ויליאם בויס
ויליאם בויס (באנגלית: William Boyce; 11 בספטמבר 1711 - 7 בפברואר 1779) נחשב למלחין האנגלי החשוב ביותר מתקופת הבארוק.
בויס נולד בלונדון והיה נער מקהלה בקתדרלת סנט פול. כשקולו השתנה, החל ללמוד מוזיקה אצל המורה המוערך מוריס גרין.
מינויו המקצועי הראשון היה בשנת 1734 שהועסק כנגן עוגב בכנסייה האנגליקנית באוקספורד.
בויס עסק בכמה משרות לפני שהתמנה למשרה הנחשקת בבית המלוכה כ'אמן המוזיקה של המלכה' בשנת 1755 ונהיה לנגן עוגב בקפלה המלכותית בשנת 1758.
כשחירשותו נהייתה חמורה, בויס חדל להתפרנס כנגן עוגב והתמקד בסיום קומפילצית המוזיקה לקתדרלה שמורו גרין השאיר לא גמורה. מכאן המשיך לערוך יצירות של ויליאם בירד והנרי פרסל.
בויס נודע כיום בעיקר בזכות שמונה הסימפוניות שלו, המנוניו והפואמות הליריות, אם כי הלחין עוד יצירות רבות. הלחן שחיבר ב-1759 לאחד השירים מן האופרה "Harlequin's Invasion" הפך למארש הרשמי של הצי המלכותי הבריטי.
