ויליאם גרופר
 | |
| לידה |
3 בדצמבר 1897 ניו יורק, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
6 בינואר 1977 (בגיל 79) מנהסט, ארצות הברית |
| מקום לימודים |
|
| הושפע על ידי |
ג'ורג' בלווז |
| יצירות ידועות |
Migration |
| פרסים והוקרה |
מלגת גוגנהיים (1937) |
| חתימה |
 |
  | |
ויליאם גרופר (באנגלית: William Gropper; 1897–1977) היה קריקטוריסט, צייר, ליטוגרף וצייר ציורי קיר יהודי-אמריקאי. גרופר היה רדיקל, הידוע בעיקר בזכות היצירה הפוליטית, שתרמה לפרסומי שמאל.[1]
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
וליאם (ביל) גרופר נולד ב-3 בדצמבר 1897, להארי וג'ני גרופר בעיר ניו יורק, הגדול מבין שישה ילדים. הוריו היו מהגרים יהודים מרומניה ואוקראינה, [2] ששניהם הועסקו בתעשיית הבגדים בעיר, וחיו בעוני בלואר איסט סייד בניו יורק. אמו עבדה קשה בתפירה. הארי גרופר, אביו של ביל, היה בעל השכלה אוניברסיטאית ושלט בשמונה שפות, אך לא הצליח למצוא עבודה באמריקה בתחום שהתאים לו. כישלונה של המערכת הכלכלית האמריקאית לעשות שימוש נכון בכישרונותיו של אביו תרם ללא ספק לשנאה של ויליאם גרופר לתפיסת החיים הקפיטליטית.[3]
הניכור של גרופר הודגש כאשר ב־24 במרץ 1911, הוא איבד דודה אהובה שלו, בשריפה במפעל החולצות טריאנגל. אסון שנבע מדלתות נעולות ומחסור ביציאות חירום שלא היו קיימות בסדנת היזע בניו יורק. כ -146 עובדים נשרפו או קפצו אל מותם באותו היום במה שהיה האסון האנושי הגדול ביותר בניו יורק לפני פיגועי הטרור בספטמבר 11, 2001.
התעניינות של גרופר באמנות החלה כבר בגיל צעיר. כילד בן שש הוא לקח גיר וצייר על המדרכות, תמונות של בוקרים ואינדיאנים שהשתרעו סביב גוש הבניינים. כילד בדרך לבית הספר, נהג גרופר לסחוב חבילות של עבודות התפירה של אמו לסדנאות היזע בהן הועסקה.
בגיל 13 לקח גרופר את שעורי האמנות בבית הספר הרדיקלי על שם לפרר, שם הוא למד אצל ג'ורג' בלווז ורוברט אנרי.
בשנת 1913 סיים גרופר את בית הספר הציבורי, זכה במדליה באמנות ומלגה לאקדמיה הלאומית לעיצוב. עם זאת, גרופר סירב להתייצב ללימודים באקדמיה. הוא ניסה ללמוד בתיכון באותו סתיו, אך היעדר תקציב מנע את קבלתו והוא נאלץ לחפש עבודה כדי לעזור לפרנס את משפחתו. [7] הוא עבד כעוזר בחנות בגדים והרוויח 5 דולר לשבוע.[1]
בשנת 1915 הראה גרופר את תיק עבודותיו לפרנק פרסונס, ראש בית הספר לאמנויות ויישום בניו יורק. עבודותיו הרשימו את פרסונס, עד שלגרופר הוצעה מלגה לבית הספר. גרופר המשיך לעבוד שעות מופחתות בשכר בחנות הבגדים בזמן שהמשיך את השכלתו האמנותית. בשנתיים שלאחר מכן גרופר קיבל הכרה ופרסים על עבודתו.
בשנת 1917 הוצע לגרופר משרה בצוות עיתון הטריביון של ניו יורק. במהלך השנים הבאות הוא הרוויח הכנסה קבועה והכין רישומים למאמרים מיוחדים של העיתון ביום ראשון. בשלב זה נכנס גרופר הרדיקל מבחינה פוליטית לחברת אמנים בשמאל בניו יורק. גרופר הצטרף לאמנים כמו רוברט מינור, מוריס בקר, ארט יאנג, לידיה גיבסון, הוגו גלרט.
גרופר תרם את אמנותו לתנועות הפוליטיות השמלאניות: לשבועון סוציאליסטי מהפכני שערכו לואי סי פריינה וג'ון ריד, שבועון שהקדים את הקמת המפלגה הקומוניסטית האמריקאית. וכן גם למגזין של עובדי התעשייה, איגוד אנרכו-סינדיקליסטי.
