקמות, מה שהפחית את הדימומים, את הזיהומים ואת הנזקים ברקמה. בשיתוף פעולה עם הרווי קושינג, שכונה "אבי הנוירוכירורגיה", הנהיג בובי בשנת 1926 את השימוש במכשיר חשמלי זה ב"ניתוחים ללא דימום",[3][4] כפי שהסביר בובי במכתב לקושינג, להבדיל משיטות חשמליות קודמות, שילב המכשיר שלו ביחד זרמים הגורמים ל"קרישה" (דהידרציה) ולחתכים. על ידי מודולציה של אופי הזרם הושגה שליטה במידת "קרישתם" של הרקמות. תחילה שימשה שיטה זו לניתוח סרטן שד. אחר כך איפשר המכשיר לקושינג לנתח מחדש גושי מוח שנחשבו קודם לבלתי נתיחים. השימוש במכשיר היה מהפכני, אם כי לא נטול סיבוכים. קושינג סיפר שפעם עשה הזרם במכשיר של בובי קצר דרך מפשק. החשמל עבר דרך זרועו של קושינג ועד למנורת הראש שלו, חוויה שהוא תיאר כ"לא נעימה בלשון המעטה". פעם אחרת הוצת גז ה"אתר" שניתן למטופל בזמן הניתוח. המטופל לא נפגע.[5]
אחרי עבודתו עם קושינג, הקים בובי בשנת 1927 את מחלקת הביופיזיקה באוניברסיטת נורת'ווסטרן והתמנה בה לפרופסור לביופיזיקה.[5] הוא התפטר בשנת 1929 כדי לעבוד במשך 10 שנים במעבדה פרטית על שם ג'קסון בבאר הרבור, מדינת מיין. עשה בתקופה זו מחקרים על מיקרופילמים. ב-1939 התמנה לפרופסור במכללת קולבי בווטרוויל, מיין, ועבד במשרה זו עד פרישתו בשנת 1948.
חייו הפרטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעת לימודיו באוניברסיטת מיזורי הכיר את הסטודנטית מרתה אדמס, והתחתן איתה בשנת 1909. לזוג נולד בן. כיוון שלא היה מונע על ידי רווחים כספיים, מכר בובי תמורת דולר אחד את זכויות הפטנט על המכשיר שהמציא. מאוחר בחייו חי בצמצום. נאבק בבעיות השמנת יתר שהתלוו בסוכרת ובדלקת פרקים. בובי נפטר בפיירפילד, מיין, ב-1 בינואר 1958.
פרסים ואותות הוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 1920 - חבר באקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים
- 1928 - הוענקה לו מדליית ג'ון סקוט מטעם העיר פילדלפיה עבור פיתוח של המכשיר לניתוחים בעזרת חשמל.[6]
- 1929 - תואר דוקטור לשם כבוד במדעים של מכללת אלביון
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Caryn Hannan - Michigan Biographical Dictionary vol.1 Somerset Publisher 1998, pp.88-89 ISBN 978-0-403-09801-9
- Jennifer R. Voorhees, Aaron A.Cohen-Gadol, Edward R.Laws, Dennis D. Spencer Battling blood loss in neurosurgery: Harvey Cushing's embrace of electrosurgery. Journal of Neurosurgery. 102 (4): 745–752
- 1979, 2 (2) 135-153 R.H.Goldwyn Bovie:the man and the machine, Ann. Plast. Surg
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Preston L.Carter - The Life and Legacy of William T.Bovie The American Journal of Surgery 2012, 205, pp. 488-491