ויליאם בוורידג'

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ויליאם בוורידג, בסמוך לפרסום דו"ח בוורידג', 1943

ויליאם הנרי בוורידג', הברון הראשון מבוורידג (William Henry Beveridge, 1st Baron Beveridge; ‏ 5 במרץ 1879 - 16 במרץ 1963) היה כלכלן ומתקן חברתי בריטי הידוע ביותר בשל תפקידו בהקמת מדינת הרווחה בבריטניה, כאשר פרסם, בשנת 1942 את "דו"ח בוורידג'", אותו כתב לבקשת הממשלה הבריטית, ואשר יושם לאחר מכן על ידי ממשלת הלייבור בראשות קלמנט אטלי ליצירת מודל של מדינת רווחה בריטית, שפעל במשך כשלושה עשורים, עד לסוף שנות השבעים, ובמידת מה אף לאחר מכן.

מוצא ונעורים, קריירה מוקדמת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בוורידג' היה בנו של הנרי בוורידג', איש שירות המדינה הבריטי בהודו, ונולד לו ולרעייתו אנט ברנגפור הנמצאת כיום בבנגלדש. לאחר שלמד בבאליול קולג' היה לעורך דין.

בוורידג' הפך למעוניין בשירותים חברתיים, ופרסם כתבות בנושא לעיתון "מורנינג פוסט". ב-1907 אף נסע לגרמניה על מנת לבחון את מודל השירותים החברתיים שיצר ביסמרק. ב-1908 כבר נחשב לאחד המומחים הגדולים בבריטניה בנוגע לביטוח אבטלה. הוא הצטרף למועצת המסחר הבריטית וסייע ליישם את המערכת הלאומית של לשכות תעסוקה וביטוח לאומי. בין 1906 ל-1914 ייעץ לדייוויד לויד ג'ורג', חבר מרכזי בקבינט של ראש הממשלה הליברלי, הנרי קמפבל-בנרמן. בשנת 1911 היה זה לויד-ג'ורג' שהוביל את יזמת החקיקה שייסדה את מוסד הביטוח הלאומי הבריטי, אם כי ברמה מצומצמת, המספקת רק גמלאות לנכים וחולים.

במהלך מלחמת העולם הראשונה היה בוורידג' מעורב בניהול כוח האדם. לאחר המלחמה קיבל תואר אבירות, והפך למנהל המשרד לענייני מזון. ב-1919 עזב את שירות המדינה על מנת להפוך למנהל בית הספר לכלכלה של לונדון. במהלך השנים שלאחר מכן נשמעה דעתו בדיונים ובוועדות בנוגע למדיניות הסוציאלית.

בשנת 1933 היה וורידג' בין מייסדי מועצת הסיוע לפליטים אקדמאים, ארגון צדקה בריטי ששם לו למטרה לסייע לחוקרים באקדמיה במדינות הנמצאות במצב מלחמה. הארגון הציל מדענים יהודים רבים מידי הנאצים בגרמניה ובאוסטריה.

בשנת 1937 מונה בוורידג' למאסטר הקולג' של אוניברסיטת אוקספורד.

דו"ח בוורידג'[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – דו"ח בוורידג'

עם תחילת מלחמת העולם השנייה והצטרפות מפלגת הלייבור לממשלת אחדות בראשות וינסטון צ'רצ'יל, הזמין שר העבודה ארנסט בווין את בוורידג' להיות לאחראי על מחלקת הרווחה במשרדו. בוורידג' סירב, אך הביע עניין בארגון כוח האדם הבריטי בזמן המלחמה, בשל העניין שלו במערכת חזקה של תכנון מרכזי. בווין לא רצה להעניק לבוורידג' את מבוקשו, והעסיק אותו בסקרים לא משמעותיים בנושאי כוח אדם החל מאמצע שנת 1940, בהעניקו לבוורידג' מעמד של עובד מדינה. בין השניים לא שררה הערכה רבה.

במאי 1941 הכריז שר הבריאות ארנסט בראון על הקמת ועדה של עובדי מדינה בכירים שתבחון את מצב השירותים החברתיים והנלווים, ותמליץ את המלצותיה. על אף שבראון הוא שהכריז על הקמת הוועדה, היה בעל העניין העיקרי בפעילותה, ארתור גרינווד, שר בלי תיק בממשלה. בווין הציע לגרינווד כי יעמיד בראשות הוועדה את בוורידג'. בוורידג' סירב בתחילה, וראה בכך סטייה מעבודתו בנושאי כוח האדם אותה ראה כחשובה, אך לבסוף קיבל את התפקיד.