גרופר כאמן רדיקלי[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1920 נסע גרופר לקובה על ספינת משא של חברת פירות. הוא עזב את הספינה בקובה ובילה שם זמן בהתבוננות על החיים באי, ועבד כמפקח על בניית פסי הרכבת. אולם הוא נאלץ לחזור לביתו מוקדם מהצפוי, עקב מחלתו הסופנית של אביו. [4]
בינואר 1921, העורך מקס איסטמן הפך רשמית את גרופר לחבר צוות של המגזין "הליברטור". אולם זמנו בכתב העת לא היה שקט, מכיוון שהאמנים והסופרים שהיו בו התמרמרו מאוד על איסטמן, שלא שילם להם שכר. בסופו של דבר איסטמן וויתר על תפקידו כדי לבקר ברוסיה הסובייטית בשנת 1922, החלטה שנבעה ללא ספק בהבעיות הכספים הגדולות של המגזין. בעיות שנפטרו לאחר שהמגזין עבר לחסות המפלגה הקומוניסטית האמריקאית.
באוגוסט 1921 התחתן ביל גרופר עם גלדיס אוקס, שבעצמה תרמה ל"ליברייטר ". הנישואים היו קצרים וסוערים. בתחילת 1924, גלדיס התארסה עם גבר אחר והזוג החליט להיפרד.
בשנות העשרים המוקדמות, גרופר היה תורם עצמאי למגזינים של המיינסטרים כמו The Bookman (שעבורו צייר קריקטורות של סופרים), המגזין הליברלי The Dial ומגזין New Pearson's של פרנק האריס.
בסתיו 1924 ביל גרופר נישא לאשתו השנייה, הביולוגית סופי פרנקל. יחד בנו בית אבן בן תשעה חדרים בקרוטון און הדסון, ניו יורק, שם גידלו את משפחתם. זמן קצר לאחר נישואיהם בילו בני הזוג שנה בברית המועצות, שבה הועסק גרופר בצוות העיתון של המפלגה הקומוניסטית של האיגוד הכללי, פרבדה.
למרות תרומותיו למגוון עצום של פרסומים קומוניסטיים, גרופר מעולם לא היה חבר רשמי במפלגה הקומוניסטית בארצות הברית.
בשנת 1927 יצא גרופר שוב לסיור ברוסיה הסובייטית יחד עם הסופרים סינקלייר לואיס ותאודור דרייסר לרגל חגיגות עשור למהפכה רוסית.
במהלך המחצית השנייה של שנות השלושים הקדיש גרופר את אמנותו למאמצים לעורר התנגדות עממית לפשיזם באירופה.
בלובי של משרד הדואר בפריפורט, בניו יורק מוצגים שני ציורי קיר מאת גרופר שהותקנו שם בשנת 1938.[5] הציורים כלולים ברישום של מקומות היסטוריים משנת 1989. ציורי הקיר הוזמנו אצלו במסגרת עידוד אמנים בפרויקט האמנות במבנים פדרליים כחלק מהניו-דיל.
בגלל מעורבותו בפוליטיקה רדיקלית, בשנות העשרים והשלושים של המאה העשרים, נקרא גרופר בפני ועדת הפעילות הלא-אמריקאיות בשנת 1953.
החוויה סיפקה השראה לסדרה של חמישים ליטוגרפיות שכותרתה הקפריצ'וס.
לאחר מלחמת העולם השנייה נסע גרופר לפולין להשתתף בקונגרס העולמי של האינטלקטואלים למען השלום בשנת 1948 בוורוצלב. לאחר מכן, הוא החליט לחלוק כבוד ליהודים שמתו בשואה על ידי ציור תמונה אחת מדי שנה בנושא החיים היהודיים.
בשנת 1974 הוא נבחר לאקדמיה הלאומית לעיצוב כאקדמאי חבר.
גרופר נפטר ב־3 בינואר 1977 במנצ'סט, ניו יורק, בגיל 79
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ויליאם גרופר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 Roberta K. Tarbell, Gropper, William, Oxford University Press, 2010-05-26, Oxford Art Online
- ^ Fine Prints,Van Abbe, Albee, Arms, Benson, Ruth Chaney, Morgan Dennis, Philip Kappel, www.eteichertfineprints.com
- ^ "20 Years of Gropper,"
- ^ William Gropper – Social Realist Art (באנגלית)
- ^ "National Register of Historic Places Registration: Freeport Post Office" (ארכיון)