בנובמבר 1942 פרסם בוורידג את הדו"ח, שזכה לכינוי דו"ח בוורידג'. על פי הדו"ח על המדינה להילחם בחמישה "ענקים", רעות חולות, והם המחסור, החולי, ההזנחה, הבערות והבטלה. הדרך לכך הייתה על פי בוורידג' שכל האזרחים בגיל העבודה ישלמו דמי ביטוח לאומי שבועיים, ובתמורה לכך יקבלו גמלאות כאשר הם חולים, מובטלים, הגיעו לגיל זקנה או התאלמנו. בוורידג' טען כי מערכת זו תספק מינימום הכרחי למחיה שיאפשר רמת חיים מתחתיה לא תאפשר המדינה לאזרח לרדת. הדו"ח דיבר גם באופן כללי על יצירת מערכת של שירותי בריאות לאומיים, מדיניות שכבר הייתה בשלבי תכנון במשרד הבריאות.

דו"ח בוורידג' זכה להסכמה ולתמיכה ציבורית גורפת. הממשלה השמרנית התחייבה ליישמו, אך דחתה את היישום לזמן לא מוגדר. אנשי מפלגת הלייבור תמכו בדו"ח בהצבעה בפרלמנט. אנשי הלייבור נמשכו אל הממד הסוציאלי של הדו"ח בעוד שהטיעון של בוורידג' כי מוסדות הרווחה יגדילו את התחרות של התעשייה הבריטית בשנים שלאחר המלחמה, בכך שיסירו מהתעשיינים את האחריות לעלויות הבריאות והגמלאות של עובדיהם, ויעבירו את הנטל מהמדינה אל כיסו של העובד, וייצור עובד בריא ובעל אמצעים ומוטיבציה רבה יותר לעבודה, שיוכל להתחרות בשווקים הבינלאומיים, משך את השמרנים.

בוורידג' ראה בהשגת תעסוקה מלאה (אותה הגדיר כשיעור אבטלה של לא יותר משלושה אחוזים) כנוף ליישום תוכניתו. בדו"ח נוסף בשם "תעסוקה מלאה בחברה חופשית" שפרסם ב-1944, הביע את דעתו כיצד ניתן להגיע למטרה זו. הוא ראה ברגולציה פיסקלית של שוק העבודה, נוסח משנתו של ג'ון מיינרד קיינס, בשליטה ישירה בכוח האדם ובשליטת המדינה בחלק מאמצעי הייצור את האמצעים להגיע לתעסוקה המלאה. הוא האמין כי הדבר יביא לצדק חברתי וליצירת חברה אידאלית לאחר המלחמה.

קריירה מאוחרת[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר פרסום הדו"ח הצטרף בוורידג' אל המפלגה הליברלית, ונבחר לפרלמנט מטעם מחוז ברוויק און טוויד ב-30 ביולי 1944, בהחליפו חבר פרלמנט שנהרג בשדה הקרב בנורמנדי. הוא שירת תקופה קצרה, עד לבחירות של שנת 1945.

ממשלת הלייבור שקמה לאחר הבחירות, בראשות קלמנט אטלי, החלה ביישום המלצות דו"ח בוורידג', ועד שנת 1951 חוקקה שורת חוקים שיישמו את המלצות הדו"ח והפכו אותו לבסיס למדינת הרווחה בבריטניה. הוקמה מערכת מורחבת של ביטוח לאומי, שהתבססה על המודל של לויד-ג'ורג', אך הרחיבה אותו מאוד, וליוותה את האזרח הבריטי והגנה עליו "מעריסה עד קבר", בכל מצב בו אינו יכול לפרנס עצמו, לרבות גמלאות זקנה, נכות ומחלה. כן יושמו רפורמות מקיפות במערכת הבריאות, ברוח הנחיותיו של הדו"ח, על ידי שר הבריאות אניירין בוואן.

ב-1946 קיבל בוורידג' תואר ברון, והיה למנהיג הליברלים בבית הלורדים. ב-1953 פרסם ספר נוסף בשם "כוח והשפעה". ב-16 במרץ 1963 מת בביתו, בעודו עובד על ספר בשם "היסטוריה של המחירים". מילותיו האחרונות היו "יש לי אלף דברים לעשות". יחד עמו נכחד תואר האצולה שקיבל, שכן לא הותיר יורשים.

תמיכתו באאוגניקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנוסף לרעיונותיו הליברלים, ששימשו כבסיס לדו"ח שחיבר, היה בוורידג' גם מהתומכים באאוגניקה, תורה שקנתה לה תומכים רבים בבריטניה בראשית המאה ה-20, אך לא הגיעה לכדי יישום וחקיקה, כבמקומות אחרים כארצות הברית או שבדיה. ב-1909 טען כי "אלו שבגלל פגמיהם אינם מסוגלים להשתתף בתעשייה, צריכים להיות מוכרים כ'בלתי ניתנים להעסקה'. המדינה צריכה להכיר בהם כתלויים... אך זאת לצד אבדן מלא ותמידי של כל זכויות האזרח, לא רק זכות ההצבעה, אלא גם החירות האזרחית והזכות לאבהות". בתקופה זו לא היו אלו דעות יוצאות דופן, ומדינות כארצות הברית ושבדיה הנהיגו תוכניות של עיקור כפוי לאותם "בלתי ניתנים להעסקה" עליהם דיבר בוורידג'.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]